סיפור האהבה של זיו פלג ורותם הלין התחיל סטנדרטי. זוג מאוהב, הוא מיסוד המעלה והיא מצור יגאל, סיפור אהבה שהחל בחמש שנות חברות, ואז הגיעה הצעת הנישואים, שלושה חודשים לפני המלחמה. אלא שמאז השבת ששינתה את ישראל לתמיד, השתנו גם חייהם של זיו ורותם שעברו מאז רכבת הרים רגשית, פיזית וגם רומנטית.
זיו, היום בן 31, הכיר את רותם (28) כשהשניים למדו במכללת תל חי בצפון. ביולי 23' הוא בדיוק סיים חודש כסרן במילואים בגדוד 8103 של חטיבת עציוני, והחליט לכרוע ברך מול רותם, רס"ב במילואים, לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף. "חודש לאחר מכן כבר היה לנו תאריך לחתונה, 4 ביולי 24'", אומרת רותם. "אלא שאז התחילה המלחמה ושנינו גויסנו, זיו לארבעה חודשים ואז לעוד שלושה, ואני לחודשיים. בסבב הראשון של זיו בקושי התראינו או דיברנו בטלפון, זו הייתה הפעם הראשונה שבה לא דיברנו כל כך הרבה זמן. ממש קשה, לא ידעתי מה קורה איתו. גם בסבב השני בקושי התראינו, אבל לפחות דיברנו בטלפון. ואז זיו נפצע, וכשהוא היה בשיקום גויסתי שוב".
חשבתם לדחות את החתונה?
רותם: "בשום אופן לא. לא היה לי ספק שנתחתן, דחייה אפילו לא עברה לנו בראש".
ב-17 באפריל 24', חודשיים וחצי לפני התאריך שסימנו כיום חתונתם, רותם קיבלה פוש מ-ynet ולא תיארה לעצמה שהוא ישנה את חייה. כטב"ם ממולכד פגע במבנה בכפר ערב אל-ערמאשה בגליל המערבי, שבו שהו לוחמים. חיזבאללה המשיך לשגר טילים ופצצות מרגמה לאזור גם לאחר מכן, כדי לפגוע גם במחלצים. פרדמיק מגן דוד אדום סיפר אז: "הוצאנו גבר כבן 30 עם חבלות בראש ובגפיים, הענקנו לו טיפול רפואי מציל חיים, הרדמנו והנשמנו אותו, ופינינו אותו לבית חולים במצב קשה".
רותם קראה את זה, ורק בהמשך הבינה שהפרמדיק מדבר על הארוס שבמילואים.
רותם: "אף אחד לא התקשר לעדכן אותי, על הכל קראתי ב-ynet", היא אומרת. "ראיתי שכתוב 'מתנ"ס בערב אל-ערמאשה', 'נפגעים', 'טיל', וחשבתי לעצמי, 'מה? אני לא מאמינה, זיו נמצא שם'. ניסיתי להתקשר והוא לא ענה".
ברגעי האימה שעברו עליה אז, רותם לא עצרה עד שקיבלה את הבשורה על פציעתו של זיו. "ניסיתי להתקשר לחבר שלנו שגם שירת איתו, וגם הוא לא ענה. בסוף איכשהו, עם החפירות שלי, הצלחתי להגיע למישהו. לרגע לא עבר לי בראש הנורא מכל. אופטימית. רק חשבתי 'איזה מסכן הוא, בטח כואב לו'. לא להתחתן? לא עבר לי בראש בכלל".
את זוכרת מה כן הפחיד אותך?
רותם: "כל הזמן פחדתי שהוא הולך למילואים לפני החתונה, כי זה מצב מאוד רגיש, ותמיד קורים דברים דווקא אז. את יודעת מה היה הדבר הראשון שהוא אמר לי כשהיה מתקשר אליי? 'אבל רותם, הכל בסדר, תחשבי שלפחות עד החתונה לא אהיה במילואים'. יממה אחרי שהוא נפצע, פתאום אני כזה: 'אוקיי, רגע, מתי אתה יכול ללכת? עוד שבוע נצא מפה, נכון?'"
הדי-ג'יי הגיע לבית החולים
18 לוחמים נפצעו באירוע. שניים מהם, ובהם זיו, נפצעו קשה. סגן מפקד הפלוגה שלו, רס"ן במיל' דור זימל ז"ל, נפצע תחילה אנוש ונלחם על חייו כשלצידו, בבית החולים בנהריה, ישבו כל העת משפחתו וארוסתו, שיר, שקיבלה ממנו הצעת נישואים במהלך המלחמה. את הטבעת קיבל זימל מאלון מסיקה, יהלומן ואביו של אדיר ז"ל שנרצח בנובה, שהבטיח כי יעניק טבעת לכל לוחם שיבקש להציע נישואים. "זו הייתה סיטואציה קשה", אומר זיו. "שנינו היינו מאורסים, גם דור וגם אני. היה לנו ממש סיפור דומה".
רותם: "מנהל מחלקת השיקום הבין עם מי יש לו עסק, נתן לנו רשות לצאת מבית החולים לכמה שעות לסידורים ולהתאים לזיו את החליפה" זיו: "וגם זה היה קשה. בכל כמה ימים הנפיחות ירדה והיו צריכים להתאים לי את המכנסיים עד הרגע האחרון. שוחררתי שבוע לפני החתונה"
הוריו של רס"ן במיל' זימל ז"ל, אלון ושרון, הגיעו בגדלות נפש לחתונתם של זיו ורותם. "הסיטואציה של הפציעה חיברה בין כל המשפחות", אומרת רותם. "הם נפצעו ביום רביעי, באותו סוף שבוע נשארנו יחד לישון בבית החולים, ועשינו ארוחת שישי יחד, כל המשפחות. הפציעה חיברה את כולנו לפלוגה, למשפחות, לחיילים שנפצעו. היה לנו חיבור טבעי, לכן הזמנו את כולם לחתונה. היה מאוד מרגש שהם הגיעו".
