לחנוכריסמס הנוכחי אדם סינגולדה קיבל במתנה מאשתו ויקטוריה משהו אישי ומרגש במיוחד: סיר. "אשתי היא פולנייה, אז המתנות הן פרקטיות, דברים שתוכל להשתמש בהם לטובת כולם, שלא תיהנה לבד בטעות", הוא מחייך — וסינגולדה מחייך כמו זריחת שמש; זה מראה מוכר ועדיין מרהיב, בעיקר כשהוא מוסיף פאנץ' קטן: "אני הישראלי שעזב את ישראל כדי להתחתן עם פולנייה באמריקה".
אין צורך לרחם עליו. אני משוכנע שהסיר מאיכות ממש טובה, בדיוק כמו חייו הנוכחיים. הוא מנהל ממנהטן את "טאבולה", הסטארט-אפ להמלצות תוכן שהקים ב-2007, והפך גדול מספיק כדי להיות מונפק בוול-סטריט ב-2.6 מיליארד דולר, לעבוד עם 15 אלף מפרסמים ו-9,000 אתרי תוכן בעולם, ולמלא את חיי כולנו באינספור המלצות על כתבות נוספות שאולי נתעניין בהן אחרי זו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
באחד-על-אחד סינגולדה יודע לראות אותך ולהקסים, ומי שעבדו איתו יודעים להעיד שהקסם הזה מוליך שולל, ומתחת למכסה המנוע מדובר בכריש חד וחסר מעצורים שלא רואה בעיניים. "הוא אבא שלו על ספידים", העיד מישהו — ואבא שלו הוא הגיטריסט והמוזיקאי המוביל אבי סינגולדה. "הוא נתן לי ולאחי את היכולת לנגן משמיעה", סינגולדה זוכר.
ואתה באמת מנגן פסנתר.
"אבא שלי יגיד שאני ממוצע מינוס, אבל אני מנסה. אבא ואני עשינו טד-טוק משותף וניגנו בו ביחד, הוא בגיטרה ואני בפסנתר, וזה האירוע הכי מפחיד שאי-פעם עברתי. כבר דיברתי מול מאות-אלפי אנשים, אבל להיות עם אבא שלי על במה זה באמת הפחד האולטימטיבי".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אולי זה מה שגרם לו, כבר בגיל צבא, לחתוך הצידה, לשרת בממר"ם, להקים בגיל 26 את טאבולה ולעבור לגור בניו יורק. אחרי שנים במנהטן עזב לא מזמן סינגולדה עם שלושת ילדיו הקטנים ואשתו את העיר הגדולה לטובת ניו ג'רזי. זה לא היה עניין כלכלי, אבל, אתם יודעים, מתברגנים. "בתי הספר בניו יורק פרטיים ומאוד לא רציתי בזה", הוא אומר. "רציתי שלפחות עד גיל 18 יהיה להם סיכוי להיות ילדים רגילים, לקום בבוקר, לעלות על אופניים ולנסוע לגן או לבית הספר כמו שאנחנו עשינו כשהיינו קטנים. יהיה להם את כל החיים להיות מוזרים ולהתמודד עם העולם. וכשהילד שלך צריך בגיל שלוש להתראיין לקבלה לגן במנהטן — נו, די. זה היה השלב שבו עזבנו".
במילים אחרות: סינגולדה, 42, הוא כיום אזרח אמריקאי, אבל לא זה מה שיפריע לו לגדל ילדים כאילו שמחוץ לדלת הבית ממתינים רחובות ראשל"צ, דימונה וירוחם של ילדותו, והוא מקפיד לדבר איתם עברית בלבד. "למרות שעזבתי את ישראל ב-2009, לא רציתי בית שיהיה דרקון עם שני ראשים. יש לי פה חברים שמדברים בבית חצי עברית-חצי אנגלית. אני לא שופט את זה, אבל אני מדבר עם הילדים רק בעברית. הילד הגדול שלי, אוזי, בן חמש, לא אמר לי מילה באנגלית מאז שהוא נולד. הילדה שלי אומרת 'וועליה' וכאלה".
6 צפייה בגלריה
''רציתי שלילדים שלי יהיה סיכוי להיות ילדים רגילים''. אדם סינגולדה
(צילום: נדב נויהאוז)
איך גרמת להם להעדיף עברית?
