המהפך בשלטון ההונגרי שהתרחש באמצע אפריל, הביא לאחרונה לפרשנויות והסקת תובנות מצד פרשנים ומומחים רבים לפוליטיקה בינלאומית. הנה דעתי הצנועה בעניין: הסדק העמוק ביותר בהונגריה נוצר כשמחנה הימין, שבנוסף ללאומיות היה אמור לקדם גם שוק חופשי, אחריות פיסקלית ועצמאות כלכלית, אימץ בפועל מדיניות המזוהה עם כלכלת שמאל ריכוזית, תוך הטיה שיטתית של משאבים למקורבים. זהו שילוב מסוכן במיוחד: רטוריקה של שוק חופשי בצירוף פרקטיקה של חלוקת הטבות. לכן, הדבר שהביא בסוף למפלת הימין, לא הייתה העובדה שהצעירים בהונגריה הפסיקו להיות לאומיים, אלא שכיסם כבר לא היה יכול לעמוד בנטל הכלכלי הכבד.
מאז חזרתו לשלטון ב־2010, הוביל אורבן קו לאומי שמרני שכלל ביקורת חריפה על האיחוד האירופי ועל תהליך הגלובליזציה. במקביל, הכלכלה ההונגרית עברה תהליך עמוק של ריכוזיות: המדינה הרחיבה את מעורבותה במשק, הוטלו מיסים סקטוריאליים על בנקים וחברות זרות, ונכסים עברו לשליטה של קבוצות עסקיות המקורבות לשלטון.
לפי נתוני ה־OECD והנציבות האירופית, חלק ניכר מהמכרזים הציבוריים בהונגריה בשנים האחרונות זכה למיעוט מועמדים שניגשו אליהם, ולעיתים קרובות, היו אלה אותם השחקנים עצמם. בנוסף, דו"חות של ארגונים שונים הצביעו על עלייה מתמשכת במדדי תפיסת השחיתות בהונגריה מאז אמצע העשור הקודם. במקביל, הממשלה יישמה תוכניות סבסוד נדיבות, כולל פיקוח מחירים זמני על מוצרים בסיסיים והזרמות תקציביות נרחבות.
התוצאה הייתה מודל כלכלה היברידי: לא שוק חופשי תחרותי, אלא כלכלה בעלת מאפיינים של חלוקה פוליטית של משאבים. לא היה זה “שמאל קלאסי” המבוסס על מדינת רווחה אוניברסלית, אלא גרסה פרגמטית יותר של העדפת מקורבים, תחת מעטפת של לאומיות.
כאן היה טמון גם הסיכון להמשך יציבות המשטר. הצעירים בהונגריה לא הפסיקו להיות לאומיים, פשוט כאב להם מידי בכיס. במקום ימין המקדם יעילות שוק וניהול אחראי, קיבלו הצעירים בפועל יוקר מחיה, פגיעה בתחרות והעדפה של קבוצות מצומצמות ולכן אמונם במערכת נשחק. זהו אינו רק כשל כלכלי אלא גם כשל חברתי, שכן העדפת קבוצות על פי קרבתן לשלטון יצרה תחושת אי צדק שחלחלה יותר ויותר בקרב צעירי הונגריה.
נזכיר, משטרים ריכוזיים וסמכותניים זקוקים פעמים רבות "לקניית נאמנות" באמצעות הסטת משאבים כלכליים כתגמול לכך. מדיניות זו פוגעת בצמיחה ארוכת טווח, מקטינה את התמריצים לחדשנות, מצמצמת כניסת שחקנים חדשים ומוכשרים שאינם "מטופחים" על ידי השלטון, ומקדשת מינויים בינוניים הנסמכים על נאמנות.
אבל אולי הנזק הגדול ביותר הוא דווקא פוליטי: כאשר ימין לאומי מאמץ כלים של שליטה כלכלית וחלוקה סלקטיבית, הוא למעשה מאבד את היתרון הערכי שלו. במקום להיתפס ככוח של חופש והזדמנות, הוא נתפס כמנגנון של כוח. הלקח מהמקרה ההונגרי, אם כך, אינו רק אידיאולוגי, אלא גם פרקטי. משק המבוסס על כללי משחק ברורים, תחרות הוגנת ושקיפות מוסדית, הוא תנאי בסיסי לאמון האזרחים. ברגע שכללים אלה מתערערים, גם אם זה נעשה בשם “האינטרס הלאומי”, יש לכך מחיר מצטבר. בסופו של דבר, מה ששובר חברה אינו בהכרח מדיניות שמאל או ימין, אלא הפער בין עקרונות מוצהרים להתנהלות בפועל. כשפער זה הופך לשיטה, האמון נשחק, והחברה מתחילה להתפרק מבפנים.
לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, דירקטור וסמנכ"ל השקעות – שוק מקומי , אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
