על גבעות שייח' אבריק, לא רחוק מהמקום שבו יוקם הקמפוס החדש והנוצץ של אנבידיה בקריית טבעון, עמד לפני כמעט מאה שנה אלכסנדר זייד, וחזה את העתיד. ההווה היה קשה מנשוא אפילו בשביל חלוץ קשוח כמותו. סביבו מתו חברים כמו זבובים. חלקם מקדחת, אחרים מפקפוק במטרה או מגעגועים לגולה. הוא עצמו כמעט מת אלף פעם כשנלחם בפורעים ערבים שתקפו את חוות המשפחה המבודדת. אבל זייד נאחז באדמה בעקשנות כמעט משיחית, הרבה לפני שנדל"ן היה סחורה מניבה.
"כשהוא היה פה בחווה, הוא היה לבד. תארי לך עשר שנים פה לבד. זה היה קשה מאוד", אומרת השבוע הנכדה טלי זייד רווה, מדריכת טיולים ממושב בית זייד, שנושק לטבעון וסבה הקים. היא לא זכתה להכיר אותו – זייד נרצח כשאביה היה רק בן 18. "מתישהו גיורא, הבן הבכור, אמר לו 'אבא, מה יהיה? כמה אפשר? אנחנו פה לבד. עד מתי?!' וסבא ענה לו, 'גיורא, יום אחד יריבו פה על כל דונם'".
סיפור יפה.
"היום לא רבים פה על דונם, רבים על מטר! סבא שלי חזה שבעצם האזור הזה יהיה מיושב ומבוקש".
מה סבא שלך היה אומר על הכניסה של אנבידיה לטריטוריה שלו?
"אני בטוחה שהוא היה מאושר, וזה למרות שהערך המרכזי בעיניו היה חקלאות. הוא למד את זה מהרצל: כדי שתיפתר הבעיה של היהודים, הם צריכים לחזור להחזיק את המחרשה. (נאנחת) אבל זה באמת היה לפני 150 שנה, ודברים השתנו. החקלאות איבדה את הקסם".
אפרופו חקלאות, מה קרה לחממות של המשפחה?
"מכרנו הכל. בשנות ה-90 הענף הזה קרס מכל מיני סיבות, גם מחירי הדולר, גם מחירי הדלק. חקלאות הייתה מסורת במשפחה שלנו, אבל זה מקצוע קשה. והאמת? אולי גם לא היינו חקלאים כל כך טובים".
מיקום, מיקום, מיקום
מי שיעפיל לפסלו המפורסם של זייד יגלה שמהאתוס החלוצי המפואר של בעל החזון שרד רק הנוף. גם היום העמק הוא חלום, אבל את הלהט שבעבודת האדמה החליפה התאווה הכל-ישראלית לנדל"ן מניב, והרבה ממנו. 2025 תיזכר כשנה שבה הנבואה של זייד כבר התגשמה במלואה, כשאנבידיה — חברה בשווי 3.4 טריליון דולר, יצרנית השבבים שמריצים את מהפכת הבינה המלאכותית — הכריזה על טבעון, המועצה בת 20 אלף התושבים בגבול עמק יזרעאל, ככור מחצבתה במזרח התיכון.
המספרים דמיוניים: קמפוס על 90 דונם. 160 אלף מ"ר. 10,000 עובדים. השלמת הפרויקט מתוכננת ל-2031. "ישראל הפכה לבית השני של אנבידיה", הכריז ג'נסן הואנג, מייסד החברה. ישראל היא מרכז הפיתוח הגדול ביותר של אנבידיה מחוץ לארה"ב, עם יותר מ-5,000 עובדים. הקמפוס בטבעון יכפיל את המספר.
עשרות רשויות התמודדו על הזכות להיות הבית לענקית ההייטק מאמריקה. חיפה, יקנעם, נשר, מגדל-העמק, עפולה, חריש, נתניה — כולן חיזרו, שלחו הצעות והבטחות. למה בעצם טבעון זכתה בפרס הנחשק? מיקום, מיקום, מיקום: קרבה למטה הנוכחי של אנבידיה ביקנעם ולחוות השרתים במבוא כרמל, קרקע מוכנה עם תב"ע לתעשייה עתירת ידע, נגישות לכביש 6 ולרכבת, וקרבה לתשתית חשמל — עניין קריטי לחוות שרתי AI שבולעות אנרגיה כמו ערים קטנות.
