"הוא רצה שנישן עם שמיכה נפרדת, לא הסכמתי"
נחמה (75) ויואב תלמי (77), נשואים 55 שנים
נחמה ויואב הכירו בתיכון בטבעון והתחתנו בשנת 1971. מתגוררים במושב עין הבשור בעוטף עזה. הורים לארבעה ילדים וסבים ל־14 נכדים. עד שנת 1997 היו חקלאים, ואז נסעו לשליחות בסין. בשנת 2006 הקימו בעין הבשור את מתחם הצימרים היפניים "ראקויה" (ראקו - שמחה, יה - בית), נחמה מפעילה ומנהלת, ויואב מסייע לה.
יואב: "הכרנו בבריכת השחייה בטבעון. היה שם משטח בטון שעליו היינו יושבים כל הבנים ומסתכלים. ראיתי מולי ילדה יפה וחתיכה בבגד ים ושאלתי מי זו. אמרו לי ויצרתי קשר".
נחמה: "בגד הים היה יפה, לא?"
יואב: "בגד ים שחור".
נחמה: "שחור עם פס אדום".
מה סוד הזוגיות ארוכת השנים שלכם?
נחמה: "אם הוא אומר בגד ים שחור ואני משלימה 'עם פס אדום', אז אנחנו עוד כל כך שם, באהבה של פעם. זה שומר על הניצוץ של אז, שלמרות כל המהמורות, לא נותנים לו לכבות. וגם יש משהו ילדי בקשר שלנו. לא הפכנו לזקנים שהכל עבורם מובן מאליו".
יואב: "כבוד הדדי קודם כל, וחברות, צריך לפתח המון חברות עם השנים, זה הבסיס. ואצלנו זו גם ההיסטוריה המשותפת מאז התיכון. זה כיף. וגם זה שלא צריך להרשים כל פעם מחדש, מכירים כל כך טוב עוד מאז".
נחמה: "וצריך להכיל זה את זה, לעבוד בזה, על זה, עם זה".
יואב: "לא צריך לעבוד. זו אהבה, אם אתה אוהב מישהו ואכפת לך ממנו".
נחמה: "הפרגון, התמיכה, התפתחות זה לצד זה. אנחנו נחשבים פה לזוג די חזק, אבל לכל אחד יש את העולמות שלו. יש את הביחד ויש את הנפרד. לי את הריקודים שלי וליואב את האופניים שלו".
עם השנים שעוברות אוהבים אחרת לעומת ההתחלה?
נחמה: "אחרת. בטוח שזה אחרת. אבל אני רוצה להגיד שאת המילים 'אני אוהב' לא שמעתי עד היום..."
לא שמעת או שהוא לא אמר?
נחמה: "הוא לא אמר, הייתי צריכה לשאול. אף פעם לא שמעתי מיוזמתו, אבל כשהתעקשתי הוא הודה".
יואב: "כן, זה נכון".
נחמה: "אחד מהסודות זה שהזוגיות לא תהיה מובנת מאליה. אני כל הזמן פחדתי שהוא יעזוב אותי... את יודעת כמה פעמים הוא אמר שהוא שוכר דירה בשדרות? מגיעים לקצה לפעמים".
יואב: "זה לא קרה כבר הרבה שנים. זה היה מזמן".
נחמה: "לבוא מטבעון לפתחת רפיח, זוג צעיר עם שני ילדים, לעבור אחר כך לעין הבשור, להקים בית ומשק חדש, לעבוד בחקלאות. היה קשה, הפסקנו ונסענו לשליחות בסין. החיים היו מאתגרים גם כלכלית, וכשאתה עסוק בהישרדות, או שזה מחבר זוגות או שנפרדים. אבל כשנשארים ביחד מחפשים את הדרך להתמודד עם החיים ביחד והקושי הוא נורא מעצב, הוא בונה את הזוגיות ארוכת השנים. ואחרי שב-20 השנים האחרונות הגענו קצת יותר ליציבות, הכיף הוא שאפשר לקנות לך בגד בלי לחשוב על היומיום, לנסוע לחו"ל".
יואב: "אם אין לך טענות רציניות לבן הזוג וכיף לך איתו - זה מחזיק. פה ושם תמיד יהיו דברים קטנים, אבל כשהם נשארים קטנים, אתה עושה את החשבון הפשוט שזה שווה וכדאי. אוהבים אחד את השני ונשארים".