"כשראינו את יודה ב'מלחמת הכוכבים' אוזי שאל למה ליודה יש חרב-אור בצבע ירוק וללוק יש בצבע כחול. אמרתי לו: זה בגלל שיודה, שהוא בן 600, למד המון-המון עברית, וברור שאנשים שמאוד טובים בעברית עוברים להיות ג'דיי-מאסטרס. אז הוא למד עברית בטירוף. וכשאנחנו יושבים בשולחן עם עוד אנשים, הוא ידבר איתי עברית ואיתם באנגלית. קל. אפס בעיה. וזה מדהים. ומכיוון שזו שפה כזאת מוצפנת, יש לנו את הבדיחות שלנו, וזה ממש מיוחד".
אתה רואה את הילדים חוזרים בעתיד לחיות בישראל?
"זו החלטה שלהם, אבל אני אעשה את זה נגיש מאוד עבורם, ואעשה כל מה שאני יכול כדי שישראל תהיה משהו שהם יאהבו".
השאלה אם עד שהם יגדלו ישראל תהיה מקום שקל לאהוב.
"ברור שכן".
כמה אתה מוטרד ממה שמסתמן בישראל עם הממשלה החדשה?
"אני לא אוהב את המילה מוטרד. איכפת לי מערכים מסוימים".
ואתה רואה את השינוי בישראל?
"כן, אבל זה קצת כמו מניות: שינוי מקומי לאו-דווקא מגדיר את מה שיהיה בעתיד. בחיים אתה צריך תמיד לחשוב על טווח קצר וארוך. זה מורכב וקשה, כי הטווח הקצר תמיד מעסיק הרבה יותר, והאחרון שצעק עליך, זה מה שאתה זוכר. אני מאוד מאמין בישראל לטווח ארוך, אפילו שעכשיו קורים שם דברים שהם לא קלים".
6 צפייה בגלריה
''להיות עם אבא שלי על במה זה הפחד האולטימטיביאדם''. עם אביו, אבי סינגולדה
(צילום: אלבום משפחתי)
מצחיק — בעצם לא מצחיק — שסינגולדה מדבר על טווח קצר וארוך; כי בטווח הקצר, טאבולה שלו, נראתה השנה בבעיות: המניה נחתכה ביותר מ-80% מאז ההנפקה ב-2021, החברה פיטרה כ-100 עובדים (מתוך כ־1,700, רובם עדיין יושבים במטה החברה ברמת גן), וגם מסיבת סוף השנה לא הייתה משהו שיוציא למישהו עיניים: "צמצמנו את האירוע למסיבת משרד", הוא אומר. "עכשיו, בין מלחמה באירופה למיתון ואינפלציה, זו תקופה טובה בעיניי להוריד את הראש, לעבוד קשה, להתחבר אחד לשני. ואנשים אצלנו מצטמצמים ממקום של כוח, לא 'איזה באסה שלא קיבלתי מתנה גדולה לחג'".
נו, קצת קשה לדמיין את המפוטרים הטריים מצטמצמים בכיף ממקום של כוח, אבל לסינגולדה יש את הקסם החמקמק הזה שהפך לפטנט רשום בקרב כוכבי טק מסוגו, זה שמאפשר להם למכור לך הכול, בתוספת הבטחה לתיקון עולם עוד בימינו. "כולם עברו הרבה טלטלות השנה", הוא אומר, "ומחיר מניה בטווח הקצר זה לא משהו שיש לי מה לעשות בקשר אליו. אבל אם אתה מתכוון לעשות את מה שאתה עושה תקופה ארוכה מאוד, זה לא משנה. לא הלכנו להנפקה כי רציתי לעשות אקזיט ב-2022; חשבתי שטאבולה יכולה להיות פה לעד, ושיש לה משהו קריטי לאנושות, לעיתונות ולאינטרנט הפתוח".
אנחנו מדברים על טאבולה, כן? חברה שהמודל העקרוני שלה הוא "המלצות תוכן", כלומר לתווך בין כלי תקשורת גדולים לבין מפרסמים קטנים ברובם, שמעוניינים לרכוש מיקום לתוכן שלהם — לעיתים פרסומי לחלוטין במסווה של תוכן אמיתי — באגף ה"כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך" בתחתית כל מאמר באתר. על זה סינגולדה מדבר במונחים של "חשוב לאנושות כמו האוזון בערך, שתוכן איכותי ואמיתי יצמח ויומלץ לאנשים".
