ד"ר ירון שמש, בעל דוקטורט בכלכלה ופיננסים ותואר שני במינהל עסקים, נמצא כרגע בין עבודות ועומד להתחיל לעבוד כמנהל אתר ייצור. על דבר אחד אין לו שום כוונה להתפשר, הוא לא מוכן בשום מחיר לחזור לעבוד חמישה ימים מלאים מהמשרד. "אם בעבר רבים מאיתנו חשבו שהעבודה היא חיינו, היום אחרי שנתיים של קורונה אנחנו מבינים שזה לא נכון ושאפשר למצוא מקומות עבודה שבהם לא חייבים להיות נוכחים פיזית במשרד כל השבוע. אנחנו לא מדברים על פועלי ייצור, אלא על מנהלים ועובדים שיכולים לנהל דברים מרחוק. חשוב שמעסיקים יפנימו את זה, אחרת העובדים הטובים לא יישארו. המעסיקים צריכים להבין שהמדד להצלחה זה איכות העבודה ולא מספר השעות שאתה נמצא במשרד".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
גם ר', בשנות ה־30 המאוחרות לחייו, שעובד בתחום התקשורת, מסביר שמבחינתו שאין שום מצב להחזיר את הגלגל לאחור, אפילו במחיר של התפטרות מהעבודה. "יש לי ילד בן שנה וחצי. מה פתאום שאני אראה אותו רק בשבע בערב, כמו שהיה עם הילד הגדול שלי? אין שום סיכוי שאני חוזר לעבודה מלאה מהמשרד. אפשר לעבוד יומיים במשרד ושלושה ימים בבית, ולהרוויח גם את גידול הילדים. כבר ראינו בקורונה שבשביל להעביר החלטה בישיבה לא צריך לראות את הלבן בעיניים של שאר המשתתפים, ואפשר לחסוך את הפקקים ולעשות את זה בזום".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כמו ר', גם מרואיינים נוספים שאמרו לנו שהם מעדיפים להישאר לעבוד מהבית, לפחות חלקית, חששו להזדהות. "זה לא נוח להגיד בפומבי את הדברים, בעיקר כאשר מחפשים עבודה חלופית תוך כדי העבודה הנוכחית", אומר לנו ג'. הוא מתגורר בצפון, במרחק שעת נסיעה מתל־אביב (כשאין פקקים). לאחר שנתיים של קורונה הוא התבקש על ידי מעסיקו לחזור לעבוד כל יום במגדל התל־אביבי שבו עבד, ואשר ממנו השקיף בכל ערב בשמש השוקעת אל הים, כדי לא לצאת הביתה מוקדם מדי בפקקים. ביחד עם בת זוגו הוא החליט שהוא מתחיל לחפש עבודה חדשה, מקום שישמח להעסיק אותו מרחוק לפחות פעמיים בשבוע. "אני לא הולך עכשיו לנסוע שוב כל יום מהצפון לתל־אביב", הוא אומר. "זה עניין שנגמר מבחינתי. אני רוצה לראות את הילדים והמשפחה ולא את האיילון".
3 צפייה בגלריה
''אנשים כבר לא רוצים לבזבז את הזמן שלהם, כי הם מרגישים שהוא קצוב ולא מובן מאליו''. עבודה מהבית
(צילום: Shutterstock)
למרות העלייה במקדם ההדבקה בשבועיים האחרונים, יותר ויותר מעסיקים דורשים לחזור לעבוד מהמשרד, חלקם אפילו מבקשים לחזור פיזית למשרדים במשך חמישה ימים בשבוע. אבל אחרי שנתיים של קורונה, עובדים רבים לא מוכנים לכך יותר, מה שידרוש מהמעסיקים להתאים את עצמם. וכמובן שלא מדובר רק בגברים. "בבקשות העבודה שמתפרסמות אצלנו אני רואה כל הזמן נשים מנהלות שדורשות מינימום יומיים עבודה מהבית, מה שפעם בכלל לא היה עולה על הדעת. וכאשר הגמישות הזו לא מתאפשרת, יש היענות הרבה יותר נמוכה למשרה", אומרת תחיה בן־צור, מנהלת פורום "נשים בעסקים".