נחמה: "ההמלצה שלי היא לא לראות כלום כמובן מאליו ולא להיכנס לקלות הבלתי נסבלת של הפרידה. בימינו ההחלטה להיפרד באה בקלות רבה, 'יאללה, אז נפרדים'. חשוב לנסות לראות איך אפשר לשמר, כי יש משהו עמוק יותר בנישואים לאורך זמן".
מתי בפעם האחרונה הרגשתם שאתם מתאהבים מחדש זה בזו – ואיך זה קרה דווקא אחרי כל כך הרבה שנים?
יואב: "כל יום מתאהבים מחדש, מה".
נחמה: "זה עליות וירידות, זה כל הזמן גלים".
מה השתנה ביניכם לאורך השנים ומה נשאר כמו בהתחלה?
נחמה: "כשרבים עכשיו זה יותר קטע של דעתנות. אנחנו מגיעים לקולי קולות, אני יותר, יואב מאופק. אבל הכל השתנה. אנחנו יותר ביחד, יואב היום יותר שותף, פעם הוא לא היה שותף, הוא היה חקלאי. אני גידלתי את הילדים והוא היה מקלקל לי את החינוך, בא ומרשה להם דברים. היום אנחנו שותפים יותר גם בחלוקת העבודה בצימרים".
יואב: "אם מדברים על פעם ועכשיו, אז חשוב לי להגיד משהו גם על נראות והופעה. אנשים מזדקנים ומאפשרים לעצמם להשמין ולהיראות גרוע. לי חשוב שבת הזוג שלי תיראה טוב. חשוב לי שאשתי תהיה מטופחת ולא מוזנחת. לשמחתי היא מורה לפלדנקרייז ועושה ספורט, ואני חזרתי הבוקר מ-40 קילומטר על אופניים”.
איך שומרים על תשוקה?
נחמה: "אז זה אחד העניינים... לשמור שכל הזמן יישארו מסתורין ותשוקה... זה סוד הדבק".
ואיך שומרים?
נחמה: "לא מגלים הכל. אני לא יודעת עליו הרבה דברים. הוא הרבה זמן עם עצמו ואני לא חוקרת ולא מחטטת".
יואב: "אין מסתורין. איזה מסתורין יש לנו?"
בזמנים של משבר או ריחוק, מה עזר לכם להישאר?
יואב: "החוכמה היא גם כשרבים וכועסים, ישנים ביחד ונוגעים אחד בשני".
נחמה: "מוצאים את הדרך לחזור".
יואב: "לא עושים מלחמה. אפשר לא לדבר חצי יום או לדבר במינימום, אבל בלילה ישנים במיטה אחת ולאט-לאט..."
נחמה: "האצבע נוגעת... ונשארים בשמיכה משותפת, למרות שהוא רצה שמיכה לבד, אבל אני לא נתתי כי אז אין צ'אנס לגעת".
יש משהו שאתם כבר לא מתקנים זה בזו?
יואב: "אני כבר לא מנסה, למשל, לתקן אותה כשהיא נותנת הסברים בטלפון. פעם הייתי מתערב, היום אני נותן לה לשבור את הראש, וגם כשאני שומע שהצד השני לא מבין כי היא לא מסבירה טוב".
נחמה: "20 שנה מנהלת את הצימרים ו'היא לא מסבירה טוב', את מבינה?"
מה הדבר שאתם לא מצליחים לסבול זה אצל זו?
יואב: "אין דבר כזה".
נחמה: "נו, יואב, יש. בוא ננסה".
יואב: "נו, את לא מצליחה להיזכר... כנראה שאין... קשה לה לסבול את זה שאני פחות חברותי. היא עוד נשארת עם החברים ואני כבר מניע את האוטו. אני מעדיף לבוא הביתה לראות כדורגל בטלוויזיה".
נפרדתם לאורך השנים?
יואב: "כן, פעם אחת".
נחמה: "כשיואב היה בצבא".
יואב: "בטירונות בצנחנים. היה מאוד קשה ונפרדנו".
נחמה: "והוא הודיע לי את זה במכתב".
יואב: "נפרדנו למשך שלושה חודשים, אבל אחרי שנפצעתי חזרנו".
