כשנכנס לבית הלבן בינואר 2017, חיכתה לדונלד טראמפ כלכלה במצב טוב. לא מזהיר, אבל בוודאי כלכלה טובה הרבה יותר מזו שחיכתה לקודמו, ברק אובמה, ב-2009. האבטלה הייתה נמוכה מאוד, שוק המניות היה בריצה בלתי פוסקת, ואפילו הייתה ירידה בגירעון. ממש בתוך כמה ימים החל טראמפ לקחת קרדיט, ובתוך כמה חודשים כבר הגדיר אותה "הכלכלה הטובה ביותר בהיסטוריה". הוא חזר על כך שוב ושוב כמו איש המכירות המוצלח שהוא, וקבע נרטיב. אפילו דמוקרטים שהצביעו לו בבחירות האחרונות, הסבירו זאת ב"הוא יהיה טוב מאוד לכלכלה".
גם כשנכנס אתמול בפעם השנייה לחדר הסגלגל, חיכתה לטראמפ כלכלה במצב טוב. שוב אבטלה מאוד נמוכה, שוב שוק מניות פורח, והאינפלציה שהכתה באמריקאים אחרי היציאה מהקורונה חזרה בערך למצב נורמלי. זו כלכלה טובה בהרבה מזו של כל מדינה במערב, אבל המחירים עדיין גבוהים. קמלה האריס הציעה להטיל עליהם פיקוח, אבל מצביעים אמריקאים החליטו שהם מעדיפים להאמין להבטחות של טראמפ להוריד את המחירים בעצמו. טראמפ יודע שזה לא בידיים שלו, בדיוק כפי שזה לא היה בידי ג'ו ביידן, אבל בדבר אחד אפשר להיות בטוחים: בתוך מספר שבועות ינכס לעצמו טראמפ את הכלכלה שקיבל מביידן ויגדיר אותה כטובה ביותר בהיסטוריה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
2 צפייה בגלריה


דונלד טראמפ בהשבעה. חזר לכלכלה אמריקנית ועולמית שונה מכפי שהייתה כשעזב את הבית הלבן
(צילום: Carlos Barria, Reuters)
"אובייקטיבית הוא יורש כלכלה חזקה", אמר לאיי-פי הכלכלן פול אשרוות', "אבל זה לא אומר שהאיש ברחוב מסכים. אם מסתכלים רק על מספרי הצמיחה, הם היו חזקים, ושיעור האבטלה די נמוך. אבל אפילו ששיעור האינפלציה ירד, רמת המחירים נותרה גבוהה בהרבה ממה שהייתה בעבר, וזה מאוד פגע בביטחון של הצרכנים".
ובכל זאת, טראמפ חוזר לכלכלה אמריקאית ועולמית שונה מכפי שהייתה כשעזב את הבית הלבן בינואר 2021. אז היה העולם עדיין עמוק מאוד בתוך הקורונה והמיתון. עכשיו טראמפ יכול להתפנות במהירות לדברים שנמצאים בראש סדרי העדיפויות שלו כפי שביטא אותם אתמול בנאומו: הטלת מכסים ומלחמות סחר עם מדינות יריבות כמו סין אבל גם עם בנות ברית כמו מקסיקו וקנדה; איומים כמו לכבוש את תעלת פנמה שנמצאת "בשליטה סינית", הכל כדי להתחיל מחדש את "תור הזהב של אמריקה"; וגם: הורדת מסים לתאגידים הגדולים, עזרה לאילי הנפט שתמכו בו, חזרה לדלקים מזהמים ולמכוניות עם מנועי בנזין בזבזניים על חשבון אג'נדות ירוקות וגם על חשבון המכוניות החשמליות — מעניין מה יהיה לאילון מאסק להגיד על זה.

מדיניות הסחר היא אובססיה ישנה של טראמפ עוד מימיו כאיש נדל"ן ניו-יורקי בשנות ה-80. בקדנציה הראשונה שלו טראמפ ניפץ עשרות שנים של מדיניות אמריקאית שתמכה במינימום של מחסומי סחר ואיפשרה לסין להפוך ליצרנית הסחורות הגדולה בעולם. טראמפ נשבע לשכתב את קשרי הסחר של ארצות-הברית ולהטיל הרבה יותר מכסים, לצמצם את גירעון הסחר האדיר, ולבנות מחדש את הבסיס התעשייתי של אמריקה עם מכסים חדשים על יבוא. הוא הצליח במשימה הראשונה, פחות בשתיים האחרות, אבל גם בקדנציה השנייה הוא יעשה בדיוק אותו דבר.