היה זה אנתוני קלוץ, פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת טקסס, שניבא את תופעת "ההתפטרות הגדולה" שבעקבות הקורונה, תופעה שאנחנו עדים לה כבר כמה חודשים בארצות־הברית והיא מתחילה לחלחל גם לארץ. בסקר שערך קלוץ ב־2021 אמרו 60% מהמשתתפים שהם מעוניינים במודל עבודה היברידי, ו־45% טענו שיתפטרו אם יידרשו לשבוע עבודה מלא במשרד. סקר שערכה באחרונה "בלומברג" בארצות־הברית מאשר את המגמה: כ־70% מהעובדים, בעיקר בשנות ה־30 לחייהם, אמרו שיעדיפו להתפטר אם יחויבו לשבוע עבודה מלא במשרד, ורק 28% מהעובדים חזרו לעבוד בצורה מלאה מהמשרד.
ומה קורה אצלנו? לדברי ד"ר סוזי סופר־רוט, הפסיכולוגית הראשית של שירות התעסוקה, עובדים רבים לא מוכנים לחזור לעבודה מלאה במשרד, והמעסיקים מודעים לכך אך מעדיפים בשלב זה להדחיק את התובנה הזו. "לפני הקורונה כששאלנו עובדים כמה חשובה לכם גמישות בעבודה, לא כולם ציינו שזה חשוב", היא אומרת. "עכשיו יש הרבה מאוד אנשים שגמישות ואוטונומיה מעניינות אותם יותר מהרבה דברים אחרים, וזה קרה כי פתאום אנשים קיבלו הרבה יותר שליטה על הזמן שלהם, ויותר בחירה מה הם הולכים לעשות עם הזמן הזה. כולנו רואים את התופעה של מסעדנים שהופכים את המסעדות שלהן לכשרות. זה לא קורה רק כדי למשוך את הקהל שומר המצוות. זה קורה כי מסעדנים הבינו שזו דרך להיות בשבת בבית עם הילדים והמשפחה, אחרי שהתרגלו לכך במהלך הקורונה ולמדו את היתרונות. אנשים הבינו שאפשר גם להיות עם המשפחה וגם לעבוד, ובכלל, פקטור הזמן הפך משמעותי מאוד נוכח איום המגפה, ואנשים כבר לא רוצים לבזבז את הזמן שלהם, כי הם מרגישים שהוא קצוב ולא מובן מאליו, ולכן רוצים שכל רגע בחיים יהיה משמעותי. אנחנו כבר רואים את ההתנגשות הרצינית בין רצון העובדים ורצון המעסיקים. דו"ח מקינזי שפורסם בספטמבר האחרון בארה"ב הראה שהמעסיקים בדקו את הנושא ויודעים שהעובדים שלהם לא רוצים לחזור לעבודה מלאה מהמשרד. אבל כיוון שחלק מהם מגיעים מתפיסות מיושנות וממשיכים לרצות את העובדים בתוך המשרדים, הם מתעלמים מהידיעה הזו, ובישראל ההתעלמות הזו קיצונית".
את דרישת העובדים למסלול עבודה היברידי צריך לחבר גם לסוגיה של שחיקה נפשית שבאה בעקבות שנתיים של התמודדות עם המגפה, שחיקה שעליה מצביעים כל המחקרים. עובדים שחשים רמה גבוהה של שחיקה מרגישים שההישארות לעבוד מהבית למשך יומיים או שלושה בשבוע שומרת על הכוחות הנפשיים והפיזיים שלהם, ולכן מוכנים לחזור רק בצורה חלקית.
מעסיק שלא יתאים את עצמו יישאר בלי עובדים?
