בשנתיים וקצת האחרונות קרה הבלתי יאמן. למרות מלחמת חרבות ברזל, "מלחמת התקומה" שהתנהלה בעצימות עולה ויורדת, גיוס המילואים וההשפעה על איזורים נרחבים במדינת ישראל – זינק מדד ת"א 125 (שנחשב בקרב רבים למדד "המייצג ביותר" מקרב מדדי הבורסה) בלא פחות מ-148% מהשפל שרשם לאחר המתקפה על ישראל שהתחילה את הלחימה.
אפשר לתת סיבות רבות אפשריות לזינוק – ישראל הראתה עמידות יוצאת דופן של הכלכלה אל מול המלחמה, אפשר גם לומר שפרמיית הסיכון של ישראל ירדה בשל כך שהוחלשו איומים ביטחוניים רבים (חמאס, חיזבאללה ובמובנים רבים גם איראן). יש שיאמרו שהדבר קשור לנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ – שמרבית הזינוק קרה לאחר בחירתו לנשיאות ארצות הברית ובשל אהדתו הרבה למדינת ישראל. הדבר הבטוח הוא – המדדים זינקו משמעותית יותר מהזינוק בתמ"ג באותה התקופה. אבל למרות כל זאת, אם נצלול לתוך הנתונים אפשר יהיה לראות בצורה ברורה כי בבחינת מכפיל רווח, שהוא הכלי הרווח לבחינה של "כמה בורסה יקרה או זולה" – ישראל עדיין לא יקרה משמעותית ביחס למדינות מערביות אחרות.
פחות זולים מספרד ואיטליה, יותר זולים מגרמניה, צרפת וארה"ב
גם לאחר העליות המשמעותיות מכפיל הרווח הממוצע בבורסה הישראלית עומד על 17.76. אנחנו בעצם נמצאים "בתיקו" עם יפן מבחינת כמה הבורסה יקרה, יותר יקרים מאיטליה (מכפיל רווח של 13.51), ספרד (מכפיל רווח של 14.05) אך יותר זולים מגרמניה (מכפיל רווח של 18.42) וארה"ב (מכפיל רווח של 27.07).
יש לציין כי התמ"ג לנפש של ישראל (לא במונחי כוח קנייה, שבשל המכסים והמיסים הגבוהים בישראל – לא מאוד חזק בלשון המעטה) גבוה יותר מזה של כל המדינות שצוינו, למעטה ארצות הברית. הצמיחה הריאלית הגבוהה ביותר (לאחר אינפלציה) בתמ"ג לנפש ב-25 השנים האחרונות נמצאת אצל ישראל. כלומר אם מסתכלים על ישראל כ-"מניית צמיחה", אנחנו הטובים ביותר בכל הפרמטרים (למעט תמ"ג לנפש אל מול ארה"ב).
כמו כן, ממוצע הילדים לאישה בישראל עומד על כ-3, כאשר כמעט כל פלחי האוכלוסיה נמצאים מעל ליחס המינימאלי (הפריון התת-התחלתי) של 2.1 ילדים לאישה. אצל שאר המדינות שצוינו, בדגש על איטליה ויפן – המספר הזה נמצא משמעותית מתחת ל-2.1. התפלגות האוכלוסיה לפי גיל היא עם אחוזים משמעותיים באיזור גילאי 40-50, שבעשורים הקרובים יגיעו לגיל פנסיה ויהוו "משקולת" על הדור הצעיר באותן המדינות.
בשורות טובות מכיוון ה-CDS
ה-CDS (Credit Default Swap), המוכר לחלק הקוראים מהסרט המפורסם (והמומלץ, יש לומר) "The Big Short" הוא בעצם מדד הפחד של הכלכלה העולמית ומשקף את החשש מפני היציבות הכלכלית והגיאו-פוליטית של מדינה מסוימת. כאשר הולכים ל-CDS ל-5 שנים בדרך כלל מדובר במדד יחסית מדויק לגבי החשש משינויים גיאו-פוליטיים שעלולים להשפיע על הסולבנטיות של מדינה מסוימת.
עם פרוץ המלחמה זינק ה-CDS של ישראל מרמה של כ-55 נקודות בסיס לרמה של 117 נקודות בסיס, כלומר השוק העריך שיש סיכוי של כ-1.2% שמדינת ישראל תפשוט את הרגל ב-5 השנים שלאחר פרוץ המלחמה.
נכון להיום פרמיית הסיכון המשתקפת במחיר של CDS ל-5 שנים צנחה בכ-40% לרמה של 71 נקודות בסיס, אומנם מדובר בנתון הגבוה בפי 10 מזה של גרמניה ובערך פי 2.5 מזה של ארצות הברית – אבל עדיין נראה כי אנחנו בסוג של "חזרה לשגרה בצד הזה".
בשורה התחתונה גם לאחר העליות מדינת ישראל היא מהתמ"ג לנפש מהגבוהים בעולם, צמיחה היסטורית מרשימה בתוצר הריאלי ומכפיל רווח שאומנם התייקר אך לא יקר בצורה חריגה באופן יחסי. ככל והממשלה תשכיל להוריד מיסים עם היציאה מהמלחמה והתמתנות המצב – יתכן מאוד ונגלה שעוד שנים טובות לפנינו בשוק ההון המקומי.
אין בנכתב המלצה לפעול בניירות ערך ואין האמור מהווה תחליף לייעוץ השקעות על פי דין
גלעד מנדל הינו חוקר ניירות ערך, יועץ לחברות בורסאיות ומוביל בתחום האנליזה החשבונאית בעבור קרנות אופורטוניסטיות. בעבר ניהל תיקי נוסטרו בהיקף מיליארדי שקלים והינו המנהל של קהילת המשקיעים השקעבורסה. אין בנכתב המלצה לפעול בניירות ערך, וכל העושה זאת – עושה כן על אחריותו הבלעדית. האמור אינו מחליף התייעצות עם יועץ השקעות מוסמך.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
