זה היה אחד מרגעי השפל של התעשיות הביטחוניות מאז 7 באוקטובר. נציגי החברות הישראליות הופתעו לגלות זמן קצר לפני פתיחת תערוכת הנשק היוקרתית בפריז, שהביתן שלהם נחסם בקירות שחורים על ידי המארגנים הצרפתיים, שהורו להם לא להציג "נשק התקפי". בראיון ל"ממון" מציע מנכ"ל רפאל, יואב תורג'מן, לקחת את האירוע בפרופורציה הנכונה. "לא מדירים אותנו מכל התערוכות, רק לאחרונה הצגנו בתערוכה בלונדון", הוא אומר. "מה שקרה בפריז לא היה נעים, אבל בזכות המקרה זכינו לחשיפה גדולה מהרגיל ואמרנו למבקרים: 'לא נותנים לנו להראות את היכולות שלנו בתערוכה, אז הצגנו אותן בטהרן'".
צחוק בצד, תורג'מן מודה שהוא לא מקל ראש בתדמית הקורסת של מדינת ישראל בעולם, שעלולה לפגוע בעסקי המיליארדים של רפאל. בחודשים האחרונים ביטלה ספרד הזמנות ביטחוניות מרפאל ומאלביט מערכות בסכום עתק של כ-600 מיליון יורו. רק לפני כשבועיים משרד ההגנה הספרדי ביטל התקשרות עם רפאל בהיקף של 200 מיליון יורו לקראת רכש של עשרות מערכות "לייטנינג 5", המאפשרות להנחות פצצות אוויריות מטווח של 100 ק"מ. בחודשים האחרונים ספרד הודיעה גם על ביטול רכש של טילים נגד טנקים מסוג "ספייק" מתוצרת רפאל בסכום של כ-250 מיליון יורו, לאחר שראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס ביקר בחריפות את פעולות ישראל בעזה.
עכשיו, בעקבות חתימת ההסכם בין ישראל לחמאס — תורג'מן מקווה שהסנטימנט העולמי השלילי נגד ישראל והתעשיות הביטחוניות שלנו ידעך. "ברור שהיה לנו חשש שמקרה החרם ספרד יהפוך לתופעה גורפת. אין ספק שסנטימנט המלחמה שהיה שלילי כלפינו לא עשה טוב לעסקים שלנו, אני מניח שהסנטימנט העולמי השלילי יתמתן בעקבות הפסקת המלחמה ושתהיה לנו אווירה יותר נוחה לעשות עסקים. זה טוב לרפאל, אבל כמובן שקודם כל ההסכם טוב למדינה, למשפחות החטופים, לחיילים שחוזרים הביתה. אני לא חושב שיש אדם במדינה שלא נרגש ולא מצפה לרגע הזה ביום שני שהחטופים יחזרו.
"מצד אחד כולנו שמחים, מצד שני גם חוששים ומודאגים. עד שלא נראה את החטופים בעיניים לא נאמין שזה קורה. יש לנו צד שני שלא מכבד הסכמים ולא פועל לפי אמות מוסר מקובלות. מדובר באירוע אסטרטגי — נשיא ארצות הברית רתם בעוז את ראשי כל המדינות המוסלמיות ואת ישראל כדי להביא אותנו לנקודה לא פשוטה, אני מניח שעבור המנהיגים שלנו זה לא פשוט להתכנס לאירוע הזה. אבל זה החוב שלנו, החוב המוסרי שלנו כחברה וכמדינה. היינו חייבים להחזיר אותם הביתה, ועשינו את זה לצערי, לאט מדי. לחלק מהחטופים זה כבר מאוחר מדי".
אם המלחמה באמת תסתיים, צה"ל יהיה זקוק לפחות חימושים — איך זה ישפיע על רפאל והתעשיות הביטחוניות בכלל?