ד"ר סוזי סופר־רוט: "כן, כי אנחנו בשוק של עובדים שיכולים לבחור איפה הם רוצים לעבוד ויש הרבה משרות פנויות. אנשים יודעים שגם אם יעזבו, יש להם לאן ללכת, ולכן חשוב שמעסיקים שרוצים לשמור על העובדים שלהם ינהלו איתם דיאלוג כדי להבין מה הם רוצים. מעסיק שלא יבין את זה יפסיד עובד שמרגיש שותף ומעורב בעסק. עובד שמרגיש שהמעסיק לא סומך עליו שיוכל לעבוד כמו שצריך גם מרחוק, ולא מאפשר לו לקבל החלטות על הזמן של עצמו — גם יעניק פחות וגם ירצה פחות להשתייך לעסק. לאורך כל הקורונה המעסיק סמך עליהם שהם עובדים מהבית והכל בסדר, אז פתאום כשנוח לו הם לא יכולים להמשיך מהבית?".
ד"ר סופר־רוט מדגישה שההתנגשות קיימת בעיקר בין דור של מעסיקים ומנהלים מבוגרים, שסבורים שצריך להגיע למשרד בכל מחיר, לבין עובדים צעירים מדור המילניאלס, שאין להם בעיה להתפטר אם התנאים שלהם לא מתמלאים. זה גם מה שאומרת לנו מנהלת מטה מערכות מידע בחברת ביטוח גדולה. לדבריה, בין יתר הדרישות הגבוהות של עובדים בימים אלה, היא נאלצת להתמודד גם עם הדרישה לעבודה מהבית, ולא תמיד בקלות. "אנחנו באגף כ־500 עובדים, ומזה שנה וחצי אני יכולה להעיד שהעובדים איבדו את זה. זה מתחיל מדרישה לתוספות שכר שמגיעות לפעמים פעמיים בשנה, ברמה כזו שאתה חייב להיענות כי אם לא, העובדים פשוט לא מגיעים לעבודה. או מועמד שהתקבל לעבודה אבל מבריז ביום שבו הוא אמור להתחיל, כי הוא קיבל הצעה טובה יותר, או עובדים חדשים ששואלים 'אוקי, כמה ימים עובדים מהבית'. עוד לפני שהם מגיעים הם רוצים לעגן מראש בהסכם את מספר הימים שיעבדו מהבית. הגיע אלינו מועמד מקרית־שמונה ואמרתי לו: 'זה לא רחוק לך, איך תסתדר?' הוא לא הבין מה אני רוצה, הרי חלק מהזמן עובדים מהבית, אז הוא יסתדר. לנו זה הרבה פחות מובן מאליו, כי יש למשל את השאלה של אמינות העובד, ומתי אפשר להציק לו כשהוא עובד מהבית".
מה לגבי האמינות?
"זו בעיה. יש מערכות שמנטרות את זמן החיבור של העובד למחשב ובודקות האם הזמן שדיווח שעבד הוא באמת הזמן שעבד, ואם יש פער גבוה מדי אז מבררים. אנשים יוצאים באמצע העבודה לאסוף את הילד מהגן, או מנצלים את העבודה מהבית כדי לא לשלוח את הילד לצהרון וכך לחסוך. כמובן שמי שתופסים אותו לא יישאר כאן. או כשעובד אומר לך, 'אני אדבר איתך אחרי שאכין לילד שלי צהריים' – מה פירוש, אתה צריך להיות זמין לי עכשיו כשאני צריכה אותך. מצד שני, אנחנו כן צריכים להיות גמישים כדי להיות אטרקטיביים מול עובדים מוכשרים".
לא ברור לך שלא תהיה חזרה לעבודה מלאה מהמשרד?
"זה ברור. אבל ברור גם שחברות הביטוח זה חברות עם הנהלה בכירה שיושבת שנים, ואין להם יכולת להבין מה פתאום צריך לעבוד מהבית. הם חושבים שבכל פעם שנגמר גל קורונה, 'נגמרת החגיגה', ככה הם קוראים לזה, ואנשים צריכים לחזור לעבוד מהמשרד. וגם יש תפקידים שבהם אתה חייב להיות במשרד. כשאתה נציג שירות טלפוני אתה צריך להיות יחד עם כל הנציגים ועם המפקח. אבל כשאתה מפתח, למשל, אתה יכול לעבוד מהבית, בתנאי שהפרודוקטיביות לא יורדת".
