שנים ארוכות התנוססה כתובת גדולה בכניסה למחלבה הגדולה של שטראוס באחיהוד: "גם המדענים הגדולים בעולם", נכתב בה, "לא הצליחו להפוך דשא לחלב". ובמילים אחרות: אנחנו, בני האדם, יודעים לעשות הרבה, אבל את הפלא של פרה שאוכלת עשב ומפיקה ממנו חלב — את זה אף אחד עוד לא הצליח לשחזר.
"המשפט הזה, המיוחס לפיזיקאי והממציא הסרבי-אמריקאי מיהיילו פופין, ניצב שנים לנגד עינינו", אומרת קארין לקסר, מנהלת השיווק של מחלבות יוטבתה (שטראוס מחזיקה בה בבעלות משותפת), שהיא בעלת ותק של קרוב ל-20 שנה בחברה; "והנה", היא מצביעה על בקבוק חלב ה-CowFree שהשיקה החברה החודש, "הגיע היום. הצלחנו בכל זאת ליצור את הפלא: החלב הטרי הראשון בעולם שלא הופק מפרות".
תתארו לכם עולם, שבו מיליוני קילומטרים רבועים של מרעה ורפתות מתרוקנים בבת אחת מפרות לחליבה; שבו נערבב בקפה ההפוך שלנו חלב שלא נחלב מפרות, בטעם ובמרקם המוכר; שבו מזללות בשר כשרות למהדרין מגישות צ'יזבורגר עסיסי מושחת או עוגת גבינה לקינוח; שבו מדינות שאין בהן רפת אחת לרפואה יוכלו להציף את חנויות המזון בחלב טרי ובריא בכמויות לא מוגבלות.
המהפכה בדרך. את השלכותיה קשה עדיין אפילו לדמיין, אבל ברור כבר שהבשורה תצא מישראל. השבוע השיקו מחלבות גד והסטארט-אפ רימילק את "החלב החדש" — מיזם משותף לשתיהן לפיתוח, ייצור ושיווק מוצרים מבוססי חלבון חלב שלא נוצרו מפרות. בניגוד לתחליפי החלב המוכרים ממשפחות הסויה והדגנים — מדובר בחלב ממש, אפילו בהגדרתו המשפטית. הוא מופק בתהליך מורכב המכונה "פרמנטציה", תסיסה של שמרים שקודדו ב-DNA המדויק של חלבון החלב. החלבון שנוצר עובר שינויים עדינים להשבחת הטעם והמרקם, הופך לאבקה, ומשמש ליצירת חלב הזהה בתכונותיו, במרקמו ובטעמו — כולל הקצף בקפה — לחלב אמיתי. הוא יכול לשמש כחומר גלם מקביל לייצור גבינות, יוגורט ואפילו גלידה שלא סובלת מבעיות המרקם והטעם של גבינות הפרווה המוכרות.
גד ורימילק הן לא הראשונות: לפני כחודש החלה גם שטראוס לשווק תחת המותג "יוטבתה" את CowFree, חלב וגבינת סימפוניה המבוססים על טכנולוגיה דומה של חברות הסטארט-אפ אימג'ינדיירי (ImaginDairy) הישראלית ופרפקט-דיי (Perfect Day) האמריקאית, אשר בחרו בהתססה של פטריות דווקא. בשני המוצרים החלב לא כולל אף תא מן החי, וגם לא את הלקטוז, הכולסטרול, האנטיביוטיקה וההורמונים המזיקים שבמקור. לעומת זאת יש בו 75% פחות סוכר ו-35% פחות קלוריות מחלב רגיל, והוא מועשר בסידן ובוויטמינים. שטראוס-יוטבתה מתגאה כי החלב שלה כולל כמות חלבון הזהה לחלב רגיל, 3.3% (לעומת 1% בלבד ב"חלב החדש").