נחמה: "ואני זוכרת את הרגע הזה כמו עכשיו, כאילו אני שוב ילדה ואנחנו יוצאים לטייל ואני אומרת לך 'אה, פתאום חזרת, מזל שנפצעת', ואנחנו הולכים לטייל בחורשה ליד יקנעם. נכנסים לחורשה כזרים, וחוזרים כנאהבים. זה היה נורא כיף. במחשבה שנייה, שם, שם הייתה ההתאהבות שלנו".
"למדנו לתקן את מה שמקולקל"
בלהה (80) ואמנון (81) תורן, נשואים 60 שנה
בלהה ואמנון הכירו בשנת 1962 ונישאו כעבור ארבע שנים. היום מתגוררים בכפר הים. הורים לשלושה וסבים לשמונה נכדים. בלהה עבדה במשך שנים כרכזת חברה ותרבות וכמורה לספרות, קולנוע ותיאטרון של כפר הנוער בן שמן, והיום היא סטנדאפיסטית לגיל השלישי. אמנון היה שנים רבות קצין מודיעין וערביסט, ולאחר מכן עבד במכון הייצוא, ונסע הרבה בעולם במסגרת תפקידו.
"נפגשנו באוטובוס לצפון בדרך להכשרה, כשהייתי בת 16", מספרת בלהה. "אני נסעתי להתנדב בקטיף תפוחים בקיבוץ מחניים, ואמנון נסע להתנדב בקטיף בקיבוץ חולתה. כשעליתי לאוטובוס היה רק מקום אחד, ליד הבחור היפה הזה.
"שלוש וחצי שעות של נסיעה מהמרכז עד לטבריה, ככה זה לקח אז, אני לא סתמתי את הפה. והוא שתק. לכולם אמרתי מאז שככה צריך להתחתן, עם אחד ששותק", היא צוחקת. "כשירדתי מהאוטובוס, אמנון אמר לי 'כל יום אחרי הקטיף אני אבוא לראות אותך בשער של הקיבוץ'".
"ואכן, מעולם לא הגעתי", הוא מחייך חיוך שובב.
בלהה: "ואני כבר סיפרתי לכולם שיש לי חבר שאני עומדת להתחתן איתו וכולם צחקו, כי הוא באמת לא הגיע אף פעם. ומתי כן הגעת?"
אמנון: "בזמן הכי לא מתאים, ברור".
בלהה: "כמה זמן אחרי שנפגשנו, יצאו לי חצ'קונים שנראו כמו הר געש, ואמא שלי הביאה לי מהרוקח משחה אפורה ומסריחה שהייתה עשויה משמן דגים. היה צריך למרוח אותה על הפנים ולשכב שעתיים בלי לזוז כדי שהיא תייבש את החצ'קונים. ואני עם המשחה על הפנים, עטפתי את השיער באיזה סמרטוט ולבשתי את החלוק הכי מכוער של אמא שלי, מסאטן צהוב, ואני שוכבת על המיטה עם הריח הנוראי הזה..."
ומי מגיע?
בלהה: "בדיוק".
אמנון: "המשחה הזו, היא הייתה נהדרת, אוי, היה פשוט נהדר לראות אותך ככה".
בלהה: "מרוב מבוכה חשבתי שאני מתה, אבל אמא שלי נכנסה לחדר ואמרה לי בספניולית: 'אל תפחדי, ילדה שלי, אם הוא רואה אותך ככה והוא נשאר, הוא כבר לא ילך לשום מקום’".
מה בעיניכם הוא סוד הזוגיות ארוכת השנים?
אמנון: "לא לראות אחד את השנייה יותר מדי, המרחק עוזר. געגועים”.
בלהה: "וכשהיינו נפגשים, הו, כשהיינו נפגשים. אני תמיד צוחקת ואומרת שפעם, כשהוא היה נכנס הביתה מהנסיעות שלו, רציתי לקרוע ממנו את הבגדים, והיום כשהוא נכנס, אני רואה רשימת מטלות מהלכת".
עם השנים, אמנון הפך לכוכב הסטנד-אפ שלה "צוחקים, צוחקים עד שבוכים", שאיתו היא מגיעה לכל פינה בארץ. "למשל, אני מספרת שאמנון מלטף אותי במיטה מתחת לשמיכה ואני מבסוטית, מה קורה פה, ואני אומרת לו 'תמשיך, תמשיך', והוא אומר 'לא צריך, כבר מצאתי את השלט של הטלוויזיה'".
