יש רגע כזה שכל אחד מכיר: אתם פותחים חדשות כלכליות, רואים שהבורסה בתל אביב שוב סביב שיאים, שומעים שגם בוול סטריט המדדים מתקרבים לרמות שיא, ומרגישים דקירה קטנה בבטן. מצד אחד ברור לכם שיש פה הזדמנות, מצד שני משהו עוצר. הרי אם כולם מדברים על שיאים, אולי כבר מאוחר מדי. אולי עדיף לחכות “עוד קצת”, לראות אם תהיה ירידה, ואז להיכנס בצורה חכמה יותר.
וכך בדיוק נוצרת הטעות הגדולה של 2026, לא טעות של החלטה לא נכונה, אלא טעות של אי החלטה. כסף נשאר נזיל, “רק בינתיים”, בפיקדונות ובקרנות כספיות, וכל חודש שעובר נראה כמו החלטה זמנית. אבל אז עוברת עוד שנה ועוד שנה, ובפועל הכסף נשאר בחנייה, בזמן שהשוק ממשיך להתקדם, לפעמים בלי לחכות לאף אחד.
זה קורה דווקא בתקופות כאלה בגלל פסיכולוגיה פשוטה מאוד: כששוק בשיא, אף אחד לא רוצה להרגיש שהוא נכנס רגע לפני תיקון. הפחד הזה הוא לא כלכלי, הוא רגשי. הוא קשור לרצון להיות בשליטה, להרגיש שעשינו מהלך “מושלם”, שזיהינו את הרגע הנכון. הבעיה היא ששוק ההון לא עובד ככה. הוא לא נותן תזכורת לפני עלייה, והוא בטח לא נותן הזמנה רשמית לפני ירידה.
מה שנוצר בפועל הוא מעגל שחוזר על עצמו. מחכים לתיקון, התיקון לא מגיע בזמן שנוח לנו, וכשיש ירידה קטנה היא מיד מרגישה כמו התחלה של משהו גדול ומפחיד. ואז אנחנו חוזרים לאותה נקודה: נשארים בחוץ, משכנעים את עצמנו שזו אחריות וזהירות, למרות שבפנים אנחנו בעיקר תקועים.
רוב האנשים מספרים לעצמם שהסיכון הכי גדול הוא להיכנס לשוק גבוה מדי. אבל בטווח של שנים, במיוחד בכסף שמיועד לעתיד ולא לצריכה מחר בבוקר, הסיכון היותר כואב הוא דווקא להישאר בחוץ. כי גם אם הפיקדון נותן ריבית נאה יחסית לתקופות אחרות, הוא לא באמת בונה עתיד. הוא שומר על הכסף, אבל לא מייצר לו מסלול. הוא נותן תחושת שקט רגעית, אבל לעיתים קרובות הוא משלם את המחיר הכבד ביותר: מחיר הזמן.
וזמן הוא הדבר היחיד שאי אפשר להחזיר. אם כסף נשאר חונה שנתיים או שלוש בגלל התלבטות, זה לא רק “פספוס של תשואה”. זה פספוס של הרגל פיננסי, של תנועה קדימה, של יצירת תהליך שמייצר תוצאות. ובינינו, אין דבר שמחליש יותר ביטחון מאשר לראות את השווקים ממשיכים והכסף שלנו נשאר בדיוק באותו מקום.
כאן נכנס ההבדל בין נזילות חכמה לבין נזילות שאין לה יעד. נזילות היא דבר חשוב. משפחה צריכה כרית ביטחון, כסף חירום, וגמישות לחיים. אבל השאלה האמיתית היא כמה כסף באמת צריך להיות נזיל, ולמה. כי הרבה מאוד כסף נשאר “זמין לכל מקרה” לא בגלל שהוא באמת נדרש, אלא בגלל שלא הייתה החלטה אחרת. הוא נשאר בחשבון או במוצר חניה כי זה מרגיש כמו לא לבחור צד, כמו להימנע מסיכון.
אבל גם להימנע זו בחירה. והיא בדרך כלל הבחירה שהכי עולה ביוקר לאורך זמן.
ולכן הפתרון הנכון לשנת 2026 הוא לא להכריח את עצמכם לקפיצה חדה לתוך השוק, וגם לא לשבת ולחכות לרגע מושלם שלא מגיע. הפתרון החכם באמת הוא להיכנס לשוק ההון במנות.
