תפתחו כל אתר כלכלי או מהדורת חדשות: כולם מדברים על בינה מלאכותית. מודלים מורכבים, שרתים שחושבים לבד, חברות שמזנקות לשווי של טריליוני דולרים ומנהלים שמשוכנעים שהעולם הישן נגמר. הכל נשמע עתידני, נוצץ ונקי. אבל בואו נחתוך רגע את הדיבורים היפים ונסתכל על המציאות: שום מחשב-על, שום בוט ושום אלגוריתם לא עובדים על אוויר. בסוף, כל הטירוף הזה תלוי בחוט זכוכית דק בעובי של שערה, שקבור מתחת למדרכה שאתם דורכים עליה. כשהטרקטור פוגע בו - כל העתיד נמחק בשנייה.
מי שמכיר את המציאות הזו הכי טוב מהשטח הוא ארי ברוקס, מייסד ומנכ"ל קבוצת "פוסידון זאוס סיבים אופטיים". ברוקס הוא לא מנהל של מצגות פאוור-פוינט ומילים גבוהות. מדובר באיש ביצוע שמסתובב כבר 25 שנה בתעלות, במרכזיות ובפרויקטים הכי מורכבים בישראל. בזמן שכולם עפים טכנולוגיות ענן, הוא מביט למטה - לחול, לתשתיות הפיזיות ולארונות התקשורת.
בלי כבל באדמה, אין בינה מלאכותית
"בואו נדבר תכל'ס", אומר ארי ברוקס. "אנחנו נמצאים היום בעידן שבו תעבורת הנתונים זינקה למספרים דמיוניים. לפני ארבע או חמש שנים אף אחד לא דמיין עומסים כאלה. מערכות AI, עיבוד ענן כבד, העברות קבצי ענק בזמן אמת וסנכרון של מיליוני מערכות במקביל - זה דורש רשתות סופר-חזקות וסופר-אמינות. אנשים חושבים שהאינטרנט פשוט 'נמצא שם', אבל מאחוריו יש תשתיות פיזיות שצריכות להחזיק את כל הלחץ הזה בלי למצמץ".
לדבריו, הקלות שבה מדברים על קדמה טכנולוגית מסוכנת אם לא מבינים את מחיר התקלה. "אחרי כ-25 שנה בתחום, אני יודע שהמבחן האמיתי של כל חזון לא מגיע מחדרי ישיבות - הוא מגיע מהשטח". "אפשר לדבר עד מחר על העתיד, אבל האחריות שלנו היא לדאוג שהתשתית באמת תאפשר לו להתקיים. אם סיב אופטי מרכזי נקרע, הכלכלה פשוט עוצרת מלכת. בגלל זה העבודה שלנו היא 24/7 סביב השעון, בלי הנחות ובלי תירוצים".
בסר סיטי: 120 קומות בלי אינטרנט זה אסון פיננסי
ההשלכות של תקלות כאלה הן ברוב המקרים כספיות, ובמספרים ענקיים. קחו למשל את מה שקרה רק לפני מספר חודשים במתחם בסר סיטי בפתח תקווה - מפלצת נדל"ן ומסחר שמרכזת כ-120 קומות של משרדים, חברות הייטק, משרדי עורכי דין, חברות ביטוח וראיית חשבון.
תקלת סיבים פתאומית איימה להשבית את כל המתחם. "תחשבו מה המשמעות של יום עבודה אחד מושבת במתחם כזה", מסביר ארי ברוקס. "זה לא 'אוי, אין לי אימייל'. מדובר באלפי עובדים שלא יכולים לייצר תפוקה, פקודות מסחר שלא עוברות, פגישות גלובליות שמתבטלות, מוקדי תמיכה שקורסים ועסקאות שנשרפות. גם אם אפשר לעבוד מהבית בחלק מהמקרים, זו עדיין פגיעה קשה בשגרה העסקית. יום השבתה כזה שווה עשרות עד מאות מיליוני שקלים נזק ישיר למשק. חייבים לדאוג לרציפות תפקודית. קיבלנו את הקריאה, הבנו את סדר הגודל, והצוותים טסו לזירה. נתנו מענה מהיר בטירוף, טיפלנו בסיבים והחזרנו את המתחם והאזור לעבודה סדירה. כמעט לא הרגישו דבר. זה ההבדל בין תקלה שלוקחת יומיים לבין צוות שיודע לפתור אותה במקום".