"אנחנו לא בנויים רק על צה"ל, 50 אחוז מהשוק שלנו הוא בינלאומי, התעשיות הביטחוניות הישראליות מתאפיינות באחוז ייצוא מאוד גבוה. גם בהיבט של צה"ל זה לא עובד כך שביום של הפסקת האש מפסיקים לייצר חימושים. התוכניות מול צה"ל הן רב-שנתיות, וצריך לזכור שרוב הנשק שלנו הוא ברמות תחכום גבוהות ונועד לזירות רחבות יותר, לדוגמת מתקפת הטילים מאיראן, כך שהזירה בעזה עצמה פחות רלוונטית לנו. מעזה כבר לא יורים עלינו זמן רב יחסית, אבל המתיחות והאיומים בזירת המזרח-התיכון ללא קשר לעזה — נמשכים.
"והכי חשוב, כשאני מסתכל על צבר ההזמנות שלנו שעומד על 67 מיליארד שקל, מובטחות לנו ארבע שנות עבודה קדימה גם אם לא תיכנס שום עסקה חדשה. אני מאמין שהאווירה השלילית נגד ישראל לא תדעך ביום אחד, אבל תדעך ובסופו של דבר נחזור להיות שחקן מאוד מרכזי בזירה הבינלאומית. זה נושא מורכב, יש מדינות שמטילות עלינו אמברגו ולא מוכרות לנו נשק, אבל ממשיכות לקנות מאיתנו".
נתקלתם בעבר במקרים של ביטול עסקאות על רקע מדיני כמו במקרה של ספרד?
"לא, אבל מבחינת רפאל לא מדובר באירוע שובר שוויון. ספרד מדינה אירופית אבל לא כזאת משמעותית. עבורנו, הם לא לקוח מרכזי".
במגעים שלכם עם הדרג הצבאי-מקצועי בספרד, ניסיתם לשנות את הגזירה?
"לא נכון לנו לבחוש באסטרטגיה פוליטית של מדינה. אני מקווה שבסופו של דבר לא יהיה ביטול, אבל אני לא יכול להתעלם מהאווירה באו"ם ומהצהרות של מדינאים באירופה שמעוררות דאגה — גם עסקית וגם מדינית. אני מאמין שבסוף הרוב הדומם באירופה יגיד את דברו, אם מסתכלים על המדינות הכי קיצוניות לנו כמו ספרד, הן כאלו שיש להן בעיות פנים וכדי להסיח את דעת הציבור שלהן, הן עושות מלחמות בחוץ. בכל מקרה, צבר ההזמנות שלנו בעולם בצמיחה ואנחנו מקבלים יותר הזמנות ממה שסיפקנו".
איך הספרדים הסבירו את הביטול?
"עד כה לא קיבלנו הודעה פורמלית מספרד על ביטול", תורג'מן מפתיע.
אף גורם ספרדי רשמי לא הודיע לכם שהעסקה מבוטלת?
"לא, הם לא יצרו איתנו קשר, לא קיבלנו מכתב פורמלי וגם באופן טבעי אין לנו עניין להתחיל לחפור בזה מולם. עד שלא נקבל הודעה על ביטול חוזה כמו שמקובל בעולם העסקי, מבחינתנו הפרויקט קיים. ההחלטה של הדרג המדיני בספרד לבטל הזמנה, פירושה לוותר על יתרון צבאי שלהם מול האיומים שאיתם הם מתמודדים. יש לנו יחסים ארוכי שנים עם הצבא הספרדי. הם רכשו מאיתנו מערכות רבות כולל טילי ספייק, והם עשו את זה כי המערכות שלנו טובות יותר משל האחרים.
"הספייק", אומר תורג'מן, "הפך ללהיט בשדה הקרב, מדובר במערכת המתקדמת בעולם מסוגה, שנמצאת בשימוש ב-40 מדינות, בהן 20 מדינות נאט"ו. כשגוף צבאי בוחר מערכת נשק שהכי מתאימה לו והדרג המדיני מבטל לו — הוא מאבד יכולת שמאוד רצה ושיש לו בה צורך. ביטול הזמנה זה אירוע קיצון, שיוצר נזק גם לצד המבטל, לא רק באובדן היתרון הצבאי, אלא גם בצד הכספי. הם יצטרכו לשלם סכום משמעותי עבור ההוצאות והנזק שנגרמו ליצרן עבור ציוד שלא סופק. טילי הספייק כבר בשימוש צבא ספרד והתשתיות של הצבא מותאמות להם, זה לא פשוט ויצריך מהם השקעות גדולות להתאמה לספק וסוג נשק אחר".