אסטרטגיית המסלול הכללי - להיות בשוק בחשיפה נמוכה יותר
מי שמחכה לתיקון בשוק, יכול להתנהל לדוגמה במסלול כללי (כ-45% מניות) או אפילו בצורה סולידית יותר, כך הוא יכול ליהנות משוק ההון בשוטף ואם יגיע אותו תיקון שהוא מחכה לו, הוא יכול להעלות את החשיפה המנייתית ולהנות משוק זול, בצורה הזו לאורך כל הדרך היה בשוק בחשיפה מסוימת ולא המתין רק לבאות.
אסטרטגיה נוספת: כניסה במנות - הדרך להפוך פחד לתכנית פעולה
כניסה במנות היא בעצם הדרך להפוך פחד לתהליך. היא מאפשרת לכם להיות בשוק בלי לנסות לנצח את השוק. היא מורידה את הלחץ של “האם נכנסתי בדיוק בשיא”, כי לא כל הכסף נכנס באותו יום. חלק נכנס עכשיו, וחלק ייכנס בהמשך. אם השוק עולה, אתם בפנים. אם השוק יורד, יש לכם עוד מנות שייכנסו במחירים נמוכים יותר. במקום להיות תלויים בהחלטה אחת מושלמת, אתם בונים מסלול שמפזר את הסיכון לאורך זמן ומעניק יציבות נפשית.
הדבר היפה במנות הוא שהן מתמודדות עם הבעיה האמיתית, לא עם הבעיה המדומה. הבעיה המדומה היא “איך לתזמן את השוק”. הבעיה האמיתית היא “איך להפסיק לדחות”. כי מי שלא נכנס במנות, בדרך כלל נכנס באיחור. לא כי הוא לא יודע, אלא כי בשלב מסוים הוא נשבר פסיכולוגית מהצד, ואז נכנס אחרי שהשוק כבר עלה עוד, מתוך תחושה שהוא חייב להספיק, וכשאנשים נכנסים ככה, זה בדיוק התזמון הגרוע ביותר, לא בגלל הנתונים, אלא בגלל הפאניקה.
אז איך עושים את זה נכון? קודם כל מפרידים בין כסף שצריך להיות באמת זמין לבין כסף שיש לו מטרה ארוכה יותר. מחליטים מה גובה כרית הביטחון ומה חלקו של הכסף שמיועד לצמיחה. ואז קובעים מסלול: למשל, לחלק את הסכום המיועד להשקעה ל־6, 12 או 18 מנות, ולהעביר אותן בצורה עקבית וקבועה לשוק ההון. לא לפי כותרות, לא לפי “תחושה”, לא לפי חבר בעבודה. פשוט לפי תוכנית.
ברגע שיש תוכנית, השוק מפסיק להיות איום, והוא הופך לסביבה שעובדים איתה. זה מעבר מאוד משמעותי ממצב שבו אתם מגיבים למה שקורה, למצב שבו אתם מנהלים את זה. לא מושלם, לא חכם יותר מכולם, פשוט עקבי.
וזו הנקודה שחשוב להבין: הרבה אנשים בטוחים שהצלחה פיננסית היא תוצאה של החלטה אחת גדולה. בפועל היא כמעט תמיד תוצאה של תהליך בינוני שנעשה בצורה מצוינת, לאורך זמן. כניסה במנות היא בדיוק זה. היא לא נוצצת, היא לא תיתן לכם סיפור לספר לחברים על איך “זיהיתם תחתית”, אבל היא תיתן לכם את הדבר היחיד שעובד כמעט תמיד בעולם ההשקעות: התמדה עם היגיון.
בסוף, הטעות הגדולה של 2026 היא לא לבחור מוצר לא נכון, ולא להפסיד על השקעה, אלא להישאר תקועים במקום שאמור להיות זמני. כי כסף נזיל בלי אסטרטגיה הוא לא ביטחון, הוא דחייה יקרה. מי שמסכים לבנות תוכנית ולנוע קדימה, אפילו לאט ובמנות, נותן לכסף שלו את מה שהוא הכי צריך: כיוון.
הכותב הוא מנכ"ל משותף וסוכן ביטוח פנסיוני ב-SFP (ספיר קדוש סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ)
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
