איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"הוא נפל על יום שלישי שהוא היום הכי עמוס שלי בשבוע. אני עובדת בחברה מאוד קטנה ויש אווירה אינטימית. בצהריים המנהל החמוד והיצירתי שלי ארגן הפעלה מיוחדת ליום ההולדת שלי: קודם שאלו אותי שאלות על עצמי שעליהן עניתי בכתב, ואז כולם היו צריכים לנחש את התשובות שלי. כל אחד מחברי הצוות קיבל סכום התחלתי של 30 שקלים. אם מישהו מהם ענה נכון, כל אחד קיבל עשרה שקלים. אם כולם טעו בתשובה, ירדו לכל אחד מהם עשרה שקלים. הסכום שהצטבר הוקדש להזמנת ארוחת צהריים משותפת. העניין הוא שאני עובדת שם רק ארבעה חודשים והם לא מכירים אותי מספיק לעומק, אז על רוב התשובות הם לא הצליחו לעלות. בסופו של דבר הגענו לסכום של 50 שקל לאדם והזמנתי ממסעדה תאילנדית.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"כשסיימתי לעבוד נסעתי הביתה והתארגנתי לפגישה הקבועה עם הפסיכולוגית שלי בזום, ואחרי השיחה איתה אכלתי ארוחת ערב עם כרמל, אשתי. כרמל עובדת בימים אלה בקדחתנות על שתי הרצאות שהיא הולכת להעביר בקרוב ואין לה הרבה זמן פנוי, ולי עוד חיכה שיעור זום בקורס שאני לוקחת לאחרונה, אז זו הייתה ארוחה קצרה. לא זוכרת מה אכלנו, אבל זה בטח היה משהו משעמם בסגנון אורז מלא וירקות בתנור. אני טבעונית כבר עשור, וכרמל לא טבעונית בהגדרה אבל לא אוכלת בשר ודגים ומוצרי חלב לא עושים לה טוב, אז בפועל הבית שלנו טבעוני.
"כרמל בת 34 ואנחנו ביחד כבר חמש וחצי שנים. היא נולדה בישראל ובגיל עשר היגרה עם כל המשפחה לארה"ב. היא סיימה שם תיכון ותואר ראשון, ואז החליטה שאת התואר השני שלה (בבריאות הציבור) היא תעשה באוניברסיטת ת"א. ממש סקרן אותה להכיר את ישראל כאישה בוגרת. הכרנו באוגוסט 2017. אני הייתי אז מעצבת פסקול, והיא הייתה ממש לפני ההגשה האחרונה שלה בתואר ועבדה במשרה סטודנטיאלית במרכז לבקרת מחלות בשיבא. אני לא יודעת אם היא תכננה לחזור לארה"ב, אבל ברור שההיכרות שלנו העניקה לה סיבה ממשית להישאר פה.
"הכרנו באוקייקיופיד וקבענו להיפגש בחוף הים בתל ברוך. הגעתי לחוף טיפה לפניה וחיפשתי לנו מקום לשבת. אני מסכלת ימינה ושמאלה ופתאום קולטת שהחוף מפוצץ בזוגות. ואז זה הכה בי: היום ט"ו באב! מישהו הזכיר את זה מוקדם יותר במשרד. כשהיא הגיעה שאלתי אם היא שמה לב לזה, והיא אמרה שלא. התברר ששתינו היינו מנותקות מהחג המיינסטרימי שכולם סביבנו שמו לב אליו, וזה הרגיש לי קצת קוסמי. הדייט היה מצוין והייתה כימיה ממש מההתחלה. דיברנו שעות.
"בנובמבר 2020 התחתנו במרילנד, ארה"ב, בחצר הבית של ההורים שלה במהלך ביקור שלנו שם. טסנו לשם לשבועיים, ולפני הטיסה כרמל הציעה שנתחתן שם. זה היה משהו שדיברנו עליו קודם, אבל בעבר אני הייתי זו שהעלתה את הנושא, והיא לא הבינה למה אנחנו צריכות את זה בכלל. פתאום זה הגיע ממנה וזה נתן לי איזו חותמת רשמית שזהו, היא איתי. כמובן שהסכמתי. זו הייתה הצעה שמאוד אופיינית לסוג הזוגיות שלנו, בלי תפאורה ונצנצים, ישר ולעניין.