האתגר החדש מול איראן
יואב תורג'מן לא האמין שיזכה במכרז לתפקיד מנכ"ל רפאל. הוא אמנם מילא לפני כן שורה של תפקידים בכירים בתעשיות הביטחוניות, אבל העריך שסיכוייו נמוכים, בעיקר בגלל העובדה שתפקיד מנכ"ל רפאל היה שמור לאורך השנים למי שצמח מתוך הארגון או לחילופין לאלופים בצה"ל. אבל זה קרה ולפני יותר משנה וחצי נכנס תורג'מן לתפקיד המאתגר במהלך מלחמת חרבות ברזל. הוא הביא עימו ניסיון רב במערכות יירוט מתקופתו בתעשייה האווירית כראש מינהלת החץ וכמנכ"ל אלתא. רפאל מפתחת ומייצרת חלק ניכר ממערך היירוטים לטילים — כיפת ברזל, קלע דוד ומערכת הלייזר "אור איתן" (מגן אור) שתיכנס בקרוב לפעולה, בנוסף למערכת "מעיל רוח", להגנה על טנקים מפני טילים. המערכות של רפאל רשמו הצלחות פנומנליות במהלך המלחמה — וההתעניינות בהן בעולם שוברת שיאים. "מספר היירוטים שביצעו מערכות ההגנה של רפאל בשנים האחרונות", מתגאה תורג'מן, "גדול ממספר היירוטים בכל שאר העולם ב-50 השנה האחרונות".
המלחמה הביאה לשגשוג שכמותו לא ידעו רפאל, התעשייה האווירית, אלביט ועוד שורה של חברות ביטחוניות ישראליות, שרושמות רווחי שיא מאז תחילת המלחמה.
למרות התוצאות המופלאות, נפלו פה טילים איראניים לא מעטים שזרעו הרס רב. אומרים שהאיראנים הפיקו לקחים, למדו את מערכות היירוט שלנו ועברו למטחים צפופים ועוד כל מיני פטנטים שאסורים בפרסום.
"בישראל כולנו הולכים בהרגשה שלא משנה מה יירו עלינו, נצליח ליירט הכל ובכל פעם מופתעים שיש טיל אחד שמצליח לחדור. אחוזי היירוט שלנו הם הטובים ביותר בעולם. לפעמים יש זליגה, זה מצער, אבל אסור לשכוח שיש לנו 90% אחוזי יירוט, אין לזה אח ורע בעולם. ירו עלינו במלחמה יותר מ-30 אלף רקטות וטילים. בכל מדינה אחרת זה יכול היה להסתיים במרחץ דמים נורא. היו לנו קורבנות אבל בסדרי גודל נמוכים בהרבה ממה שהיה יכול להיות אילולא מערך ההגנה האווירית שלנו. ברור שזה מקרה רע כשטיל אויב פוגע, אבל אחוזי היירוט שלנו לא ירדו עם הזמן".
התחושה הייתה שככל שהמלחמה עם איראן התקדמה הפגיעות שלהם היו יותר קשות.
"אנחנו כן מבחינים במרוץ למידה אצל האיראנים. זה נכון שבאפריל ובאוקטובר הם ירו מטחים צפופים יותר, אבל לא הופתענו, ומערכות קלע דוד וכיפת ברזל התמודדו עם זה לא רע. היתרון שלנו הוא שמלכתחילה בנינו מערכות שאוספות מידע בזמן אמת ומאפשרות ניתוח בזמן קצר לשיפור ביצועי המערכת. כל אירוע של אי-הצלחה מתוחקר כאילו הוא כישלון מוחלט".
