צעיר בן 20 שנפגע בתאונת דרכים נותר עם שיתוק מלא של יד ימין הדומיננטית. בבית המשפט המחוזי עמדו במרכז שתי מחלוקות: האם יד שנותרה מחוברת לגוף אך חסרת שימוש שקולה מבחינה תפקודית לקטיעה, והאם היעדר 12 שנות לימוד מצדיק להפחית מבסיס השכר. ההליך הסתיים בפיצוי כולל של 4,286,000 שקל.
ידו הימנית של הצעיר לא נקטעה בתאונה. היא נותרה מחוברת לגופו אך חדלה לשמש אותו.
הוא היה בן 20 בלבד כאשר נפגע בשנת 2024 בתאונת דרכים קשה בכביש 90. בעקבות פגיעה אורתופדית ונוירולוגית עבר שיקום ממושך, אולם ידו הימנית, הדומיננטית, נותרה משותקת וחסרת תפקוד מעשי.
דווקא העובדה שהיד נותרה במקומה עמדה בלב אחת המחלוקות בתיק. חברת הביטוח ביקשה להבחין בין קטיעה ממשית לבין גפה שעדיין קיימת מבחינה אנטומית. מנגד נטען כי את חומרת הפגיעה יש לבחון לפי תפקודה של היד בחיי היום יום ולא לפי עצם נוכחותה בגוף.
היד נותרה בגוף אך הפכה למעמסה
יד משותקת אינה בהכרח איבר ניטרלי. במקרה הזה, היא לא רק שלא סייעה עוד לצעיר, אלא הפכה למעמסה קבועה שעליו לשאת.
היא אינה אוחזת, מרימה או משתתפת בפעולות הדורשות שימוש בשתי ידיים. היעדר השליטה בה ומשקלה משפיעים על תנועת הגוף ומחייבים את הנפגע להתחשב בה בכל פעולה. כאשר מדובר ביד הדומיננטית, המשמעות רחבה עוד יותר: היד ששימשה לכתיבה, לעבודה ולמרבית פעולות היום יום נותרה קיימת אך יצאה למעשה ממעגל התפקוד.
גם מבחינה רפואית ותפקודית, גפה עליונה שנותרה מחוברת אך משותקת, חסרת שימוש ומכבידה עשויה להיבחן לפי משמעות אובדן התפקוד המלא שלה ולא רק לפי העובדה שלא בוצעה קטיעה.
עמדת התובע הייתה כי במבחן החיים מצבו שקול לאובדן הגפה: לא מפני שהיד איננה, אלא מפני שלא נותרה לו יכולת להשתמש בה ובמקביל הוא נדרש לשאת אותה עמו בכל יום.
האם היעדר השכלה מצדיק עתיד כלכלי מצומצם יותר?
המחלוקת הנוספת נגעה לבסיס השכר שלפיו יחושבו הפסדי ההשתכרות העתידיים.
חברת הביטוח טענה כי הצעיר לא השלים 12 שנות לימוד ולא החזיק בתעודת בגרות מלאה. לשיטתה, נתונים אלה הצדיקו לסטות כלפי מטה מהשכר הממוצע במשק, מתוך הנחה שפוטנציאל השתכרותו היה נמוך יותר גם אלמלא התאונה.
אלא שבגיל 20, אדם נמצא בתחילת דרכו. הוא טרם הספיק לרכוש מקצוע, להתבסס במקום עבודה או לכתוב את סיפור חייו התעסוקתי. נקודת המוצא שנקבעה בפסיקה ביחס לצעירים שטרם גיבשו מסלול מקצועי היא השכר הממוצע במשק, אלא אם הוצגו נתונים מובהקים המצדיקים סטייה ממנו.
עו״ד שרון כהן, שייצגה את הצעיר, טענה כי היעדר ההשכלה הפורמלית אינו מצדיק להפחית את בסיס השכר:
"כאשר אדם צעיר טרם רכש מקצוע או השכלה שמאפשרים לו להתפרנס ללא תלות ביכולותיו הפיזיות, הגוף הוא כלי העבודה המרכזי שלו. דווקא משום שאפשרויות התעסוקה שעמדו בפניו היו צפויות להישען במידה רבה על עבודה בידיים, אובדן תפקודה של יד ימין הדומיננטית פגע בלב כושר ההשתכרות שלו."
עמדת התובע הייתה שאין לקבע את עתידו הכלכלי של צעיר בן 20 על סמך הישגיו הלימודיים בנקודת הזמן שבה נפגע. העובדה שאפשרויות התעסוקה הסבירות שעמדו בפניו היו עשויות להישען על עבודה פיזית אינה מצדיקה להפחית את בסיס השכר; היא ממחישה את עוצמת הפגיעה ביכולתו לממש את פוטנציאל ההשתכרות שלו.
במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי התקבלה עמדת התובע שלפיה יש להעמיד את בסיס השכר על השכר הממוצע במשק. במקביל, ניתן מלוא המשקל התפקודי לנכויות שנקבעו בתחום האורתופדי ובתחום הנוירולוגי.
ההליך הסתיים בפיצוי כולל בסך 4,286,000 שקל כולל שכר טרחת עורך דין.
"אין לקבע את עתידו של צעיר בן 20 לפי המקום שבו עמד ביום התאונה", מסכמת עו״ד כהן. "במקרה הזה, דווקא משום שטרם רכש מקצוע, יכולתו הפיזית הייתה צפויה לעמוד במרכז עתידו התעסוקתי. היד נותרה מחוברת לגופו אך היכולת לעבוד באמצעותה ולבנות באמצעותה את עתידו אבדה לחלוטין."
מדד החברות המובילות
(קרדיט: BDI)
אתר שרון כהן, עו"ד
ההודעה מוגשת מטעם עו"ד שרון כהן באמצעות מערכת ״המברקה״ להפצת הודעות לתקשורת. אתר ynet capital או מערכת ynet לא השתתפו בכתיבת או בעריכת הכתבה. אין לראות בכתבה המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות.