קארין לקסר, יוטבתה: "אני מרגישה שהפרויקט הזה הוא ציונות אמיתית בעולם המזון. ברור לי היום, שהנכדים שלנו יסתכלו עלינו בבוא היום וישאלו בתדהמה: באמת? אתם שתיתם חלב שיצא מעטין של פרה? זה ייראה להם הזוי לחלוטין. אנחנו עושים כאן צעד ראשון בדרך ארוכה. וצריך להבין: לראשונה יש לנו כאן יכולת להרכיב בעצמנו את החלב הכי טוב עבור בני אדם. עבור רובנו, הגדולה של מוצרי החלב היא קודם כל בטעם, אבל גם בערכים יוצאי הדופן שלהם — סידן וחלבון איכותי. והיופי של הטכנולוגיה הוא, שבפעם הראשונה אנחנו מצליחים להביא חלבון שהוא לא דומה אלא ממש זהה לאחד החלבונים שמייצרת הפרה. עד כדי כך זהה, שאנחנו מוצאים לנכון להזהיר אנשים שהם אלרגים לחלבון פרה".
שני המיזמים המתחרים יוצאים עכשיו לקרב על טעמנו: CowFree של יוטבתה כבר על מדפי החלב ברשתות המזון; את "החלב החדש" של גד ורימילק ניתן למצוא בינתיים רק בבתי קפה, בתי מלון ומסעדות — גם בשריות כשרות — והוא יגיע לרשתות ב-1 בינואר, הן כחלב רגיל והן כחלב בטעם וניל.
מדובר במוצר לא זול, והמחירים, בינתיים, יהיו דומים למחירי תחליפי החלב הטבעוניים כיום: גד ורימילק ימכרו את החלב בבקבוקי 750 מ"ל וטרם פרסמו מחיר מדויק, אך מחיר חלב CowFree של שטראוס, הנמכר בבקבוקי ליטר, נע בין 15 ל-19 שקל — יותר מפי שניים מחלב רגיל, שמחירו מפוקח והוא עולה כיום כ-7.28 שקל לליטר. האם בבוא היום יוכל החלב החדש להתחרות במחירי חלב הפרה? בחברות מאמינים שכמו בכל תחום — הכל תלוי בהיקף הדרישה: אם זו תגדל משמעותית, עלויות הייצור יירדו בהתאם. בשתי החברות לא יודו בכך, אבל גורמים בתעשייה העריכו השבוע, כי מדובר במוצר שההשקעה בו לא תכוסה במהירות. ההימור גדול — ובינתיים כוססים שם ציפורניים לראות כיצד יתקבל בציבור. הציפיות בשמיים. וגם הפוטנציאל.
עד לרמת המולקולה
כ-20% מכלל ה"חלב" הנמכר כיום בישראל הוא למעשה תחליפי חלב. זה לא מקרה: בשל כללי הכשרות, כ-60% מכלל היהודים בארץ לא מערבבים בשר וחלב ונאלצים לוותר על הקפה אחרי הארוחה הבשרית. בנוסף, לפי מחקר שבוצע בבית החולים איכילוב, כ-70% מהישראלים רגישים ברמה כזו או אחרת ללקטוז הנכלל בחלב. ויש גם מגמה עולמית של מעבר למזון שלא מגיע מן החי מטעמי שמירה על איכות הסביבה. היקף השוק הזה בעולם הוערך בכ-30 מיליארד דולר בשנת 2024 וצפוי להכפיל את עצמו עד 2030. בינתיים, מחלקות המזון ה"ירוק" בסופר גדלות מדי יום.
