ביצועי חסר
נתחיל מהנתונים היבשים: ב-5 השנים האחרונות עלו המדדים המרכזיים ביותר בבורסה – מדד ת"א 35 ות"א 125 ב 19.43% ו-35.24%, בהתאמה. מנגד, המדדים המובילים אצל ידידתנו הטובה ביותר, ה-S&P500 והנאסד"ק ב-60.88% ו-81.76%, בהתאמה.
זאת בזמן שהכלכלה הישראלית חוותה את העשור מהטובים ביותר שהיו לה, מהבחינה הכלכלית – עם עלייה של כ-83% בתמ"ג משנת 2011 לשנת 2021, וכ-51.8% בתמ"ג לנפש. זאת בזמן שהתמ"ג האמריקאי צמח בכ-49.5%, והתמ"ג לנפש עלה בכ-40% בלבד. במילים אחרות: הכלכלה הישראלית הציגה נתוני צמיחה משמעותית יותר טובים מהכלכלה האמריקאית – אך הבורסה הישראלית הוכתה שוק על ירך ביחס לבורסה האמריקאית.
יצירת פער מאסיבי כל כך, לאורך תקופת זמן כה ממושכת – מעידה על בעיות אינהרנטיות רציניות ביותר. אנסה למפותן.
השקיפות אפסית, הדוחות מיושנים
מלבד המאי"ה, המערכת האינטרנטית להודעות של הבורסה המקומית – אנחנו מפגרים כמעט בכל בחינה אל מול האמריקאיים. בבורסה הישראלית השקיפות של רבות מהחברות מזכירה קרטל דרום אמריקאי שמנסה להגיש דוחות מס; דיווחים רבים יוצאים בדוחות HTML במקרה הטוב. כאשר דירקטורים מתפטרים, אף על פי שברור לכל פעיל שוק ההון עם שכל בקודקודו כי היה שם סכסוך שהוביל לכך, ב-90% מהמקרים נכתב בנסיבות ההתפטרות, שחובה על פי חוב לציין ש-"(ההתפטרות... ג.מ) אינה כרוכה בנסיבות שיש להביאן לידיעת המחזיקים בני"ע של התאגיד". אותו הנוסח, מילה במילה. בעשרות דיווחים שכאלו בשנה.
הדו"חות הכספיים של חברות רבות, כולל חברות ציבוריות גדולות ביותר, בשווי של מיליארדי שקלים מדווחים בימים האחרונים שניתן לעשות כן רגולטורית, ולפעמים אף אחרי כן. וכך יוצא, שלמרות שלחברות ניתנו כ-3 חודשים להגיש דו"ח רבעוני פשוט למשקיעים, שבארה"ב מסופק במקרים רבים תוך פחות מחודש – ביומיים האחרונים מתמודדים האנליסטים והמשקיעים עם "מבול של דוחות", בלי יכולת להתעמק ולהבין את משמעותם. בכך נוצרים עיוותי שוק רבים, של מניות העולות / יורדות משמעותית, ולאחר מכן, כאשר האנליסט מדפדף לעמוד הבא בדוחות ומגלה נתון חדש – הן משנות כיוון בצורה מאסיבית.
1 צפייה בגלריה
״the walk of shame", רשימת החברות הציבוריות שדיווחו את הדוחות בדקה ה-99, למרות שהיה להן די והותר זמן
(מערכת הדיווחים של הבורסה (המאי"ה))
אפשר היה להמשיך הלאה והלאה ברשימה – אך איני מעוניין לגמור את המקום בשרתים של האתר המכובד בו מתפרסמת כתבה זו. ניתן לספור מספר מכובד של חברות מתוך הרשימה דנן, הנסחרות בשווי שוק של מיליארד שקלים ומעלה. הן מוציאות הרבה כסף כנראה על משרדים, בונוסים לעובדים בכירים ומחלקת הנה"ח – אבל יידוע המשקיעים הפרטיים בתוצאות שלהן, לא בטוח שבראש סדר העדיפויות.
ג'ונגל של היעדר משילות
כפועל יוצא של היותנו מדינה קטנה במזרח התיכון, שהוקמה לפני פחות מ-100 שנה, ואיך נאמר, לא היה לנו תמיד "זמן פנוי" לעסוק בחקיקת דיני ניירות ערך העומדים בהלימה עם הסטנדרטים המערביים, יש חורים רבים בתקנות וכן פסיקה מכווינה מועטה מצד הרשות השופטת. עוד פחות יש אכיפה אפקטיבית מול נושאי משרה בחברות ציבוריות, שלעיתים מבצעים מעשים חוקיים למחצה או לא חוקיים למהדרין.
כך למשל, לאחרונה, בחברה ציבורית, בדיון על אסיפה חשובה, מנכ"ל של חברה ציבורית, שראה לכאורה כי הוא הולך להפסיד - עיכב את פתיחת האסיפה בכשעתיים מהשעה שצוינה בדיווח לבורסה על האסיפה. וכן הגדיל לעשות, ובמהלך השעתיים הללו השיג רטרואקטיבית כתבי פרוקסי (קרי, אפשרות להצביע בשם בעל מניות אחר) מצד בעלי מניות בחברה, והצביע בשמם בלי לסמן זאת כהצבעה בעלת עניין אישי, ולכאורה מבלי לתת לצד שכנגד לעשות כן עם בעלי מניות שרצו למסור גם הם כתבי פרוקסי באותו השלב.