"זו הייתה חתונת קורונה סופר-מצומצמת. הגיעו שני זוגות חברים שלה שעמדו מרחוק עם מסכות. בסך הכול היינו משהו כמו עשרה אנשים, וכל העסק ארך שעה וחצי. חבר שלה מהלימודים חיתן אותנו באמצעות מסמך רשמי, שכל מה שהיינו צריכות לעשות זה לחתום עליו. חתמנו והצטלמנו, נשנשנו עוגה וחטיפים וזהו. כרמל לבשה משהו יפה אבל לא חגיגי במיוחד, ואני לבשתי וואנזי. בחרתי בוואנזי כי היה קר במרילנד בנובמבר, וגם כי הייתה לזה משמעות רגשית עבורי: לקחת את המעמד הזה שבו אנחנו קושרות את הגורלות שלנו ביחד, שיש בו הרבה סמליות ורשמיות, ולהפוך אותו למשהו סופר-קוזי, אינטימי ומחבק, קצת כמו וואנזי. זה הרי לא משהו שמסתובבים איתו ברחוב או יוצאים איתו לאירועים".
מה הברכה הכי שווה שקיבלת?
"היו שנים שקיבלתי מלא ברכות מכל מיני אנשים שתכלס לא היה אכפת לי מהם, והרגשתי שגם להם לא באמת אכפת ממני והברכה היא סוג של סימון וי. השנה היו לי מעט ברכות, אבל כל ברכה הגיעה עמוק מהלב. ברכה אחת שחברה טובה שלחה לי בוואטסאפ ממש בלטה לי. היא כתבה: 'מאחלת לך להמשיך להתקדם לאן שרוחך תאותגר ושליבך יהיה שקט ואהוב'. אני גם מרגישה שיש בברכה הזו ראייה של מי שאני וגם שהניסוח כל כך מחבק, תומך ומעודד. זה לא מזל טוב קלאסי.
"כרמל לא ממש בירכה אותי ביום עצמו כי זה היה יום מאוד כאוטי, אבל היא זרקה לי משפט אחד שהספיק לי: 'אני מאושרת וגאה להעביר איתך עוד שנה'. מה צריך יותר מזה?"
מי שכח לברך?
"אחי. יש לי אח אחד ואנחנו בקשר טוב, אבל לא מדברים הרבה. הוא גר רחוק ממני, שנינו קרייריסטים והוא גם אבא לשניים. בדרך כלל הוא מתקשר בימי הולדת אבל הפעם הוא פספס. זה לא פוגע בי, כי אני יודעת שהוא אוהב אותי ומאחל את הכי טוב עבורי".
מי היית רוצה שיברך?
"סטיבן וטאז, החתולים שלי, ופרדי, החתול שמת לי לפני כמה חודשים. פרדי אומץ שנתיים לפני שהוא מת. הוא וטאז הגיעו אלינו לאומנה, ורגע לפני שהחלטנו לאמץ אותם רשמית לקחנו אותם לווטרינרית לבדיקה שגרתית. בבדיקה גילינו שהוא סובל מכמה מומים בלב וצפי החיים שלו הוא כשנתיים. אימצנו אותו בכל זאת. פרדי היה חתול מתוק, קטן פיזית ועם פרצוף מאוד מיוחד. קצת אחרי מותו אימצנו את סטיבן כדי שטאז לא יישאר לבד, ועכשיו אנחנו שוב משפחה של ארבעה. לצערי, יום הולדת זה קונספט שחתולים לא ממש מבינים. הייתי רוצה שתהיה לי איתם יכולת תקשורת ושהם יהיו חלק מהמאורע הזה".
אילו מתנות קיבלת?
"קיבלתי שובר של 600 שקל מהעבודה. אין ספק שהם מפנקים שם בטירוף. בגדול, אני בדרך כלל לא נותנת מתנות ולא מקבלת. אני נהנית לקנות דברים לאנשים שאני אוהבת, אבל כשזה קורה באופן אורגני ולא כשזה מוכתב על ידי תאריך מסוים".
איזו מתנה היית רוצה לקבל?
