בעשור האחרון השתנתה נקודת המבט של יזמים מחוץ לארצות הברית באופן דרמטי. אם בעבר חברות שהגיעו מאירופה או מהמזרח התיכון ראו בכניסה לארה״ב יעד עתידי שאליו יפנו רק לאחר שהתבססו בבית, היום התמונה שונה לגמרי. יותר ויותר סטארטאפים בוחרים מהיום הראשון לבנות את עצמם כגלובליים, עם מודלים עסקיים ותכניות צמיחה שלא עוצרים בגבולות המדינה שבה נוסדו. השינוי הזה נובע מכמה מגמות עמוקות: המעבר לעבודה בענן ולכלים דיגיטליים מבוזרים הפך את המיקום הפיזי של העובדים לפחות רלוונטי ואפשר להקים צוותים שמחוברים בין יבשות כמעט כאילו ישבו באותו חדר; תעשיות ההייטק באירופה ובישראל התבגרו, עם יותר יזמים סדרתיים, יותר מנהלים בעלי ניסיון בצמיחה גלובלית, ומשקיעים שמכירים את הדרך לשווקים גדולים; ובעיקר, ההבנה שהחברות הגדולות באמת חייבות לדעת להתמודד מול הלקוחות והמשקיעים המשפיעים ביותר, ואלו יושבים ברובם בארצות הברית.
ממצאים עדכניים מחזקים את התמונה הזו. ספר חדש של, ,Index Ventures ,Winning in the US המבוסס על מחקר בקרב יותר מ-500 סטארטאפים אירופאים, מגלה כי 64% מהם מתרחבים לארה״ב כבר בשלבי הסיד או הפרה-סיד, שיעור כפול לעומת לפני חמש שנים. 76% מהמייסדים שהשתתפו במחקר מסבירים שהמניע המרכזי אינו דווקא ההון, אלא בעיקר הגישה ללקוחות האמריקאים.
בתוך המגמה הזו, ישראל מהווה מקרה מבחן ייחודי. אין עוד מדינה שבה השוק המקומי קטן כל כך אך צפיפות היזמים והמשקיעים גבוהה כל כך. המשמעות היא שיזמים ישראלים כמעט ואינם יכולים להרשות לעצמם להתמקד בבית: הם חייבים לחשוב בינלאומי מהיום הראשון. מה שנדמה כחיסרון, היעדר שוק מקומי, הפך למעשה ליתרון תחרותי. ישראלים מתרגלים מהר מאוד לפעול מול לקוחות מעבר לים, ללמוד לעבוד באנגלית כשפת אם עסקית, ולתכנן את המוצר שלהם כך שיתאים לארגונים ולמשתמשים בארצות הברית, באירופה ובאסיה גם יחד.
התרבות הישראלית מעודדת יצירתיות, זריזות ויכולות תגובה מיידית לסיטואציה, תכונות שמסבירות את כמות החברות שנבנות כאן. עם זאת, אותן תכונות עלולות להתנגש לעיתים עם האופן שבו נבנות חברות גלובליות בקצב מבוקר יותר, עם שכבות ניהול ותהליכים מסודרים. המעבר מתל אביב לניו יורק או לסן פרנסיסקו איננו רק שינוי גיאוגרפי, אלא שינוי תרבותי שמצריך הסתגלות אמיתית. כאן נכנסת שאלת העיתוי. יזמים רבים מחפשים את הרגע המושלם לכניסה לארה״ב, עוד לקוח, עוד גיוס, עוד פיצ׳ר, אבל בפועל רגע כזה כמעט ואינו קיים. מי שמחכה להיות “מוכן באמת” עלול לגלות שהשוק כבר השתנה או שמתחרים עקפו אותו. דווקא ההחלטה לצאת מוקדם יותר, אפילו במחיר של חוסר נוחות, היא לעיתים ההבדל בין חברה שנשארת מקומית לבין חברה שהופכת גלובלית.
חברות ישראליות מנסות למצוא את האיזון הזה בדרכים שונות: חלקן בוחרות במודל שבו ההנדסה והפיתוח נשארים בישראל והפעילות המסחרית נבנית בארצות הברית, אחרות מפזרות מרכזי פעילות בין היבשות תוך שהמנכ״ל עצמו מחלק את זמנו בין שתי התרבויות. בכל המקרים, המבחן האמיתי הוא היכולת לאחד בין שני העולמות, כך שלא תיווצר תחושת "מטה מרכזי" מול "שלוחה מרוחקת".
כאן טמון הלקח הרחב יותר. ישראל היא אולי הדוגמא הברורה ביותר, אבל השאלה היא אוניברסלית: איך בונים חברה שלא רק פועלת ביותר ממדינה אחת, אלא גם באמת חיה ונושמת תרבות גלובלית? התשובה טמונה בשילוב, לקחת את היתרונות של מקום המוצא ולחבר אותם עם היתרונות של השוק האמריקאי, קצב, גודל הזדמנות ויכולת להפוך רעיונות לסיפורי צמיחה עצומים.
יזמים ישראלים כבר הוכיחו שאפשר לעשות זאת שוב ושוב. מה שהתחיל כהכרח עסקי, לצאת החוצה כי השוק המקומי קטן מדי, הפך לאסטרטגיה שעומדת בבסיס ההצלחות הגדולות ביותר של התעשייה המקומית. ולכן, כשאנחנו חושבים על עתיד החדשנות הגלובלית, כדאי להביט דרומה אל תל אביב לא פחות משהבטנו בעבר מערבה אל סן פרנסיסקו. ישראל מלמדת אותנו שיעור חשוב: בעולם של טכנולוגיה מבוזרת, המיקום הגיאוגרפי כבר פחות משנה. מה שחשוב באמת הוא היכולת לחבר בין עולמות, לגשר בין תרבויות, ולבנות חברות שחושבות גלובלי מהיום הראשון וגם לדעת מתי לקפוץ למים, בלי לחכות לרגע המושלם שלעולם לא יגיע.
את המאמר כתב - ג׳וריאן דוזנדסטרל, שותף בקרן Index Ventures, ומתבסס על הספר של אינדקס, Winning in the US.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