המכסים של 25% על 370 מיליארד דולר של יבוא סיני סייעו להפחית את הגירעון המסחרי של ארה"ב עם סין מ-418 מיליארד דולר ב-2018 ל-279 מיליארד דולר ב-2023. אבל זה לא ממש הביא להחזרת חברות אמריקאיות לארה"ב – הן פשוט העבירו את הייצור למקומות אחרים, בעיקר וייטנאם ומקסיקו. סין הגיבה עם מכסי תגמול של 25% על פולי סויה מארה"ב, והחלה לרכוש מטוסי איירבוס אירופיים במקום בואינג אמריקאיים. ממשל ביידן באופן כללי השאיר את מדיניות הסחר של טראמפ במקומה.
2 צפייה בגלריה


טראמפ. מבחינתו, סין היא היריבה הגדולה ביותר - אבל לא היחידה
(צילום: Jeenah Moon, Reuters)
ההבטחות של טראמפ עכשיו הן להטיל 10% מכסים על כל היבוא של ארה"ב, ולא פחות מ-60% על סחורות מסין. השאלה היא איך זה ישנה את העלייה החדשה בגירעון המסחרי הכולל של ארה"ב, שהגיע ליותר מטריליון דולר בארבע השנים האחרונות, ואת הירידה בתעסוקה במפעלים התעשייתיים, לעומת פריחה גדולה מאוד בשוק העבודה הכללי מאז סיום מגפת הקורונה.
מבחינת טראמפ, סין היא אולי היריבה הגדולה ביותר, אבל בוודאי לא היחידה. למעשה, אג'נדת "אמריקה פירסט" שלו קובעת שגם ידידות היסטוריות, ואפילו שכנות, הן בסופו של דבר יריבות. "כנשיא, דחיתי את הגישות הכושלות של העבר ואני שם בגאווה את אמריקה במקום הראשון, בדיוק כפי שאתם צריכים לשים את המדינות שלכם במקום הראשון", אמר טראמפ בנאום באו"ם ב-2020. מכאן גם באה המלחמה הכלכלית המוזרה שבה הוא מאיים לפתוח נגד קנדה. הוא מתלונן כי הידידה הגיאוגרפית הקרובה ביותר של ארה"ב, ושותפת הסחר מספר אחת שלה בעולם, למעשה עושקת את מטריית ההגנה של ארה"ב, כלומר שארה"ב לטענתו מגינה על קנדה ולא מקבלת על כך כסף; ואחר כך אמר שקנדה צריכה להיות המדינה ה-51 בארה"ב והבטיח לכפות את זה עליה עם מכסים של 25%.
זה איום שספק גדול אם טראמפ יממש. לקנדה, על שפע המשאבים הטבעיים שלה, יש הרבה מאוד דרכים להכאיב בחזרה לצרכנים של השכנה הגדולה. שר האנרגיה של קנדה, ג'ונתן ווילקינסון, כבר הגיע לוושינגטון כדי להזהיר שקנדה תעלה באופן משמעותי את מחירי הגז שהיא מייצאת לארה"ב, מה שכמובן יביא לעלייה במחיר החשמל.
ספק אם טראמפ יממש את איומו להטיל מכס של 25% על יבוא מקנדה. לקנדה, על שפע המשאבים הטבעיים שלה, יש הרבה דרכים להכאיב בחזרה. למשל להעלות את מחירי הגז שהיא מוכרת לארה"ב
גם את השכנה השנייה של ארה"ב, מקסיקו, טראמפ שם על הרדאר. לטראמפ יש טינה של ממש כלפי מקסיקו, בגלל תיעובו כלפי המהגרים שמגיעים דרכה לארה"ב, וגם עליה הוא מאיים במכסים בגובה 25%. המטרה היא להשתמש באיומי מכסים כמנוף לחץ על מקסיקו בנושאי הגירה.
