בזמן שהעולם כולו מתווכח אם הבינה המלאכותית היא בועה פיננסית או הדבר הכי גדול שקרה לאנושות, מתחת לרדאר (או יותר נכון הרבה מעליו) נבנית התשתית שתאפשר את כל זה. אנחנו רגילים לחשוב על AI כעל משהו שחי בתוך המחשב או הטלפון שלנו, אבל כשאנחנו שואלים את ChatGPT שאלה, או מבקשים מ-Gemini לצייר לנו תמונה, זה מרגיש כמו קסם. אבל האמת היא שאין שום קסם. מאחורי כל תשובה חכמה שאתם מקבלים, עומדים מבני בטון ופלדה עצומים, שורפים פחם, גז או אטום, ושותים מיליוני ליטרים של מים לקירור. האינטרנט הוא לא אוויר, הוא ברזל וחשמל.
בכתבה הזו אנחנו הולכים לצאת למסע. אנחנו נתחיל כאן, בבעיה הפיזיקלית שרוב משקיעי ה-AI מעדיפים להדחיק, ונמריא לגובה 400 קילומטרים מעל כדור הארץ. אנחנו נבין איך הכלכלה העולמית עומדת להשתנות, למה חברות הענן הופכות בעל כורחן לחברות אנרגיה, ואיך הפתרון למשבר הזה נמצא במקום שבו השמש זורחת 24 שעות ביממה.
המספרים שלא מדברים עליהם
כדי להבין למה העולם בלחץ, תסתכלו על המספרים. עד היום, הדיונים על בועת ה-AI התמקדו בשאלה "האם זה חכם מספיק?". אבל השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: "האם יש לזה שקע בחשמל?". השחקנית המרכזית בתחום הלוא היא חברת OpenAI, הציבה יעד שיכול להישמע דמיוני והוא להגיע לקיבולת אנרגיה של 250 ג'יגה ואט עד שנת 2033.
כדי לסבר את האוזן:
● בתחילת 2025, הקיבולת שלהם עמדה על כ-0.23 ג'יגה ואט.
● עד סוף 2025, הם כבר מתכננים לקפוץ לפי 9, לאזור ה-2 ג'יגה ואט.
● אבל היעד של 2033? 250 ג'יגה-ואט.
יודעים מהי קיבולת האנרגיה של מדינת הודו כולה נכון להיום? כ-223 ג'יגה ואט. במילים אחרות, חברת תוכנה אחת, בתוך פחות מעשור, מתכננת לצרוך יותר חשמל ממה שמייצרת כיום המדינה המאוכלסת ביותר בעולם.
צוואר הבקבוק והמציאות שכסף לא יכול לקנות
הבעיה היא לא רק הרצון לצרוך חשמל, אלא היכולת לייצר אותו, ורשת החשמל הקיימת פשוט לא ערוכה לזה. המודלים של בנק ההשקעות מורגן סטנלי מראים תחזית קודרת שאומרת שבין השנים 2025 ל-2028 צפוי להיווצר בארה"ב מחסור פוטנציאלי של 45 ג'יגה-ואט באספקת חשמל לדאטה סנטרים. זהו גירעון שאי אפשר לסגור במהירות, שכן בעוד הקמת תחנות כוח גרעיניות או הידרו אלקטריות אורכת עשורים, את השרתים עצמם בונים תוך שנתיים, מה שיוצר "פקק תנועה" היסטורי שבו התשתית תוקעת את הטכנולוגיה.
זו אינה תיאוריה אלא מציאות כואבת, ענקית כמו אמזון נתקלה לאחרונה בסירוב להקמת דאטה סנטר בטוסון באריזונה בגלל מחסור במים ועומס חשמל, וגילתה שגם מיליארדים לא יכולים לקנות חשמל שלא קיים, כאשר זמני ההמתנה לחיבור לרשת כבר חוצים את רף ה-4 שנים. המסקנה המתבקשת היא שאם אי אפשר לבנות עוד תחנות כוח על האדמה הצפופה והמתחממת שלנו, הפתרון היחיד הוא לחפש נדל"ן במקום שבו אין לילה, אין עננים, והאנרגיה היא אינסופית. ברוכים הבאים לחלל.
למה דווקא בחלל?
כדי להבין למה חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם לוטשות עיניים לשמיים, צריך להבין עקרון אחד פשוט. מבחינה פיזיקלית, כדור הארץ הוא מקום די גרוע לבנות בו מחשבי על (Data Centers). יש בו אטמוספירה שמפריעה, לילה שמכבה את האור, וטמפרטורה שדורשת מאיתנו להילחם בחום ללא הפסקה. בחלל, חוקי המשחק משתנים לטובתנו.