הרבה לפני שהמושגים פוליאמוריה או נישואים פתוחים השתלטו על השיח הציבורי, בלהה ואמנון הבינו את כוחה של זוגיות מאפשרת. הם איפשרו לעצמם חופש מיני, אבל לא לאורך זמן. רק כדי לקפוץ החוצה ולטעום את מה שלעולם יש להציע.
זה הסוד שלכם, בעצם?
בלהה: "זה היה ממקום של לשמור על האמת ועל החברות ולא לשקר זה לזו. היינו בערך בני 40, החשקים בגיל הזה הם בשמיים וסביבנו אנשים בגדו בלי סוף, במיוחד במקומות שאמנון היה בהם כמו הצבא. בעיניי, השקר הוא הדבר הגרוע יותר מהכל. ואז אמנון ואני עשינו שיחה ואני אמרתי לו 'תקשיב, יש לי רעיון. אתה בצבא עם נשים צעירות אחרות, אני לומדת באוניברסיטה לתואר שני ויש סביבי סטודנטים בני 25, במקום ששנינו נתפתה ונשקר, בוא נכריז על נישואים פתוחים'".
זה משהו שאתם ממליצים לזוגות אחרים לעשות?
בלהה: "כל אחד יעשה מה שהוא חושב. אני חושבת שבגידות זה עניין נוראי. כאשר אנשים מסביבנו בגדו, אמרנו לעצמנו שאנחנו לא נהיה כאלה, כי זוגיות היא קודם כל חברות, קודם כל".
מה זוגות צעירים לא יודעים על זוגיות ארוכת שנים?
בלהה: "הם לא יודעים שאפשר לתקן. היום יש לך מקרר מקולקל, את זורקת אותו. אנחנו היינו עם מכונת כביסה אחת מאמא שלי ועד גידול הילדים, ולמדנו לתקן את המקולקל".
אמנון: "הצעירים לא יודעים שצריך סבלנות".
אחרי 60 שנה יחד, מה קורה לתשוקה?
אמנון: "אוהו, תשוקה לוופלים, תשוקה לשוקולד".
בלהה: "בגיל שלנו זה לוקח שלוש שעות, מה את יודעת. שעה להתכונן, שעה להתפשט ושעה להתנצל. סקס בגיל שלנו זה בין ניחום אבלים לתחיית המתים".
אמנון: "איזה סקס? רק מהבדיחות שלה אני מת".
"כדי למצוא את מה שרוצים, צריך לקום כל בוקר ולעבוד"
מיכה (81) ורחל (79) נוי מאיר, נשואים 55 שנים
מתגוררים ביישוב החקלאי ציפורי מאז 1980. בתחילה עסקו בייצור זרעי ירקות, ועצי הזית היו רק תחום עניין משותף. לפני שני עשורים, בעיקר בעידוד ששת ילדיהם שכולם בעלי תפיסת עולם אנתרופוסופית, עברו לייצור שמן זית והקימו את בית הבד האורגני־מקיים שלהם - ריש לקיש. הם סבא וסבתא ל־18 נכדים ואחד בדרך.
רחל הגיעה מוויילס שבבריטניה, ומיכה גדל בשבי ציון הסמוכה לנהריה. הם הכירו על שפת הים של שבי ציון, כאשר מיכה עלה מהגלים ורחל טיילה על החוף עם אמו ודודתה. השניים לא ידעו אז, אבל המפגש היה מתוכנן: האמא והדודה היו חברות טובות מילדות, והחליטו להכיר ביניהם.
מיכה: “זה היה יום קיץ נחמד ועליז, לא כמו היום, שהקיץ חם מדי. עשינו חתונה הכי פשוטה, התחתנו ברבנות בנהריה. זה היה יום חמישי, ואחרי הטקס הלכנו לאכול דגים בשבי ציון ואז הלכנו לגינה של ההורים שלי ועשינו חגיגה קטנה”.
עכשיו הם יושבים על שני כסאות עץ צמודים, מביטים סביב אל גינת הנוי עתירת היופי שרחל מטפחת בנחלה שלהם. “בצעירותי למדתי הוראה, אבל מאז שגיליתי שצמחים יותר שקטים מילדים, עברתי להיות חקלאית. מעשבת”.