העתיד כבר כאן, ויצרניות החלב ומוצריו מתאימות את עצמן במהירות. בתחום התחליפים מהצומח, שטראוס-יוטבתה, שמחזיקה ב-25% משוק החלב, פתחה לפני חודש "מחלבה צמחית" (צמד מילים שפעם היה מצביע על סתירה פנימית) באחיהוד, "קמפוס מיכאל", בהשקעה של 270 מיליון שקל. במפעל החדש ייוצרו מגוון מוצרי "חלב מן הצומח", כמו משקאות, יוגורטים ומעדנים, וגם מותגים מוכרים אחרים של הקבוצה, שיקבלו גרסה צמחית. גד (שתופסת רק 6% מהשוק) רכשה לפני מספר שבועות, במקביל ולצד "החלב החדש", 50% ממחלבת ווילר — יצרנית טופו וחלב אלטרנטיבי מסויה ובמהלך 2026 היא תתחרה בעצמה ותמכור אפילו, במקביל, תחליפי חלב אחרים תחת המותג Feel Gad. תנובה, שמחזיקה ב-50% משוק החלב בארץ, השקיעה בהרחבת מפעל "אלטרנטיב" ופיתחה מגוון גדול של מוצרים מן הצומח, כולל משקאות, מעדנים, יוגורטים וממרחים.
במקביל, הערפל סביב הטכנולוגיות השונות מתפוגג בהדרגה. רק לפני שנים ספורות הסעירה את העולם טכנולוגיית ה"תירבות" (מלשון תרבית): תאים בודדים הנלקחים מן החי ועוברים תהליך של גידול וריבוי במעבדה. זה נכון לגידול בשר אבל גם לחלב: כך, למשל, אפשר לייצר חלב באמצעות העשרה של תאים זעירים, מיקרוסקופיים, שנלקחו מעטיני פרה, כבשה, עז, ואפילו משד אישה אנושי.
ההבטחה הייתה גדולה, אבל הפיתוחים בטכנולוגיה הזו נתקלים בקשיים טכניים, כלכליים, חוקיים, וגם תרבותיים: למשל, סוגיית כשרות ה"פרווה" של מוצרים כאלו, שמקורם הראשוני מן החי, עדיין שנויה במחלוקת הלכתית (ראו מסגרת). רימילק אימצה בתחילת דרכה את טכנולוגיית החלב המתורבת אך נטשה אותה אחרי שנה וחצי. כיום נותרה רק חברה אחת בעולם, WILK הישראלית, שמתמקדת בפיתוח חלב מתורבת. תנובה העדיפה להמר ב-2022 דווקא על פיתוח בשר מתורבת — השקיעה כ-7.5 מיליון דולר בחברת פלוריסטם (Pluristem), ואף הקימה עמה חברה משותפת, Ever After Foods. החברה טרם הציגה מוצר מסחרי.
טכנולוגיית הפרמנטציה, התסיסה, לייצור מוצרי חלב על בסיס שחזור חלבון החלב, אמנם התגלתה כמעשית יותר, אבל עדיין מורכבת, והתחום עדיין בחיתוליו. בעולם פועלות רק כ-20 חברות סטארט-אפ לפיתוח מוצרי חלב בשיטה הזו, כמחציתן נדרשות עוד לדרך ארוכה עד שיגיעו למוצר סופי. מבין הנותרות, פחות מחמש גייסו לפחות 100 מיליון דולר — הסכום הנדרש, לפי הערכות, כדי להגיע למוצרים איכותיים עם כדאיות כלכלית.
"מתוך ה-20", אומר מנכ"ל רימילק אביב וולף, "אנחנו החברה היחידה שעוסקת לא רק בפיתוח החלבון ובמכירתו לאחרים, אלא גם שולטת בכל תהליכי המחקר והייצור עד למוצר הסופי". שטראוס-יוטבתה, לשם השוואה, רוכשת את החלבון, ואת המחקר והפיתוח עד למוצר הסופי עושה בעצמה במעבדות שלה.