אבל לנפתלי שושני, תושב גאה ("הגעתי בניינטיז ואני עדיין נחשב חדש") ופעיל חברתי, יש הסבר גיאופוליטי רחב יותר. "המקום הזה תמיד היה נקודת מפגש", הוא אומר. "מסילת העמק העות'מאנית עברה פה. צינור הנפט מעיראק עבר פה. עכשיו כביש 6. דברים גדולים תמיד עברו דרך הנקודה הזו. שלא לדבר על שדה התעופה של רמת דוד ובחיפה". בקיצור, הסכמי אברהם אאוט, היכונו להסכמי אנבידיה.
באחר צהריים גשום של אמצע השבוע, קריית טבעון לא ממש תוססת מהתרגשות. יותר מבעבעת ממרירות בפקק אין-סופי, שמעלה תהיות איך התשתית הצנועה של היישוב תתמודד עם עוד אלפי מכוניות ביום. הסימן היחיד להתלהבות מהדיירים החדשים הוא שלטים שפזורים ברחבי היישוב ומברכים בנאיביות חמודה את הידידים מאמריקה ("אנבידיה, בחרתם נכון! ברוכים הבאים לקריית טבעון").
גם בניין המועצה ריק מאדם. אבל עידו גרינבלום, ראש המועצה, אנרגטי בשביל פלוגה שלמה של עובדי ציבור. צעיר להפתיע (39), עדיין נישא על אדי האופוריה שבהכרזה של אנבידיה, אומרים עליו שהוא מתכנן מעבר לפוליטיקה הארצית. "כולנו, אני, כל הצוות פה, נגיד עוד עשור: היינו שם כשהאירוע הזה התחיל. אני בטוח בזה. אנחנו נהיה עמק הסיליקון הצפוני של מדינת ישראל. ניתן איזושהי קונטרה למרכז".
ומה טבעון תקבל בתמורה?
"אין פה אקזיט", אומר גרינבלום. "הארנונה תהיה שבעה מיליון שקל בשנה. אני לא מזלזל בזה, אבל זה ארבעה אחוזים מתקציב המועצה. לא מה שיעשה את טבעון יציבה כלכלית". המדינה והמועצה העניקו הנחות מופלגות לענקית השבבים כדי להביאה לקריית טבעון: אנבידיה תשלם כ-90 מיליון שקל על הקרקע לעומת ציפיות תשלום של כמה מאות מיליוני שקלים. גם הארנונה הופחתה למען החברה בכ-50 אחוז.
בשבוע שבו ביקרנו בטבעון אירע הפיגוע בעמק יזרעאל שבו שב"ח רצח שני ישראלים, אבל נדמה שאובדן הביטחון האישי - בעיה שלא ייחודית לטבעון - לא מטריד במיוחד את האמריקאים. "הם יותר מוטרדים מנושא של תחבורה, תשתיות, בז"ן", ממשיך גרינבלום, למרות שהוא מדגיש שאינו מדבר בשם החברה. "לא מטריד אותם חוסר משילות. את זה יש בכל הארץ".
מה החזון שלהם?
"מה שהם דמיינו מזכיר את הקמפוס שלהם בקליפורניה. משהו אקסקלוסיבי. והמבנה שלהם לא בניין, הוא חללית. הם רצו משהו שהוא נצפה. אתה לא בונה מבנה שהוא חללית כדי שהוא יהיה מוסתר מאחורי ההר. הם רצו משהו שכשתיסעי בכבישי הצפון, תגידי 'זה אנבידיה'. זה מה שהם רצו. ואת זה הם יקבלו".
