יש רגעים בארגון שבהם אתה מסתכל על עובד מבריק יוזם, חד, מלא מוטיבציה ושואל את עצמך איך דווקא הוא גרם לנזק הכי גדול?
לא מתוך זלזול או עצלות אלא להפך: מתוך עודף רצון לתרום.
האירוע הזה מוכר הרבה יותר ממה שנדמה. צוות שעוקף נהלים “כדי לקדם מהר”. מנהל שמחליט לבד כי “אין זמן לחכות”. יוזמה יצירתית שנולדת מתוך תשוקה אבל שוברת את המערכת מבפנים.
דווקא כאן נכנסת התובנה החדה של רבי יצחק עראמה על מיתת בני אהרן. לכאורה, מדובר באנשים הקדושים ביותר, הפועלים מתוך התלהבות עצומה בעבודת ה’. ובכל זאת הם נענשים בחומרה. מדובר היה ברגע השיא, שבו המשכן עומד על כנו לאחר חצי שנה של הכנות בהם השתתפו כל העם, מבצלאל ועד אחרון האנשים. שני האנשים הנשגבים שואפים לכבד את הרגע בטקס שכולו הוקרה: הקטרת קטורת לשם ה', אך נענשים בו במקום במוות.
בעל ה”עקדת יצחק” מציע קריאה לא אינטואיטיבית: הבעיה לא הייתה רק במעשה אלא בגישה. הם נכנסו למקום שבו נדרש היה לפנות מקום. הם פעלו מתוך קדושה אבל לא מתוך ציות. מתוך רצון אך ללא גבול.
וזו נקודה ניהולית חדה: אפשר להיכשל דווקא בגלל שאתה טוב מדי. יוזם מדי. רוצה מדי.
הלקח הזה רלוונטי במיוחד לעולם הניהול. ארגון בריא לא נשען רק על כישרון, אלא על מבנה היררכיה, תהליך, משמעת. לא כי רוצים לחנוק יצירתיות, אלא כי יש מקומות שבהם יצירתיות לא מבוקרת הופכת לסיכון.
ישנן סיטואציות שבהן העובד הכי מסוכן הוא לא זה שלא עושה כלום, אלא זה שעושה יותר מדי, בלי מסגרת.
כאן מתחברת גם התובנה הפילוסופית של אריסטו, שדיבר על מידתיות (The Golden Mean) המעלה איננה בקיצוניות, אלא באיזון. גם אומץ, כשהוא יוצא מאיזון הופך לפזיזות. וגם יוזמה, כשהיא לא מרוסנת הופכת לפגיעה.
במילים ניהוליות לא כל יוזמה היא ערך. יוזמה ללא גבולות היא סיכון.
המנהיגות המודרנית אוהבת לדבר על העצמה, על חופש, על חשיבה מחוץ לקופסה ובצדק. אבל יש גבול דק בין העצמה - לבין אובדן שליטה. בין יוזמה - לבין שבירת כללים. בין תשוקה - לבין אגו סמוי שמבקש להכתיב את הדרך.
המסר של בעל ה”עקדה” הוא חד: לא כל מה שמרגיש נכון הוא נכון. יש מקומות שבהם הגדולה האמיתית היא דווקא ביכולת לעצור.
ראיתי את זה לא פעם בעולם העסקי. בפרויקטים גדולים, במיוחד כאלה עם פוטנציאל גבוה, מתחילים עם כוונה טובה, ואז פתאום מתחילים לחרוג. זה עלול להתרחש רק מסיבות טובות, ובמגוון מישורים: עוד קצת תקציב, עוד התאמה, עוד חריגה “קטנה”. בלי מסגרת ברורה, זה הופך במהירות לבור ללא תחתית. לכן מנהלים מנוסים מגדירים מראש גם את גבולות החריגה ולא רק את היעד.
גם בזירה העסקית הגלובלית רואים זאת היטב:. United Airlines הודיעה לאחרונה על העלאת מחירים משמעותית בטיסות פנימיות, בין היתר בעקבות עלויות אנרגיה. זו אינה החלטה “נעימה”, אבל היא משקפת דבר פשוט היכולת להציב גבול גם כשזה לא פופולרי. ארגון שלא עושה זאת עלול לשלם מחיר כבד בהרבה.
השאלה הניהולית האמיתית היא לא רק כמה אנשים מוכשרים יש לך אלא האם הם יודעים לפעול בתוך מסגרת. האם הם יודעים מתי לעצור. האם הם מבינים שלא כל גבול נועד להישבר.
כי בסופו של דבר, ארגונים לא קורסים בגלל חוסר כישרון, הם קורסים כשכישרון פועל בלי משמעת.
והטרגדיה הגדולה ביותר? שלעיתים, אלו בדיוק האנשים הכי טובים שלך.
זיו אלול הוא שותף בקרן הון סיכון BGV, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי, ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
