בעולם שבו תוחלת החיים עולה, גיל הפרישה מתארך והכנסה פנויה נשחקת – סוגיית הביטחון הכלכלי בגיל הפרישה הופכת מאתגר רחוק לדאגה מרכזית.
בעוד שמערכות פנסיה במדינות רבות מתקשות לעמוד בלחץ הגיל והחיסכון הפוחת, בישראל מתגלה תופעה יוצאת דופן: מערכת פנסיונית שמצליחה, לפחות בשלב זה, לשמור על יציבות.
הפתעה לטובה במדינה שלא רגילה להפתיע לטובה
במדינה שבה אנו נוטים להתלונן – ובצדק – על יוקר המחיה, עודף הרגולציה והתחושה שכל שינוי כלכלי הוא מאבק מול מערכת מיושנת, דווקא בתחום שנחשב מהשמרניים ביותר; הפנסיה – נוצר מודל יוצא דופן.
מאז כניסת חובת הפנסיה ב־2008, כל עובד בישראל מחויב לחסוך. זו לא מקריות – זו רגולציה אפקטיבית.
ומה שהחל כחובה בירוקרטית הפך עם השנים לשוק תחרותי, טכנולוגי ודיגיטלי, שמעניק לציבור יכולת אמיתית לדעת, להשוות ולפעול – בלחיצת כפתור.
העולם עדיין תקוע על מודלים של המאה הקודמת
בשוויץ ובגרמניה, למשל, המערכת הציבורית נחשבת יציבה אך גם קפואה. אין שקיפות, אין גמישות, ואזרחי המדינה אפילו לא יודעים לאן הולך הכסף שלהם.
באוסטרליה, שנחשבת למודל בינלאומי, השוק מרוכז בידיים מעטים, והמעבר בין קרנות הוא מורכב.
ובישראל? השוק פתוח ותחרותי, עם מערכות ניוד דיגיטליות ויכולת לבחור בין מאות מסלולים. זה לא מושלם, קיימים עדיין פערים משמעותיים בדמי הניהול, וחלק מהציבור כלל לא מבין מה יש לו, אך בהשוואה לעולם, המערכת המקומית פשוט מתקדמת יותר.
אבל המערכת הישראלית לא חפה מבעיות: החוסכים הצעירים עדיין לא מבינים את המשמעות של ההחלטות שהם מקבלים, רבים לא משווים קרנות, וחלק גדול מהעצמאים נשארים מחוץ למעגל החיסכון.
אבל דווקא כאן מסתתר הסיפור האמיתי - לא על מדינה מושלמת, אלא על מדינה שמצליחה להזיז משהו כל כך מורכב בכיוון הנכון.
ובעידן שבו רוב העולם מדבר על קריסת מערכות הפנסיה- זה כבר לא דבר של מה בכך.
הפנסיה כחוליה חברתית
מעבר לחדשנות הטכנולוגית, הפנסיה בישראל משמשת גם ככלי לצמצום פערים: כמעט כל שכיר משתתף במעגל החיסכון, בלי קשר להכנסה או למעמד חברתי. במדינות רבות, רק בעלי הכנסה גבוהה יכולים לגשת להשקעות מתוחכמות או לקרנות פרטיות עם תשואות משמעותיות.
בישראל, דווקא החובה וההשקעה המשותפת מאפשרות רשת ביטחון לכלל הציבור- מה שמייצר סוג של צדק כלכלי מינורי, אבל משמעותי, בעידן שבו אי־השוויון רק גדל.
בסופו של דבר, הפנסיה היא מבחן תרבותי: לא של טכנולוגיה, אלא של אחריות. איך אנחנו כחברה דואגים לעצמנו כשהמסך נכבה, הקריירה נגמרת והילדים עסוקים.
ישראל עדיין רחוקה משלמות, אבל יש לה יתרון אמיתי: שילוב בין חובה ותחרות שמייצר מערכת חיה, מתפתחת, ואפילו - אנושית.
ובמקום שבו כל כך הרבה מערכות אחרות קורסות, זה אולי ההישג הכי מפתיע של המדינה הזאת.
מזי נגר היא מנהלת תיקים פנסיונים ב-FINQ
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
