אילו דברים משמעותיים קרו לך בשנה האחרונה?
"בשנה האחרונה הכלבה שלי ואני גססנו ביחד והבראנו ביחד. אני מסרטן בשחלות והיא מאנמיה המוליטית. על הסרטן גיליתי בגיל 38, לגמרי במקרה. יצאתי עם איזה בחור, ואני ידועה כאחת ממש חרדתית בכל הנוגע למחלות מין אז קבעתי תור לגינקולוגית כדי שתראה שהכול בסדר. מה שהיא גילתה בבדיקה השגרתית היה רחוק מלהיות בסדר: היה לי גוש בשחלה בגודל 3 ס"מ. לא עשו לי ביופסיה, אז במהלך חודשיים של המתנה לניתוח ההסרה לא היה בטוח אם מדובר בסרטן, בגידול שפיר או בכלל באנדומטריוזיס. הניתוח ארך שבע שעות, ובמהלכו גילו סרטן שחלות ברמה גבוהה, כמעט שלב 4. אחרי הניתוח התחלתי טיפולי כימותרפיה שהיו גיהינום. עשיתי כל מה שיכולתי לצאת מזה עם מינימום נזקים - תזונה, פטריות מרפא, אוכל יפני ודיקור - והצלחתי ממש יפה. היום אני בטיפול מניעתי עם כדורים, במעקבים צמודים, בריאה בגופי, שרוטה בנפשי אבל מתמודדת.
9 צפייה בגלריה
''בריאה בגופי, שרוטה בנפשי אבל מתמודדת''. תכלת בתקופת ההחלמה
(צילום: מתוך האלבום הפרטי)
"בזכות הסרטן הכרתי השנה הרבה אנשים חדשים: נשים מחלימות שאני מאוד אוהבת וגם בחור מאוד מיוחד. היינו בקשר קרוב לפני ובמהלך הניתוח, וגם היום אנחנו מדברים כל יום. אלוהי הטינדר זימן לי אותו בדיוק כשהייתי צריכה. הוא סוג של מלאך. במקרה הוא גם רופא, והוא היה בחדר הניתוח כשהבטן שלי הייתה פתוחה וגילו שזה סרטן. אני יודעת שהיה לו קשה ושהוא התפרק שם. לפעמים מכאיב לי כמה כאב לב גרמתי לו ולאנשים סביבי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"ההורים שלי טוענים שהטיפול בפני, הכלבה שלי, הוא זה שהציל אותי והשאיר אותי חזקה יחסית כל התקופה הזו. אימצתי אותה לפני 11 שנים. היא כלבה קופצנית שנזרקה לעמותה כי היא עושה רעש ומעצבנת. כלבה מושלמת בול לחירשת שכמוני. כבר כמה פעמים היא הצילה לי את החיים כי היא משמשת לי כאוזניים.
"נולדתי כבדת שמיעה בדרגה קלה, והשמיעה שלי הלכה וירדה עם השנים. להיות יצור חברתי בעולם תקשורתי בלי החוש שאפשר לתקשר איתו בכל המצבים השונים זה לא פשוט. בילדות הייתי היחידה עם בעיות השמיעה, כל המשפחה שלי שומעת ולא הייתי במסגרת משלבת. לא היו עוד כמוני, והתביישתי מאוד במכשירי השמיעה שלי. החירשות הקשתה עליי בכל רובד בחיים שצריך להשתמש בו בטלפונים. כשהייתי צעירה ועבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות כמו קידום מכירות, חברות שלי היו מתחזות אליי בטלפון ומדברות במקומי כדי שלא יעלו עליי. סיימתי לימודי תואר בעיצוב גרפי והוראה, אבל אחריו גיליתי שאנשים נרתעים מלהעסיק אותי. גם היום הקושי קיים בכל פינה. הדבר הכי מתסכל הוא שלא מקדמים חירשים לתפקידים בכירים בתור שכירים. לא משנה כמה נתתי מעצמי בכל עבודה, אף פעם לא הגעתי לניהול".
איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"יום ההולדת שלי נפל על שבוע פסטיבל הקולנוע דוקאביב, אז פתחתי אותו בסרט 'מוות גדול'. דמיינתי אותי באולם החשוך בוכה את נשמתי. זה לא קרה. הסרט, כך התברר, לא ממש עצוב. הוא מביא את סיפורו של שחקן לשעבר שגוסס במשך ארבע שנים ונעזר באחיין שלו. לא כולם אהבו את הסרט, והרבה אנשים אפילו קמו באמצע. לקחתי משם את המשפט: 'מוות זה כמו חופשה ארוכה בלי הטרחה של האריזה'. אני שונאת לארוז, אז התחברתי.
"בדרך כלל בימי ההולדת שלי אני לוקחת לי לילה בירושלים או בחו"ל, אבל השנה החלטתי לפתוח שולחן בלנדוור בשרונה, ואמרתי למשפחה ולחברים שמי שרוצה לבוא מוזמן. הגיעו אנשים שממש לא קשורים זה לזה: חברים מהפייסבוק של פעם, חירשים, בוסית לשעבר שבאה עם התינוק שלה, האחיין שלי בן ה-21 ואמא שלי, שהייתה שם הכוכבת. אמא שלי היא כולה השראה. בגיל 70 היא פתחה עסק, עשתה תואר במשפטים והיום היא עורכת דין במימוש זכויות רפואיות. לי היא לא כל כך עזרה עם הסרטן, כי היא פרסייה ואני לא משלמת לה עמלה. היא אישה חדה וצינית, וברגעים בהם התבכיינתי לה היא לא נתנה לי לשקוע וענתה לי בהומור ששמור רק לה.