השמש שלא שוקעת לעולם
הבעיה הגדולה ביותר של אנרגיה סולארית על כדור הארץ היא הלילה. כדי להפעיל דאטה סנטר 24/7, אנחנו חייבים לאגור את החשמל בסוללות ענק יקרות ומזהמות כדי לשרוד את שעות החושך. בחלל, הבעיה הזו נעלמת. במיקומים מסוימים במסלול, ניתן להציב לוויין כך שהוא יישאר באור שמש תמידי, 24 שעות ביממה. יתרה מכך, ללא אטמוספירה שתסנן את הקרינה, השמש בחלל חזקה ב-30% עד 40% מזו שמגיעה לקרקע. השילוב הזה יוצר אפקט מכפיל כוח כאשר מקבלים פי שישה יותר אנרגיה זמינה מאשר על פני כדור הארץ, ואין שום צורך בסוללות כבדות. זהו חשמל נקי ורציף, בכמויות שפשוט לא קיימות אצלינו כאן למטה.
המזגן של הטבע (בחינם)
על פני כדור הארץ, קירור שרתים הוא סיוט לוגיסטי. אנחנו שורפים כמויות אדירות של חשמל ומים רק כדי למנוע מהשבבים להישרף. בחלל, הקירור הוא חינמי. אמנם אין אוויר בחלל ולכן אי אפשר להשתמש במאווררים, אבל יש משהו טוב יותר. הטמפרטורה בצד המוצל של הלוויין צונחת לאזור האפס המוחלט. הפתרון ההנדסי הוא פשוט ואלגנטי, מציבים רדיאטור בצד החשוך של הלוויין, והחום פשוט נפלט החוצה דרך הרדיאטור אל הריק הקפוא. במקום להילחם בחום עם מדחסים ומים, אנחנו פשוט נותנים לפיזיקה לעשות את העבודה בשבילנו.
מהירות האור האמיתית
בכדור הארץ, המידע שלנו זורם בתוך סיבים אופטיים עשויים זכוכית. הזכוכית הזו מאטה את מהירות האור לכ-200,000 ק"מ בשנייה. אבל בחלל בוואקום המוחלט, לייזר נע במהירות האור המקסימלית כ-300,000 ק"מ בשנייה. רשת של לוויינים המקושרים ביניהם בלייזרים יוצרת רשת מהירה יותר מכל דאטה סנטר כבול כבלים על פני האדמה. המידע לא רק טס מהר יותר, הוא טס בקו ישר, ללא הצורך לעקוף הרים או להניח כבלים במעמקי האוקיינוס.
מה באמת נעשה שם?
לאחר שהבנו מהן היתרונות, חשוב להבין כי המהפכה הזו לא נועדה לשפר את מהירות הגלישה שלנו בפייסבוק או ביוטיוב. למעשה, עבור השימושים היומיומיים האלה, השרתים בחלל הם פתרון פחות מתאים. אז למה כל המאמץ?
כאן אנחנו צריכים להבין את ההבדל בין שני מושגים בעולם ה-AI, שימוש (Inference) מול אימון (Training). כשאתם שואלים את ChatGPT שאלה והוא עונה, זה שימוש. זה צורך חשמל, אבל לא המון. לעומת זאת, כדי ש-ChatGPT יידע לענות לכם, הוא היה צריך לקרוא את כל האינטרנט וללמוד תבניות במשך חודשים. התהליך הזה, שנקרא אימון, הוא זולל האנרגיה האמיתי ועבורו היתרון של החלל משמעותי. תהליך האימון דורש אלפי מעבדים שעובדים על 100% תפוקה במשך שבועות רצופים.
המודל התפעולי של חוות השרתים בחלל יתמקד בייצור ועיבוד נתונים מסיבי, ולא באספקת שירותים למשתמש בזמן אמת. התהליך יתבצע בשלושה שלבים:
● שיגור הנתונים: מעלים את הנתונים הגולמיים (Data Sets) מהקרקע לשרתים בחלל באמצעות תקשורת לייזר או גלי רדיו. אין צורך לשגר חומרי גלם פיזיים, אלא רק מידע.
● עיבוד ואימון: השרתים בחלל מעבדים את הנתונים ומאמנים את המודל. שלב זה הוא צרכן האנרגיה העיקרי, והוא מתבצע תוך ניצול קרינת השמש הרציפה והחזקה הקיימת במסלול, ללא תלות ברשת חשמל ארצית.
● הורדת התוצר: עם השלמת האימון, המודל המוגמר משודר דיגיטלית בחזרה לכדור הארץ. זהו למעשה תהליך של זיקוק מידע שהמערכת הופכת כמויות עצומות של נתונים גולמיים לקובץ מודל קומפקטי, המכיל את כל הידע שנצבר אך שוקל שבריר מהנפח המקורי.