וולף: "זו החלטה שקיבלנו בשנה האחרונה. אנחנו החברה היחידה בעולם בתחום השולטת גם בפיתוח ובייצור של החלבון וגם בפיתוח ובייצור של התוצר הסופי. עד לפני שנה עוד עשינו פיילוטים בהיקפים קטנים עם חברות ענק בתחום המזון — נסטלה, דנונה וג'נרל מילס. שלחנו את אבקות החלבון שפיתחנו למרכזי הפיתוח הגדולים שלהן. אבל אף אחת מהן, למרות התקציבים הגדולים, לא הצליחה להוביל אותם משם לרמה הנדרשת. כי בשביל לייצר חלב שלא מגיע מפרה צריך מחקר שיורד עד לרמת המולקולה — כדי שהנוזל הסופי ישמור על טעם החלב, ויהיה יציב בכל מצב ולא יתפרק. פיתחנו בעצמנו עשרה פטנטים שנמצאים בדיוק על הצומת הזה שבין החלבון למוצר הסופי, וזה עושה את ההבדל".
"מדובר בתהליך שעושים צעד אחר צעד", אומר אסף שטיינברג, טכנולוג ה-CowFree המתחרה של שטראוס-יוטבתה. "החוכמה היא להגיע לגרסה שתענה גם על הדרישה התזונתית וגם על דרישות הטעם והמרקם ואפילו ההקצפה. זה מן משחק כזה. תמיד יש רצון להחזיק במקל משני קצותיו, אבל ברגע שאתה הולך לכיוון אחד, אתה מפסיד משהו אחר. עד שאתה מגיע לנוסחה שעונה על הכל".
השלב האחרון בתהליך נעשה במחלבות רגילות, בדיוק כמו בחלב הפרה. זה לא מסבך את העניין — ליצור מערך פרווה במחלבה, מקום שהוא במהותו, בהגדרה, חלבי?
קארין לקסר, שטראוס-יוטבתה: "אתה צודק. זה מאוד מורכב, אבל אנחנו עושים כל מה שצריך כדי לקבל כשרות ברמה הכי גבוהה. זה פרויקט דגל סופר-אסטרטגי מבחינתנו, שדרש בין ארבע לחמש שנים של עבודה".
טעימה וקפיצה למים
השידוך בין רימילק לבין מחלבות גד במיזם "החלב החדש" התקבל השבוע בהפתעה בתעשיית המזון הישראלית. רימילק, שהוקמה ב-2019, מתרוצצת כבר שנים בין יצרניות החלב בארץ ובעולם בניסיון לעניין אותן בשיתוף פעולה. תנובה ואחריה טרה אפילו השקיעו בחברה וביצעו איתה, כל אחת בתורה, ניסויים משותפים. ודווקא גד הוותיקה, המזוהה עם מוצרי בוטיק, שייבאה מוצרלה וריקוטה לישראל כשכאן עוד חגגו על "גבינה צהובה", החליטה לקפוץ למים.
המנכ"ל עמיר אהרון: "כל השנים התרחקנו משוק התחליפים והחלב המתורבת. אנחנו חזקים בטעם, ובתחליפים הדגש היה תמיד על רמת החלבון. מצד שני אין סיבה להתנגד להתפתחויות בעולם; גדלים פה צעירים, שוק האלטרנטיב נפתח. יחד עם זאת לא רצינו להתפשר; אנחנו לא נהיה שם רק כי כולם שם. עזרא כהן, היו"ר והמייסד של גד, הוא דור שלישי של חלבנים. אצלו, או שזה טעים או שלא מוכרים. הוא יכול לעצור לנו קו שלם גם אחרי שהתחלנו בייצור רק כי משהו חסר לו בטעם. בפגישה הראשונה עם רימילק, עוד לפני שהחלו הדיונים, עזרא שאל: 'איפה החלב? תביאו לטעום'. רק אחרי שנתן את האוקיי, התחלנו במו"מ. בחוזה שחתמנו עם רימילק נוסף אפילו סעיף, שמאפשר לו את זכות הווטו על כל מוצר: אם לא טעים לעזרא — הוא לא ייצא לדרך".