בשבועות הקרובים תיכנס לפעילות מערכת הלייזר המדוברת של רפאל, "אור איתן" המוכרת יותר בשם "מגן אור". מדובר בגיים צ'יינג'ר אמיתי, מערכת שנדמית כאילו לקוחה מסרט מדע בדיוני והראשונה מסוגה בעולם שנכנסת לפעילות מבצעית. בשלב הנוכחי היא יעילה לטווח יירוט של עד כעשרה קילומטר ותתווסף למערכת כיפת ברזל ותשלים אותה. "מדובר במימד נוסף שישפר את אחוזי היירוט שלנו", מבטיח תורג'מן, "וזה עוד לפני שדיברנו על ההיבט הכלכלי: עלות יירוט בודד בלייזר היא כ-3-2 שקלים, שזה מחיר עלות החשמל להפעלתו, לעומת עשרות אלפי דולרים לטיל מיירט של כיפת ברזל והרבה יותר לטיל אווירי".
הטענה היא שקשה לסמוך עדיין על קרן הלייזר בגלל שהיא פועלת היטב רק בתנאי מזג אוויר אופטימליים.
"אור איתן ייחודי בכך שגם בתנאי מזג אוויר פחות טובים שמפריעים לקרן להתמקד, היא תוכל לפגוע במטרה בגלל טכנולוגיות אופטיות מתקדמות שפיתחנו. הלייזר ישנה את 'כלכלת החימושים' ואת העול הכלכלי על המדינה: במקום ליירט רחפנים שעולים כמה עשרות או מאות דולרים בטיל של כיפת ברזל שמחירו עשרות אלפי דולרים, נוכל ליירט במחיר של שלושה שקלים. זה נכון שגם איראן מגיבה לשיטות ההפעלה החדשות שלנו ולכן הגדלנו כבר לפני שנה את תקציב המו"פ שלנו ב-35% כדי להכין את התשתיות להפתעה הטכנולוגית הבאה של האיראנים. אני יודע מהן היכולות ההנדסיות ויכולת ההגנה האווירית שלנו ויכול להגיד בביטחון שהן כמעט בלתי נתפסת בכל סדר גודל. ובהשאלה, אנחנו בתיכון, בעוד ששאר העולם עדיין בבית ספר יסודי".
אני אחדד, הפחד הגדול אצל האזרח הממוצע הוא שהסיבוב הבא יהיה קשה בהרבה כי גם הצד השני למד את נקודות החולשה שלנו. רק לאחרונה פורסם שהאיראנים ביצעו ניסויים בטילים היפרסוניים, שטסים במהירות על-קולית, ובניגוד לטילים הבליסטיים קשה יותר לחשב את המסלול שלהם וליירט אותם.
"כל מי שגר במזרח התיכון יש לו סיבה מוצדקת להיות מודאג. אומרים ביהדות 'אשרי איש מפחד תמיד'. אחרי עם כלביא ברור לכל העולם שאנחנו מעצמה מבחינה טכנולוגית. ישראל הוכיחה עליונות שומטת לסתות במודיעין לצד עליונות אווירית: רוסיה כבר שלוש שנים במלחמה ולא מצליחה להשיג עליונות אווירית באוקראינה, במרחק 100 ק"מ מהגבול שלה — אנחנו השגנו עליונות תוך 24 שעות במרחק של 1,500 ק"מ מאיראן. אני לא מזלזל ביכולות הטכנולוגיות של איראן, אבל אני מציע לנו לחשוב בראש של אזרח איראני שמבין שיש לנו את היכולת לדעת כל מה שקורה אצלו, מי נמצא איפה ואיך לפגוע בו, ללא הפרעה או יכולת להתגונן. לנו זה אולי נראה יכולות טריוויאליות, אבל זה ממש לא. גם העובדה שנהיה המדינה הראשונה שמפעילה לייזר להפלת טילים לא טריוויאלית, זה משנה את כללי המשחק בזירת הקרב. וזה לא רק היתרון הטכנולוגי: מדינת ישראל הפתיעה רבים עם הנחישות שהפגינה והאומץ. לא העריכו את היכולות של דור הטיקטוק".
מה לגבי האיום ההיפרסוני?
