פרשת השבוע עוסקת במנהיגותו של משה מול משבר בלתי נתפס: הצבא המצרי מצמצם את הפערים לכיוון עם ישראל, הים סוער ממול, ימינה ושמאלה יש רק מדבר. חוסר וודאות מוחלט וסיטואציה שבה יש לקבל החלטות במהירות.
התובנות מהאירוע יכולות ללוות אותנו עמוק אל תוך עולם העסקים ובכלים שאפשר לקחת לעולם העסקי.
יש רגעים שבהם מנהל עומד מול “ים סוף” ארגוני. הנתונים לא מסתדרים, הלחץ מהדירקטוריון גובר, העובדים מביטים בו בעיניים שואלות – והוא עצמו לא באמת יודע מה הצעד הנכון. ברגעים כאלה עולה פיתוי מוכר: לעצור. להמתין. לדבר על “חזון”, על “אמון בתהליך”, על כך ש“המציאות תתבהר”.
לעיתים היועצים שלך יגידו לכם לרוץ לתקשורת בשם ה"שקיפות", ולעדכן לפני שלא תוכלו לשלוט בנרטיב, ואז המצב ייכנס לסחרור גדול יותר.
רבי יצחק עראמה, בחיבורו הפילוסופי עקדת יצחק, קורא את סיפור קריעת ים סוף בדיוק מתוך המתח הזה – ומציע קריאה חדה שמפתיעה ברלוונטיות הניהולית שלה.
לדבריו, דברי משה לעם ישראל – “אל תיראו… התייצבו וראו את ישועת השם” – אינם ביטוי של ביטחון שמנהיג אמור להשרות, ההפך הוא הנכון, זו הייתה תפילה וצעקה סמויה. משה עצמו אינו יודע מה לעשות, והעמדה שהוא מציע לעם היא עמדה של ציפייה פסיבית. ההמתנה, הדיבור על הישועה, הם עצמם סוג של תפילה: הפניית האחריות כלפי מעלה, אל מה שמחוץ למרחב הפעולה האנושי.
ואז מגיעה התגובה הא-לוהית: “מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו”.
זהו רגע חד. לא עת להמתנה, לא עת להעמקת השיח הערכי, לא עת לתפילה, אלא כעת זהו הרגע לעשייה. משה נדרש להרים מטה ולנקוט פעולה סמלית אך ממשית. העם נדרש להיכנס לתוך הים, עוד לפני שהוא נבקע.
מנקודת מבט ניהולית, זהו אחד הטקסטים החריפים ביותר שנכתבו על גבולותיה של פסיביות “רוחנית”.
הפילוסופיה הכללית מכירה היטב את הדפוס הזה. אריסטו הבחין בין ידיעה עיונית לבין פרונזיס – חכמה מעשית. לא די להבין את הטוב; יש לדעת לפעול בתוך אי־ודאות. קירקגור כתב על “קפיצת האמונה” שאינה נפתרת בהרהור נוסף אלא בהחלטה. וגם אצל קאמי, האבסורד אינו נפתר בהסבר אלא בבחירה לפעול למרות חוסר הוודאות.
החיבור "עקדת יצחק" מקדים את כולם: יש שלב שבו תפילה – או בשפה מודרנית, שיח ערכי, חזון, אסטרטגיה – הופכת ממקור כוח למנגנון דחייה. מנהל יכול לדבר בלי סוף על תרבות ארגונית, על משמעות ועל אמון, ובפועל להימנע מהכרעה שמפחידה אותו.
והחידוש העמוק: א-לוהים אינו שולל את התפילה. הוא קובע לה זמן. יש עת לצעוק, ויש עת לנסוע.
איש עסקים בכיר שיתף אותי השבוע בעקרון חשוב: כולם מחכים לגאולה, צועקים ומבקשים, אבל היא מגיעה רק כשעושים פעולות שמצדיקות את הזכאות לגאולה. יש עת לדבר ויש עת לעשות.
כשהייתי מנכ״ל בסטארטאפ בשם 'אינראקטיב' בתחילת הדרך, חווינו רגע של משבר. נגמר הכסף, הטרם שיט שהובטח לא הגיע, ואנחנו החלטנו לפעול. פיטרנו עובדים, שינינו טכנולוגיה, התחייבנו על הכנסות וגייסנו מעט, לבסוף ברוך השם זה הצליח.
מקרה נוסף היה לי עם הרכישה של 'פייבר'. הייתי אז בכנס בצרפת, המנכ״ל של החברה הרוכשת אמר לי שאין סיכוי שהעסקה תושלם. מעבר לתפילות, שאלתי אותו מה אפשר לעשות, איך אפשר להשפיע? הוא אמר לי שאולי פגישה עם בעל המניות תעזור, אך הסיכוי שזה יקרה קרוב לאפס.
למרות זאת בחרתי לפעול. נפגשתי איתו בלונדון, הוא השתכנע, ולמרות כל הספקות והמשבר הגדול העסקה יצאה לפועל תודה לאל.
בשבועות האחרונים מתרחשת תופעה מרתקת שבה שלושה מהבנקים הגדולים במשק, לאומי, הפועלים ומזרחי-טפחות מגייסים עשרות מיליארדי דולרים אג"ח בעולם, תוך שימוש בחברות חיתום בינלאומיות, והשתתפות ערה של משקיעים מכל העולם. המסקנה ברורה: הם לא יכולים שלא לפעול כשהמציאות השתנתה. הם מוכרחים לגוון ולהרחיב את מקורות הגיוס העתידיים של הבנק, להגביר את החשיפה למשקיעים זרים שאתאפשר להם גמישות בניהול המקורות והשימושים. הם לא מחכים הם פשוט בוחרים לפעול .
ניהול בוגר נבחן ביכולת לזהות את המעבר בין שני השלבים. לדעת מתי נכון לעצור, להתבונן, לנסח משמעות – ומתי עצם ההמתנה כבר מסוכנת יותר מטעות. לעיתים, רק תנועה יוצרת בהירות. רק כניסה “לתוך הים” מגלה שהוא אכן נבקע.
אולי זו אחת ההגדרות המדויקות ביותר למנהיגות: לא מי שיודע תמיד מה יקרה – אלא מי שמבין מתי אסור עוד להמתין ושמוכן לשלם את מחיר הטעות של הפעולה.
זיו אלול הוא שותף בקרן הון סיכון BGV, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי, ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
