"את צריכה לבחור רגש גרוע אחד שאיתו את מעדיפה להתמודד כל החיים שלך", אמרה לי פעם אישה פוליאמורית שראיינתי לכתבה. "אם את מעדיפה להתמודד עם קנאה תבחרי להיות פוליאמורית, או ביחסים פתוחים. אם את מעדיפה להתמודד עם השיעמום, תישארי מונוגמית". היא הייתה ממש גורו, אחת מהדוברות הכי בולטות של התנועה בישראל. אולי בגלל זה לרגע אחד היה נדמה שהיא סידרה לי את הכל בראש. מונוגמיים צריכים להתמודד עם שגרה משמימה ורגועה. חובבי יחסים פתוחים? הם אלה שבחרו באופציה הבוערת יותר - להיאבק במפלצת הקנאה הירוקה כדי לחיות חיים מלאי דרמות וריגושים.
רק כשיצאתי מבית הקפה הבנתי. האישה הייתה כל כך סוחפת ונחרצת שהיא פשוט גרמה לי לשכוח שאני ממש לא מסכימה עם התובנה הדיכוטומית שלה. כי האמת שתמיד חשבתי שמה שהכי קשה ביחסים פתוחים זו לא הקנאה, אלא העובדה שיש יותר סיכוי שלמרות כל הפתיחות האוטופית המקסימה הזאת, את בכל זאת תמשיכי לשמוע מבן הזוג שלך המון שקרים. אני יודעת, זה נשמע מוזר, הרי הפוליאמוריים ויתר הא-מונוגמיים תמיד מתגאים שמה שהוביל אותם זה הרצון להישאר בכנות מוחלטת מול בן הזוג. "לא בא לי לשקר לבעלי ולא בא לי לבגוד בו", אמרה לי חברה כזו פעם. "אני מעדיפה לחיות מולו בשקיפות מלאה ולהגיד לו שכן, בא לי עוד גבר חוץ ממנו".
זה באמת נשמע לי משכנע, רק שמאז חלפו הרבה שנים, פגשתי לא מעט נשים וגברים שזה עתה יצאו מממלכת ריבוי האהבות והרגישו שנחלצו מתוך היכל מראות מעוותות. זה קרה כשהם גילו שפוליאמוריה או קשר פתוח זה לפעמים רק שם יפה יותר ל"אמנם הבטחנו שהכל יישאר גלוי ופתוח, אבל בכל זאת לא יכולתי להתאפק והמשכתי לשקר לך ולגנוב גבולות, אפילו בקשר שבו הגבול כל כך גמיש".
נזכרתי השבוע בפגישה ההיא כשלילי אלן, כוכבת הפופ הכי אהובה עליי מהניינטיז, שברה שתיקה של שבע שנים והוציאה את האלבום החדש שלה. מדובר ביצירת מופת חשופה וטעונה ברגש, שמגוללת את סיפור נישואיה הכושלים לדיוויד הארבור. לכאורה, עוד אלבום שבו הזמרת סוגרת חשבון עם הבעל שדי חירב את חייה. אבל בפועל הוא כל כך הרבה יותר מזה, זה חתיכת כתב תביעה זועם ומדויק נגד הטרנד החזק הזה של יחסים פתוחים. בעולם יש עכשיו התפכחות מסגנון הזוגיות הזה, והעדויות קשות מאוד. במקרה של אלן, זה כמעט הביא אותה להתאבדות. לאט-לאט היא איבדה את האור החצוף והבוטה שלה, והפכה לאישה עצובה שלא מאמינה בעצמה ושוקלת לחזור לסמים ולאלכוהול.
הסיפור שלה מתחיל בשיר הכי אופטימי באלבום: הם מתאהבים והיא עוברת לגור איתו במולדת שלו, בבניין יוקרתי בניו-יורק, למרות שהיא מסכנת את הקריירה שלה. בדיוק אז היא מקבלת הצעה מפתיעה מאנגליה, לשחק תפקיד ראשי במחזה. בשיר היא מספרת איך הוא לא ממש שמח בחדשות הטובות שלה ודי מקנא. כמה שבועות אחרי זה הוא אומר לה בטלפון שהוא רוצה לפתוח את קשר.