אוקיי. אז מצד אחד, הרווחים מההקלקות על ההמלצות האלה מתחלקים בין טאבולה לבין גוף התקשורת, ומדובר בצינור חמצן כלכלי חיוני עבור לא מעט עיתונים ואתרי אינטרנט. מצד שני, בואו: העולם, וגם האינטרנט, לא הפכו למקומות טובים יותר בזכות המלצות התוכן האלה. אבל סינגולדה רואה את זה אחרת. הוא מסתכל על אמאזון, פייסבוק וגוגל — ששולטות על בין 50% ל-75% משוק הפרסום באינטרנט — ואומר לעצמו: כל מה שנשאר, ומכונה "האינטרנט הפתוח", יכול להיות בשליטתי.
אמרת בעבר שאתם רוצים להיות חברה של 10 ו-20 מיליארד דולר, וחושבים איך לעשות את זה. זה יקרה?
"באינטרנט הפתוח, שוק של 70 מיליארד דולר, יש מקום לחברה שהיא 20% מהשוק הזה. אני מקווה שזה יהיה אנחנו", הוא לא ממצמץ.
תוך כמה זמן?
"נתנו מין כוכב צפון שהוא 2025, ואם נגיע לשם כל הדרך מרמת גן, זה יהיה הדבר הכי מדהים בעולם".
כרגע הם עדיין חברה של פחות ממיליארד דולר, ועד לפני רגע עוד חלקו את השוק עם המתחרה הגדולה, "אאוטבריין" הישראלית של ירון גלאי ואורי להב, אבל החודש הצליח סינגולדה, לראשונה, לפתוח פער גדול: הוא חתם חוזה עם ענקית האינטרנט יאהו שבמסגרתו רכשה יאהו רבע ממניות טאבולה, מה שמבטיח שטאבולה תספק את כל שירותי התוכן הממומן של יאהו לפרק זמן של — קחו אוויר — 30 שנה, או כמו שסינגולדה מעדיף לראות את זה: "למה לא 50?"
יאהו תהיה כאן בעוד 30 שנה?
"ברור".
מה גורם לך להיות משוכנע בזה?
"יאהו זה אייקון אינטרנטי מדהים. כמעט 900 מיליון אנשים מגיעים לשם כל חודש, וזו הזדמנות פשוט מדהימה, כי גוגל, פייסבוק ואמאזון הן חברות ענק שמשרתות בעיקר את עצמן, ולאינטרנט הפתוח — כל מה שמחוץ להן — אין עדיין איזה גוגל, שדרכו מפרסם יכול לקנות את כל העיתונות בעולם".
וטאבולה, אם סינגולדה מעריך נכון, בדרך להיות — בזכות יאהו — בדיוק הדבר הזה. מהצד הוא הקים את "טאבולה ניוז" — שדוחפת עדכוני חדשות לטלפונים ניידים במעין תחרות ל"אפל ניוז" שמותקנת באייפונים — חתם על שיתופי פעולה עם שיאומי וסמסונג, ודאג שהפיד של טאבולה יוטמע במיליוני מסכי בית של טלפונים ניידים מבוססי אנדרואיד. "כיום בנאדם רואה את טאבולה ניוז לפני גוגל, לפני פייסבוק, לפני שהוא פתח דפדפן! זה במכשיר, ובנאדם מסתכל על המכשיר שלו בממוצע מאה פעמים ביום. ובניגוד לאפל, אנחנו לא שומרים את הגולש בתוך האייפון, אלא שולחים אותו לקרוא את הניוז באתר עצמו. טאבולה לעולם תתמוך באתרי תוכן, לעולם לא תהיה Evil (רשע)".
זה בדיוק מה שגוגל אמרו על עצמם כשרק התחילו.
"כן, זה השתנה אחרי שהם עברו את המיליארד דולר הכנסות, וכשיש לך עסק שפונה ישירות לצרכן כמותם, אתה במשבר זהות תמידי, כי אתה רוצה שהצרכן יישאר בגן הסגור שלך. ולטאבולה מעולם לא היה את זה, וגם לא יהיה".
איך בעצם הגעתם ליאהו? מי התחיל עם מי?