יכולה להסביר למי שלא מכיר מה זה מעשבת?
רחל: “פעולת העישוב מאפשרת לפרחים מקסימום שטח מחיה וחשיפה לשמש”.
מיכה: “התענוג הכי גדול שלה הוא לשבת בגינה... בשקט...”.
רחל מתקנת: “לא לשבת”.
מיכה: “נכון, לעבוד בגינה ולעשב עשבים, זה הריפוי הכי גדול שלה”.
הזוגיות שלהם נטועה באדמות שהם מעבדים, אבל הייתה תקופה שבה הרחיקו להרפתקאות במדינות שונות בעולם, בין אם כדי להתפרנס או להתנדב.
זה גם עוזר לזוגיות, לגוון את השגרה?
“ברור, אבל בגלל החקלאות והקשר לאדמה אנחנו לא יכולים לעשות את זה הרבה. לא כמו זוגות אחרים בגיל שלנו, שנמצאים בפנסיה ויכולים לטייל לאן שבא להם. אנחנו עם העצים, עם שמן הזית, עם המשק, עם הנכדים”.
מיכה: “אבל העולם בא אלינו. אנחנו גרים במקום הכי יפה שיש, עם נוף נהדר וגינה עצומה שרחל מעצבת ומעשבת. בנוסף, השמן שלנו מביא אלינו המון אנשים שנכנסים וטועמים וקונים ומדברים, ואנחנו עורכים להם טעימות ומכירים אנשים חדשים”.
אז זה הסוד של הזוגיות ארוכת השנים שלכם?
רחל: “אין סוד. אנחנו לא חושבים הרבה. אנחנו זורמים עם החיים. מה שיש יש, וממשיכים קדימה”.
מיכה: “אנחנו סבלנים אחד לשני אני חושב, אנחנו כמעט ולא רבים, לא הולכים מכות, וטוב לנו אחד עם השני, נעים לנו ונוח לנו”.
רחל: “אנחנו גם מהדור שאפילו אם יש קושי, מנסים לעבור אותו. דור שלא מחליף הרבה ולא אומר פתאום ‘אוי, אנחנו לא מסתדרים, אז נעזוב’, אלא גם כשקשה ממשיכים הלאה ומנסים למצוא את הטוב בכל דבר”.
חמישה מבין ששת ילדיהם גרים רחוק מהם. “בין אבירים בצפון עד באר שבע בדרום, רק הבת איילה גרה איתנו במושב”, מספרת רחל.
כשהילדים היו קטנים, בחודשי החופש הגדול נהגה המשפחה להשתתף בחפירות הארכיאולוגיות באתר העתיקות בציפורי, מה שהוביל גם לכך ששניים מבניהם עוסקים כיום בשימור בתים עתיקים.
ומה הארכיאולוגיה לימדה אתכם כזוג, על זוגיות ארוכת שנים?
רחל: “החפירות לימדו אותנו את החיפוש, הסקרנות, את זה שכדי למצוא את מה שמחפשים צריך לקום בבוקר וללכת לעבוד. וזה גם אחד מסודות הזוגיות - זוגיות זו עבודה. שנינו אנשי עבודה, זה ערך משותף שלנו. רוב הזמן העבודה שלנו הביאה אותנו להיות ביחד”.
מיכה: “אני אוהב לעבוד איתה. כשהיו לנו פעם חממות לפרחים, גם אז עבדנו ביחד, רחל היתה מביאה את התינוק לחממות, כי תמיד היה תינוק בבית, משכיבה אותו בין הפרחים ועובדת. מהעבודה המשותפת למדנו שיתוף פעולה ופרגון”.
עכשיו הם מספרים שבמהלך המלחמה הנוכחית עם איראן, הילדים והנכדים המציאו משחק: הם צילמו עיניים, אף, פה וכפות ידיים של כל בני המשפחה, הגדילו ושלחו בקבוצה המשפחתית. המשתתפים התבקשו לנחש למי שייך כל איבר.
רחל: “בין היתר איילה צילמה את העין שלי, ומיכה לא ניחש. אחרי 55 שנים הוא לא ידע שזאת העין שלי, יש כאן מסר?”