"אני לא מרגישה נהדר עם זה", אלן עונה בשיר לבעלה, "אבל אם זה מה שאתה צריך לעשות - בסדר". אפשר ממש לשמוע איך הלב שלה נשבר כשהיא נותנת את ההסכמה שלה. ובאמת, כמעט לא יצא לי להכיר לא-מונוגמיים שהחליטו על הפתיחה של הזוגיות בצורה הדדית. תמיד יש מישהו אחד שמושך יותר לכיוון הזה, בדרך כלל בידיעה ברורה שאם הקשר ייפתח לא הוא יהיה זה שיסבול, אלא בן או בת הזוג.
וזה הדבר הראשון שתמיד הפריע לי ברוב השיחות שלי עם פוליאמוריים, חוסר הרצון הבוטה להודות שזה לא היה הדדי. אני זוכרת שישבתי מול אישה מאוד נאה שסיפרה לי איך בעלה הסכים מיד כשהציעה לו שיירשמו לאפליקציה של חילופי זוגות. נו באמת, חשבתי לעצמי, הצעת לו כי ידעת שתצאי מזה בלי פגע והוא כנראה לא ממש יצליח עם נשים, כי ככה הוא.
זה השקר הראשון בדת הזו, שכל כך מתגאה בערכי השקיפות והכנות שלה. הם יודעים טוב מאוד שאין שיחת נפש בעולם הזה שתצליח להתיר את מאזן הכוחות הלא-הוגן ביניכם. זה בדיוק מה שקרה לאלן. מהר מאוד התברר שלמרות שהיא הסופרסטארית מבין שניהם, היא הצד היותר כרוך ופוחד מנטישה. לכן היא בילתה לילות על גבי לילות במחשבות מה בעלה עושה ברגעים אלו עם הנשים האחרות. או, כמו שהיא מתארת: "ניסיתי להיות רעיה מודרנית, אבל הילד שבתוכי מחה נגד זה".
זה הזכיר לי מישהי שהכרתי, שגם רצתה להיות האישה המודרנית והכיפית הזו לבעלה והתעלמה מהילדה הרומנטית שבתוכה. היא הייתה אישה ממש כיפית ומגניבה, סופרת ידועה וכל כך מצחיקה וכובשת, אבל הייתה בעיה אחת - היא הייתה טיפוס מרַצה מדי. כשפגשה את בעלה, מהנדס התוכנה, עשתה הכל כדי להרעיף עליו אהבה ולגרום לו להישאר, כולל להעמיד פנים שהיא "זורמת" ופחות "כבדה" ממה שהיא באמת.
זה לא חדש. אפילו אני, ששייכת לתקופת האבן של הדייטינג, נהגתי להעמיד פנים בפני הגבר שיצאתי איתו שאני הרבה יותר קלילה ונותנת חופש ממה שאני. מה שחדש היום זה שהרצון שלך להיראות מגניבה וזורמת יכול לגרום לך להסכים לבחור בסגנון חיים שלא חלמת אי פעם שתנהלי. אני מכירה כמה בחורות שהסכימו להתחתן עם בחור שהצהיר עוד בתחילת הקשר שהוא לא מסוגל להיות נאמן לאישה אחת. ככה זה כשמשהו שיש בו כל כך הרבה סכנה לפגוע באנשים הופך לטרנדי.
אז הסופרת וההייטקיסט פתחו את הקשר. כמו כל זוג לא-מונוגמי נאור, היה ביניהם הסכם שטרחו לנסח מראש. במקרה שלהם זה היה שלא בוחרים במישהו שאחד מהם מכיר, וגם מספרים הכל כשחוזרים הביתה. בשלב הראשון החברה שיכנעה את עצמה שזה בסדר, יש לה מלא הרפתקאות מיניות מקסימות עם גברים ממש שווים. רק שהייתה בעיה - היה רק צד אחד בקשר שהמשיך לקיים את ההסכם באדיקות כמעט דתית.
במקרה של אלן, היא גילתה שלמרות הסיכומים המוקדמים, בעלה לא התאפק וניהל מערכת יחסים רגשית של כמה שנים עם מעצבת תלבושות ותפאורה. כל זה בזמן שאשתו סבורה שהם עדיין רק משתעשעים עם אנשים ולא נקשרים אליהם, כי כמובן שהוא לא טרח לעדכן אותה שהשתנו החוקים. זה העציב אותי כל כך. איך יכול להיות שהיא מרגישה כאילו עברה את הבגידה הכי משפילה, כשההסכם היה אמור למנוע את התחושה הזאת בדיוק?