"הנושא ההיפרסוני ומימד החלל, זה איום חדש, הסינים מציגים יכולות שלא היו בעבר. במצעד הגדול האחרון שלהם הם חשפו טילים שטסים במהירות של פי 5 ממהירות הקול, אלו טילים שלא עושים מסלול בליסטי וקשה לצפות את המסלול שלהם. הם יכולים לשנות מסלול בצורה משמעותית תוך כדי תנועה. לקחנו על עצמנו לפתח את היכולות להתמודדות עם הנשק ההיפרסוני העתידי. אנחנו עובדים על 'קלע חד' שמצוי בפיתוח מתקדם כבר שנים, ותהיה בו פריצת דרך טכנולוגית חדשה. אני בתקווה שהפתרון יהיה מבצעי עוד לפני האיום. אגב, גם החץ יודע להתמודד עם איומים של נשק היפרסוני".
שנתיים ללא שינה
תורג'מן (63) נשוי בשנית ואב לחמישה ילדים, מתגורר במושב בעמק יזרעאל, שהוקם בשנות ה-30 על ידי הסבא והסבתא היקים של אשתו. הוא גדל בחדרה, הוריו שעלו ממרוקו בשנות ה-50 גידלו שישה ילדים. אביו ז"ל עבד בצמיגי אליאנס ואמו הייתה גננת מיתולוגית בשכונת נווה אליעזר. יש לו שתי בנות מנישואיו הראשונים: הגדולה בת 35, ד"ר למדעי הרפואה, מרצה בפקולטה לרפואה ואמא לשלושה ילדים; השנייה בת 32, מהנדסת אלקטרוניקה. אשתו השנייה שרון קלינאית תקשורת. מנישואיו איתה נולדו לו שלושה ילדים, כולם כיום בשירות צבאי: הגדול בן 26, קצין בסיירת גבעתי שייצא בקרוב ללימודי הנדסה מטעם הצבא, האמצעי בן 22 בשירות סדיר, והצעירה, בת 19, חיילת ביחידת הבקרה של חיל האוויר.
"התפקיד ברפאל, בתוספת שלושה ילדים שמשרתים בצה"ל, לא מותיר הרבה זמן לשינה בלילה", הוא אומר. "לכולנו בשנתיים האחרונות יש פחות מנוחה, אבל אלו שנות מבחן. אני מרגיש כאילו כל כובד האחריות של המדינה על הכתפיים שלי. האחריות שלי היא לסייע למערכת הביטחון להגן על האזרחים ולצה"ל — אני רואה בזה שליחות".
רשימת התארים האקדמיים שלו מעוררת השתאות. הוא בעל תואר שני בהנדסת חשמל ותארים במינהל עסקים, במדעי המדינה ובמשפטים מאוניברסיטת תל-אביב. "הייתי תמיד תלמיד טוב", הוא מספר, "כשכולם קראו פטריק קים, אני קראתי ז'ול ורן ואנציקלופדיות. בצבא התגייסתי לקורס חובלים, סיימתי לתוך מלחמת לבנון השנייה, שירתי בשייטת 3 כקצין ואז יצאתי ללימודי הנדסה מטעם הצבא. שירתי בחיל הים 25 שנה, בתפקיד האחרון הייתי ראש מחלקת מערכות לחימה ומי שאחראי על פיתוחן. השתחררתי ב-2007 בדרגת אלוף משנה ומשם המשכתי ישר לתפקיד ראש מינהלת החץ בתעשייה האווירית, הייתי שותף לפיתוח חץ 2 והתחלנו לפתח את חץ 3. כל כמה שנים עשיתי פסק זמן ללימודים. ב-2018 מוניתי למנכ"ל אלתא - חברת בת של תעשיה אווירית שמפתחת מערכות אלקטרוניות צבאיות".
למדת בחינוך דתי, בחרת ללכת לישיבה תיכונית, והיום אתה חילוני. מה גרם לשינוי?
"גדלתי בבית מזרחי מסורתי, האחים שלי למדו בחינוך החילוני ואני מתוך בחירה הלכתי לישיבה תיכונית כי זה מצא חן בעיניי. בגיל 24, אחרי 10 שנים בדת, נפרדתי לשלום מהעולם הדתי מתוך אכזבה — ציפיתי לראות רמה ערכית גבוהה יותר ממה שמצאתי בפועל. אני מתכוון גם לנושא הגיוס לצה"ל של החרדים. בתי המקדש חרבו על שנאת אחים וזה מאכזב אותי שכולנו לא למדנו את הלקח".
