זה נכון בדיפלומטיה, זה נכון בכבאות והצלה וזה נכון גם בעסקים: פעמים רבות אנחנו מגיעים לרגע של קושי ומשבר, ואז אנחנו ממהרים לאזור את כל הכוחות כדי להיאבק באירוע שמאיים עלינו.
אבל, מה לעשות, פעמים רבות זה מאוחר מידי.
קל ויעיל יותר לחזק מבנה מפני רעידת אדמה מאשר חלילה לחלץ ממנו לכודים במקרה של אסון. קל יותר היה לעצור את גרמניה הנאצית מלהתחמש בשנות ה-30, מאשר לנהל מלחמה של שלוש מעצמות במשך שנים כדי לכבוש אותה מחדש.
וכמובן גם בעסקים: אסור לנו להיות מופתעים מאירוע שטורף את הקלפים לרעתנו. צריך להיות ערוכים לקראתו ומוכנים אליו מראש.
צריך לזהות מגמות בשוק, לא להיות מופתע מהן בדיעבד. אם אנחנו ערוכים מראש, נוכל לגבש אסטרטגיה בתנאים הנוחים לנו. צריך לחשוב בכל רגע מה המתחרה שלי יכול לעשות, ולתת לזה מענה עוד לפני שהתרחיש מתממש, כלומר בזמן שעדיין יש לנו יתרון.
את העיקרון הזה למדתי ממאבק אחר, רוחני. מאבקו של האדם מול הדחפים הפנימיים שבתוכו, העלולים לגרום לו לפעול בניגוד למה שהוא הבטיח לעצמו, ובניגוד לאינטרס שלו.
כן, אני מתכוון לאותם מנועים שנמצאים באישיות שלנו. קנאה, גאווה, כעסים, אינטריגות, שחצנות, עצלות, רצון לנקמה, דחפים ותאוות נמוכות. כל ה"רעלים" האלה שיכולים, פשוטו כמשמעו, למוטט את התפתחותו ואישיותו של האדם.
היהדות ערה מאוד לדחפים הללו, ומעניקה לאדם מגוון של כלים על מנת שהוא יוכל לווסת ולתעל אותם מחדש באופן נכון ובריא. אחד הכלים שמציעה הפרשה כדי לנהל נכונה את האירוע הזה, מופיע בפרשת השבוע: היא מציעה לאדם לקחת "צעד אחורה" מהנאות חומריות ספציפיות. לא, התורה לא מעודדת התנזרות, מגלים לנו חז"ל, היא רק מאפשרת, למי שחש את הצורך בכך, להימנע משתיית יין למשך זמן תחום: 30 יום בלבד.
מה הרעיון העומד מאחורי הדברים? עיון במשנתו של אחד מגדולי הפילוסופים, רבי יצחק עראמה, מעניק לנו הצצה מרתקת למבנה אישיות של האדם.
לעיתים, כך הוא מסביר, אם אדם מעניק לדחפים שבתוכו את כל מה שהם תובעים ממנו לעשות, הם אינם יודעים שובע. הם רק מתפתחים עוד ודורשים מהאדם עוד ועוד הנאות כדי לספק אותם. מה שריגש אותו אתמול, כבר ישעמם אותו מחר. דבר שעלול לגרום לאדם לרצות לעשות ולחוות דברים או ריגושים נוספים, ולא תמיד בהכרח בכיוון הנכון.
לא פעם בחברות הייטק העובד נמצא בתחושה שהוא לא מקודם מהר מספיק, ה״טייטל״ שלו לא מייצג בעיניו את האחריות שלו, ולדעתו השכר שלו לא מספיק גבוה. לרוב הוא נכנס לסחרור פנימי אל מול השאיפות שלו.