"זה כמו לשאול את אשתך מי אהב את מי קודם. הכרתי את ג'ים לנזון, המנכ"ל שלהם, עוד מהתקופה שהוא היה מנכ"ל סי.בי.אס והם עבדו עם טאבולה. אז היה אמון שנולד עוד קודם, ואמנם אנשים בוחרים טכנולוגיות, אבל עוד קודם, אנשים בוחרים אנשים".
"החשיבות של לאפשר לאנשים לקבל החלטות לא מבוססות טיקטוק, היא בעיניי קריטית. התפקיד של העיתונות תמיד היה לשמש חוצץ בין הצרכן לבין העולם, והחוצץ הזה חייב להישאר ולצמוח"
עכשיו, רכוב על המשחתת של יאהו, סינגולדה ממתג את עצמו כלוחם החופש האינטרנטי האחרון, היחיד שלא מנסה לקחת את נשמותינו לסיבוב בבנק, כי "אמאזון ופייסבוק עשו למשתמשים הרבה מאוד זמן דברים שהם לא בסדר", כדבריו. "לטרגט בני אדם באמצעות מכשירי הטלפון שלהם, בלי לספר להם שזה שעכשיו הזמנת המבורגר או לקחת מונית מטרגט אותך על פרסומות מסוימות, זה לא בסדר".
גם אתם מטרגטים אנשים לפי העדפות הקריאה שלהם ומראים להם המלצות תוכן בהתאם.
"יש הבדל יסודי בין חברה שמטרגטת בני אדם ואת מה שהם עושים, לבין חברה כמונו שאומרת: אתה קורא כתבה על שולחנות? הנה פרסומות על שולחנות. אבל החברות הגדולות בנו אינטגרציה למיליוני אפליקציות שעוזרות להן לדעת מה אני עושה גם כשאני לא בפייסבוק, בלי לספר לי שמקשיבים לי. וכשהילדים שלי יהיו בני 20, הם לא יאמינו שהייתה פעם תקופה שחברות היו מטרגטות אנשים קרוס-אתרים וקרוס-אפליקציות, כמו שאנחנו לא מאמינים כשמספרים לנו שההורים שלנו עישנו סיגריות במטוסים. כאילו, על מה אתם מדברים?! טאבולה לא עשתה ולא תעשה את זה. טאבולה היא הרובין הוד של האינטרנט הפתוח. היא לא מטרגטת אנשים, היא מטרגטת קונטקסט. והעתיד יהיה מבוסס על קונטקסט. לילדים היום חשוב לדעת ממי הם קונים ולמה".
לילדים שלך תאפשר רשתות חברתיות?
"לא יודע. למזלי אני עוד לא צריך לחשוב על זה. אבל מחקר הראה שמשתמש שפותח חשבון בטיקטוק נחשף תוך 40 דקות לפייק-ניוז ולמוטיבציות עסקיות צרות. אז החשיבות של לאפשר לאנשים לקבל החלטות לא מבוססות טיקטוק, היא בעיניי קריטית. התפקיד של העיתונות תמיד היה לשמש חוצץ בין הצרכן לבין העולם, והחוצץ הזה חייב להישאר ולצמוח. זו הסיבה שאנחנו קיימים. בצניעות, אנחנו החברה הכי מיושרת עם אתרי תוכן, הכי ווין-ווין, בהיסטוריה של האינטרנט. אנחנו קמים בבוקר עם דגל שיש עליו תמונה של אתר תוכן, מתוך הבנה שזו תעשייה קריטית".
קשה לשים את סינגולדה בפרופורציה כשהוא מתחיל לשכנע אותך למה טאבולה עומדת להושיע את העיתונות מקריסה ואת המין האנושי מהתמכרות לפייק-ניוז ו"החלטות מבוססות טיקטוק", אבל אני בכל זאת מנסה: בסוף, אני אומר לו, התוכן שאתם מקדמים נחשב נחות למדי, מחקרים הראו שרבע מהקישורים האלה הם קליקבייטים, ומהתרשמות אישית, יש שם אחוז גבוה באופן חשוד של ביקינים ומה שמתחתם. "אם אתה רואה ציצים, תשלח אימייל", סינגולדה גוער בי.
אין ציצים?
"לא, אלא אם זה משהו שהיית שם בעצמך באתר שלך, מערכתית. ואם זה לא המקרה, וזה בכל זאת שם, זה החליק לנו וזה עניין זמני עד שנעיף אותם. אנחנו מעסיקים מאה איש במשרה מלאה שמנטרים תוכן ממומן בקנה-מידה של מיליון פרסומות בשבוע".