"לעשות מחוות רומנטיות כל יום, אין חופשה בזוגיות"
שלום גמליאל (70) וגיל אטלן (61), 35 שנים יחד
מתגוררים בשדרות בן גוריון בתל־אביב, לא רחוק מגן העצמאות שבו הכירו. אחרי 45 שנים שבהן עבד בהנהלה הראשית של בנק לאומי, שלום הוא פנסיונר של הבנק ובמקביל עובד במשרה חלקית כמעצב שמלות כלה בסטודיו של דניאל רומי קדוש. גיל הוא איש קולינריה ותיק, שעובד כיועץ בתחום האוכל, לאחר שעשה קריירה כמנהל מסעדות וכמפיק בתוכניות האוכל של השף ישראל אהרוני, ובעבר בצילומים למדור האוכל שלו במוסף זה.
"נפגשנו ליד הקיר שמפריד בין גן העצמאות להילטון, ומאז אנחנו ביחד רצוף", מספר גיל. "זה נשמע חתיארי, אבל זה מה שהיה אז. לא היה גריינדר, לא היו אפליקציות, זו הייתה שיטת ההיכרות לגייז".
שניהם היו אז אחרי מערכות יחסים עם גברים אחרים, אבל איך שנפגשו ישר ידעו – זה מאץ'.
שלום: "מיד כשהכרנו אמרתי לגיל, שבדיוק היה במעבר בין דירות, 'בשביל מה עכשיו תחפש דירה, בוא לגור איתי'".
גיל: "מיד הייתה התלהבות הדדית. זה קרה ממש בקליק. נעלמנו מהרדאר של החברים והעבודה לאיזה שבועיים, היינו עסוקים".
אל הדירה היפה שלהם מטפסים ארבע קומות ברגל. בחזית מרפסת ענקית שחולשת על השדרה, בסלון ריהוט אקלקטי ושטיח בהיר שחשבו הרבה פעמים להחליף, אבל הוא עוד כאן. כאשר הדמדומים יורדים ושלום קם להדליק את המנורות המעוצבות, הוא עוצר ומנשק את גיל על הקודקוד וחופן בכפותיו את ראשו.
מה הסוד של זוגיות ארוכת שנים?
"הומואים שאין להם ילדים פחות נגררים לתוך החיים, וצריכים למלא את הזמן בדברים אחרים ולהשקיע הרבה יותר בזוגיות. גיל אמר פעם שבזוגיות יש אותי, אותך ואת הזוגיות, אלה שלוש ישויות וצריך לטפח את שלושתן".
גיל: "נכון. זוגיות זה לנהל שלוש מערכות יחסים: כל אחד עם עצמו, אחד עם השני, ושנינו ביחס לזוגיות".
שלום: "ובכל זוגיות אין חופש מעבודה קשה. בכל יום צריך לעבוד בקשר, ולא לחכות ליום הולדת או יום נישואים".
אבל רק לאחרונה הגיע אירוע מיוחד כזה. שלום חגג יום הולדת 70, בהפקת ענק סודית שטרחו עליה עשרות חברים ובני משפחה בניצוחו של גיל.
שלום: "ידעתי שמכינים לי משהו, לא ידעתי מה. גיל הקים פה מוזיאון שסיפר את סיפור חיי והיצירה שלי. חצי שנה עבדו על ההפקה המטורפת הזו, שהמהות שלה הייתה הפתעה מוחלטת". הוא נכנס לנייד ומראה סרטון של חגיגת ההפתעה.
גיל: "החברים ואני עיצבנו את הבית בהשראת תערוכת אופנה של דולצ'ה וגבאנה ששלום ואני ראינו ברומא. כמה ימים לפני האירוע שלחנו אותו לישון אצל חברה, וכשהוא הגיע בבוקר יום ההולדת, לבוש בטוקסידו, כולנו עמדנו עם שמפניה על המדרכה".
את המבט ההמום של שלום רואים בסרטון, איך הוא מטפס במדרגות הבניין שכוסו בשטיח אדום, עובר על פני תמונות שנתלו לאורך הקירות בבית שבמסגרותיהן שובצו יצירות אופנה שעיצב לאורך השנים – שמלות, חליפות, תחפושות ואביזרים.
מה קורה כשהשנים עוברות, אוהבים אחרת לעומת ההתחלה?
