בעולם של פעם, האידיאולוגיות נראו כמכתיבות את סדרי העולם. קפיטליזם מול קומוניזם, דמוקרטיה מול טוטליטריות - מאבקי רעיונות שעיצבו את חייהם של מיליארדים. אך בעולם של המאה ה-21, דווקא הכוחות הכלכליים, השקטים והמוחשיים יותר, נראים שוב ושוב כמחוללי השינויים העמוקים באמת. הגל הפופוליסטי ששטף את העולם בעשור האחרון, והביא מנהיגים כטראמפ לבית הלבן, אינו רק תולדה של תפיסות לאומיות־פופוליסטיות מתחדשות. הוא גם, ואולי בראש ובראשונה, תולדה של מציאות כלכלית משתנה, של מערך תמריצים עולמי שהוליד תחושות קיפוח, אובדן, וניכור.
לתאר את עולם טראמפ אך ורק כמבצר אידאולוגי, כפי שעשה יובל נוח הררי למשל, הוא החמצה של הסיפור האמיתי. כדי להבין את התופעה לעומק, יש להניח בצד לרגע את הוויכוחים על ערכים ותפיסות עולם, ולהביט במבנים החומריים שהובילו אליה: בשווקים שנסדקו, בשרשראות האספקה שהתארכו והתנתקו מהקהילות המקומיות, ובפועלים ובחקלאים שראו את עולמם הכלכלי מתמוטט מול עיניהם, תוך שהם מתבוננים בצמיחה הכללית שנותרה עבורם בגדר הבטחה שלא מומשה.
הכול מתחיל, כמו רבים מסיפורי העולם המודרני, בגלובליזציה. במשך ארבעים שנה דחף הסדר הליברלי לפתיחת גבולות: תאגידים עולמיים שינעו ייצור מהמערב למזרח, כספים זרמו כמעט ללא מגבלות, שווקים התמזגו למערכת גלובלית אחת. במובנים רבים, זו הייתה הצלחה: מאות מיליונים יצאו ממעגל העוני בעולם המתפתח, מחירי הצריכה ירדו, והטכנולוגיה האיצה התקדמות חסרת תקדים. אך מתחת לפני השטח, נוצרו גם סדקים עמוקים.
במדינות המפותחות, ובמיוחד בארצות הברית, תהליך הגלובליזציה הביא לאובדן עצום של משרות ייצור. מפעלים שנסגרו במישיגן ובאוהיו, קהילות שהתבססו על עבודה יציבה במגזר התעשייתי קרסו, ופערים אזוריים גדולים החלו להיפער בין מרכזים גלובליים עשירים לפריפריות מדולדלות. מאז שנות התשעים, איבדה ארה"ב למעלה מחמישה מיליון משרות ייצור – רבות מהן נדדו לסין, למקסיקו ולדרום מזרח אסיה, שם ייצור זול יותר ומדיניות רגולציה רופפת יצרו אטרקטיביות בלתי ניתנת לתחרות.
הגלובליזציה הבטיחה "עוגה" גדולה יותר לכולם. אלא שבפועל, פרוסות העוגה חולקו באופן לא שוויוני. בעוד שהמאיון העליון הכפיל כמעט את חלקו בעושר הלאומי, ההכנסה של העובד החציוני נותרה כמעט במקום. פערי השכר, הפערים בנגישות להזדמנויות, ותחושת הניתוק מהמוקדים שבהם מתעצבת המדיניות הכלכלית – כל אלו יצרו מרירות עמוקה. עבור רבים, השוק הגלובלי הפך ממקור הבטחה לסמל של בגידה: מערכת שאינה משרתת את טובתם אלא את טובת האליטות הגלובליות.
אל תוך הוואקום הזה נכנסה פוליטיקה חדשה, ישנה. הקריאה לחזור ולבצר את הכלכלה הלאומית, להחזיר את מקומות העבודה הביתה, להעדיף את "שלנו" על פני "שלהם", כל אלה הפכו למסר פוליטי עוצמתי. חזון "המבצרים" אינו בראש ובראשונה פרויקט אידאולוגי. הוא תגובה מבנית למציאות שבה אזרחים רבים חשו כי גבולות פתוחים היטיבו עם תאגידים וממשלות זרות יותר מאשר איתם.
בזירה הבינלאומית, תחושת העיוות החריפה. מדינות כמו סין נהנו מגישה פתוחה לשווקי המערב, תוך שמירה על חסמי סחר משלהן, מניפולציה במטבע וסובסידיות ממשלתיות מאסיביות. ארצות הברית, שראתה עצמה מובילת הסדר הליברלי, פתחה את שוקיה מתוך הנחה שההדדיות תשתלם בטווח הארוך, אך כשהגירעונות המסחריים תפחו והמפעלים נסגרו, ההבטחה להדדיות נראתה רחוקה מהמציאות.
כך נולדה התגובה: חזרה לפרוטקציוניזם מתון, מיקוח אגרסיבי על הסכמי סחר, חידוש המחויבות לייצור מקומי, ואפילו מגבלות על הגירה, לא מתוך אידאולוגיה מנותקת, אלא מתוך ניסיון להשיב שליטה כלכלית אל תוך גבולות המדינה. האמרה "אמריקה תחילה" הייתה אולי סיסמה מתגרה, אך מתחתיה עמד היגיון מבני ברור: מדינה שאינה מסוגלת להבטיח את רווחת אזרחיה אינה יכולה להבטיח את יציבותה לטווח הארוך.
לכן, כשאנחנו בוחנים את עידן "המבצרים" המודרני, יש להיזהר מפשטנות. זוהי תגובה מורכבת למערכת גלובלית שאיבדה את האיזון: עולם שבו פתיחות מוחלטת גרמה להפסדים מקומיים בלתי־נסבלים, שבו חופש הסחר שירת חלק מהאוכלוסייה הרבה יותר מאחרים. המגמה אינה בהכרח נסיגה טוטאלית אל תוך עצמנו, אלא ניסיון, לעיתים מגושם ולעיתים כוחני, למצוא איזון חדש בין גלובליות לריבונות, בין פתיחות להגנה עצמית.
חזון המבצרים, אם כן, אינו סטייה מקרית או קפריזה אידאולוגית. הוא פרי של עשרות שנים של תהליכים כלכליים עמוקים, של מבנים שיצרו מציאות שבה חלקים ניכרים מהאוכלוסייה חשו מודרים מהשגשוג שהובטח להם. כדי להבין את זמננו, ובעיקר כדי לגבש תגובות חכמות לעתיד, עלינו להכיר בעובדות האלה: הכוחות שמעצבם את הפוליטיקה הגלובלית נולדים לא רק במסדרונות אידיאולוגיים, אלא גם במפעלי תעשייה ריקים, בערים שדעכו, ובהבטחות כלכליות שהופרו.
ד"ר בלה ברדה ברקת היא יזמת, מומחית להשקעות נדל"ן
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