אביב וולף, רימילק: "זה מבחינתי אומר הכל. כולנו הרי מתעללים קצת בחלב: מקציפים ומחממים ומרתיחים, והחלב שלנו צריך לעמוד בזה. הבאנו בריסטות מקצועיים לנס-ציונה, והגשנו להם כדי חלב — חלקם עם רימילק וחלקם עם חלב פרה. הם ביצעו בשניהם את כל תהליך ההקצפה והמזיגה והציור בעזרת הקצף, מבלי שהצליחו להבדיל ביניהם".
בשתי החברות מייצרים את חומר הגלם הסופי — אבקת החלב – במיכלים ענקיים בגובה 4-5 קומות. בהמשך הוא מועבר למחלבה מסורתית, שם הוא הופך לנוזל ועובר את כל התהליכים שעובר חלב פרה.
אחרי שיש לכם את הבסיס, פיתוח מוצר נוסף כמו גבינה, יוגורט או גלידה, כבר נראה פחות מסובך.
וולף: "תלוי באיזה מוצר, אבל בגדול זה עניין של חודשים".
מהמעבדה למדף
מחלבות גד הוקמה ב-1992 בידי עזרא כהן, 68. לפני כתשע שנים רכשה קרן ההשקעות גרין לנטרן 50% ממנה. החברה מייצרת ומשווקת גבינות בארץ ובארה"ב ומתמחה בבתי מלון, מסעדות, בתי קפה ופיצריות. לפני כחודשיים היא הונפקה לפי שווי של 725 מיליון שקל, וכיום עומד שוויה על יותר מ-1.2 מיליארד שקל. את רימילק הקים אביב וולף, 33, בסוף 2019, יחד עם שותפו, ד"ר אורי כוכבי, שעשה את הדוקטורט שלו במכון וייצמן בתחום החלבונים.
וולף: "בתחילת הדרך, אחרי שהגענו לפתרון טכנולוגי תיאורטי, נפגשנו עם משקיעים ועם פרופסורים מהאוניברסיטאות הכי נחשבות בארץ. כולם אמרו לנו שני דברים: אל"ף — זה לא אפשרי, ובי"ת — גם אם זה יהיה אפשרי, יעלה לנו מיליון דולר לייצר ליטר אחד של חלב כזה. אבל אנחנו האמנו ברעיון. גייסנו 150 מיליון דולר ו-100 עובדים, מתוכם כ-70 חוקרים מהטובים בארץ, ממכון וייצמן ומאוניברסיטת תל אביב, רובם בעלי תואר דוקטור. הם מגיעים בעיקר מעולמות הביולוגיה והנדסת המזון".
תאר לי את תהליך הייצור.
וולף: "בגדול, אנחנו מחקים את מה שמתרחש בגוף הפרה, רק בלעדיה. ה-DNA של הפרה הוא הרי מעין ספר של הוראות ייצור והרכבה של המון מרכיבים הנדרשים להפקת חלב. בעטינים שלה 'הוראות הייצור' הללו מתורגמות למכלול מדויק של חלבונים, שומנים, וכל המרכיבים שיוצרים את הנוזל הסופי, החלב. אנחנו פשוט מעתיקים את ה'ספר' הזה, אחד לאחד, ומייצרים אותו פה במעבדה. הוא הופך לקוד DNA, שאנחנו יודעים להחדיר לתוך שמרים, והם יודעים לחקות את התהליך שמתרחש בעטיני הפרה, ולייצר את המולקולות האלה".
וולף מוליך אותי במעבדה של רימילק בנס-ציונה, שנראית כמו הכלאה בין משרדי היי-טק עתירי מחשבים לבין מעבדה אוניברסיטאית. הוא מצביע על קבוצת מכשירים דמויי מדפסת, שבהם מופקים רכיבי הקוד הגנטי המוחדרים לשמרים. "לכל 'מדפסת'", הוא מסביר, "יש מחסנית עם חומרים כימיים שהם אבני הבניין של ה-DNA, בדיוק כמו טונר הצבעים במדפסת שלך. היא 'מדפיסה' את ה-DNA לפי הקוד שקיבלה".