ואם כבר הגירה, למבצע הגירוש ההמוני של מהגרים שטראמפ מתכנן תהיה השפעה שלילית ישירה על הכלכלה האמריקאית. מהגרים, כולל לא חוקיים, עובדים בתחומי החקלאות, הבנייה והשירותים, ועושים עבודות שאזרחים אמריקאים מעדיפים לא לגעת בהן. "חלק מהמגזרים", אמר פול אשרוות', "כמו חקלאות, בנייה, מזון ומסעדות, ייפגעו יותר. זה המקום שבו אתה מצפה שהאינפלציה תגיע – במחירי המזון, במחירי המסעדות. מדיניות ההגירה והתעריפים עלולים להוריד חצי אחוז מהצמיחה ולהוסיף 1% לאינפלציה. זה לא אידיאלי, אבל זה לא אסון".

עוד לפני שהושבע לתפקיד אמר טראמפ כי הוא דורש שהבעלות על תעלת פנמה תחזור לארה"ב, והוא רוצה גם את גרינלנד, השייכת לדנמרק. שני הדברים לא יקרו, אבל אולי האסטרטגיה היא להשיג בעזרת האיומים האלה עסקאות טובות יותר עבור ארה"ב – הנחה לכלי שיט אמריקאיים העוברים בתעלת פנמה, נתיב המים המרכזי בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט, וגישה גדולה יותר למינרלים נדירים בגרינלנד. כל עסקה כזו תוצג כניצחון ענקי שרק הוא יכול היה להשיג, כיוון ששם את אמריקה פירסט.
עם זאת, צריך לזכור שאג'נדת אמריקה פירסט גמישה כמו כל דבר אצלו. למשל, בקדנציה הראשונה שלו הוא זה שחתם על צו נשיאותי שקרא לחסימת טיקטוק בארה"ב. כשכדור השלג הזה הפך לחוק של ממש, שעליו חתם ביידן, שינה טראמפ את דעתו ב-180 מעלות, גם בעקבות כמה עליות לרגל של מנכ"ל טיקטוק, שו צ'יו, למאר-א-לאגו. ביום ראשון, כשנכנס החוק לתוקפו, טיקטוק החשיכה עצמה לכמה שעות. אבל עוד לפני שהושבע אמר טראמפ כי יחתום על צו שדוחה את כניסת החוק, וטיקטוק חזרה לפעול.
אג'נדת "אמריקה פירסט" של טראמפ גמישה כמו כל דבר אצלו. הוא חתם בזמנו על צו לחסימת טיקטוק, שהפך לחוק. השבוע טיקטוק הוחשכה לכמה שעות, אבל טראמפ הודיע מיד שידחה את החלת החוק
החוקה לא מאפשרת לנשיא לבטל חוק שעבר בקונגרס, אבל הצו הדוחה את החוק יכול מן הסתם להישאר על כנו חודשים ושנים. או שטראמפ יכול בוקר אחד להחליט שהוא כן תומך, שוב, באיסור על טיקטוק לפעול בארה"ב כל עוד היא נשלטת בידי ממשלת סין. האמת היא שאף אחד לא יודע, וכנראה גם טראמפ לא.
מטרה כלכלית מרכזית נוספת של טראמפ תהיה למלא הבטחות שנתן למיליארדרים וטייקונים שתמכו בו עם הרבה מאוד כסף בשנה האחרונה: חיתוך מסיבי של רגולציות, בעיקר בתעשיות הגז והנפט, וקיצוץ נוסף במסים. תוקף הקיצוץ החד במסים שעשו הרפובליקנים ב-2017 יגיע לסיומו בסוף 2025. שר האוצר המיועד, סקוט בסנט, הבהיר כי טראמפ מתכוון להרחיב עוד יותר את ההקלות בחוק החדש שיעביר הקונגרס, שיהיה בשליטה רפובליקנית לפחות בשנתיים הקרובות. בפגישות עם חברי קונגרס הבטיח בסנט ניתוק חד כמעט מכל המדיניות הכלכלית של ממשל ביידן, כולל גישה לעומתית יותר לסין וכוונה לנטוש הסכם מס עולמי ששרת האוצר לשעבר, ג'נט ילן, הגיעה אליו עם יותר מ-100 מדינות.
ומי שהצביע לטראמפ מתוך אמונה אמיתית שהממשל שלו יעזור למעמד הפועלים, עשוי להתאכזב. לא רק שהממשל הזה מורכב מיותר מיליארדרים מכל הממשלים הקודמים ביחד; כאשר בסנט נשאל האם הוא תומך בהעלאת שכר המינימום הפדרלי, שעומד על הסכום המגוחך של 7.25 דולר לשעה, הוא ענה: "לא".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.01.25