זיו: "אבא של דור, אלון, גם הגיע לבקר אותי בבית החולים, ואמא של דור, שרון, נמנעה מחתונות במהלך השנה הזו ורק אלינו היא הגיעה, לקבלת הפנים. היה לה ממש חשוב לבוא ולהגיד לנו מזל טוב. זה מאוד ריגש אותנו".
אחרי עשרה ימים בבית החולים בנהריה הועבר זיו לבית החולים בילינסון, ולאחר כחודש עבר למחלקת השיקום. "נפצעתי קשה", הוא מספר, "עם רסיסים בבטן, ברגל, בידיים ובראש. ההחלמה שלקחה יותר זמן הייתה ברגל ובבטן. כי הייתי צריך לעשות ניתוח להוצאת רסיסים, וברגל היו לי עצמות מרוסקות בכף הרגל".
ואז מה, אתה אומר לרופא: תשמע, יש לי חתונה ביולי, אני חייב לשבור את הכוס?
"אמרתי לרופאים: 'לפחות שאשבור את הכוס בחתונה'. זו הייתה הציפייה. הרופאים לא ממש רצו לדבר על זה, כי זה שבר פתוח, אז מעבר לאיחוי העצמות, היה שם עניין של סגירת הפצע עצמו. זה לקח משהו כמו שלושה חודשים כמעט. בכל תקופת השיקום הייתי צריך להיות עם מכשיר חשמלי שמחובר אליי, שגם זה הקשה על כל תהליך השיקום. רק שבועיים לפני החתונה הסירו לי את המכשיר החשמלי ועבדו איתי קשה על הדריכה של הרגל".
"אני אסביר לך יותר טוב", מתנדבת רותם. "למכשיר הזה קוראים לו ואק (VAC), והוא מנקז את כל ההפרשות והדם מהפצע, כדי שיחלים מהר יותר. הבעיה שצריך להסתובב איתו צמוד. להתקלח איתו, לישון, הכל. זה קאדר, את סוחבת אותו עם תיק מיוחד, ובאמת, לא ויתרו לנו ולא נתנו לנו להיפטר ממנו, עד שבועיים לפני החתונה. כל הזמן חפרתי לרופאים: 'נו, עד מתי משאירים לו?' כי הוא לא יכול לדרוך על הרגל כל עוד הוא איתו. כשהורידו לו את המכשיר, זו הייתה השמחה הכי גדולה שלנו".
איך הוא בחר בגדים לחתונה עם המכשיר הזה צמוד אליו?
רותם: "מה נראה לך, שוויתרתי לו? ד"ר בכר, מנהל מחלקת השיקום, כבר הבין עם מי יש לו עסק, ונתן לנו רשות לצאת מבית החולים לכמה שעות בשביל הסידורים. וואי, אני חפרתי שם לכולם. חנות משפחתית בשם רוברטו בעזריאלי תרמה לזיו את החליפה והתאימה לו אותה".
"וגם זה היה קשה", אומר זיו, "כי כשהגעתי בפעם הראשונה לחנות, הרגל שלי הייתה ממש נפוחה. הם היו צריכים להתאים לי את המכנסיים ממש עד הימים האחרונים, כי בכל כמה ימים הנפיחות ירדה. למזלנו, על הטבעות הופקד חבר שלי מהסדיר, וגם הדי-ג'יי הגיע אלינו לבית החולים. שוחררתי לשיקום יום בסוף יוני, שבוע לפני החתונה".
סבב שישי ברצועה
מאז החתונה חלפה שנה, שבה הם התפנו סוף-סוף לטוס לירח דבש במקסיקו, אחרי שביולי האחרון רותם סיימה סבב – רביעי במספר – של שלושה חודשי מילואים. כל עוד המלחמה מתנהלת, חזרה לחיים נורמליים אין כאן, אבל הם מנסים.
רותם, דיאטנית קלינית, מתחילה דרך חדשה, "בשיווק של מכשור רפואי". זיו לא לקח לעצמו יותר מדי זמן לנוח, והמשיך מהשיקום למפעל השניצלים שבו הוא עובד בקריית-שמונה. "קצת יותר מחצי שנה מהפציעה חזרתי לעבודה כמנהל תחום בטיחות מזון בתנובה גליל", הוא אומר. "תמיד דיברתי על לחזור למילואים, ובאמת במלחמה עם האיראנים, זו הייתה הפעם הראשונה שחזרתי. תפקיד קצת שונה, אבל לאותה פלוגה. לא פעילויות מסוכנות וכאלה. כרגע אנחנו בסבב שישי ברצועה, למשך שלושה חודשים וחצי".
רותם: "האמת, שום דבר לא ממש השתנה בשנה הזו. מבחינת מילואים, עבודה והכל, ואני חושבת שזה לא ישתנה עד שהמלחמה תיגמר".
ובחיים האישיים?
רותם: "אנחנו מתכננים לבנות בית ביסוד המעלה, ובינתיים יש לנו כלב, לאו, כמו לאו מסי".
איפה אתם רואים את עצמכם עוד שנה?
"עם תאומים", הם צוחקים. "אני רואה אותנו", אומרת רותם, "עוד שנה בבית החדש שלנו, יושבים עם לאו ואולי עם עוד איזה תינוק, בלי מילואים, ושנינו כבר מיושבים עם העבודות שלנו ושותים כוס יין במרפסת, בפרגולה, רואים את רמת הגולן ממול".