"יש לנו כבר שמרים מצוינים שמייצרים חלבון איכותי ביעילות גבוהה. אנחנו מייצרים מאות צלחות פטרי (כלי מעבדתי המשמש לגידול חיידקים, פטריות, רקמות וכדומה, י.ו) מדי יום, שכל אחת מהן שונה במשהו, וכל הזמן בודקים אם יש גרסה יותר טובה".
אני לא יכול לעשות את זה בבית?
וולף: "עקרונית אתה יכול. הטכניקה מוכרת באקדמיה ובתעשייה כבר הרבה שנים. אבל החוכמה היא לגרום לשמרים לייצר את חלבון החלב באופן הכי יעיל ובמחיר הכי נמוך" .
השמרים היקרים — הסוד המקצועי הכי גדול של רימילק — נשמרים במקפיאים מיוחדים, ומגובים בשלושה אתרים שונים בעולם. "אני מזכיר שבמלחמה האחרונה נפל טיל לא רחוק מכאן, במכון וייצמן, והוריד לטמיון מחקרים של שנים".
בהמשך מותססים השמרים בתוך כ-20 מכלים קטנים, המכונים פרמנטורים ("זו הרפת הקטנה שלנו. אין חברה בעולם עם מערך כזה"), המדמים את מיכלי ההתססה הענקיים במפעל, ופועלים 365 ימים בשנה, בלי הפסקה. בשלב הבא הנוזל מועבר לצנטריפוגה — כן, כמו במפעלי הגרעין באיראן — שמפרידה את המסה של השמרים מרכיבי החלב. "המטרה היא לזקק את הטעם, ולהעיף כל מיני טעמים נוספים שחדרו לתהליך".
איך תדע אם הצלחת? יש לכם מכונה שיודעת לטעום?
עמיר אהרון מ"גד" מצביע על אחת המכונות: "כן, יש גם מכונה שטועמת. אתה מניח כאן חתיכת גבינה למשל, והיא ממש מחקה את פעולת הלעיסה. כך אתה יכול להיות בטוח ברמה אנליטית שהמרקם שלך זהה למקביל מהחי. אבל יש גם את הדרך המסורתית — פאנל של טועמים. הם יודעים להרגיש בניואנסים הכי קטנים, שאנשים כמוני וכמוך לא מרגישים. אחרי שהפורום הזה נותן את כל האישורים, אנחנו יוצאים עם מבחני שטח, בשיתוף מאות צרכנים".
החלב עובר שינוי גנטי?
אביב וולף: "החלב ממש לא, השמרים כן; אבל זה כמו לעשות שינוי במכונה המייצרת את המוצר. לכן קיבלנו בקלות את האישורים מה-FDA האמריקאי וממשרד הבריאות בארץ".
במקביל למוצר החדש, אתם משווקים מגוון משקאות ומוצרים טבעוניים מעולמות הצומח. אין חשש לקניבליזציה — כלומר לפגיעה בעסקים שלכם עצמם?
קארין לקסר, שטראוס-יוטבתה: "אנחנו צריכים לתת פתרונות לכולם. חשוב לנו להציע לצרכנים מגוון לבחירה. למשל, יש אחוז מסויים באוכלוסייה שהוא טבעוני, אבל יש גם אחוז מסוים שאוהב לגוון. ידעת שיותר מ-60% מחזיקים במקרר הביתי שלהם גם חלב מפרה וגם חלב צמחי? יש כאלה שבבוקר שותים את הקפה שלהם בדרך אחת ואחר הצהריים שותים אותו אחרת. זה בסדר גמור".
במילים אחרות, אתם אומרים למנהלים שלכם: אנחנו בניסוי, אין תקדים בעולם שאפשר להסתמך עליו. איך אפשר לתכנן כך חברה לטווח ארוך?