גיל: "כן, אוהבים אחרת, אבל לוקח זמן להבין את זה. אני עכשיו חכם להבין את זה. בשנים הראשונות היינו צעירים יחסית - עבודה, קריירה, חיים. אחרי כמה עשורים יש פרספקטיבה ואנחנו מבינים שאנחנו לא אותו בן אדם. השלישייה של הוא, אני ואנחנו זו לא אותה שלישייה מלפני עשר, 20 ו־35 שנה, ויש לה צרכים ודרישות והתאמות. לוקח זמן לקלוט ולהיות מודע לזה, להתייחס, להתאים, זה דורש גמישות ויש עניינים".
שלום: "נציין שהיה לנו משבר מאוד גדול".
גיל: "והחוכמה היא גם כשיש משבר להסתכל קדימה. גם במשבר הגדול ביותר שהיה לנו, או במשברים המינוריים שהיו, תמיד היה ברור, גם לי וגם לשלום, שמה שלא יהיה – אנחנו נזדקן וכנראה גם נמות ביחד".
המשבר כלל פרידה?
שלום: "כן, זה היה בדצמבר 2014. גיל עזב את הבית וחזר אחרי שנתיים".
גיל: "הייתי בן 50, בשיא אוני, והכרתי בחור צעיר יותר. זה התחיל בעיקר סביב סקס, כי שלום ואני ניהלנו יחסים פתוחים, אלא שאני לא שלטתי על האירוע ועל עצמי ונסחפתי והתאהבתי. פשוט התאהבתי. וידעתי, ידעתי מהיום שבו פגשתי אותו שאתאהב בו. איך שנפגשנו ידעתי את כל התסריט, ידעתי שאני חייב לממש את זה, וידעתי שאשבור לשלום את הלב ושאעזוב את הבית בגלל זה, אבל גם ידעתי שזה ייגמר וידעתי שנחזור. זה היה בלתי נמנע וזה היה חזק ממני".
וטוב שזה קרה?
גיל: "באיזה אופן טוב שזה קרה, כי זה עשה לי מלא דברים טובים".
שלום: "זה עשה גם לנו מלא דברים טובים, זה עשה ניעור לזוגיות, כשחזרנו זה היה..."
גיל: "סוג של ריסטארט".
שלום: "התאהבות מחודשת".
החתונה שלהם, במועדון התיאטרון, הייתה אירוע שהם התכוננו אליו 20 שנה.
שלום: "זו הייתה אחת החתונות הכי יפות בעיר. היה ענן אהבה מעל הדבר הזה, אפשר היה לחתוך בסכין את האנרגיה שזרמה שם, מהחברים והמשפחה שבאו לחגוג איתנו".
מתי בפעם האחרונה הרגשתם שאתם מתאהבים מחדש?
שלום: "במחוות הרומנטיות שצריך להמשיך ולעשות אותן כל יום, כי אין חופשות בזוגיות".
גיל: "וכשעשיתי את עבודת התחקיר ליומולדת, והתאהבתי בו לגמרי מחדש דרך הזיכרונות".
יש משהו שאתם לא מצליחים לסבול זה אצל זה?
גיל: "מלא. דברים קטנים ודביליים".
שלום: "אני מעדיף שבבוקר הוא יקום שמח ורענן יותר, למרות שהבוקר נפתח בנשיקה אז זה כבר מרכך את כל הקבלה של האחר, לא משנה על איזה צד הוא קם בבוקר".
גיל: "אם הוא לא היה שם לי את החדשות על הבוקר, אולי הייתי קם עם יותר חיוך. אז כן, יש דברים שמרגיזים אותי אצלו, אבל הם טיפשיים ואידיוטיים, בסוף אנחנו לא עשויים מקרטון".
שלום: "הוא לא יודע לעשות כביסה ולא יודע לתלות כביסה".
יש אתגרים אחרים בזוגיות של שני גברים?
"לא משנה אם זו זוגיות של זוג סטרייט או גיי, הילדים הם שמשנים את כל ההתנהלות והאחריות".
ואתם מתחרטים על כך שלא הבאתם ילדים?
שניהם ביחד: "ממש לא".
שלום: "בעיקר כשרואים חברים עם ילדים. תודה רבה, לא תודה".
גיל: "בקטע הזה אנחנו אגואיסטים במידה שווה".
