2025 עוד לא הגיעה לחצי הדרך, אבל התחושה בשטח ברורה: המחיה בישראל הופכת לבלתי נסבלת — ולא רק בגלל החברות הגדולות. בזמן שהציבור מתמקד במחירי המדף, המדינה עצמה אחראית לגל של גזירות כלכליות שמכביד על כל משק בית בישראל.
המע"מ עלה מ־17% ל־18% — לראשונה מזה כמעט עשור, וגרר התייקרות רוחבית בכל תחום אפשרי: דיור, מזון, דלק, תחבורה, בילויים.
תעריפי הארנונה עלו ב־5.3%, שיא של 17 שנה, כשבמשרד הפנים מציינים שהעדכון נובע בין השאר מזינוק של 7.8% בשכר במגזר הציבורי.
יום הבראה נוסף קוצץ — ההפחתה אושרה גם לשנת 2025, עם תחזית הכנסה של 1.3 מיליארד ש"ח לקופת המדינה. עובדים עם שכר חודשי נמוך מ־6,150 ש"ח איבדו חצי יום הבראה, ואילו האחרים איבדו יום שלם.
שכר עובדי המגזר הציבורי קוצץ ב־3.3% השנה — והקיצוץ יימשך גם בשנה הבאה עם הפחתה נוספת של 1.2%.
כל זה קורה במקביל לדוח של ארגון ה-OECD שממקם את ישראל בין ארבע המדינות עם יוקר המחיה הגבוה ביותר מבין 38 המדינות החברות. והפער בין השכר לכוח הקנייה? חמור לא פחות: כוח הקנייה של שעת עבודה ממוצעת בישראל נמוך בכ־30% מהממוצע ב-OECD, ובפער של עד 175% על מוצרי צריכה בסיסיים לעומת מדינות כמו צרפת וארה"ב.
כמובן שהכל מסתכם באינפלציה:
לפי נתוני מרץ 2025, האינפלציה בישראל עומדת על 3.3% בשנה, ועל 0.5% בחודש מרץ לבדו — אך בפועל, הייקור האמיתי גבוה בהרבה.
מדוע?
כי מתרחשת תופעה נוספת — מתוחכמת ומטרידה לא פחות: שרינקפלציה. זו אינפלציה מסוג אחר, סמויה. במקום להעלות את המחיר — מקטינים את גודל המוצר, שומרים על אותו תג מחיר, והצרכן לא תמיד שם לב. זו לא רק אינפלציה. זו אינפלציה בריבית דריבית.
עשרות מוצרים בסופר מתכווצים באופן שיטתי: פחות גרמים, פחות ליטרים, פחות יחידות — אבל בדיוק אותו מחיר בקופה. לעיתים אפילו גבוה יותר.
כך לדוגמה:
טונה פילטונה באריזת 4 יחידות הצטמצמה מ־632 גרם ל־560 גרם – ירידה של 11%.
ג'ל כביסה קרפור התכווץ מ־1.5 ליטר ל־1.25 ליטר – הפחתה של 17%.
קקאו הולנדי של טעמן הצטמצם מ־370 גרם ל־350 גרם – הפחתה של 6%.
מוצרי חיתולים של האגיס וטיטולים עברו הקטנות סדרתיות במספר היחידות באריזה.
חטיפים, נקניקיות, רטבים, תבלינים ומוצרי פסח כמו עוגיות, פיצוחים ופרורי לחם — כל אלו עברו "שדרוגים" של כיווץ בכמות בלי הפחתה במחיר.
עד אפריל 2025 נרשמו מעל 60 מקרים של הקטנת מוצרים — חלקם אף שלוש פעמים באותה שנה. ברוב המקרים, השינוי כלל לא מלווה בהורדת מחיר, ולעיתים נעשה שינוי גם במחיר וגם בכמות — תוצאה שמשקפת התייקרות ריאלית של עשרות אחוזים.
בישראל אין רגולציה מחייבת בנושא, והחובה היחידה היא לסמן את כמות המוצר החדשה על האריזה. בצרפת לעומת זאת, רשת קרפור מחויבת להציב שלט ליד כל מוצר שהתכווץ, כולל ציון של אחוז ההפחתה ותוספת המחיר. מדינות כמו הונגריה, ברזיל ואוסטריה כבר חוקקו תקנות דומות — בישראל? ככל שהאריזה קטנה יותר, כך הרווח גדול יותר.
גם איכות המוצר נפגעת: בחלק מהמקרים הוסרו רכיבים יקרים כמו אגוזים, פירות יבשים או רכיבים טבעיים — אבל המחיר נשאר.
