בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, כשראיינו ל"ממון" את שני מייסדי ארמיס (Armis) יבגני דיברוב, 37, ונדיר יזרעאל, 40, שוויה של החברה הוערך ב-3.4 מיליארד דולר, מספר עובדיה הגיע ל-650 (מחציתם בישראל) וקצב ההכנסות שלה התקרב ל-200 מיליון דולר בשנה. השבוע, עם רכישתה על ידי סרוויס-נאו (Service now) האמריקאית תמורת סכום יותר מכפול – 7.75 מיליארד דולר, מספר העובדים מגיע כבר ל-950, וקצב ההכנסות מתקרב ל-340 מיליון דולר בשנה.
קצב הגידול המסחרר הזה הוא תמצית סיפור ההצלחה של ארמיס, אחת מספינות הדגל של תחום הסייבר בארץ ושל ענף ההייטק כולו; האקזיט, הרביעי בגודלו אי פעם בהייטק הישראלי, הוא סיום דרמטי לשנת שיא היסטורית של אקזיטים בארץ. בניגוד לכל החששות הנובעים ממעמדה המעורער של המדינה בעולם, ובתוך כל השכול והמתח הפנימי הגובר בתוכה, מתברר כי הביקוש הבינלאומי לסחורה שהיא מספקת בתחום ההייטק – ובעיקר הסייבר עדיין גבוה: סך האקזיטים של חברות הייטק ישראליות השנה הגיע לסכום חסר תקדים של 80 מיליארד דולר.
למרות שכל אחד מהשניים עומד להכניס לכיסו כ-465 מיליון דולר בעקבות האקזיט, זה לא היה חלומם המקורי של דיברוב ויזרעאל. לאורך 11 שנות קיומה של ארמיס הם שבו והצהירו כי הם מתכוונים לטפס הרבה יותר גבוה – להנפיק אותה ולהפוך אותה לחברה ששווה עשרות מיליארדים. הצהרות דומות, אגב, פיזר בזמנו גם אסף רפפורט, מייסד WIZ, לפני שזו נמכרה בתחילת השנה לגוגל ב-32 מיליארד דולר. אפילו בגיוס האחרון שביצעה ארמיס לפני חודש בלבד, בנובמבר, בהיקף של 435 מיליון דולר, עוד אמר דיברוב ש"מכירה מלאה אינה על הפרק", וטען כי ארמיס מתכוונת להגיע בתוך שלוש שנים לקצב הכנסות שנתי של מיליארד דולר ולצאת להנפקה בסוף 2026 או בתחילת 2027.
בפועל, מאחורי הקלעים, ימים ספורים אחרי הגיוס, כשדיברוב עדיין מתאושש ממחלה בניו-יורק, החל כבר המו"מ האינטנסיבי החשאי עם סרוויס-נאו. את השיחה המשמעותית הראשונה עם נשיא החברה, אמית זבארי, ניהל עוד בניו-יורק, בסלולרי, בעודו עושה את דרכו במונית לנמל התעופה JFK. דקות לאחר שהגיע לנמל, עדיין תוך כדי שיחה, גילה כי הטיסה שלו היא בכלל מניוארק, ניו-ג'רזי. תוך כדי מו"מ, כשהסמארטפון צמוד לאוזנו, מיהר לתפוס מונית נוספת, והגיע לשדה ברגע האחרון.
"דיברנו תמיד עם הצוות על הנפקה", הודה דיברוב השבוע, "זה היה באמת הכיוון שאליו הלכנו. כך גם בנינו את החברה כמעט מכל בחינה – הפרמטרים הפיננסיים, הצמיחה ופלטפורמת המוצרים. אבל התרשמנו מההנהלה של סרוויס-נאו; מהאמון שהם נתנו בנו, ומהתוכניות שלהם לגבי מה שהם רוצים לבנות כאן – יחידה שתצמיח את עסקי האבטחה שלהם, איתם נוכל לכבוש את השוק הרבה יותר מהר, ולהגיע למיליארדים במכירות מהר יותר ממה שהיינו יכולים לעשות בצורה עצמאית".