בועה בכל מחיר
בהדמיות שצורפו להודעה לעיתונות של אנבידיה נראה המבנה המתוכנן — משולש ענק בסגנון המטה בסנטה-קלרה — מונח על רקע ירוק וכפרי שאיך להגיד בעדינות? לא בדיוק טבעון. "זה נקרא קולוניאליזם כלכלי - לכבוש את המרחב באמצעות הון. הסינים אלופים בזה", מציין שושני. גרינבלום לא מתרגש: "בעולם אידיאלי, הייתי רוצה שהבת שלי תמשיך לדלג באחו, ושלא תהיה שום בנייה אף פעם, ברור. זה פשוט לא עובד ככה".
הקמפוס השאפתני יתחיל להיבנות בשנה הבאה, צמוד לצל אורנים, השכונה החדשה בטבעון, שכוללת בניינים גנריים שלא מזכירים את הסגנון הכפרי של היישוב הוותיק. השכונה יושבת בעמק ירוק שבין מורדות העיירה ממזרח ומכללת אורנים הוותיקה מדרום. מצפון לה פרדס הדרים הגובל בשדה ריק, זרוע דשא ופרחים, וממערב זורם הקישון, שלאורכו נבנים בימים אלה טיילת ושביל אופניים. ככה זה: עם מספיק כסף אפילו הקישון יכול להפוך לאטרקציה.
ורד ליכנר, בעלת משרד תיווך ויזמות: "האנבידיה האלה גמרו אותי. כל דקה יש טלפון - רוצים להשקיע, רוצים להשקיע. אנשים חושבים שעלו על איזה פטנט"
"הקמפוס יהווה אבן שואבת לחברות טכנולוגיה והייטק מובילות ולתושבי האזור כולו", מתפעל אתר האינטרנט של המועצה המקומית. "תוכנית הקמפוס כוללת 120 אלף מ"ר הכוללים שטחי תעסוקה ושימוש למלונאות, בתי אוכל והסעדה, אולמות כנסים ומסחר".
אבל יש גם תושבים שלא שותפים לחזון האופטימי של ראש המועצה. "לעידו קרדיט על הריסת המרקם של טבעון", כתב אחד התושבים בפייסבוק. "לרבים מאיתנו אין שום שאיפה שהמקום יגדל, ומבחינתנו פיתוח המקום הוא שימור ושיפור הקיים לפי רוח המקום ורצון התושבים. לדעתי האישית כל המיזם הזה הוא זוועה שתגרום לשינוי הצביון של טבעון, ובטח ובטח עם המחירים שגם ככה מטפסים והולכים".
"תחילת הסוף של טבעון ואיך שאנחנו מכירים אותה ושל האוכלוסייה המיוחדת שגרה כאן היום", הוסיף תושב אחר. מישהי אחרת הוסיפה: "זה ידחוק החוצה את כל מי שלא יוכל לעמוד בעליות שכר הדירה, שגם ככה גבוה מאוד. יגיעו כל ההייטקיסטים שישלמו כל מה שיבקשו מהם. זה לא שיש מקום להגדיל את היצע הבתים בטבעון כדי לעמוד בביקוש".
ותמיד יש אחד עם חוש לסלוגנים: "בקיצור, הפכתם את טבעון לתל-אביב, רק עם יותר עצים".
על הדעתנות של הנייטיבז (להלן הטבעונים) יש לא מעט אגדות. "קריית טבעון תמיד הייתה בועה", יורה זייד רווה. "גם כשרצו להקים קאנטרי הרבה תושבים התנגדו כי 'זה יעשה להם רע'. כל יוזמה, ציבורית, לא ציבורית, תמיד הייתה לזה המון התנגדות. תארי לך, אפילו כשרצו לעשות רמזור, הייתה התנגדות. תמיד יש איזו קבוצה בראשות איזה אדריכלית שתביא הצעה אלטרנטיבית.
"גם על אנבידיה כבר יש אנשים שאומרים שזה ישנה את רוח היישוב ודברים כאלה. זה אופייני לטבעון, שתמיד שם הייתה התנגדות לכל התפתחות והתקדמות. הם רוצים את הבועה הזאת בכל מחיר".
ממה זה נובע?
"תושבי טבעון לא רוצים שייגעו להם בכלום. הם רוצים להמשיך לחיות את חייהם כפי שחיו עד עכשיו".