כמה ימים מי שיכול עובד אצלכם מהבית?
"כרגע יומיים, אבל אנחנו מתחבטים בזה מאוד. הייתה לנו ישיבה של האגף כדי להחליט מה נכון לנו, וזה מסובך. האם לאפשר לכולם לעבוד מהבית יומיים בשבוע, ואז האם אלה יהיו אותם יומיים, או לאפשר גמישות ובחירה של העובד מה נוח לו? כרגע אין אחידות וזה יוצר כאוס, כי למשל אם אנחנו צריכים לפגוש לקוח עסקי גדול, והעובד שלי לא נמצא בימים שלישי וחמישי ואילו אני עובדת מהבית בימים ראשון ורביעי, מתי בדיוק נפגוש את הלקוח? ההיברידיות אולי טובה לעובדים, אבל היא פוגעת בדינמיקה של העבודה".
יש עובדים שכבר אמרו לך: "אני עוזב אם לא מתאפשר לי לעבוד מהבית"?
"יש קולות כאלה, ואני יודעת שאם לא נאפשר להם עבודה מהבית הם יתחילו לחפש, כי השוק רותח. אז כרגע אנחנו מאפשרים יומיים מהבית".
"אין ספק שאנחנו בדרך למנגנון עבודה היברידי", אומרת ד"ר סופר־רוט. "נכון שנהיה יותר איטיים משאר העולם. קודם השוק החופשי יאמץ את זה ואחרי זה גם המגזר הציבורי, שלהפתעתנו הראה יותר גמישות מאשר בעבר ועשה שינוי. העניין של יום אחד בשבוע מהבית כבר קיים במגזר הציבורי. שוק העבודה יצטרך להתאים את עצמו לדרישות העובדים, ואי־אפשר יהיה להחזיר את הגלגל אחורה לגמרי".
מי שפחות אופטימי הוא נתן לוי, בעלים ומנכ"ל של חברת ג'וב מאסטר. "אין ספק שעובדים רואים המון יתרון בעבודה מהבית, אבל יש בזה גם המון בעיות", הוא אומר. "למשל, איך אתה קולט עובד חדש כשהוא לא מכיר את הצוות ולא מכיר אף אחד ברמה האישית? איך יוצרים קשר בין־אישי בזום? איך יוצרים לויאליות לארגון ורצון להשתייך אליו? בעולם צוחקים עלינו שהניהול של הישראלים הוא ניהול צבאי, כזה של סמוך עליי, יהיה בסדר, שאנחנו לא כמו האמריקאים או הגרמנים, שיש להם לו"ז ותוכניות לשנים קדימה. אבל בדיוק בגלל זה אנחנו אומת סטארט־אפ, כי אנחנו יודעים להיות זריזים ומהירים, וזה נובע דווקא מהיעדר הפורמליות, מהסחבקיות, ואלה נפגעות כשאין את הממד האישי בעבודה. פה אנחנו יכולים לאבד את היתרון שלנו, מעבר לכך שבני אדם חייבים חברת בני אדם. מעטים מאוד האנשים שמסוגלים לעבוד כל יום כל היום מהבית".
אני מכירה אישית כמה כאלה.
"לדעתי זו אוכלוסייה מאוד מצומצמת, שממלאת תפקידים מסוימים. זה לא יכול להחזיק הרבה זמן. מה כן יחזיק? היברידיות. גם לפגוש את החברים וגם לעבוד מהבית. אם את שואלת אותי לגבי פול־טיים ג'וב מהבית, גם העובדים כבר יודעים שזה לא יכול להתקיים. אין תחליף לקשר האישי".
פורסם לראשונה: 07:03, 25.03.22