המעבר לרפאל
תורג'מן נחשב לאחד המנהלים הבכירים והוותיקים בתעשייה האווירית. המעבר שלו ליריבה הגדולה לא התקבל אצל רבים במקום העבודה הקודם שלו בעין יפה. "הייתי עוזב את התעשייה האווירית בכל מקרה גם ללא זכייה במנכ"לות רפאל", מבהיר תורג'מן. "הגעתי לתפקיד מנכ"ל אלתא — השני בחשיבותו בארגון לפני מנכ"ל תעשייה אווירית. הייתי כבר חמש שנים וחצי בתפקיד ולא הייתה לי כוונה להמתין כל כך הרבה זמן לסיום תפקידו של המנכ"ל בועז לוי. הגשתי מועמדות לרפאל למרות שחשבתי שהסיכוי שלי לא גבוה כי לכל אורך השנים המועמדים לתפקיד או צמחו מבפנים או היו אלופים בצה"ל. אני לא גדלתי בתוך רפאל, אבל זכיתי. זה נכון שלא אהבו את זה בתע"א".
למה בחרת דווקא בחברה ממשלתית נוספת כמו רפאל? היית יכול לעבור לתעשיות הפרטיות ואולי גם להרוויח יותר.
"מה שמשך אותי ברפאל הוא שבעיניי מדובר בגוף מדעי עם יכולות כמעט מעצמתיות, מדובר בחברה הכי מרכזית בהוויה הביטחונית של ישראל. רפאל היא הספקית הגדולה ביותר של משרד הביטחון, אבל ביי פאר גדולה מכולם בביטחון הלאומי. מבחינה עסקית, אני מכיר את רפאל עוד משנות ה-80 דרך סדרה של פרויקטים שהייתי שותף להם בחיל הים - הייתי אחראי על ברק 1, הטיל הימי הראשון בעולם נגד טילים. עולם היירוטים מוכר לי היטב מהחץ ומאלתא שאחראית על המכ"מים שמשרתים את כיפת ברזל ואת החץ — יש לי היכרות עמוקה עם כל המיירטים בישראל".
בכל זאת אתה זה שדוחף להנפקת רפאל בבורסה, למרות פעילויות מסווגות שהיא מבצעת?
"לרפאל אין עדיין תוכנית הנפקה ביצועית, בניגוד לתע"א, שאושרה לה הנפקה על ידי ועדת שרים להפרטה. אני בעד הפרטה כי חברה לא ממשלתית זריזה ויודעת להגיב מהר יותר, השיקולים העסקיים שלה יותר מדויקים מחברה ממשלתית. ההנפקה תאפשר לנו להתמודד טוב יותר עם השינוים המהירים בשוק הגלובלי ולרכוש חברות. זה ייתן לנו יתרון תחרותי. חברה ממשלתית נתונה לרגולציה שמכבידה על פעילותה. כמעט בכל מדינות המערב, החברות הכי מסווגות ביטחונית — הן ציבוריות".
צעד כזה מעורר חשש מזליגה של סודות ביטחוניים.
"בקשר לחששות האלה, למדינה יש יכולת רגולציה שתבטיח את שמירת הפעילות המסווגת".
מה אתה חושב על המצב ההזוי בתע"א, שבגלל ריב פוליטי בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לבין השר הממונה על החברות ממשלתיות דודי אמסלם, החברה כבר שנה ללא יו"ר ומתנהלת עם דירקטוריון חסר?
"אני לא רוצה להיכנס לצד הפוליטי. ברור שצריך למנות יו"ר ודירקטורים ולעבוד בפסים נורמליים. ברפאל יובל שטייניץ הוא היו"ר ולא נתקלתי בבעיה דומה".
איזה חלום היית רוצה להגשים כשהמלחמה תסתיים ואחרי שתסיים את התפקיד הלחוץ ברפאל?
"התוכנית שלי הייתה ללמוד אצל הבת שלי רפואה. זה לא יצא לפועל בגלל המצב, אבל עדיין לא ויתרתי".
