במשך עשורים נחשבו אג"ח ממשלת ארה"ב לנכס הרזרבה האולטימטיבי של בנקים מרכזיים. הן היוו נכס עמוק, נזיל, סחיר, מגובה בכלכלה הגדולה בעולם ונקוב בדולר, מטבע הרזרבה המרכזי של המערכת הפיננסית הגלובלית. אלא שבשנה האחרונה חל שינוי דרמטי בעניין. לפי נתוני הבנק המרכזי האירופי (ECB), בסוף 2025, הפך הזהב לנכס הגדול ביותר ברזרבות המט"ח של בנקים מרכזיים, עם נתח של כ־27%, לעומת כ־22% לאג"ח ממשלת ארה"ב וכ־15% ליורו. חשוב להדגיש: חלק משמעותי מהזינוק שחל במשקל הזהב ברזרבות הבנקים המרכזיים נבע מעליית מחיר הזהב ולא רק מהגדלת הכמויות הפיזיות שנרכשו. עם זאת, להחלפה בין האג"ח לזהב כנכס הרזרבה המוביל, יש משמעות היסטורית חשובה.
מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, התחזק מאוד השיקול הגיאופוליטי סביב החזקת רזרבות בבנקים מרכזיים ברחבי העולם. הקפאת חלק מהרזרבות של רוסיה המחישה לבנקים כי הרזרבות במטבע חוץ אינן רק נכס פיננסי, אלא גם נכס פוליטי החשוף להחלטות של מדינות אחרות ולסנקציות. לפי נתוני ה-ECB, מאז 2022, רכשה סין על רקע זה מעל 350 טון זהב, פולין רכשה כ-320 טון, טורקיה כ-220 טון והודו כ-130 טון. אלו אינן רכישות מקריות, אלא חלק ממגמה רחבה יותר של ניסיון לצמצם את התלות במערכת הדולרית ולבנות שכבת הגנה נוספת בעולם שהפך להיות מפוצל, מתוח ופחות צפוי.
גם נתוני מועצת הזהב העולמית מצביעים על שהעניין הרב שמגלים הבנקים המרכזיים בזהב, נמשך: ברבעון הראשון של 2026 נרשמה דרישה של כ-244 טון זהב מצד בנקים מרכזיים ומוסדות רשמיים, עלייה של כ-3% לעומת הרבעון המקביל ב-2025 ועלייה של 17% לעומת הרבעון הקודם השנה.
אג"ח ארה"ב הן עדיין אחד השווקים העמוקים והנזילים בעולם והבסיס לתמחור נכסים פיננסיים, אך הן כבר אינן נתפסות בהכרח כנכס חסר סיכון במובן הרחב. כמו כל אג"ח יש להן סיכוני מנפיק, בעיקר כאשר החוב האמריקאי הולך וגדל והגירעון נשאר גבוה ללא סימנים לניסיונות אגרסיביים לצמצומו, וכאשר הריבית הריאלית היא תנודתית והמשקיעים מתחילים לדרוש פרמיית סיכון גבוהה יותר, גם מנכסים שנחשבו בעבר לעוגן.
הזהב, לעומת זאת, אינו מהווה התחייבות של אף מדינה. הוא אינו תלוי בבנק מרכזי זר, אינו נושא סיכון חדלות פירעון, ואינו ניתן להקפאה באותה קלות כמו נכסים פיננסיים הנמצאים במערכת הבנקאית המערבית. עם זאת, יש לזהב, כנכס רזרבה, גם לא מעט חסרונות: הוא אינו משלם ריבית שוטפת, הוא תנודתי מאוד (עליה של כ-60% בשנה שעברה) ונזילותו נמוכה יותר משל האג"ח האמריקאי. לכן, כשבנק מרכזי ירצה להגדיל פוזיציה בצורה ניכרת, הדבר ישפיע בחדות על מחיר הזהב.
מדוע אם כן, על אף חסרונות אלה, חל שינוי במעמדו של הזהב? מעבר לרצון להפחית את התלות הגיאופוליטית בחוב של מדינה אחרת, האג"ח הממשלתיות, שנעו עד השנים האחרונות בניגוד לכיוון תנועת המניות, היוו גידור טבעי לו. אך כאשר שני הסגמנטים הפיננסים החלו לנוע באותו הכיוון, התעורר הצורך לפזר את הסיכון לנכס נוסף שאיננו נע יחד עם השווקים.
עבור המשקיעים, הדבר המשמעותי ביותר הוא השינוי שמגמה זו יצרה באופיו של הזהב כנכס השקעה: אם עד כה הזהב נתפס כנכס "חוף מבטחים" או "ביטוח זמני" לתקופות משבר, היום נראה, שחלק מהביקוש לזהב הוא מבני יותר. בנקים מרכזיים, מדינות מתפתחות, משקיעים מוסדיים ושחקנים פיננסיים חדשים, רואים בו כעת רכיב אסטרטגי בתיק. כאשר הביקוש לזהב מגיע לא רק ממשקיעים פרטיים אלא גם מגופים המנהלים את הרזרבות הלאומיות, השוק מקבל שכבת ביקוש עמוקה יותר גם לטווח הארוך.
לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, דירקטור וסמנכ"ל השקעות – שוק מקומי , אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
