כ־160 אלף ישראלים נגרעו משוק העבודה מאז 7 באוקטובר. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, שעמד על 63.9% ערב המלחמה, הגיע במאי 2026 ל־61.6%. במקביל, כ־27 אלף איש הגישו מאז פרוץ המלחמה בקשה להכרה באגף השיקום, וכ־55% מהם מתמודדים גם עם פגיעה נפשית.
נתונים אלו משקפים שינוי מבני במאפייני כוח העבודה בישראל, שכן רבים כבר לא יכולים לעבוד כמו פעם בגלל סבבי מילואים לא נגמרים, פציעה, פוסט־טראומה או חלילה אובדן. חלק מהאנשים רוצים לעבוד ומסוגלים לעבוד, בתנאים שמתאימים למצבם כיום.
הבעיה היא ששוק העבודה הנוכחי עדיין בנוי סביב משרה מלאה וקבועה, עם חמישה ימי עבודה ושעות מוגדרות. לעובדים שמנסים לחזור בהדרגה לשגרה, התחייבות כזאת יכולה להיות גדולה מדי. לעומת זאת, עבודה של יומיים או שלושה בשבוע, כמה משמרות בחודש או משרה חלקית יכולה להיות אפשרית הרבה יותר.
במשך שנים עבודה גמישה הייתה יתרון תעסוקתי. היא התאימה לסטודנטים, להורים, למי שחיפש השלמת הכנסה או למי שרצה לשלב בין כמה עיסוקים. אחרי 7 באוקטובר, לאותה גמישות יש תפקיד נוסף. היא יכולה לעזור לאנשים שרוצים לחזור לעבוד, אבל עדיין מתקשים להתחייב למשרה מלאה.
מחקר שפורסם ב־JAMA Psychiatry, שכלל 541 יוצאי צבא עם PTSD , בחן מודל של תעסוקה נתמכת המבוסס על מציאת עבודה בהתאם להעדפות וליכולות של האדם ועל ליווי מתמשך לאחר ההשתלבות. אחרי 18 חודשים, 38.7% מהמשתתפים בתוכנית הגיעו לתעסוקה יציבה, לעומת 23.3% במסלול השיקום התעסוקתי המסורתי.
בפועל, התאמה יכולה להיות בין השאר משרה חלקית, עבודה במשמרות, בחירה באילו ימים לעבוד, עבודה זמנית או הגדלה הדרגתית של היקף העבודה. עובדים שעדיין בונים מחדש את שגרת החיים שלהם, האפשרות להתחיל בקטן יכולה לעשות את ההבדל בין להישאר בבית או לחזור למעגל העבודה.
עובד המתמודד עם פוסט-טראומה מקבל מחדש סדר יום, סיבה לקום בבוקר ולהתלבש ולא להשאר במיטה שקוע במחשבות ללא מטרה. העבודה מייצרת מפגש חברתי, מעניקה עצמאות כלכלית, ומחזקת את תחושת המסוגלות והאחריות האישית שחיוניות כל כך למי שחווה טראומה. התאמות גמישות יוצרות תחושת שליטה שמפחיתה בכ-20% את רמות הלחץ והשחיקה הנפשית. גמישות זו מאפשרת לו לנהל באופן מיטבי טריגרים ומגבלות יומיומיות כמו מעבר מאופן-ספייס רועש לחדר שקט, התחלת יום מאוחר יותר שעוזרת במקרים של הפרעות שינה וסיוטים, או בצורך של עבודה חלקית מהבית. האפשרות לתמרן את שעות העבודה מאפשרת התמדה קריטית בטיפול רפואי ונפשי קבוע, מבלי להסתכן באובדן מקום העבודה או להזדקק להסתרת המצב הרפואי.
אבל התועלת היא כפולה וגם המעסיק והמשק כולו נהנים. מחקרים מראים כי התאמת תנאי העבודה משפרת את שביעות רצון העובדים בכ-62% ומקפיצה את אחוזי שימור ההון האנושי המיומן בארגון, וכך נחסכות גם עלויות גבוהות של גיוס והכשרת עובדים חדשים. במקום להתמודד עם ירידה חדה בתפוקה או היעדרויות פתאומיות עקב משברים רגשיים, המעסיק מקבל עובד נאמן שמביא את כישוריו לידי ביטוי בסביבה מוגנת ומותאמת המייעלת את פריון העבודה. בראייה רחבה יותר, למעסיקים יש השפעה מכרעת על החוסן הארגוני והלאומי; בניית מסלולים תעסוקתיים גמישים מאפשרת להחזיר למעגל העבודה אנשים שעברו מציאות קיצונית, ולסייע להם לחזור בהדרגה ובבטחה להיקף משרתם הקודם.
עבודה זמנית או חלקית נתפסת לפעמים כתחנת ביניים עד שמגיעה "המשרה האמיתית". אבל זה לא צריך להתפס כך. עבור מי שמתמודד עם החיים שאחרי 7 באוקטובר, דווקא תחנת הביניים הזאת יכולה להיות חשובה. היא מאפשרת לבדוק מחדש כמה אפשר לעבוד, באילו שעות, באיזה קצב ובאיזו סביבה, בלי לקבל כבר ביום הראשון החלטה על חזרה מלאה לשגרה שהייתה. לכן אם רוצים לראות חלק מאותם 160 אלף ישראלים חוזרים למעגל התעסוקה, כדאי להרחיב גם את ההגדרה של חזרה לעבודה. ולאפשר לכל אחד להתקדם בקצב שלו. העיקר שתהיה לו דרך להיכנס שוב. זוהי חובתנו להם.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל Xtras, פלטפורמה לעובדים גמישים
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