המרובעים וההיפסטרים
אבל זה שהטבעונים מתנגדים לשינויים באופן גורף, לא אומר שהם תמיד טועים. בדיקה שנערכה עבור "ידיעות אחרונות" לפני מספר שבועות העלתה כי הקמת הקמפוס תפגוש שוק דיור שאינו ערוך לגל הביקושים שיגיע. לפי חלק מההערכות, עליית מחירי הדירות בשלוש-ארבע השנים הקרובות עשויה להגיע לכ-15 אחוז במעגל הראשון סביב טבעון ולכ-7.5 אחוז במעגל השני.
בגלידרייה המיתולוגית לג'נדה במרכז הקריה יושבים רון ותמנע. הם חדשים ביישוב, לומדים הילינג ומוקסמים ממחירי השכירות כמו שרק תל-אביבים לשעבר יכולים להיות. "בטבעון יש כמה קבוצות", הם מאבחנים. "המרובעים; ההיפים האנתרופוסופיים; גם היפסטרים; אנשים שעזבו את המרכז ובאו מאז הקורונה; הרבה צעירים עם קעקועים וכלבים; קצת דתיים; ויותר לאחרונה – עובדי קיבוצים מפונים מהצפון".
טלי זייד רווה, נכדתו של אלכסנדר זייד: "אני בטוחה שהוא היה מאושר מהעניין, למרות שהערך המרכזי בעיניו היה חקלאות. אבל זה באמת היה לפני 150 שנה, ודברים השתנו"
חלק גדול מאלו שהתנגדותם אמנותם שייכים לקבוצת התושבים שמזוהה עם ניו-אייג' ואנתרופוסופיה. מתברר שהרבה לפני פרדס חנה הייתה קריית טבעון. מתחביבי העוסקים במלאכה: ליבוד, הטמנת אשפה ומאבק בפייק הטמנת אשפה (לפני כמה שנים גילו התושבים שראו בעצמם חלוצי המחזור בארץ, שבעצם האשפה שלהם נזרקת ללא שום הפרדה. עד היום זה נחשב לדרמה שטילטלה את היישוב וגרמה למשבר אמון רציני בין התושבים לרשות).
קריית טבעון הוקמה ב-1958 מאיחוד שלושה יישובים — טבעון, כפר הנביאים ובית זייד. כבר מהיום הראשון, היא סירבה להיות מקום עם זהות אחת. מתנגדת להומוגניות, שלא לומר לעומתית. האנתרופוסופים הגיעו בשנות ה-70 עם שיטת וולדורף והם אלו שהפכו את היישוב למעצמה בתחום. סטפני אלון, שהקימה את הגן הראשון בשיטת וולדורף, היא בת זוגו של גלעד אלון, אושיה מקומית ומבעלי "קרון הספרים" — חנות ספרי יד שנייה שמשלבת פעילות תרבותית. הוא גם בנו של עזריה אלון, וכמוהו פעיל סביבתי.
"רבע מילדי היישוב מתחנכים בחינוך וולדורף", הוא אומר. "ואם מוסיפים את בית ספר מיתרים — שליש מהילדים בטבעון מתחנכים בחינוך אלטרנטיבי. איכות של חינוך ואיכות של תרבות וחיי קהילה — זה מה שגורם לאנשים לרצות לבוא לגור כאן. לא תמיד השלטון המקומי קולט את זה".
אבל שינוי, ולא משנה כמה מתנגדים אליו, הוא תהליך בלתי נמנע. שתי מגמות של השנים האחרונות השפיעו על האווירה ביישוב הקטן, ולא לטובה. הראשונה מהשתיים היא זליגת הפשע מבסמת טבעון, המועצה הבדואית השכנה, אל גבולותיה של קריית טבעון, כולל קרבות החמולות ועבריינים תושבי האזור. עד עכשיו התושבים נזכרים בזעזוע בראש הכרות שנמצא בבסמת לפני שנה.
בשכונת צל אורנים, הצמודה לקמפוס העתידי, נרשמו שתי הצתות רכבים בתוך שבועיים בנובמבר האחרון. "עבריין עבר לגור שם", מספר שושני, "ומשפחות פשע מעבירות לו מסר". "אנחנו מדינה בהתפרקות, אז מה הפלא?" מסכם אלון באנחה.