"בסוף היום נזכרתי בסצנה מתוך הסרט שראיתי בבוקר. בשעה שהזקן גוסס במיטה, האחיין שלו שואל אותו מה הוא רוצה שהוא יביא לו, וכל מה שהוא מבקש זה שהוא יחזיק לו את היד. זה העלה לי פלאשבקים מהתקף חרדה איום שהיה לי לפני הכימו השלישי השנה. הייתה איתי חברה והקאתי את נשמתי והתפתלתי מכאבי בטן, והיא רצתה לקחת אותי למיון ואני אמרתי לה שלא. כל מה שאני צריכה זה שהיא רק תשב לידי. יש משהו בתחושה שאתה לא לבד שהרגיע אותי השנה יותר מבכל השנים האחרונות. אולי כי התקרבתי למוות, אבל בכל מקרה ככל שמתבגרים מגיעים יותר למוות".
מה המתנה הכי שווה שקיבלת?
"השנה קיבלתי ים מתנות. אני חושבת שהמתנה שהכי באה טוב ושימחה אותי היא עוגת אוראו טבעונית שחברה אפתה במיוחד עבורי, וכתוב עליה 'מזל טוב יא פות'. היא נזללה בהנאה על ידי כולם, ללא הבדל דת, גזע ופות!
"בנוסף קיבלתי עוד תחתוני משפחת סימפסון. יש משהו בהלבשה תחתונה ילדותית שממש עושה לי כיף, כי כאילו אני ממתיקה סוד עם עצמי כשבחוץ אני משחקת אותה בוגרת. חברה אחרת הביאה לי בטרייה לשלט של הוויברטור, חבר הביא לוכד חלומות, ואמא שלי קנתה לי מלא בגדים שווים יד שנייה".
איזו מתנה היית רוצה לקבל?
"דירת קרקע משלי באזור של פלורנטין או צפון יפו. אני רוצה מקום לחזור אליו, עוגן כלכלי מכובד ונגיש".
מה הברכה הכי שווה שקיבלת?
"כתבו לי המון ברכות ממש מרגשות, אבל אחת תליתי. חברה בשם עדן כתבה לי שבשנה שבה חליתי והחלמתי הוכחתי שאפשר להפוך קקי לזהב".
מי שכח לברך?
"האמת שאני אחת שממש חשוב לה להיות בסבבה עם אקסים, כי מאוד עצוב לי שמאבדים חברוּת. האקס האחרון הרציני שלי (שנתיים) נכנס לקשר עם בחורה קנאית מאוד, שדרשה ממני מפורשות לא לדבר איתו. הוא לא כתב לי מזל טוב, וזה העציב אותי כי הוא חבר יקר בלי קשר לאהבה רומנטית שכבר לא רלוונטית. אני לא בטוחה שהוא שכח, רוב הסיכויים שהוא מפחד מהתגובה של הנוכחית, שזה מעציב עוד יותר".
מי היית רוצה שיברך?
"ג'ים קארי, כי אני אוהבת אותו וכי הוא חכם, וגם אחותי הקטנה שיודעת לכתוב לי את הברכות הכי מרגשות בעולם. היא צעירה ממני בארבע שנים ורגישה מאוד. בילדות שלנו היינו מאוד קרובות, והיא הייתה עוזרת לי לשמוע בקטע של להרגיש חלק מהחבר'ה. השנה היא שלחה לי ברכה בוואטסאפ, אבל אני אדרוש ברכה גם בכתב".
ספרי על יום ההולדת הכי גרוע שהיה לך בחיים.
"יום הולדת 33. הייתי ענייה וגם הרגשתי כל כך לבד. אשכרה הלכתי לצפות באיזו הצגה שהיו לי כרטיסים חינם אליה, וחזרתי הביתה לאכול פריכיות אורז שסבתא שלי ז"ל הייתה מעבירה אליי בערכה שהיא מקבלת לניצולי שואה. אני ממש זוכרת ששקעתי לתוך הר של רחמים עצמיים".
ויום ההולדת הכי כיפי?
"שנה אחר כך, יום הולדת 34. טסתי לבד לפראג. במשך שנים חלמתי לטוס לגמרי לבד, והגשמתי את זה ביום ההולדת. נהניתי שם בטירוף. לקחתי את עצמי למועדון ג'אז ולשיט, הכרתי כל מיני אנשים בדרך וטיילתי שיכורה מבירה בשלושה שקלים ומכל החוויה והעוצמה האישית הזו".
מה את מאחלת לעצמך?
"כל מה שבא לי עכשיו זה להיות שכירה איפשהו. בשנים האחרונות אני עצמאית בתחום ההרצאות והסטנד-אפ אבל הקורונה שברה אותי. בא לי על מקום מעניין, משמח ויציב עם אנשים טובים".
