הכותרות שיצאו מפסגת דאבוס בשבוע שעבר העלו על פני השטח את אחד החששות הגדולים ביותר של ארה"ב: החשש מפני צמצום הפער הטכנולוגי בינה לבין סין. חשש זה עלה לראשונה עם שחרור הדיפ-סיק - המודל הסיני של הבינה המלאכותית - שיכולותיו התגלו כטובות יותר מהציפייה לגבי הטכנולוגיה הסינית והוא זה שהעלה למודעות את האיומים שיכולים להיווצר בשל צמצום הפער הטכנולוגי של סין ביחס למערב.
אין זה חדש, בעשור האחרון הפכה התחרות הטכנולוגית בין ארה״ב לסין לציר המרכזי של הכלכלה העולמית. המאבק בין המעצמות התמקד סביב מתכות נדירות, שבבים, כוח מחשוב ובעיקר – סביב היכולת להוביל את מהפכת ה-AI. עם זאת, למרות התחושה שסין נמצאת כבר ב“מרחק נגיעה” מארה״ב, לטעמינו המציאות היא מורכבת בהרבה. בפועל, הפער בין שתי המעצמות לא נסגר עדיין והיתרון האמריקאי אינו רק מקרי אלא מבני ועמוק.
חצי שנה זה לא מעט
ראשית, הטענה שלפיה הפער בין סין לארה״ב בתחום ה-AI עומד על כחצי שנה בלבד נשמעת על הנייר זניחה, אלא שבעולם של מודלי שפה גדולים מדובר בפער עצום. בקצב ההתפתחות הנוכחי חצי שנה היא נצח טכנולוגי. די להיזכר עד כמה העולם השתנה בתוך שנה אחת בלבד מאז הופעת הדור הראשון של מודלים גנרטיביים. בענף שבו מחזור פיתוח נמדד בחודש או חודשיים, כל עיכוב ארוך יותר יכול להפוך את כל אחד מהשחקנים לדינוזאור טכנולוגי.
בנוסף, סין עצמה הציבה יעד ברור במסגרת תוכנית Made in China 2025, בה התחייבה לעקוף את ארה״ב בתחומי הליבה, כולל תחום ה-AI. בפועל זה לא קרה, בשנתיים האחרונות ארה״ב רשמה קפיצת מדרגה חריגה במהירותה בתחום זה, דבר שהותיר את התוכנית הסינית מאחור, לפחות בתחום הבינה המלאכותית המתקדמת.
השוק הפרטי הוא עוצמה
יתרון נוסף של ארה"ב הוא הכסף, או ליתר דיוק, המימון, אותו מספק השוק האמריקאי הפרטי. בארה"ב ההתפתחות הטכנולוגית ממומנת לא רק בעזרת כסף ממשלתי, אלא משילוב של מימון הממשל האמריקאי ושל חברות הענק. בשנת 2026 צפויות חברות הטכנולוגיה הגדולות להשקיע הון של מעל חצי טריליון דולר בתחום ה-AI .זוהי השקעה בסדר גודל שמדינה מתקשה לבצע בכוחות עצמה. בעוד שבסין נשען המימון בעיקר על הממשלה, בארה״ב פועלים במקביל הממשל וכן תאגידים גלובליים בעלי מאזנים עצומים.
יתרון משמעותי גדול אף יותר הוא ההון האנושי. ארה״ב היא מוקד משיכה עולמי למהנדסים, מדענים וחוקרי AI. חלק גדול מהפריצות הטכנולוגיות האמריקאיות פותחו בידי אנשים שאינם אזרחי ארה״ב אך פועלים במעבדות אמריקאיות. לעומת זאת, סין מתקשה למשוך מומחים מחוץ לגבולותיה לצורך פיתוח הטכנולוגיה שלה.
גם איכות החיים וחופש הפעולה האישי משחקים תפקיד חשוב במשוואה. בארה״ב קשה לדמיין מצב בו מנכ״ל של חברת ענק נעלם מהמרחב הציבורי בעקבות החלטת הממשל, כפי שקרה לג'ק מא – מייסד עליבאבא. חוסר וודאות זה מרתיע מנהלים בכירים, חוקרים ומשקיעים ופוגע ביכולתה של סין לבנות אקוסיסטם פתוח וחדשני לאורך זמן.
לבסוף, גם אם נדמה כי הפער הטכנולוגי בין שתי המדינות מצטמצם, הרי שבתחום החומרה פער זה עדיין בולט: סין רחוקה משמעותית מהחזית העולמית של ייצור שבבים מתקדמים. הניסיונות להקים חלופה מקומית לטכנולוגיות של ASML, טרם הצליחו לספק יכולות ייצור מתאימות. נזכור שארה״ב אינה פועלת לבדה בתחום, אלא כחלק מרשת גלובלית הכוללת את הולנד, בתחום ציוד הייצור, יפן בתחום הרובוטיקה, ישראל בתחום הסייבר ומדינות המפרץ התורמות מימון ותשתיות.
ומה עם הדמוגרפיה?
החשש שמרחף מעל הכל הוא הישנותו של התרחיש היפני. יפן של תחילת שנות התשעים הייתה מעצמה כלכלית וטכנולוגית עד שאיבדה את חוד החנית והחלה להישחק, כאשר חלק מהשחיקה מיוחס לשינוי הדמוגרפי שעברה, בשל ירידה בילודה והזדקנות האוכלוסייה. גם בארה״ב קיימים סימנים לירידה בילודה, אך בשלב זה, בניגוד ליפן של שנות ה-90, ארה"ב ממשיכה ליהנות מהגירה איכותית שממתנת את הסיכון בנושא הדמוגרפי.
בשורה התחתונה: הפער בין ארה״ב לסין אינו רק טכנולוגי אלא גם מבני במהותו. הוא נשען על שילוב של הון פרטי עצום, משיכת כישרונות מהעולם, חופש פעולה מוסדי ושיתופי פעולה בינלאומיים. לכן, להערכתנו, לפחות בשנים הקרובות, היתרון האמריקאי בפיתוח AI, ובפרט במודלי LLM, איננו אשליה אלא יתרון אמיתי.
לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, דירקטור וסמנכ"ל השקעות – שוק מקומי , אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