הבעיה אינה רק מוסרית — היא מערכתית. החברות מנצלות את חוסר השקיפות, והצרכן, שמתקשה להשוות מחירים לפי 100 גרם או מ"ל, פשוט לא מבחין. כך הן עוקפות את מחסום "מחיר העוגן" שמושרש בראשו של הקונה, ומשמרות רווחיות גבוהה תוך פגיעה ישירה בכיס המשפחה.
תחבורה ציבורית: המחיר עולה, השירות נשאר מאחור
מחירי התחבורה הציבורית קפצו בצורה חדה: מחיר נסיעה באוטובוס עד 15 ק"מ זינק מ־6 ל־8 שקלים — עלייה של 33%. גם מחיר נסיעה ברכבת כבדה עלה מ־9.5 ל־11.5 שקלים (21%).
מנוי "חופשי-יומי" התייקר מ־19 ל־23 שקלים, ומנוי "חופשי-חודשי" עד 40 ק"מ קפץ מ־267 ל־323 שקלים — גם כאן מדובר בעלייה של 21%.
במשרד התחבורה מציגים את המהלך כהתאמה ל-OECD תוך מתן הנחות לצעירים, חיילים ותושבי פריפריה, אך בפועל מרבית הציבור אינו נהנה מההנחות בגלל הצורך להטעין "פרופיל זכאות" — דרישה שרבים כלל לא מכירים או מממשים.
כל זה קורה כאשר איכות התחבורה הציבורית נותרת נמוכה: תדירות נסיעות ממוצעת בתל אביב עומדת על 3 אוטובוסים לשעה בלבד, לעומת 8–10 בערים מתקדמות כמו ברצלונה ולונדון.
שוק הרכב: ישראל מתייקרת בלי בלמים
דובר בעובדה: אין רכב חדש בישראל בפחות מ־100 אלף שקל.
הדוגמאות מדברות בעד עצמן:
קיה פיקנטו נמכרת כיום בלמעלה מ־110,000 שקלים.
דאצ'יה לוגאן מתומחרת סביב 128,000 שקלים.
כאשר מאחורי העליות עומדת מדיניות מיסוי אגרסיבית:
מס קנייה של עד 83% ממחיר הרכב.
בלו על דלק שמכניס למדינה 18.2 מיליארד שקלים בשנה (בשנת 2022 בלבד).
בלו שמרכיב 42% ממחיר כל ליטר בנזין — ועוד 18% מע"מ על הכל.
אגרות רישוי שנתיות של 1,500–2,500 שקלים לרכב — המוסיפות עוד 5.3 מיליארד שקל בשנה לקופת המדינה.
עלות החזקת רכב פרטי בישראל מוערכת ב־40,000–50,000 שקל בשנה לרכב אחד. במשפחות עם שני רכבים — מדובר ביותר מ־100,000 שקלים, סכום שמייצג יותר מ־50% מההכנסה השנתית הממוצעת למשק בית (כ־199,788 שקלים).
ובינתיים? למרות סבסוד של 90% על התחבורה הציבורית, שיעור השימוש בה בישראל נותר נמוך במיוחד — עם 90% מהנסיעות המתבצעות ברכב פרטי. עוד עול כבד על כתפי הצרכן הישראלי.
מוצרי צריכה ומזון: ייקור גורף כמעט בכל קטגוריה
החברות הגדולות במזון לא פספסו את המומנטום:
יוניליוור העלתה מחירים בעד 9% על מוצרי הלמנ'ס, תלמה ובייגל בייגל.
שטראוס ייקרה מחצית ממוצרי החלב שלה עד 1.5%.
החברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה ישראל, נביעות, פריגת, פיוז טי) ייקרה את מוצרי השתייה עד 2.3% ואת מוצרי החלב של טרה ומשק צוריאל עד 3.5%.
תנובה העלתה את מחיר החמאה ב־4.45% ואת מוצרי החלב הלא מפוקחים ב־10%.
דיפלומט ייקרה קפה, שוקולד ומרגרינה עד 15%.
בסך הכל, לפי נתוני סטורנקסט, מכירות שוק מוצרי הצריכה עלו ב־5.8% במחצית הראשונה של השנה — עלייה שמקורה כמעט כולו ביוקר המחירים ולא בצמיחה בכמות הצריכה.
כמה באמת התייקר הייצור?
החברות טוענות לעלייה "משמעותית" במחירי חומרי הגלם והלוגיסטיקה — אך הנתונים מספרים סיפור אחר:
במרבית הקטגוריות, התייקרות חומרי הגלם בפועל עמדה על בין 1% ל־3% בלבד.
למרות זאת, המחירים על המדף זינקו בשיעורים של 9%–15%.
הפער בין ההתייקרות האמיתית לעליות המחירים לצרכן מעיד כי החברות לא רק גלגלו עלויות — הן ניצלו את המומנטום כדי להגדיל רווחיות בצורה לא מידתית.