מאה איש על מיליון פרסומות? הם בטח צריכים לעבוד ממש מהר.
"יש להם מערכות הנדסה ו-AI שעוזרות להם לקטלג דברים אוטומטית. זו השקעה שאני לא בטוח שהרבה חברות אחרות עושות".
אבל בסוף אתה לא גוף עיתונאי אלא פרסומי. אין לך צוות בודקי עובדות ועיתונאים.
"אתה מערבב דברים. רוב המפרסמים הם חברות ועסקים שמקדמים משהו, כמו נגיד פיצה בריאה או מתנות הביתה לחגים. זה לא פייק-ניוז פוליטי שמשהו בו לא נכון. חצי מהקליקים של טאבולה בכלל מובילים אותך לעוד תוכן בתוך אותו אתר".
ומה עם 50 האחוז האחרים?
"אלה פרסומות, ופרסום זה מה שמאפשר את האינטרנט ומאפשר עיתונות שנגישה לכל אחד בעולם. בעיניי זה קריטי. ואם אני כבר צריך פרסום כדי לממן עיתונות, אני מעדיף שיהיה פרסום רלוונטי והמלצות, ולעבוד עם חברה כמונו, שדואגת שהפרסום לא בעייתי למשתמשים שלי".
אתרי התוכן לא יכולים לדאוג לזה בעצמם?
"הם מוכרים למפרסמים גדולים. אנחנו מביאים גישה לעשרות אלפי מפרסמים קטנים יותר. זה ווין-ווין. וזה מה שמבדל את טאבולה מפייסבוק, טיקטוק וגוגל: שאני לא מוכר לך, כצרכן, כלום. אפס. פייסבוק רוצה שתהיה בפייסבוק, וגוגל רוצה שתהיה בגוגל. אבל לי ולך אין קונפליקט, ולכן אתה יכול להגיד: אני רוצה לעבוד עם טאבולה ל-30 שנה. כי הם לעולם לא יתחרו בי".
עד לא מזמן אאוטבריין הייתה המתחרה הגדולה שלכם, ואז הוכרז על איחוד, ובסוף זה לא קרה. מה קרה?
"הם חברה טובה, ובחרנו להתאחד לא כי כל אחת מהחברות הייתה צריכה את השנייה, ולא כי עלינו על איזשהו צוק וכמעט נפלנו, אלא ממקום של כוח והערכה. אבל עברה שנה, ושני הצדדים החליטו שעדיף להיות לחוד מאשר ביחד".
מאחורי הניסוחים המחושבים והזהירים האלה מסתתרת אגדת העם לפיה ירון גלאי, מייסד אאוטבריין, טיפח את סינגולדה בראשית הדרך — לפחות כל עוד טאבולה התיימרה לעסוק רק בהמלצות לתוכן וידיאו ולא נכנסה למגרש של אאוטבריין. בהמשך שתי החברות צמחו ראש-בראש וביצעו, לאורך שנים, מהלכים כמעט זהים, אבל הבדלי האישיות והגישה בין סינגולדה המוחצן והאגרסיבי-עסקית לבין גלאי המופנם והאקדמי יותר הותירו אותם מנוכרים, תוך שסינגולדה מבצע פה ושם מחטפים כמו להציע לאתר תוכן ישראלי גדול שעבד עם אאוטבריין הצעה הפסדית, העיקר שיעבור אליו. ובסוף, אומרים מקורבים בתעשייה, האיחוד בין שתי החברות התפוצץ על אגו של שני המייסדים ותו לא.
"כולם גידלו אותי", סינגולדה דוחה על הסף את ההצעה שגלאי שימש לו מנטור בתחילת הדרך. "יש לי איזה מאה מנטורים. אבא שלי מירוחם, המשפחה שלי בדרום, נקודת המבט שלי מגיעה מכישרון ולא ניסיון, עבודה קשה ולאו-דווקא קשרים, ומאות אנשים תרמו למסלול שלי באמצעות משפט שהם אמרו לי, פגישה שהם ביטלו איתי, היכרות שעשו לי".
אז תן לי משפט השראה שאמר לך ירון גלאי.
