בערים הגדולות של איראן, קשה לפספס את הניגוד שבין שכונות יוקרה בהן רכבי פאר נעים בין בניינים מטופחים, לבין אזורים צפופים שבהם ילדים מחטטים בפחי אשפה. לפי נתונים שפורסמו על ידי חבר הוועדה הכלכלית בפרלמנט האיראני, כ-80% מהאוכלוסייה באיראן חיה מתחת לקו העוני. במקביל, שיעור האבטלה בקרב צעירים הגיע, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של איראן, לכ-25%. נתונים אלו מעלים שאלה מתבקשת שקשה להתעלם ממנה: איך מדינה מצליחה להחזיק מערכת כלכלית מתפקדת, כשחלק כל כך גדול מהאזרחים נאבק על הישרדות יומיומית?
בין מגזר ציבורי קורס לכלכלה בלתי-פורמלית מתרחבת
איראן מתמודדת עם מגבלות כלכליות משמעותיות, ובהן אבטלה גבוהה והיעדר ביטחון תעסוקתי. לפי נתונים שפורסמו בסוכנות הידיעות האיראנית ILNA, כ-95% מהעובדים באיראן מועסקים ללא חוזה קבוע, מה שמעיד על מצב שבו העובדים חסרים יציבות תעסוקתית בסיסית. בנוסף, שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה עומד על פחות מ-20%, נתון המקשה להסתמך על שיעורי האבטלה הרשמיים לצורך הבנת התמונה הכללית של המשק האיראני.
במצב הנוכחי, מתפתחת באיראן כלכלה בלתי-פורמלית ענפה. דו"חות מצביעים על כך שחלקים הולכים וגדלים מהאוכלוסייה פועלים בשוק השחור, במסחר רחוב או בעבודות מזדמנות. על פי מקורות פנימיים, מדובר במנגנון הישרדות עבור משפחות רבות, שאינן מצליחות להתקיים משכר עבודה רשמי בלבד. פעילויות אלו אינן מדווחות לרשויות, אינן מספקות זכויות סוציאליות ולעיתים אינן מספקות שכר ראוי או קבוע.
לצד זאת, מגזר ציבורי רחב אך עמוס מאפיין את שוק העבודה באיראן. משרות רבות ניתנות במנגנונים ממשלתיים, אך לפי פרסומים מקומיים, לעיתים הן מחולקות על בסיס נאמנות פוליטית ולא על פי כישורים מקצועיים. מצב זה יוצר מגזר ציבורי שאינו תמיד יעיל או פרודוקטיבי, ומגביר את התלות של האזרחים במשרות ממשלתיות כאמצעי קיום גם כאשר השכר בהן נשחק משמעותית. עבור צעירים רבים, חוסר ההזדמנויות במגזר הפרטי בשילוב תהליך קבלה מורכב למשרות ציבוריות מוביל לתחושת תקיעות וחוסר מוצא.
אינפלציה גבוהה, פיחות מתמשך ושחיקת כוח הקנייה
האינפלציה באיראן נחשבת לאחת מהגבוהות בעולם. על פי דיווחים רשמיים מהבנק המרכזי האיראני, האינפלציה השנתית עמדה בשנת 2023 על כ-45% והגיעה לשיא של 52.3% באפריל אותה שנה, הרמה הגבוהה ביותר במדינה מאז שנות ה-40. במקביל, ערך המטבע האיראני הידרדר באופן חריף. בתחילת 2025, שער הדולר חצה את רף המיליון ריאל בשוק החופשי, לפי סוכנויות כלכליות באיראן. תהליך זה של פיחות מתמשך הפך את הריאל למטבע חסר יציבות, ומקשה על אזרחים לתכנן את הוצאותיהם אפילו בטווח של שבועות.
ירידת ערך המטבע הובילה לעלייה חדה במחירי מוצרים בסיסיים. לפי דיווחים בסוכנות תסנים במדינה, סל המזון הממוצע התייקר בכ-200% תוך תשעה חודשים בלבד בשנת 2020. עלות מחיה זו מכבידה במיוחד כאשר שכר המינימום באיראן עומד, לפי נתוני ממשלה, על כ-150 דולר בלבד – סכום שאינו מספיק למחייה בסיסית ברוב חלקי המדינה. גם מוצרים שבעבר היו נגישים לרוב האוכלוסייה כמו בשר, שמן, ביצים או אורז הפכו למותרות עבור משפחות רבות. במקרים מסוימים, משפחות דיווחו על צמצום במספר הארוחות ביום או מעבר לתזונה בסיסית בלבד לצורך הישרדות.