גם השבר הפוליטי במדינה נתן את אותותיו בטבעון. לפני חודשיים הייתה אמורה להתקיים הרצאה של ד"ר שקמה ברסלר, מראשי תנועת המחאה, ב"דור טבעון" — מרכז הקהילה המקומי. אבל אז הגיעו טלפונים מאיימים. "המנהלת התקשרה ואמרה שהחליטו לא להביא אנשים 'שעושים פוליטיקה'", מספרת ברסלר. "היא הודתה שקיבלו טלפונים, שאמרו שיבואו לעשות בלגן".
ההרצאה עברה לקיבוץ גבת ואז חזרה לטבעון אחרי שהמארגנים החליטו שלא להרכין ראש. קהל גדול הגיע, משטרה נכחה במקום, אף אחד לא הגיע לשבש. הכלבים נבחו, אבל תושבי טבעון נבחו חזק יותר.
חבר'ה, אנחנו לא ג'נין
כשחיפשנו מקרה בוחן שיוכל לנבא איך אירוע כמו כניסת אנבידיה ישפיע על עתיד של יישוב כמו טבעון הגענו לקופרטינו, קליפורניה — עיירה של 60 אלף תושבים שמארחת את המטה של אפל כבר 40 שנה. ב-2011, מספר חודשים לפני מותו, עמד סטיב ג'ובס מול מועצת העיר והציג את התוכניות לקמפוס החדש. "זה קצת כמו חללית שנחתה", הוא אמר. שש שנים אחר כך, החללית אכן נחתה: מבנה טבעתי בשטח 260 דונם, שמאכלס 12 אלף עובדים. אפל מהווה 40 אחוז ממקומות העבודה בעיירה ו-18 אחוז מתקציב העירייה.
"גם כשרצו להקים קאנטרי הרבה תושבים התנגדו כי 'זה יעשה להם רע'. אפילו כשרצו לעשות רמזור הייתה התנגדות. זה אופייני. תושבי טבעון לא רוצים שייגעו להם בכלום"
כשיש לעובדים חדר אוכל, חדר כושר, מעון יום וקפה בתוך הקמפוס — אף אחד לא נשאר בעיירה הקטנה אחרי העבודה. מאונטיין ויו השכנה אסרה על פייסבוק לפתוח קפיטריה חינמית בקמפוס שלה. "רצינו לוודא שלא יהיו לנו 400 אלף רגל רבוע של משרדים עם אנשים שאף פעם לא יוצאים מהבניין", הסביר ראש העיר. סן-פרנסיסקו הלכה צעד קדימה ואסרה על קפיטריות במשרדים חדשים לחלוטין.
"קהילת הייטק זה פנטסטי כי זה מייצר צמיחה", אומר ג'פרי בייל, מורה בתיכון מקומי ליד קופרטינו, "אבל יש בזה גם סיכון. כל קהילה צריכה מורים, מלצרים ופועלי בניין. אבל אנחנו כבר רואים שהעובדים האלה לא יכולים להרשות לעצמם לגור בקהילה שהם תורמים לה — בדיוק כמו שקרה במנהטן".
בטבעון עדיין קיים ספקטרום רחב יחסית של אופציות נדל"ניות, שמאפשר גם למי שלא משתייך לעשירונים העליונים לחיות בשכירות ביישוב. לא בטוח שזה יהיה המצב גם בעתיד. "האנבידיה האלה גמרו אותי", נאנחת ורד ליכנר, בעלים של משרד תיווך ויזמות בקריית טבעון והסביבה עם עבר עשיר של עשייה עירונית במועצה המקומית. "כל דקה יש טלפון – רוצים להשקיע, רוצים להשקיע". היא נולדה וגדלה בטבעון ובת לוותיקי הישוב. "אבא שלי היה פטריוט לטבעון, הוא תמיד אמר שאין מקום יותר יפה בעולם. ואני חושבת בדיוק אותו דבר, וילדיי גם".
וכולם נשארו ביישוב?
"לא, הלוואי".