"ה-DNA שלנו הוא להביא חדשנות פורצת דרך. זה מה שאנחנו עושים כבר הרבה שנים. החברה לא יכולה להרשות לעצמה שיהיה חידוש טכנולוגי שלא יגיע לצרכנים שלה. זה החוזה הבלתי כתוב שלנו מול הצרכנים".
קארין לקסר, יוטבתה: "הפרויקט הזה הוא ציונות אמיתית בעולם המזון. ברור לי שהנכדים שלנו יסתכלו עלינו בבוא היום וישאלו בתדהמה: באמת? אתם שתיתם חלב שיצא מעטין של פרה?"
אביב וולף, רימילק: "אמרו לנו 'זה לא אפשרי וגם יעלה מיליון דולר לייצר ליטר אחד'. אבל אנחנו האמנו ברעיון. גייסנו 150 מיליון דולר ו–100 עובדים, מתוכם כ–70 חוקרים מהטובים בארץ"
ואיך הטעם?
כמו בכל תחום הנוגע לטעם וריח, מגוון הדעות ששמענו בשבוע האחרון מנסיינים שהתבקשו לטעום משלושת המוצרים החדשים, רחב למדי. במבחן עיוור, רובם הצליחו להבדיל בין "החלב החדש" וחלב CowFree לבין החלב האמיתי. כולם, בלי יוצא מן הכלל, ציינו לטובה גם את הקצף הנוצר בשניהם בקפה ההפוך, עם יתרון למוצר של גד ורימילק. הערה אחרת שזכתה להסכמה כללית מתייחסת למירקם הדליל יחסית של שני המוצרים, "שמזכיר חלב 1%".
עוד מכנה משותף לשני המוצרים — אין בהם טעמי לוואי מטרידים. עם זאת, לגבי "החלב החדש" שמענו יותר מתלונה אחת על ניחוח קוקוס קל העולה ממנו לאחר הרתחה.
גבינת הסימפוניה מבית CowFree זכתה לציון טוב מרוב הטועמים בזכות הטעם הנייטרלי, אבל חלקם טענו כי המרקם אמנם קרמי ונמרח היטב על הלחם, אבל דומה יותר לגבינה רגילה ולא לגבינת שמנת.
סוגיית הכשרות: פרווה או חלבי?
לפני שנכנסו להרפתקה, בשתי החברות הקפידו לעשות שיעורי בית אצל גופי הכשרות המלווים אותם. מתברר כי חלב המיוצר בטכנולוגיית ההתססה מקובל על פוסקי ההלכה כ"פרווה" לכל דבר. הכלל ההלכתי הוא "היוצא מן הטמא — טמא, והיוצא מן הטהור — טהור", וכאן מדובר מתוצר שמקורו משמרים או מפטריות בלבד.
לעומת זאת, החלב המתורבת, שבו התהליך מתחיל בכל זאת מתא חי בודד, גם אם מיקרוסקופי, מציב שאלה הלכתית מורכבת יותר, ושנוי במחלוקת. הגישה המקלה, שאותה מייצגים הרב שלמה פולק, ראש מחלקת הכשרות ב"מכון התורה והארץ", והרב עזרא ביק מישיבת ההסדר הר עציון, רואה בו "פרווה" לכל דבר — הן כיוון שעבר שינוי מהות ("פנים חדשות"), והן כיוון שפשוט לא נחלב מבהמה, כפי שדורשת הגדרת "חלב" בהלכה.
הגישה המחמירה רואה בו "חלב" לכל דבר ומתייחסת הן למוצאו, תאי עטין מן החי, והן לאיסור "מראית עין", שעלול להביא לטעויות.
בניגוד לחלב שנוצר בהתססה, גופי כשרות מרכזיים (בעיקר הבד"צים בעולם החרדי) עדיין נמנעים מלהעניק הכשר "פרווה" למוצרים מתורבתים, אבל אלא ממילא אינם נפוצים. הרבנות הראשית לישראל טרם פרסמה פסיקה רשמית בנושא.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.11.25