"אני אלך על משהו לא חומרי. הייתי רוצה לקבל את עצמי. אני נמצאת כבר חמש שנים בטיפול פסיכולוגי, וכבר כמה חודשים בטיפול ברפואה סינית. בשני הטיפולים האלו עולים הרבה קשיים בתוכי, כל מיני שאריות טראומה מהעבר, מנגנוני התגוננות שפיתחתי שבאיזשהו מקום מאוד מנתקים אותי מעצמי. אני מרגישה שהתמה של יום ההולדת הנוכחי היא לחזור לעצמי, להרגיש את עצמי, להיות בטוחה ושלווה עם מי שאני ולהביא את עצמי לכל מקום שאני נמצאת בו. זו המתנה שאני הכי רוצה ואני מנסה לתת לעצמי באמצעות הטיפולים".
אילו דברים משמעותיים קרו לך בשנה האחרונה?
"השנה התחלתי לעבוד בסטארט-אפ קטן, משהו שכיוונתי אליו במשך שנים. לפני שהתחלתי את העבודה הזו הגשמתי חלום ישן וטסתי לראשונה בחיי לטייל לבד בחו"ל. אחרי שהתפטרתי מהעבודה הקודמת פתאום התפנה לי זמן. החלום לטייל לבד נח לי איפשהו בראש, ובשיחה עם הפסיכולוגית שלי הוא צף ועלה. היא אמרה לי 'למה בעצם שזה לא יקרה עכשיו?' - לא הייתה לי תשובה טובה לשאלה הזו.
"הסיבה הראשונה שבגללה זה לא קרה מעולם קודם היא תקציב. היום אני למעשה חיה ברווחה כלכלית שהיא יחסית חדשה לי. גדלתי בבית שלא חסר בו דבר, אבל ההורים עבדו מאוד קשה ולא טסתי כל יומיים לחו"ל. כשיצאתי מהבית פיתחתי קריירה בתחום שלא עושים בו הרבה כסף. ברגע שעשיתי סוויץ' להיי-טק, ובהתחשב בעובדה שאין לי ילדים, פתאום מצאתי את עצמי במקום בו יש לי אקסטרה כסף ואני יכולה לאפשר לעצמי.
"הסיבה השנייה הייתה שפחדתי מזה. במשך הרבה שנים התמודדתי עם דיכאון, והחוויה של להיות לבד יכולה ברגע אחד להפוך למפחידה מאוד כשאת בדיכאון. היום אני במקום אחר, גם בעקבות הטיפול וגם הודות לזוגיות.
"טסתי ל-18 ימים בפורטוגל, פריז ולובליאנה, וזו הייתה חוויה נהדרת. לא תכננתי כל צעד בטיול. החלטתי להישאר ספונטנית ולבחור כל יום היכן אשן בלילה. זה ממש נתן לי את התחושה של החופש שחיפשתי.
"דבר נוסף שקרה השנה הוא שלראשונה בחיי עשיתי קעקוע. קעקעתי דוכיפת. הרבה שנים חשבתי על זה אבל לא היה רעיון ספציפי. החלטתי לקעקע דוכיפת כי הציפור הזו מדברת אליי. יש בה משהו שגורם לי לתחושת פליאה מהבריאה".
ספרי לי על יום ההולדת הכי כיפי שהיה לך בחיים.
"יום הולדת 28. גרתי אז ביחידת דיור אצל דודה שלי בתל אביב, והיחידה כללה גם את כל הגג. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שגרתי לבד והיה לי מרחב גדול לארח חברים. הזמנתי 50 איש לחגיגה בגג. הכנתי פיצות והיה כל כך כיף".
ויום ההולדת הכי רע?
"ימי ההולדת המעפנים שהיו לי בחיים לא היו כאלה בגלל שלא היו לי את התנאים המדהימים. אלה פשוט היו שנים שהייתי קצת מנותקת מהיום עצמו וחייתי במעין פנטזיה לגבי איך זה אמור להיראות - כמה אנשים יגידו לי מזל טוב, מי יתקשר, מי יבוא. כשהתבגרתי ונהייתי קצת יותר מחוברת לעצמי, ויותר חיה את הדבר עצמו ולא מנסה לנפח אותו או למסגר אותו או לחיות אותו דרך פילטרים, ימי ההולדת גם השתנו".
מה את מאחלת לעצמך?
"להרגיש. ואני לא מתכוונת להרגיש רק דברים טובים אלא פשוט להרגיש. יש בי איזה מנגנון של ניתוק מהרגש שנובע מדיכאון ומטראומות, והניתוק הוא חוויה אפילו יותר גרועה מלהרגיש דברים קשים. אז מה אני הכי רוצה? רגשות, והרבה".
