כשרינת לוי טנג'י הייתה בהיריון רביעי מתקדם עם שלושה ילדים קטנים בבית, אבא רמי לוי ספק הציע, ספק הורה לה לנהל את מלון "לוסקי" שרכש בסוף הקורונה תמורת 60 מיליון שקל מהאחיות לוסקי. מדובר במלון בוטיק קטן - 35 חדרים ברחוב הירקון בתל-אביב, שנפתח בימים אלה מחדש לאחר שנה וחצי של שיפוצים בעלות של 25 מיליון שקל כולל רופטופ חדש על הגג, בשם "ג'ול" שפירושו בעברית תכשיט – עדי, מחווה לאם המשפחה עדינה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
רינת, שחלמה בכלל להיות שחקנית ותסריטאית, הופתעה מההצעה. אחרי הכל אין לה טיפה של ידע או ניסיון בתחום, או כמו שהיא מודה "לא הייתי פקידת קבלה אפילו יום אחד". מיד אחרי השיחה עם אביה היא התקשרה לאחותה הגדולה יפית, המנכ"לית של רשת הסופרים המשפחתית ויד ימינו של רמי. "אמרתי לה: 'יפית, איך אני אעשה את זה?' והיא אמרה לי: 'אנחנו לא שואלות אנחנו עושות', וכך היה", היא מספרת.
רינת (36) מנכ"לית המלון יושבת בחדר צדדי ושקוף בלובי, צופה על המתרחש, מנהלת את העניינים, כאילו הייתה כאן תמיד.
היה לך ברור שתשתלבי בעסקים של אבא?
"לא. כשהשתחררתי מהצבא רציתי לנסוע לטיול לדרום אמריקה, אבא לא הסכים, הוא אמר לי 'אני לא מוכן שאת תרקדי בפסטיבל בברזיל ואני אשתגע פה מדאגה'. אני ילדה טובה, ראיתי שזה ממש בעצמותיו אז לא נסעתי. התחיל אצלי סוג של תהייה לגבי עצמי, כאילו הכי טבעי היה להיכנס לעסק המשפחתי, אבל לפני הצבא עבדתי ב'יפי'ס', הרשת לממכר בגדים שהייתה ליפית, וגם שם לא מצאתי את עצמי. אחרי הצבא הצטרפתי ליפית שהייתה כבר בשיווק ברשת רמי לוי, עבדתי שנתיים ולא הרגשתי שאני מועילה, רציתי למצוא נישה שמתאימה לי, אני יותר בכיוון של יצירה.
"רציתי להיות שחקנית והגעתי לכתיבה ותסריטאות לצד לימודי מינהל עסקים. אחרי הלימודים התחתנתי, חזרנו בתשובה, נולדו הילדים והייתי כמה שנים עקרת בית, עד שהרגשתי, שזה לא באמת אני, ואני חייבת לצאת מהבית, אבל אז התחילה הקורונה ושוב הסתגרתי בבית, עד שאבא בא עם ההצעה על המלון. הוא אמר לי: 'את גרה בתל-אביב, זה קרוב בשבילך, תלכי תראי'. היה מנכ"ל למלון שנצמדתי אליו, אחרי כמה חודשים הוא עזב, ואבא אמר, 'זה שלך, היה לך מספיק זמן ללמוד'".
זה הרגע שהקוראים יגידו, אם היא לא היית הבת של... בחיים לא היו נותנים לה לנהל מלון.
"אני הבת של רמי לוי ובגיל 35 קיבלתי לנהל מלון בלי שהייתי יום אחד פקידת קבלה. נכון. לא באתי עם רזומה, אבל אני עובדת מאוד קשה להדביק את הפער. תחום הניהול היה לי טבעי, בצבא היו מתחתיי חמש חיילות".
ובכל זאת, לא מדובר במשימה פשוטה בטח כשמדובר בענף שידע משברים רבים.
"נכון, אבל כל תחום מקצועי במלונאות שהרגשתי בו חולשה לקחתי אנשי מקצוע מעולים. אור ברקת מלונאית ותיקה ליוותה אותי בתהליך ההקמה של ג'ול ולמדתי מהר. היום אני זו שמלווה את פרויקט המלון החדש בירושלים ואני באה כבר כבעלת ידע. דווקא בגלל שאני הבת של רמי לוי חובת ההוכחה היא עליי. יש לי אחריות עצומה על האורחים ועל עסק תפעולי שעובד 24 שעות ביממה. גם כשאני בבית עם ארבעה ילדים אני האחראית על המלון. את האורחים לא מעניין מי אבא שלי. אבא הוא בוס קשוח שרוצה תוצאות, זה לא שהוא קנה צעצוע לבת שלו. בסוף הוא קנה עסק שמבחינתו צריך להחזיר את ההשקעה. הרבה כסף הוא הניח פה על הכף. ואני מאוד מודה לו שהאמין בי ועובדת חזק כדי שהוא יהיה גאה בי.