"הוא אמר לי שנורא חשוב לו לכתוב ולדבר בעברית עם הילדים שלו, והוא חי בניו יורק יותר ממני, והצליח. חשבתי שזה סופר-קול".
מה בכל זאת ההבדל בין שתי החברות?
"אנחנו מאוד טובים בלייצר הכנסות איכותיות לאתרי תוכן, ויש לנו כלים שעוזרים לאתרים מעבר לכסף. אנשים בטאבולה לא הולכים לעבודה, הם רצים לעבודה. זה לא שטאבולה היא מול אאוטבריין, אלא מול העולם. יודע מה, אני אגיד לך מה מייחד אותנו: מי שמנהל את ההכנסות בטאבולה היה שף לפני שהוא עבד אצלנו. מהנדס בכיר אצלנו, יום לפני שעבר אלינו, היה נגן סקסופון. היכולת שלנו לשבת איתך לבירה ולהבין מי אתה ומה אתה יכול להיות בעוד שנה — לאו-דווקא מה עשית אתמול — זה מיוחד מאוד לטאבולה".
ביוני 2021 הצליח סינגולדה להביא את טאבולה לשיא כשהונפקה בנאסד"ק. מאז היא הצטמצמה דרמטית בשווי אבל גדלה במשתמשים ובשיתופי פעולה ונשארה רווחית. "עם המון יזע, דמעות ועבודה קשה, הגענו למשהו שאתרי תוכן מעריכים — וכיום, יותר מלזכות בעבודה עם אתר תוכן חדש, מרשים אותי כמה אתרים מחדשים את החוזה ועובדים איתנו יותר מעשר שנים. כמו שהרבה יותר מרשים אותי שאשתי בוחרת בי כל יום מחדש כי היא כבר מכירה אותי וחושבת שעדיף להישאר איתי".
6 צפייה בגלריה
''מאות אנשים תרמו למסלול שלי באמצעות משפט שהם אמרו לי, פגישה שהם ביטלו איתי''
(צילום: נדב נויהאוז)
איפה העתיד שלכם לשיטתך?
"תסתכל על אפל ניוז: אפל קיבלה החלטה לשים תוכן בכל אייפון, אייפד ומק. מה זה אומר? שתוכן איכותי בסוף ימצא את עצמו בכל מקום: במקרר, באוטו, במטבח. וחברות ענקיות כמו אפל ואחרות יגידו: אנחנו חייבות 'ידיעות' במטבח. קריטי למטבח, קריטי למקרר, קריטי למכונית. ואני משוכנע שבעתיד מכוניות יגיעו עם כפתור שממיר טקסט לאודיו. זה שכיום אין לי פודקאסט שלך במכונית זו בדיחה".
אתה בהחלט יכול לשמוע פודקאסט במכונית.
"דרך הטלפון ובלוטות' — זו בדיחה רעה. למה זה לא קל? למה זה לא זורם לי למכונית ומותאם אישית? העתיד של אתרי תוכן איכותיים הוא הפצה פתוחה לכל מקום, וטאבולה תעזור להביא את זה לכל מקום".
הוא עצמו מעדיף להישאר כרגע עם ויקטוריה והילדים — אוזי, אלינור (3) ואומה (5 חודשים) — בניו ג'רזי, תוך שהוא מנהל מדי בוקר פייסטיים עם ההורים בישראל, מגיע לבקר אותם בארץ כל כמה חודשים, ומבלה בארץ חודש בשנה בהרכב משפחתי מלא. "גם ההורים שלי נמצאים אצלנו הרבה. במגיפה הם נתקעו פה לארבעה חודשים וזה החזיר אותי לגיל 15 עם קפה עם אבא ואמא כל בוקר. אמא שלי כבר אמרה שהיא רואה אותי יותר מאשר את אח שלי, שחי בישראל. כי ככל שאני מתבגר אני מבין כמה זה חשוב ליהנות מהיום, עם אנשים שאתה אוהב. הזמן טס מהר מדי, אתה מופצץ כל היום במידע, והנה עברה שנה".
זה עוזר איכשהו שאתה נשוי לפולנייה?
"זה רק אומר שאתה אף פעם לא מספיק טוב, אין מה לעשות. תמיד אני יכול להשתפר. אני לעולם אהיה צנוע, כי בבית הזה אני יכול רק להיות קצת טוב יותר".
פורסם לראשונה: 07:56, 06.01.23
