בבורסה הישראלית יש קרוב ל-600 חברות שמניותיהן רשומות למסחר. יש עוד כמות נכבדה של "חברות אג"ח", שמבנה הבעלות שלהן פרטי אבל האג"ח רשומות למסחר – שמטבע הדברים לא מיוצגות במדדי הדגל של הבורסה אלא רק במדדי האג"ח.
בארצות הברית אגב, יש כ-4,500 חברות ציבוריות בבורסות הראשיות, לצד כ-6,000 חברות אמריקאיות שרשומות ב-OTC, כלומר מניותיהן נסחרות אבל הרגולציה המוטלת עליהן מבחינת משטר הדיווחים מקלה יותר. כלומר אם מסתכלים Per-capita, אנחנו לא נופלים מארצות הברית ואף כמות החברות הציבוריות ביחס לאוכלוסייה גדולה יותר אצלנו.
האם המדדים אצלנו באמת מייצגים?
בסוף, כאשר משקיע משקיע במדדי המניות המרכזיים של מדינה מסוימת, הוא עושה זאת כדי להיות חשוף לכלכלה של אותה המדינה. ידועה היא האמירה של גדול המשקיעים וורן באפט שהתשואה על ההשקעה במדדים נגזרת לאורך זמן אך ורק משלושה פקטורים – 1. מכפילי הרווח. 2. הצמיחה בתמ"ג. 3. האחוז של רווחי התאגידים מסך כל התמ"ג.
אבל בשביל ש-2 יתקיים, צריך שמדדי המניות יהיו מספיק מגוונים, באופן הדומה לכלכלה. במדינה בה הרוב של התמ"ג מגיע מחקלאות, לא הגיוני שרוב המשקל במדדים יהיה של חברות הייטק. וכן להיפך למדינה בה הרוב של התמ"ג הוא מהייטק.
כשמסתכלים על המדדים בישראל עולה תמונה מעניינת, שיתכן שרבים לא שמים לב אליה – במדד ת"א 35 הבנקים מהווים לא פחות מ-29.2% מהמדד, כמעט שליש. חברות הביטוח מהוות 11.98% והנדל"ן המניב 6.92%. כלומר חברות הבנקים-ביטוח-נדל"ן מניב מהוות כמעט 50% מהמדד, הרבה יותר משיעורן בתמ"ג ואחוז גבוה משמעותית משאר המדינות המערביות.
בארצות הברית לשם השוואה, ענף הפיננסים במדד ה-S&P 500 מהווה 13.1% מהמדד. כאשר הנתון הזה כולל בנקים, חברות ביטוח ואפילו בנק כמו גולדמן זקס וסטנלי מורגן שהם לא בנקים "מסורתיים" כמו שיש בישראל.
בשנתיים וחצי האחרונות הריכוז הלך לטובתנו. עלייה בריבית הזניקה בצורה רוחבית את המניות של כל הבנקים, שהגדילו כפועל יוצא את המרווח שלהם בין שיעור הריבית הממוצעת שהם גובים לתשלום על הפקדונות. תמורות חריגות בענף הביטוח, הכוללות בין היתר רווחים משמעותיים (ובהסתכלות היסטורית בכלל לא מייצגים) על תיק ניירות ערך והשינוי הצפוי של תקן החשבונאות הזניקו את מניות הביטוח.
אבל בשורה התחתונה, עדיין מדובר פה על סיכון לא פורפוציונלי. וללא ספק סיכון שלא מוסבר למשקיעים מן השורה, המשקיעים בת"א 35 ולא מודעים לכך שבעצם הם משקיעים במדד המוטה משמעותית לסקטורים ספציפיים, בחריגה של כמה סטיות תקן מהעולם המערבי.
הפתרון – עידוד חברות תעשייתיות להירשם למסחר וחברות הייטק למסחר דואלי
ניתן למנות בקלות כמות משמעותית של חברות תעשייתיות / יבואניות שלא נרשמו למסחר בבורסה המקומית. בעוד בארה"ב מרבית החברות הגדולות במשק (למעט כמה חריגים) רשומות למסחר בבורסה, בישראל המצב שונה לגמרי. הסיבות לכך ככל הנראה משתנות מחברה לחברה אבל הן כוללות בין היתר את החשש מביקורת (לא מוצדקת) של הציבור הישראלי על הרווחיות של אותן החברות, שכחלק מרישום לבורסה צריכה להיחשף לעיני כל.
גם התמחורים הלא בהכרח נדיבים שמקבלות אותן החברות מהווים פקטור. שוק ההון הישראלי שש לתת לחברות מימון בדמות אג"ח בריביות נמוכות ביותר, אבל בכל הנוגע לתמחור של חברות שאינן חברות בשלב הסטארט-אפ, הוא נוטה להיות פחות נדיב.
גם בהסתכלות על סקטור ההייטק המצב דומה. בישראל יש תעשיית הייטק משגשגת. למען האמת, יש בישראל יותר יוניקורנים (כלומר חברות פרטיות בשווי מוערך של מעל למיליארד דולר) מכל האיחוד האירופי. אבל דרך האקזיט כוללת בדרך כלל מכירה לחברה גדולה, או לחילופין הנפקה בנאסד"ק. ישראל צריכה לעודד רישום כפול של אותן החברות באמצעות קיצוץ ברגולציה הישראלית שתוטל על אותן החברות (הרי בכל זאת – הן עומדות ברגולציה האמריקאית), והכי חשוב – מתן תמריצים תחומים בזמן בתחום המיסוי הן לחברות תעשייתיות והן לחברות הייטק שנרשמות למסחר. המהלך הזה יתרום הן למשק הישראלי והן לכלל ציבור החוסכים.
גלעד מנדל הינו חוקר ניירות ערך, יועץ לחברות בורסאיות ומוביל בתחום האנליזה החשבונאית בעבור קרנות אופורטוניסטיות. בעבר ניהל תיקי נוסטרו בהיקף מיליארדי שקלים והינו המנהל של קהילת המשקיעים השקעבורסה. אין בנכתב המלצה לפעול בניירות ערך, וכל העושה זאת – עושה כן על אחריותו הבלעדית. האמור אינו מחליף התייעצות עם יועץ השקעות מוסמך.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