"אני הבת של רמי לוי ובגיל 35 קיבלתי לנהל מלון בלי שהייתי יום אחד פקידת קבלה. נכון. לא באתי עם רזומה, אבל אני עובדת מאוד קשה להדביק את הפער"
"כשמנכ"ל המלון עזב, אבא היה יכול להביא מנכ"ל מקצועי אחר, אבל הוא העדיף לזרוק אותי למים ועל זה אני מודה לו. אני אומרת לו מדי פעם, אם אתה חושב שאני לא ראויה, אני אבין. בינתיים נראה לי שזה בסדר".
ואת מרוצה הפעם?
"במלונאות מצאתי את המימוש שלי, אחרי חיפוש מאוד גדול. גם אמא חושבת כך. הניהול בא לי בקלות, אני מאוד אוהבת אנשים, את היצירתיות בתחום – מיתגנו את המלון מחדש, את פיתוח העסקים. האירוח זה משהו שגדלתי עליו. אמא שלי היא מלכת האירוחים, לא משנה כמה אורחים יהיו וכמה שנציע לה שנביא קייטרינג או שנעזור במשהו, היא מתעקשת לבשל הכל ומארחת בנדיבות. אלה הערכים שהנחילו לי בבית. אמא מהווה עבורי השראה. היא התכשיט של המשפחה ולכן קראנו למלון ג'ול. כשהיינו קטנים היא הייתה עובדת עד הצהריים כמנהלת הכספים ברמי לוי, אחר הצהריים הייתה מתפנה אלינו ובלילה אחרי שהלכנו לישון היא הייתה 'פותחת' את המשרד שלה בסלון: ערמות של ניירת, תשלומים לספקים, משכורות וכו' ועובדת אל תוך הלילה".
איך זה להיות מלונאית בתל-אביב, בלי תיירים בתקופת מלחמה?
"התלבטנו בגלל המצב אם בכלל לפתוח אחרי השיפוצים. המצב מאוד קשה, אין תיירים, התפוסה מאוד נמוכה ועדיין משלמים את כל המסים כאילו כלום. יש מחסור קשה בעובדים. הממשלה חייבת להקל על המלונות, במיוחד הקטנים, בתשלום דמי ארנונה, מים, מסים. אין לנו שום הקלה ושום טיפול הסברתי למצב שנוצר. כשנכנסים בחו"ל לבוקינג להזמין מלון בישראל, מסומן שזה אזור מלחמה. מלונות פה הולכים ונסגרים. זה יפגע בכלכלה, בהיצע ובמגוון של המלונות. התחילו להביא עכשיו עובדים זרים לענף, אבל צריך למצוא להם מגורים וזה מאוד קשה בתל-אביב. רציתי שנזכה באירוויזיון, אולי זה היה מביא קצת תיירים, אבל גם זה לא קרה".
רמי לוי, שהוא גם הבעלים של חברת התעופה ישראייר שלח ידו בשנים האחרונות גם למלונאות ומרחיב את עסקיו בתחום בימים אלה. באמצעות חברת הנדל"ן הפרטית שבבעלותו הוא לקראת סיום בניית מלון מפואר יחד עם שותף, בהשקעה של 180 מיליון שקל בטיילת הנציב בירושלים. המלון החדש יהיה כפוף בניהול לג'ול ולרינת שעברה כנראה את "מבחן אבא" ותחום אחריותה יורחב. בנוסף רכש לוי מלון בפאפוס, שאותו שיפץ והפך לכשר. השקתו נערכה בשבועות כאשר כל שבט לוי — כולל 15 הנכדים, טסו לחגוג את החג במלון.
כל ילדיו עובדים בעסק. יפית (41) כאמור מנכ"לית משותפת עם אביה ברשת הסופרים, נשואה ואמא לשישה. יעקב 38 נשוי ואב לשניים חבר בהנהלת הרשת, שירי הקטנה (34) נשואה ואם לשלושה עורכת דין שעובדת במחלקה המשפטית של חברת הנדל"ן. גם שחר בעלה של רינת, עובד בעסקי הנדל"ן של רמי.
השם של יפית תמיד עלה כיורשת הטבעית, זה לא הפריע לכם האחים?
רינת: "זה הכי טבעי לנו בעולם. זה היה ברור במשפחה שנכון שהיא תמשיך את העסק. יפית היא משהו נדיר, תותחית, מקצועית וכריזמטית, היא לא נבחרה למנכ"לות בגלל שהיא הבת של, היא הכי ראויה לתפקיד, היא עובדת בעסק מגיל 14, עברה את כל המחלקות ומכירה את העסק היטב. היא הוכיחה את עצמה לאורך כל הדרך והאמת, שאף אחד מאיתנו לא רצה לקחת על עצמו את המחויבות הזו. אני מתייעצת איתה המון בנושא ניהול. כשהיינו קטנות לא היינו כל כך מחוברות בגלל פער הגילים, אבל מאז שהפכנו לאמהות הקשר התהדק".
את חושבת שאביך ישחרר בקרוב וייתן לה להיות המנכ"ל לבד, בלעדיו?