מאז ההכרזה הטלפון של ליכנר לא מפסיק לצלצל. "מי שמתקשר זה לא תושבי טבעון", היא מסבירה. "אלה אנשים שחושבים שעלו על איזה פטנט. שהגל הזה יביא להם התייקרות, שיוכלו לקבל שכירות יפה, ואם ירצו למכור בעוד כמה שנים — יהיה להם רווח. הם בטוחים שהם באו לאיזה כפר שעדיין לא שמו עליו עין. אבל הם לא יודעים שאנחנו חיים בגן עדן. יש התעניינות אדירה, אבל אנשים בטוחים שהמחירים פה הם כמו של כפר. אמרתי כבר לכמה קונים, 'חבר'ה, אנחנו לא ג'נין'".
בינתיים, היא מודה, המחירים עדיין לא עלו באופן דרמטי. אבל המילה "עדיין" עושה פה הרבה עבודה. "מה שקרה זה שבתים גדולים שלא נמכרו בתקופת המלחמה — הבעלים הודיעו שהם מקפיאים, מעלים מחיר וממשיכים הלאה".
אני מספרת לליכנר על המקרה של קופרטינו, על התושבים הפחות מבוססים כלכלית שנאלצו לעזוב בגלל התייקרות העיירה. על מה שאותה עזיבה גרמה למרקם הקהילתי. היא שותקת לרגע. "אני מקווה שזה לא מה שיקרה פה", היא אומרת. "לא הייתי רוצה להפוך את טבעון למקום עם צפיפות אדירה. בשום פנים ואופן. הנה תשמעי סיפור: זוג בא לקנות קרקע בוואדי. האישה הסתכלה על העצים ואמרה לבעלה: 'צריך לכרות הכל'. אמרתי לה: 'חמודה, תעלי על האוטו, תצאי לקפלן, תקני שם. אין שם אף עץ'.
"חייבים לשמור על הצביון של טבעון. תראי, מעטים היישובים בארץ, ובכלל בעולם, ואני מסתובבת הרבה, כן? שהם כאלה ירוקים. וזה הגדולה שלנו. כל מי שבא לפה שומר על הטבע, ואני צריכה להמשיך את המסורת של המשפחה שלי, ולשמור על כל עץ ועץ".
"המבנה שלהם לא בניין, הוא חללית. אתה לא בונה בניין כזה כדי שהוא יהיה מוסתר מאחורי ההר. הם רצו משהו שכשתיסעי בכבישי הצפון, תגידי 'זה אנבידיה'. ואת זה הם יקבלו"
בשנת 2011, כששכניו של סטיב ג'ובס בקופרטינו שאלו מה אפל תחזיר לקהילה, הוא השיב בשלוש מילים שמסכמות קפיטליזם דורסני מה הוא: "אנחנו משלמים מסים". לא פארקים. לא תוכניות חינוך. לא דיור בר-השגה. מסים. יש משהו מרענן באכזריות הזו. לפחות אתה יודע איפה אתה עומד.
אנבידיה, לפחות ברמת הרטוריקה, מבטיחה גישה שונה. בהודעה שהוציאה לעיתונות החברה מדברת על שיתופי פעולה עם מוסדות חינוך, על הזדמנויות תעסוקה לתושבי האזור. אבל כשמבקשים התחייבויות קונקרטיות — מספרים, תקציבים, לוחות זמנים — התשובות מעורפלות. האם תהיה קרן לדיור בר-השגה? העדפה לתושבים מקומיים במשרות שאינן דורשות תואר בהנדסה? השקעה בתחבורה ציבורית? באנבידיה לא מתראיינים ושומרים על מרחק מהתקשורת. "עוד מוקדם להתחייב על דברים ספציפיים", מודה ראש המועצה גרינבלום. "אנחנו עובדים עם החברה על שיתופי פעולה לקידום רווחת התושבים ובוחנים כמה כיוונים איכותיים".
ואולי זו בדיוק הבעיה. כי בזמן שפרויקט אנבידיה בשלבים מוקדמים, השוק כבר בשלבים מתקדמים. הספקולנטים כבר קונים. הלקוחות ממרכז הארץ כבר זוממים על בית עירום מעצים. והחללית עדיין לא נחתה.