רווחי שיא: הצרכן משלם, החברות חוגגות
רווחי החברות מספרים את הסיפור עד הסוף:
תנובה חילקה דיבידנד של 500 מיליון שקל, אחרי שנה עם הכנסות שיא של כ־9 מיליארד שקל.
שטראוס חילקה דיבידנד של 270 מיליון שקל אחרי רצף של עליות מחירים במוצרי החלב והשוקולד.
התמונה ברורה: העלאות המחירים המאסיביות לא נועדו רק להגן על שולי הרווח — אלא בעיקר להרחיב אותם.
לצד המוצרים המעובדים, גם הפירות והירקות — שלכאורה אמורים להישאר בסיסיים ונגישים — חווים התייקרויות לא מבוטלות.
על פי נתוני הלמ"ס לחודש מרץ 2025, מדד מחירי הפירות הטריים עלה ב־10.5%, בעוד שמחירי הירקות ירדו זמנית ב־7.1%, אך המגמה הכללית בשנים האחרונות ברורה — עליות חדות ומתמשכות.
בין השנים 2014 ל־2024:
מחירי הפירות הטריים עלו ב־38.5%
מחירי הירקות הטריים זינקו ב־47.6%
לשם השוואה: מדד המחירים לצרכן הכללי עלה ב־14% בלבד.
מדובר במוצרים טריים, בסיסיים, שחלקם מהווים חלק בלתי נפרד מתזונה יומיומית. כל עלייה כזו מכבידה משמעותית על משקי הבית, במיוחד בקרב משפחות מרובות ילדים.
למרות שמחירי הירקות והפירות בישראל עדיין נמוכים מהממוצע ב-OECD, קצב ההתייקרות שלהם מהיר בהרבה — ובניגוד למדינות אחרות, בישראל אין פיקוח או רגולציה שמסדירה את התנודות החריגות האלו. התוצאה: הצרכן הישראלי משלם יותר — על פחות.
בשורה התחתונה, חשוב להבין: הצרכן הישראלי נמצא תחת לחץ הולך ומעמיק. תחבורה יקרה, רכבים בלתי נגישים, סל מוצרים שהתייקר בעשרות אחוזים — והכול על רקע ריבית גבוהה, שממשיכה לשחוק את ההכנסה הפנויה.
נכון להיום, הריבית הגבוהה עוד מצליחה לשמר מראית עין של "חוסן כלכלי" — אבל מדובר בחוסן זמני בלבד. ככל שמחירי המוצרים עולים מהר יותר מהשכר, וככל שהמדינה ממשיכה להכביד בגזירות חדשות, הפערים ימשיכו להתרחב — עד שגם התחפושת הזו תתפורר.
והדוגמה הבולטת ביותר נמצאת ממש בתחנת הדלק: מאז תחילת השנה, למרות שמחירי הנפט בעולם החלו להיחלש, מחיר הדלק בישראל רק המשיך לטפס. בינואר 2025 התייקר הדלק ב־8 אגורות נוספות, כאשר 7 מתוכן נבעו ישירות מהעלאת המע"מ ל־18%. בפברואר נוספו עוד 11 אגורות למחיר.
בזמן שהעולם ראה ירידת מחירים — הנהג הישראלי ראה רק עלייה.
זו לא טעות. זה דפוס: כשהעין הציבורית מוסחת — המחירים עולים.
כך בדיוק קורה גם בסופר: לקראת פסח, כשכולם קונים בכמויות — קל להעלות מחירים. גם בשבוע שבו אזרחי ישראל מתכנסים סביב יום השואה ולאחר מכן יום הזיכרון, רשתות רבות העלו מחירים על עשרות מוצרים — בעיתוי מדויק שבו הסיכוי שמישהו יתנגד או ישים לב שואף לאפס.
ומי שחושב שמדובר בצירוף מקרים — טועה.
החברות פועלות באסטרטגיה ברורה: כשהציבור לא מסתכל — הן מקפיצות. וכשהוא מגלה, כבר מאוחר מדי.
הצרכן סופג. והחברות? מחייכות כל הדרך אל הבנק.
גיא נתן חי את עולם המאקרו כלכלה, הפיננסים, ושוק ההון למעלה משמונה שנים. גיא הוא הבעלים של חברת גיא נתן בע''מ העוסקת בליווי פיננסי ובהכשרת משקיעי ערך, ובנוסף הוא הבעלים של קרן הגידור Valley. יוצר הפודקאסט המצליח ''מפת החום'' שבו מתארחים מדי שבוע בכירי המשק הישראלי, המתעסקים בתחומי הכלכלה. ניתן לעקוב אחריו בערוץ האינסטגרם ובאתר האינטרנט שלו.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
