יש טעויות, ויש תהליך של טעויות. ההבדל ביניהם הוא ההבדל בין כישלון חד־פעמי לבין דפוס מתמשך.
כמעט כל מנהל יכול להיזכר בהחלטה אחת שהתבררה כשגויה. זה חלק טבעי מעשייה עסקית ויזמית. השאלה האמיתית איננה אם טעינו, אלא מה קרה אחר כך – האם עצרנו, למדנו ותיקנו, או שהמשכנו מכוח האינרציה, בתקווה שהמציאות כבר תסתדר.
טעויות קורות גם לאנשים חכמים, למנהלים מנוסים ולחברות מצוינות. מה שמבדיל בין תקלה נקודתית לבין משבר שמפיל מערכת שלמה הוא היכולת לעצור בזמן. ברגע שבו ארגון מפסיק לבחון את עצמו ומתחיל להצדיק את החלטותיו – מתחילה ההידרדרות.
דווקא כאן, בפרשת משפטים, מסתתרת תובנה ניהולית חדה במיוחד. התורה קובעת שגנב שור משלם כפל, אך אם שחט או מכר – העונש קופץ פי חמישה. לא בגלל ערך השור, אלא בגלל ההמשכיות. לא המעשה הראשון הוא לב העניין, אלא ריבוי המעשים.
רבי יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק, מציע קריאה עמוקה בהרבה: החומרה אינה נובעת רק מכך שהמעשה חזר על עצמו, אלא מכך שכל שלב הוא החלטה מחודשת. הגניבה אולי הייתה דחף רגעי, אבל ההסתרה, המכירה וההעמקה הן כבר בחירות מודעות. האחריות אינה מצטברת בקו ישר – היא מוכפלת. כל המשך מגדיל את המחיר המוסרי והמעשי. טעות היא אירוע; המשכיות היא מדיניות.
להבדיל, כבר אריסטו הסביר שהאתוס, האופי, נוצר מהרגלים. לא פעולה בודדת מגדירה אדם או ארגון, אלא מה שחוזר על עצמו. החזרתיות בונה זהות. אצל עראמה יש נדבך נוסף: החזרתיות לא רק יוצרת אופי, אלא גם מגדילה אחריות. לא רק מי נהיית – אלא כמה אתה אחראי. זו תפיסה של מידתיות מוסרית, והיא רלוונטית מאוד לניהול.
בעולם הארגוני, רוב המשברים לא נולדים מהחלטה אחת רעה אלא מאותה אינרציה מוכרת: “כבר התחלנו, אז נמשיך”. ההטעיה הראשונה נעשית בלחץ, השנייה כדי להציל את המצב, השלישית כדי לא להיראות חלשים – ובשלב מסוים הטעות כבר הופכת לנורמה.
ראיתי את זה מקרוב בתהליך בדיקת השקעה. כבר בתחילת הדרך הופיעו סימני אזהרה, אבל יש אינרציה ורצון להאמין שהכול יסתדר. אתה משכנע את עצמך שכבר השקעת יותר מדי זמן ומשאבים מכדי לסגת. לקח זמן עד שהבנו שהאומץ האמיתי הוא לעצור – ובסופו של דבר עצרנו. בדיעבד, זו הייתה ההחלטה הניהולית החשובה ביותר בכל התהליך.
גם בזירה הציבורית־כלכלית רואים את אותו דפוס. פרשת אפשטיין וההשלכות בבריטניה ממחישות כיצד שיקול דעת בעייתי בתחילת הדרך אינו בהכרח קטלני, אבל רצף של גיבויים והכחשות הופך אותו לסיכון מערכתי. מהר מאוד זו כבר לא שאלה מוסרית אלא כלכלית: תנודתיות בליש״ט, לחץ בשוק האג״ח ועלייה בפרמיית הסיכון שמשקיעים דורשים. השווקים לא מענישים על הטעות הראשונה – הם מענישים כשמנהיגות מסרבת לעצור.
אותו מנגנון מוכר גם בעולם הביטחון. הערכת מצב שגויה אחת עדיין ניתנת לתיקון, אבל כשמערכת ממשיכה להצדיק אותה במקום לעצור ולהעריך מחדש, המחיר גדל אקספוננציאלית. בין אם מדובר בהשקעה, במדיניות ציבורית או בהחלטה מבצעית – דפוס השכנוע העצמי פועל באותה צורה.
מנהיגות אמיתית לא נמדדת ביכולת להמשיך קדימה בכל מחיר, אלא באומץ לעצור בזמן.
כי בסוף, ארגונים לא קורסים בגלל טעות אחת – הם קורסים כשהטעות הופכת להרגל, וההרגל הופך לתרבות.
זיו אלול הוא שותף בקרן הון סיכון BGV, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי, ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