זה מזכיר את מה שקרה לחברה הסופרת שלי. היא התעוררה יום אחד וגילתה שבעלה לא הסתפק בלשכב עם כל הנשים מהאפליקציות והמסיבות שהיא אישרה לו. הוא היה חייב לעשות את הדבר האחד שאסרה עליו והתחיל עם מישהי שעובדת איתה צמוד מאוד וביחסי חברות איתה. "אמרתי לו מההתחלה, תעשה מה שאתה רוצה, רק אל תעשה את זה קרוב לבית", היא אמרה לי מרוסקת. "ומה הוא עשה? הלך על הבחורה הזו שאני כל כך מחבבת, מישהי שאני רואה כמעט בכל בוקר במשרד שלי". העיניים שלה היו רטובות מבכי, הן ביקשו ממני לעזור לה להבין איך זה קרה.
"הוא פשוט טיפוס כזה, שאוהב ללכת בצללים", אמרתי לה. וזה נכון, יש בעולם טיפוסים שפשוט מכורים להסתרות, לתחושה שהם מנהלים חיים כפולים ולא נתפסים. צריכים את התחושה הזאת, שהם חומקים החוצה בשקט ועושים את הביזנס המלוכלך שלהם לבד, בלי שאף אחד מכיר אותם באמת או יודע במדויק איפה הם.
ממה שראיתי, עולם הקשרים הפתוחים עמוס לעייפה בטיפוסים כאלה. הם מתלהבים כשמגלים את הפוליאמוריה – אפשר להישאר סוכנים חופשיים בתוך קשר בלי להרגיש זבל עופות שבוגד בלי לספר – עד ששוב תוקף אותם הדחף למצוא מקום שבו אתה עושה דברים מלוכלכים ומתענג עליהם בסתר. בגלל זה בעלה של חברתי התחיל עם האישה האחת במדינה שהוא ידע שיכאיב לה אם יהיה איתה, הוא רצה לחוות שוב את העונג החריף של ההסתרה. הוא לא ממש חשב על כמה היא תישבר כשתגלה את זה, העיקר שזה החזיר לו את התחושה שהוא בשליטה ולא בסכנה להתקרב לאשתו ולהיבלע בתוך היחסים.
יום אחד לילי אלן באה לבקר בדירה שבעלה שכר לעצמו. הוא החזיק מעצמו בודהיסט טהור ורגיש, וכנראה מכר לה שהוא הולך לדירה שלו כדי להתאמן להיות בודהיסטווה. כשהגיעה לשם גילתה שהוא בנה לעצמו ארמון שכולו מוקדש לסקס. הבחילה שעלתה בה לא הייתה בגלל שהופתעה, היא ידעה שבעלה חובב סקס ונשים; זו פשוט הייתה הפעם הראשונה שראתה במו עיניה את השקר שלו. זו הייתה המכה שגרמה לה להבין איך כמעט ויתרה על עצמה ומכרה את הילדה שבתוכה, שחלמה רק על זוג ידיים אחד שמחבק.
עכשיו אני נזכרת איך נגמר הראיון ההוא עם הגורואית. אחרי שבוע פתחתי את אחד העיתונים וגיליתי ששיקרה לי. היא לא התראיינה רק אליי בבלעדיות, כמו שסיכמנו, אלא סגרה במקביל עוד ראיון מאחורי הגב שלי, עם המתחרים. האמת שזה היה משעשע, אבל היה בזה גם משהו אפל. יש פה מישהי שכל כך מכורה להסתרות שלא הצליחה להתגבר על זה.
אני לא אומרת שכולם כאלו. יש הרבה סיפורי הצלחה מקסימים בריבוי אהבות. כמו הזוג הנשוי והמאוד אוהב שהכרתי פעם, שהלך כל שבת פנויה למסיבת חילופי זוגות וזה רק העצים להם את החשק והרומנטיקה. אבל הנה העניין, הם הקפידו "לבגוד" זה בזה יחד, רק כשהצד השני נמצא שם ומדברים על זה באוטו, בדרך חזרה. לחברה שלי, שבעלה פשוט פתח סניף אִפשורים נפרד בלי לספר לה, לא היה את המזל הזה. היא נשארה לעכל, הרבה אחרי הגירושים שלהם, לא רק את השקרים שלו, אלא גם את אלו שסיפרה לעצמה.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.10.25
