האם מי שכבול נחשב לעבד ? והאם עצמאי הוא באמת עם חופש תמידי?
אם גם אתם לא מבינים מדוע אנחנו מנהלים את חיינו לפני שני לוחות במקביל, הלוח הגריגוריאני מחד, והלוח העברי מאידך, הטור הזה הוא עבורכם.
בדרך כלל אנחנו חושבים שעבדות וחירות נמדדות בכבלים. מי שכבול – עבד. מי שמשוחרר – בן חורין. אבל רבי יצחק עראמה, בעל עקידת יצחק, מציע הגדרה מפתיעה בהרבה: ההבדל האמיתי בין עבד לאדם חופשי אינו בכוח הפיזי, אלא בשליטה בזמן.
כך הוא מסביר מדוע המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל כעם איננה מצווה פולחנית, אלא אזרחית כמעט: קידוש החודש. מעקב אחר מולד הלבנה ובניית לוח שנה מתעדכן על פיו. עוד לפני שבת, עוד לפני כשרות — “החודש הזה לכם ראש חודשים”. לא במקרה.
העבד, כותב עראמה, איננו אדון לזמנו. יומו מוכתב לו מבחוץ. הוא קם, פועל, נח - לא משום שבחר, אלא משום שנקבע לו. זמנו איננו שלו. זהו לב השעבוד. לעומת זאת, אדם חופשי הוא מי שיכול לקבוע סדר יום, להציב התחלה וסוף, להחליט מתי משהו נגמר ומתי נפתח דף חדש.
כאן מגיע החידוש העמוק: קידוש החודש איננו רק פעולה אסטרונומית של מעקב אחרי הירח. זו הצהרה פילוסופית. הלבנה נעלמת ומתחדשת, ובכך היא שוברת תפיסה עתיקה שהעולם מתנהל לפי חוקיות קשיחה, עיוורת, בלתי ניתנת לשינוי. תפיסה שהייתה רווחת במצרים ובפילוסופיה הקדומה. רבי יצחק עראמה מלמד שההתחדשות מלמדת שיש “מחדש” לעולם. לא הכול מוכתב מראש. העולם אינו דטרמיניסטי והתוצאה אינה מוכתבת מראש. יש לנו שליטה על עצמינו, עתידנו, בחירותנו ומצבנו.
תודעה זו היא מה שמניע אותנו לפעול, ליצור, לעשות ולהתאמץ. האמונה שמשהו יכול להיות אחרת בעקבות בחירה, החלטה והנעה לפעולה.
וכאשר האלוקים אומר לישראל את המילה “לכם”, כלומר, אני מעניק לכם את הסמכות לקבוע מתי יחול החודש, הוא מעניק להם לא רק את לוח השנה, אלא תודעת החירות: אתם אינכם נתונים לגורל, למזל, או לטבע עיוור. אתם שותפים בניהול הזמן. אתם יכולים לפתוח התחלה.
במילים אחרות: יציאה מעבדות איננה רק מעבר גיאוגרפי ממצרים למדבר. היא מעבר נפשי מתודעה של “ככה נגזר עליי” לתודעה של “אני יכול לחדש”.
בתפקידי כמנכ״ל פייבר עמדתי בפני קבלת החלטה משמעותית של מכירת החברה, אל מול האפשרות להישאר כחברה ציבורית מוגבלת בסחירות. התחושה היתה שאם לא יהיה שינוי כלשהו, כדוגמת רכישה, המצב יישאר זהה ועצם העיסוק בלנסות לבחון חלופות כמו מעבר לחברה פרטית, ספאק, רכישה או הנפקה בשוק, העניקה מבחינה תודעתית תחושה של התחדשות, שהיא סוג של חרות.
השבוע קראתי שישראל נמצאת במצור של סיבים אופטיים. במלים אחרות, מגיעים בשנים הקרובות לשיא הקיבולת, במיוחד כשבכל שנה השימוש בנפח גדל בכ-30%. אין ספק שחשיבה ועשייה מדינית, פוליטית וכלכלית תאפשר עם הסכמים או חידוש של קיימים כבלים תת ימיים שיחברו את ישראל לעולם, עצם התודעה שמוכרחים למצוא פתרון – עשוי לקדם אפילו שלום. לכן אין ספק שזאת עשייה שלא כובלת, ומאפשרת פתרון ארוך טווח.
הרעיון הזה מהדהד גם אצל אריסטו שראה באדם חופשי לא מי שפועל בלי מגבלות, אלא מי שמסוגל להתחיל פעולה חדשה מתוך בחירה מודעת. בעולמות הניהול והמנהיגות זה תרגום חד: מנהיג שאינו שולט בזמן שלו - בלוחות הזמנים, בקצב ההחלטות, וביכולת לעצור ולשנות כיוון - איננו באמת חופשי, גם אם יש לו סמכות. חירות ניהולית מתחילה ברגע שבו אדם מפסיק להגיב אוטומטית למציאות נתונה, ומבין שיש לו אפשרות לחדש, להגדיר מחדש סדרי עדיפויות, ולפתוח פרק חדש בזמן ולא רק לפעול בתוך הישן.
וזו אולי אחת התובנות הרלוונטיות ביותר לחיים המודרניים. רבים מאיתנו אינם עבדים לאנשים, אלא ללוחות זמנים, לאינרציה, להרגלים. אנחנו חיים בתחושה שהכול מוכתב: הקריירה, המערכת, הסיפור האישי. קידוש החודש מציע מחשבה חתרנית: חירות מתחילה ברגע שבו אדם מאמין שיש לו אפשרות להתחיל מחדש.
עוד לפני שמשנים מציאות, משנים את היחס למימד הזמן.
כי מי שאינו אדון לזמנו - אינו אדון לחייו.
אז תשלטו בזמן שלכם.
זיו אלול הוא שותף בקרן הון סיכון BGV, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי, ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