כמעסיק, יצא לי לא פעם להתנהל מול עובדים, שבהחלט היו טובים בתחומם ולא רצינו לאבד אותם, ומאידך הם לא הגיעו לנקודת השובע מבחינתם. כשכבר לא היה איך לקדם אותם, לפעמים נקטנו בגישה אחרת: רילוקיישן. פשוט להעביר אותו למקום אחר, עם צוות אחר. במילים אחרות ״להתנזר״ מהעבודה הרגילה שהוא עשה עד כה ולנתק אותו מהאנשים שהיו איתו. כך הוא התנתק מאותה שיגרה לחוויה אחרת, לא גבוהה יותר, אלא שונה לחלוטין, שלא רק שלא תשעמם אותו, אלא תפתח בתוכו כיוונים אחרים. כך זה המסיט את תשומת הלב שהיתה רק סביב הקידום להבנת המשמעות האמיתית, העמוקה יותר, של המשרה ושל החיים.
פילוסוף אחר, יווני העונה לשם סוקרטס, הדגיש את החשיבות של חיי שלמות פנימית ושליטה עצמית כחלק מהחיים הטובים. הוא האמין שהחכמה וההכרה העצמית הם המפתח לחיים מוסריים ומאושרים. המשפט המפורסם שלו, "הידיעה עצמה היא תנאי הכרחי למוסריות", משקף את הרעיון לפיו שליטה עצמית והבנה פנימית מובילות לחיים שלווים יותר. ואכן, גם בהקשר של נזירות, סוקרטס מעודד אותנו להתרחק מתאוות חיצוניות ולחפש את הטוב הפנימי, כי היא היא המשמעות האמיתית של חיים שלמים.
השבוע שוב ראינו השפעה על הבורסה מהמדיניות של נשיא ארה״ב, טראמפ, שמייצרת חוסר ודאות - שזה הדבר האחרון שהסקטור העסקי היה רוצה לראות. בעולם כזה, אתה לא מגדיל את ההשקעות שלך ומעסיק עוד עובדים, הכל קופא. והאדוות של זה כבר מורגשות בדמות פגיעה בפעילות הכלכלית: אין השקעות במשק האמריקאי. מה שמוביל לציפייה של התמתנות בפעילות הכלכלית. אף שכולם היו רוצים לקנות מניה שעולה ולראות את הגרף הירוק, אבל צריך רגע לעצור ולהשתמש בירידה של השוק כדי לקיים תהליך פנימי אשר ינהל את הדברים בצורה אחרת . לבצע עצירה חכמה והתנזרות מכוונת כדי למקסם רווחים בטווח הארוך.
את הדחף ל"הנאה״ ניתן לנהל. על ידי וויסות מודע וסיפוק מדוד של הצרכים החומריים, האדם מסוגל להשקיט, או לפחות לשלוט, על הקול הפנימי הזה שבתוכו.
זה הרעיון במצוות ה"נזיר" התחום והמוגבל, הן בתחומים והן בזמן, שמציעה הפרשה. וזאת כמובן בניגוד לתדמית של ה"נזיר" בתרבויות האחרות.
זהו ניהול. וניהול נכון שכזה יגרום לאדם להגיע מוכן לכל סיטואציה. הוא לא ייקלע לסערה רגשית שהוא לא יוכל לעמוד בה. ומדוע? משום שכבר בזמן של רוגע, כאשר התנאים היו לטובתו, הוא כבר החל את התהליך. זה מה שיאפשר לו לצלוח משברים.
אז נכון שקשה בשגרה להתנהל למול הדחף להנאות, מיקסום ומימוש, אבל עם ניהול נכון, גם בזמן משבר נוכל להגדיל משמעותית את כח הסיבולת כמנהלים וכארגונים, ולהפחית שחיקה.
צריך לייצר מנגנון לוויסות דחפים, להגיע מוכנים מראש למצבי קיצון וחירום דבר שיתאפשר רק בתנאי שנגיע למשבר נערכים ומתכוננים.
זיו אלול הוא מנכ"ל חברת פארי, חברת טכנולוגיות בעולם הרפואה הדיגיטלית, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי ,ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