כמו כן, ישנה תרבות נפוצה של "עסקאות בעלי עניין", במסגרתם בדרך כלל בעל השליטה מבצע עסקים עם החברה בהיקף משמעותי – כדוגמת השכרת משרד, רכישת פעילות, מתן הלוואה וכו', שלא מובאים לאישור אסיפה למרות האקוטיות שלהם, מבלי התערבות של גופי האכיפה ולמרות פניות חוזרות ונשנות. לאחרונה מספר חברות, מצאו טריק יצירתי – ומעבר לאי זימון אסיפת בעלי מניות המיעוט בגין עסקאות כאלו, אף לא מוציאות דיווח מסודר בנידון דידן, כי אם מציינות זאת בתוך אחד הביאורים בדוחות הכספיים של רואי החשבון, בסוף הקובץ בצורה לקונית ביותר. וזה עוד לפני שהרחבנו על חברות ציבוריות שבמוצהר לא מחלקות דיבידנד לבעלי המניות על מנת "שיתייאשו" ולאחר מכן בעל השליטה יוכל לקנות את המניות בזו.
משקיע מוסדי שמכבד את עצמו, ולא מעוניין להתנהל במשא ומתן תמידי והתגפפות משפטית ממושכת עם הנהלה של חברה ציבורית בשעת הצורך, תוך כדי הקצאת משאבי עתק אנליטיים ומשפטיים כאחד – פשוט מעדיף לבצע אלוקציה של הכסף אל החברות הגדולות ביותר בבורסה המקומית ולשווקים זרים. דבר זה מוביל להתעלמות כמעט מוחלטת מהחברות הציבוריות הקטנות – בינוניות המקומיות. בכך נמנע מסגמנט משמעותי מאוד בבורסה, כולל חברות ציבוריות עם הנהלה ישרה לעילא ולעילא (שיש לציין, כי חברות ציבוריות עם הנהלה ישרה מהוות את הרוב מהסגמנט הנ"ל) - מימון לצמיחה ולתחרות בחברות הגדולות המתגלגלת להטבה לצרכן (ע"ע הנפקות גוגל, אמזון, פייסבוק וכו').
לא בכדי חברות הייטק רבות בוחרות להנפיק את מניותיהן בבורסות מובילות חו"ל, כאשר לעיתים רבות לא אחרים מהמוסדיים הישראלים מהווים את החלק הארי של המשקיעים! הן פשוט רוצות להראות למשקיעים שלהן, כי הן "רציניות" והן "לא ידפקו" אותם, עם בטוחה בדמות דיני ני"ע ומנגנוני האכיפה המפותחים שמעבר לים.
הפתרונות
למרבה המזל, הבעיות האלו פתירות. זה דורש תשומת לב של השרים האחראיים, של הרגולטור על צוותו המקצועי (ובהזדמנות זו אאחל הצלחה רבה בתפקיד לספי זינגר, ראש הרשות לני"ע המיועד – ככל וישכילו לאשר את המינוי שלו):
1. על מנת לפתור את בעיית הדוחות הכספיים – יש לקבוע כי חברות החל מרף מסויף של מיליארדים בשווי שוק, יצטרכו לפרסם את הדוחות הכספיים שלהן לא יאוחר מחודש ממועד סיום הרבעון וחודשיים ממועד סיום השנה האזרחית (כנהוג בארה"ב), חברות בין מיליארד שקלים ל-X מיליארדי שקלים יחויבו בפרק זמן של חודשיים – ושאר החברות שלושה חודשים. תוך כדי אכיפה נגד מפרים. בכך התפלגות הדיווח של הדוחות תהיה כמה שיותר מאוזנת, ותאפשר למוסדיים לנהל את כספנו בצורה איכותית, ותוך שימת לב רבה יותר על פרטי הפרטים שדווחו בדוח.
2. בנוסף, יש להתוות כי כלל הדיווחים ידווחו במתכונת PDF, תוך כדי מתן דגשים על צורת הדיווח. אין סיבה שמשקיע מן השורה יצטרך לשרבב את ראשו מבין כל הסעיפים והתקנות המשפטיות שמצוין בקובץ ה-HTML, רק כדי לגלות שני משפטים, עם כמה טעויות כתיב שדיווחה החברה.
3. כמו כן, על הרשות לניירות ערך ליצור "חדר בקרה" שיפעל לצורך טיפול ייעודי, ומהיר בהפרות "חמורות" של החוק, עם מוקד טלפוני הנגיש לכל משקיע. מוצע כי הרשות תפעל במודל הדומה ל-"מלשינון" של מס הכנסה, במסגרתו יינתן למתלונן המדווח כ-25% מסכום הקנס שמוטל על החברה, ככל ודיווחו הוא שגרם לפעילות האכיפה המנהלית. זה גם יעודד את הרשות לפעול במהירות וביעילות – ולא אדם מן "הציבור" יעלה על זה לפניה, ויקבל תגמול יחסי מהקנס.
בינתיים – ועד שתהיינה התערבות מצד מוסדות המדינה, מצופה מן השוק הפרטי לספק פתרונות בנושא, למיצוב והגדלת הקשר עם המשקיעים. זאת בנוסף לאקטיביזם של בעלי המניות, לצורך יצירת תקדימים, חיזוק הבורסה הישראלית ותרומה למדינה ולכלכלה הישראלית בכללותה.
גלעד מנדל הינו חוקר ניירות ערך, יועץ לחברות בורסאיות ומוביל בתחום האנליזה החשבונאית בעבור קרנות אופורטוניסטיות. בעבר ניהל תיקי נוסטרו בהיקף מיליארדי שקלים והינו המנהל של קהילת המשקיעים השקעבורסה. ייתכן והכותב מחזיק באחת מהמניות שצולמו בצילומי המסך.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
פורסם לראשונה: 15:15, 21.07.23