"שאלה טובה. לא בטוח שהוא יודע לשחרר, אבל אני לא חושבת שהוא מסוגל. לדעתי הוא ואמא בנקודה זמן שכבר צריך לנוח, לקטוף את הפירות. נכון שהיום העומס עליו ברשת פחת, אבל עדיין הוא שם ועדיין יש עומס. הוא לא יכול לשבת בשקט, זה בטבע שלו, המוח אצלו עובד כל הזמן. מחשבות של איך להתפתח, לאיזה עוד תחומים אפשר להיכנס? מה שמייחד אותו זה האותנטיות שלו והערכים של פעם. לא תשמעי אותו אף פעם מלכלך על מתחרים. גם לא מתייפף בציבור. תמיד נאמן לדרכו".
רינת, כמו כל אחיה, חזרה בתשובה. היא ובעלה מפעילים בית חב"ד בביתם (קוטג' ברמת אביב הירוקה).
"גדלתי בבית מסורתי. את האלוקים גיליתי רק בגיל 22. אחרי השחרור מהצבא היה לי משבר מי אני, מה אני, תמיד הרגשתי שבכל מקום שבו אני נמצאת אני צריכה להיות ראויה, גם אם קיבלתי את כל השפע שיש לי - רציתי להגיע למקום הזה כי אני ראויה. הבנתי שאי-אפשר רק לקבל, רציתי לתת משהו בחזרה לעולם. התחלתי ללכת לשיעורי תורה. בעלי מצפת, הכרנו במסיבת סילבסטר. התחלנו לשמור שבת יחד. הוא אמר לי, יש שלושה דברים שאני רוצה: שמירת טהרת המשפחה, חינוך דתי וכשרות. הסכמתי. אנחנו שייכים לזרם חב"ד. הקמנו את עמותת מרכז אביב שעוסקת בחיבור לזהות היהודית. חלק מהפעולות שלנו זה אירוח לארוחות שישי וחגים, חלוקת מצות שמורות בפסח, בדיקת מזוזות, הדלקת נרות בחנוכה ועוד. הבת שלי בת התשע לומדת בבית הספר של חב"ד ביפו, כולל לימודי ליבה. הבן ביד אליהו ואחיו בגן חב"ד ליד הבית.
"היום בדיעבד אני מצטערת שלמדתי בבית ספר מעורב של בנים ובנות, זה גורם להסחת דעת מיותרת. אצלנו בבית אין טיקטוק ואינסטגרם. יש לילדים טלפון כשר, אבל יש לנו חברים מכל הסוגים והילדים חשופים לכל הסגנונות".
זה לא קשה לילדים?
"הבת מקטרת, אבל אנחנו חזקים".
ואיך הגיבו ההורים?
"בגלל שכולנו חזרנו בתשובה, זה אילץ אותם לשנות דברים בסגנון חייהם. היום הם לא נוסעים בשבת, לא עורכים קידוש כשהטלוויזיה פתוחה. אבא אומר שהחזרה בתשובה שלנו, זה הדבר הכי טוב שקרה לו".
מאז שפגשתי אותך לפני שנה וחצי נוספה לך פאה, את ממשיכה להתחזק?
"אני עם פאה כי אני חב"דניקית, יפית אחותי בזרם אחר עם כיסוי ראש. מה שקרה זה שבעבר חשבתי שבשביל להיות ראויה לכיסוי ראש אני צריכה להיות רבנית שמקיימת תרי"ג מצוות ואז הבנתי שכל מצווה בפני עצמה, ושגם אם אני עדיין לא חזקה בכל, זה לא אומר שאני לא יכולה לשים. האמונה הבסיסית בחב"ד שאני מתחברת אליה היא שאנחנו שליחים ונמצאים פה בשליחות".
היית קצינה בצבא, סרן במיל', יפית הייתה מד"סית. מה את חושבת על גיוס חרדים לצה"ל?
"הדעה שלי היא שאם חרדי לא רוצה לעשות צבא מטעמי דת הוא חייב לעשות משהו אחר למען המדינה: שירות לאומי, פתיחת בית חב"ד וכדומה. אבל אם אתה לא הולך לישיבה אתה חייב להתגייס. לא קשור לחילוני או דתי. כל אחד צריך לשרת באיזו דרך את המדינה".
את חלום המשחק רינת עדיין לא גנזה. סרט פרי עטה שהפיקה בעצמה בכיכובם של תום אבני והילה סעדה עומד לצאת לאקרנים. אבל מאז שאביה קרא לה לעסקי המלונאות היא מרגישה ששם המימוש האמיתי שלה.
אמרת שהסרט שכתבת והפקת כבר בתהליך הפצה, על מה מדובר?
"הסרט הוא על זוג הורים וילד עם חיים משפחתיים מושלמים עד שבדיקות של הילד חושפות סוד שהם יוצאים למסע בעקבותיו. זה קשור גם לחוויה אישית שעברתי לאחר לידת בתי הבכורה, כשרק בדיעבד הבנתי שחוויתי דיכאון לאחר לידה. הרגשתי שרק אני עוברת את זה, לא הבנתי איך הפכתי לאמא ואני לא מאושרת. לא הבנתי אז את מה שאני יודעת היום, שזה טבעי. חלק מהחוויה הזו בא לידי ביטוי בסרט. ועדיין, החלום הכי גדול שלי זה לעשות סרט על אבא".