לפי הדיווחים, גם שכירים במשרות מקצועיות, כמו ראשי מחלקות ומנהלי בנקים, משתכרים שכר חודשי של כ-460 דולר, נתון שאינו גבוה בהרבה מהשכר הנדרש על מנת לא להיחשב כעני לפי הגדרת הבנק העולמי. המשמעות היא שגם מי שנחשב לבעל משרה יציבה ומכובדת עשוי להתמודד עם קשיים כלכליים ממשיים. כל אלה מתרחשים על רקע מחירים שעולים במהירות והיעדר מנגנוני הגנה על השכר הריאלי.
תשתיות רווחה מתפוררות והמרקם החברתי נעלם
על רקע המצב הכלכלי הקשה, המשטר האיראני ממשיך להפעיל אמצעי סבסוד סלקטיביים ולהעניק קצבאות חודשיות או מענקים נקודתיים לאוכלוסיות מסוימות בלבד. עם זאת, לפי מקורות בתוך המדינה, הסיוע הכלכלי המוענק לאזרחים איבד מערכו האמיתי בתוך זמן קצר, כתוצאה מהאינפלציה הגבוהה המשתוללת במדינה. במקביל, חלק מהסובסידיות שהיה נהוג לחלק בעבר צומצמו או בוטלו בשנים האחרונות. התוצאה היא שגם משפחות המקבלות סיוע מהמדינה מתקשות לנהל תקציב שמכסה את ההוצאות החיוניות ומאפשר להן לנהל אורך חיים תקין לאורך זמן.
דו"חות רשמיים מצביעים גם על עלייה חדה במספר הילדים העובדים. לפי מקורות ממשלתיים ואזרחיים, כ-3 מיליון ילדים באיראן מועסקים כיום בעבודות לא פורמליות, תוצאה ישירה של המצוקה הכלכלית של משקי הבית. ילדים אלה לרוב עובדים בעבודות פיזיות קשות כמו איסוף זבל, ניקוי רחובות או מכירת סחורה בדוכנים מאולתרים תוך סיכון בריאותי והיעדר גישה לחינוך.
בנוסף, לפי סוכנות ILNA, כ-45% מתושבי הערים חיים כיום בשכונות עוני, במבנים בלתי מוסדרים וחלקם ללא גישה לשירותים בסיסיים כמו מים זורמים וחשמל. תנאים אלו מייצרים רמות גבוהות של אי-שוויון חברתי, כאשר המרחק בין מיעוט מבוסס לרוב המוחלט של הציבור הולך ומחריף. הפערים הללו באים לידי ביטוי גם בתחומי הבריאות, החינוך, התחבורה והזדמנויות התעסוקה.
בעקבות העלייה ביוקר המחיה והידרדרות השירותים הציבוריים, נרשמו גלי מחאה נרחבים, במיוחד בשנים 2019 ו-2021. לפי דיווחים מארגוני זכויות אדם, מאות אזרחים נהרגו במחאות אלו, שפרצו בעקבות עליות מחירים ואי שביעות רצון מהמצב הכלכלי. המשטר מצידו תולה את האחריות בסנקציות הכלכליות שהוטלו על המדינה, בעיקר על ידי ארה"ב. עם זאת, גורמים בתוך איראן מצביעים גם על בעיות מבניות של שחיתות והקצאת משאבים לצרכים ביטחוניים וחוץ-מדינתיים. נוכח קצב האירועים והפערים הכלכליים, נראה כי הפוטנציאל להתפרצות חברתית נוספת עדיין קיים בשיח הציבורי.
הכלכלה באיראן ממשיכה לפעול, אך לא מתוך חוסן אלא מתוך אילוץ. האוכלוסייה, ברובה, שורדת בתנאים של תעסוקה בלתי-פורמלית בעוד שהאינפלציה היומיומית שוחקת את השכר. הנתונים הרשמיים מצביעים על בעיה מערכתית קשה שבה מרבית הציבור מתמודד עם עוני, ילדים עובדים ברחוב ותשתיות ציבוריות הולכות ונעלמות. כל עוד עיקר התקציבים מופנים לצרכים ביטחוניים ומדיניות חוץ, וסקטורים שלמים באוכלוסייה אינם זוכים לגישה שוויונית למשאבים, קשה להניח שתתרחש התאוששות כלכלית של ממש.
המציאות באיראן משקפת כלכלה שמוחזקת זמנית באמצעות הדפסת כסף, מנגנוני דיכוי ומבנה שליטה ריכוזי. לא מדובר בקריסה מיידית, אך בהחלט במגמה שמערערת את יכולתם של האזרחים לבנות עתיד יציב ולחיות בכבוד. ייתכן שבעתיד הקרוב, הלחצים הכלכליים הפנימיים יחד עם ביקורת גוברת מצד החברה יובילו לצורך במענה מדיניותי שונה.
נועם שפלטר הוא יזם סדרתי, וממייסדי ובעלי בית ההשקעות האלטרנטיביות אינווסטו ו-Be Rich, נציגות גרנט קרדון בישראל
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