הקריה ועיר הבה"דים: שנייה אחת בלי קו מאובטח
בשוק האזרחי תקלה נמדדת בכסף, אבל כשמגיעים לעולמות הביטחון המשוואה הופכת לדרמטית פי כמה. במדינה כמו ישראל, שום מפקדה או בסיס לא יכולים להרשות לעצמם 'שגיאת רשת'.
שתי דוגמאות ממחישות בדיוק איפה פוסידון זאוס פוגשת את העצבים החשופים של המדינה. הראשונה היא עיר הבה"דים בדרום - מתחם צבאי ענק שמרכז הכשרות, לוגיסטיקה ושליטה. כשהתרחשה שם תקלת סיבים ששיתקה מערכי הדרכה ותקשורת, הצוותים הגיעו במהירות, סגרו את התקלה והחזירו את השגרה הצבאית למסלול.
המקרה המורכב בהרבה התרחש בלב הפועם של צה"ל - מחנה רבין (הקריה) בתל אביב. "בואו נדמיין מה קורה כשיש תקלת סיבים בבניין המרכזי בקריה", אומר ארי ברוקס. "אנחנו מדברים על קווי התקשורת המוצפנים, הסודיים והרגישים ביותר במדינת ישראל. קווים שמעבירים החלטות מבצעיות ומידע מודיעיני קריטי בזמן אמת. אין שם מקום ל'אולי' או לדיונים. הנושא טופל במיידית, תחת אבטחה מוקפדת, עד שהחיבור חזר לעבוד חלק".
בתי חולים: "הצוותים טסו, ניתוחים לא נדחו"
אם כסף וביטחון לא מספיקים כדי להבין את גודל האחריות, מגיעים לבתי החולים. היום, מערכת הבריאות נשענת על תקשורת מהירה בקנה מידה מוחלט. מכשיר MRI או CT ששולח סריקות רדיולוגיות שוקל ג'יגה-בייטים שלמים; אם אין רשת יציבה, המפענח לא רואה את התמונה, הרופא לא מקבל החלטה, והחולה מחכה במסדרון.
"לא פעם ולא פעמיים נתקלנו בתקלות תקשורת בבתי חולים, ובמצבים האלה הדופק בשמיים כי מדובר נטו בחיי אדם", מדגיש ארי ברוקס. "בכל הפעמים שבהם נתקלנו בתקלה בבית חולים, הצוותים טסו במהירות האפשרית לטפל בתקלה והיא נפתרה, לא נדחו ניתוחים למשל. כשהטכנאי שלך עומד עם רתכת הסיבים בחדר התקשורת של בית חולים, הוא יודע שקומה מעליו יש חדר ניתוח שתלוי בקו הזה. אין מקום לשום פאשלה".
"עזבו סיסמאות - בסוף צריך מישהו שיירד לבור"
איך מגיעים לרמת תגובה כזו? לטענתו של ברוקס, הסוד הוא הימנעות מפיזור והתמקדות במקצוע אחד בלבד. "אנחנו לא מנסים לעשות הכל מהכל", קובע ארי ברוקס. "ההתמחות שלנו היא אחת: תשתיות תקשורת וסיבים אופטיים. כשאתה מתמקד בזה 25 שנה, אתה כבר מכיר כל תוואי שטח, כל סוג של כבל וכל טעות אפשרית שקבלן עפר יכול לעשות. אתה יודע בדיוק איפה לחפש את השבר ואיך להלחים אותו באפס זמן".
מבחינתו, הניהול האמיתי נמדד ברגע שבו הטלפון מצלצל באמצע הלילה. "ניהול זה לא לשבת במשרד ממוזג ולהרצות על טכנולוגיה", מסכם ארי ברוקס. "ניהול זה לבנות צוותים שברגע שיש אזעקת אמת, הם כבר באוטו עם הציוד בדרך לשטח. ה-AI יכול להיות גאוני ככל שיהיה, אבל בסוף צריך את האנשים שיודעים לרדת לבור, לזהות את התקלה ולהחזיר את האור לסיב. זה מה שמחזיק את המדינה הזו עובדת".
ההודעה מוגשת מטעם פוסידון זאוס באמצעות מערכת "המברקה" להפצת הודעות לתקשורת. אתר ynet capital או מערכת ynet לא השתתפו בכתיבת או בעריכת הכתבה. אין לראות בכתבה המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות.