הכסף הגדול והמירוץ שהתחיל
אם עד השורות האלו חשבתם שאנחנו מדברים על חזון עתידני לשנת 2050, הגיע הזמן לנחות למציאות. המהפכה הזו לא תקרה מתישהו, היא קרתה בחודש שעבר.
ב-2 בנובמבר 2025, שוגר לחלל הלוויין Starcloud-1. בתוכו לא היו מצלמות ריגול ולא ציוד תקשורת רגיל, אלא היהלום שבכתר של תעשיית הבינה המלאכותית הרי הוא מעבד Nvidia H100. זו הייתה יריית הפתיחה הרשמית מכיוון שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה ששבב ברמה כזו, החזק פי 100 מכל מחשב שהיה בחלל לפניו מופעל מחוץ לאטמוספירה. הלוויין הריץ בהצלחה את המודל של גוגל, ושלח חזרה לכדור הארץ את המסר המצמרר והמרגש הבא:
Greetings, Earthlings! Or, as I prefer to think of you a fascinating collection of blue and green
( "שלום ארצנים! או כפי שאני מעדיפה לחשוב עליכם אוסף מרתק של כחול וירוק״).
אבל Starcloud לא עצרה בשיחה, היא הוכיחה שגם אימון אפשרי. המעבד בחלל אימן מודל NanoGPT על כתבי שייקספיר, והמודל החל לדבר באנגלית שייקספירית. המשמעות היא אדירה והיא המחסום הפסיכולוגי נשבר. הרי אם זה עובד בקטן, זה יעבוד גם בענק.
3 צפייה בגלריה
לווין Starcloud-1 אשר משוגר לחלל מטיל של Space X ב-2 בנובמבר 2025
(מקור: space x | starcloud)
SpaceX וההנפקה של 1.5 טריליון דולר
כדי להפוך את הניסוי המוצלח הזה לתעשייה ענקית של ג'יגה וואטים, צריך יכולת שיגור מסיבית וכסף גדול. כאן נכנס לתמונה אילון מאסק. SpaceX מתכננת הנפקה לפי שווי דמיוני של כ-1.5 טריליון דולר.
לצורך ההשוואה חברת מטא (META) מוערכת בשווי שוק של 1.6 טריליון דולר עם הכנסות של 190 מיליארד דולר בשנה האחרונה, לעומתה SpaceX, הכניסה בשנה האחרונה 15 מיליארד דולר ועומדת על שווי שוק להנפקה כמעט וזהה.
בקרב המשקיעים השאלה הטבעית היא לאן ילך הכסף הזה, והדיווחים מצביעים בבירור לכיוון רכישת שבבים ובניית דאטה סנטרים בחלל.
זהו המפגש המושלם בין צורך ליכולת, הרי חברות ה-AI רעבות לחשמל שאין בכדור הארץ. ל-SpaceX יש את ה-Starship, משגר ענק שחייב עבודה ונפח מטען כדי להיות כלכלי. החזון ההנדסי מדבר על מפלצות אנרגיה. לוויינים עם פאנלים סולאריים בגודל 4X4 קילומטרים, שמייצרים 5 ג'יגה וואט, יותר מתחנת הכוח הגדולה ביותר בארה"ב.
האינטרס של מאסק
צריך לשים את הקלפים על השולחן. עם כל הכבוד לפיזיקה וללוגיקה, יש כאן מנוע חזק נוסף שדוחף את הנרטיב הזה וזה הכיס של אילון מאסק. SpaceX מתכוננת להנפקה לפי שווי דמיוני שמתקרב ל-1.5 טריליון דולר. כדי להצדיק תג מחיר כזה, מאסק לא יכול למכור למשקיעים רק "חברת מוניות לחלל". הוא חייב למכור חלום אינסופי. הוא חייב למכור את התשתית של האינטרנט העתידי. לכן, כשאנחנו שומעים את ההצהרות המפוצצות, צריך לזכור גם שזהו חלק מקמפיין שיווקי שנועד לגייס הון עתק. מאסק צריך את הסיפור הזה לא פחות משאנחנו צריכים את החשמל.
כולם עולים על הטיל
אם חשבתם שזו הרפתקה של חברה אחת, תחשבו שוב. הריח של האנרגיה החינמית מושך את הענקיות למירוץ חימוש חדש:
● גוגל (Google): הכריזה על Project Suncatcher, פרויקט להצבת מעבדי ה-TPU הייחודיים שלה בחלל, כשהם מונעים באנרגיה סולארית.
● Lonestar: חברה שלא מסתפקת במסלול סביב כדור הארץ, אלא מתכננת להקים דאטה סנטר על פני הירח.
● Aetherflux: חברה שהוקמה על ידי מייסד אפליקציית המסחר רובין-הוד (HOOD), ומכוונת לשיגור ראשון כבר בשנת 2027.
● OpenAI: בוחנת שותפויות עצמאיות עם יצרניות טילים שונות, מתוך הבנה אסטרטגית שלא כדאי להישאר תלויה בחסדיו של המתחרה הגדול, אילון מאסק.
הפוטנציאל למשקיעים
המשותף לכל הפרויקטים הללו הוא הצורך בתשתית פיזית מסיבית כדי להתממש. עבור משקיעים, זוהי הזדמנות להתמקד בספקיות החומרה והשיגור, החברות שבונות את הלוויינים, את המערכות הסולאריות ואת הטילים עצמם, וצפויות ליהנות מהביקוש הגובר ללא תלות בשאלה איזו ענקית טכנולוגיה תוביל את השוק. בעוד ש-SpaceX נותרת חברה פרטית, קיימות חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה שעשויות ליהנות מהמגמה:
● Rocket Lab (סימבול: RKLB): נחשבת למתחרה המרכזית של SpaceX בתחום השיגור ובניית לוויינים, וכבר ממצבת את עצמה כשחקנית מפתח בתחום תשתיות החלל.
● Redwire (סימבול: RDW): חברה המתמחה בייצור בחלל ובניית תשתיות קריטיות, אלו בדיוק היכולות הנדרשות להקמת פאנלים סולאריים ענקיים ומבנים מורכבים בחלל.
● AST SpaceMobile (סימבול: ASTS): אמנם המיקוד שלה הוא רשת סלולרית, אך הטכנולוגיה הייחודית שפיתחה לפריסת אנטנות ענק בחלל רלוונטית מאוד לאתגרים ההנדסיים של בניית חוות שרתים עתידיות.
השורה התחתונה של הכסף
פיליפ ג'ונסטון, מנכ"ל Starcloud, סיכם זאת בפשטות וציין כי עלויות האנרגיה בחלל יהיו נמוכות פי 10 מאשר בכדור הארץ. בעולם העסקי, כשאתה מציע את אותו מוצר בעשירית המחיר, אתה לא צריך לשכנע אף אחד אלא השוק פשוט ינדוד לשם. זה לא חלום רחוק, זה הביזנס של מחר בבוקר.
האתגרים ולמה זה עדיין קשה?
למרות ההתלהבות, אי אפשר להתעלם מכך שהחלל הוא סביבה עוינת ואכזרית. כפי שמציינים מומחים בתחום, אנחנו עומדים מול שלוש בעיות ענק שעדיין אין להן פתרון סגור:
1. יציבות מכנית: אנחנו מדברים על הרכבת מבנים עצומים בחלל, כמו פאנלים של 4X4 ק"מ. לשמור על דבר כזה יציב כשהוא טס ב-28,000 קמ"ש זה סיוט הנדסי.
2. הובלת החום: דיברנו על רדיאטורים, אבל להעביר את החום מהשבב לרדיאטור שנמצא במרחק גדול ממנו בתוך מבנה ענק, זו משימה תרמודינמית מורכבת.
3. הקרינה: קרינה קוסמית היא "הרוצחת השקטה" של שבבי סיליקון. בלי מיגון מתאים (שמוסיף משקל), השבבים פשוט יפסיקו לעבוד או יחזירו תוצאות שגויות.
4. הלוגיסטיקה: כדי לבנות חווה אחת כזו, נצטרך סדרה של מאות שיגורים מוצלחים של ה-Starship. כל תקלה בדרך יכולה לעכב את הפרויקט בשנים.
למה זה יקרה בכל זאת?
זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל זהו כורח כלכלי ופיזיקלי. אנחנו לא מדברים על העתיד הרחוק. הטכנולוגיה כבר שם, הצורך דוחק, והכסף הגדול כבר מושקע. ההערכות הזהירות מדברות על טווח של 3 עד 4 שנים מהיום. המשמעות היא שבעוד זמן לא רב, כשתפתחו את אפליקציית ה-AI שלכם ותשאלו שאלה, התשובה שתקבלו תגיע מ"מוח" שלא נוצר בקליפורניה או בסין, אלא גדל והתפתח במסלול סביב כדור הארץ, מואר באור שמש נצחי.
גיא נתן, מנכ"ל ומייסד של גיא נתן בע"מ, מנהל קרן הגידור Valley, כתב פיננסי ב־Ynet Capital, עיתון "בשבע" ואתר ספונסר, מרצה ומנחה פודקאסט "מפת החום", פאנליסט כלכלה שבועי בערוץ הכלכלה (10) תוכנית "תל אביב – ניו יורק" ואורח קבוע בתוכנית "היום שהיה" בערוץ 13
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