חשוב גם לזכור כי עם כל הכבוד לשני המייסדים, החלטות כאלה בחברות בסדר הגודל של ארמיס מתקבלות על ידי בעלי המניות, ואלה מונעים לא אחת מן הצורך לגרוף רווחים גדולים בזמן קצר. מי שמחזיקה במניות השליטה בחברה מאז 2020 היא קרן אינסייט, שהרווח שלה מן העסקה צפוי להגיע ל-4.2 מיליארד דולר.
החלומות לא היו בשמיים: מערכות ההגנה של ארמיס נגד מתקפות סייבר מאבטחות כיום כ-2,000 ארגונים ברחבי העולם, מתוכם 35 חברות "פורצ'ן 100" – 100 החברות הגדולות בארה"ב – ושבע מתוך העשירייה הראשונה שלהן; מ"קולגייט-פלמוליב" ועד "מונדלז" (חברת האם של "מילקה", "טובלרון" ו"אוראו"). מדובר גם בארגוני מגזר ציבורי וגם בגופים פדרליים וממשלתיים ברחבי העולם, לרבות בממשל הפדרלי האמריקאי. היא מגינה על יותר ממיליארד מכשירים המחוברים בדרך כלשהי לרשת.
רמז נוסף לסיבות שבגללן שינו השניים את דעתם אפשר למצוא במה שאמר לנו יזרעאל בפברואר 2024: "יש יותר מדי חברות סייבר; המציאות הכלכלית וההזדמנויות החדשות שנולדו בקורונה יצרו מצב שבו כולם פתחו חברות. הרף הנדרש להקמת חברה לפני שנתיים או שלוש היה נמוך מאוד, וכך נולדו חברות שהיום לא היו קמות מלכתחילה. היום אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה החזקים שורדים או שמתרחשים כל מיני חיבורים ואיחודים".
על פי החוזה עם סרוויס-נאו, שני היזמים – כמו שאר עובדי החברה – יישארו בתפקידיהם הנוכחיים. לא ברור עדיין אם המותג "ארמיס" ישרוד או שהחברה הישראלית תתפקד גם כלפי חוץ תחת המותג סרוויס-נאו.
בלי כפית זהב בפה
למרות שהם תוצר קלאסי של יחידות העלית של אמ"ן, 8200 (יזרעאל) ו-81 (דיברוב) – שם הכירו לראשונה במהלך עבודה משותפת על פרויקט שזכה בפרס ביטחון ישראל – אף אחד מהם לא עונה לסטריאוטיפ: דיברוב, המשמש כמנכ"ל, נולד בדנייפרו שבאוקראינה. הוריו התגרשו כשהיה בן שנה והוא עלה לישראל בגיל 4 עם אמו, סבו וסבתו, שהשתקעו בשכונת שעריים ברחובות ("מעולם לא הכרתי את אבא ואנחנו לא בקשר"). לאחר שירותו הצבאי השלים תואר ראשון במדעי המחשב בטכניון. במשך שנה עבד במלאנוקס (היום Nvidia), ואז הצטרף למייסדי חברת אדאלום (אסף רפפורט ושותפיו שבהמשך הקימו את WIZ). כשזו נמכרה למיקרוסופט, התפנה להקמת ארמיס.
יזרעאל, לעומתו, המשמש בחברה כמנהל הטכנולוגיה הראשי (CTO), גדל בקריית-אתא. אמו, שעברה תאונת דרכים קשה, סבלה מנכות ועיוורון כמעט מוחלט ונזקקה לתמיכת שני ילדיה. הוא היה תלמיד בישיבה תיכונית, ובלילות למד עצמאית תכנות מחשבים בעזרת ספר שקיבל מאביו. אחרי שירות של 6 שנים ב-8200, למד מדעי המחשב ופיזיקה בטכניון. שם, בתוכנית המצטיינים "לפידים", פגש מחדש את דיברוב. בסוף השנה הראשונה כבר החל לעבוד במרכז הפיתוח של גוגל בישראל. ב-2014 חבר ליבגני להרפתקת ארמיס. בשנים האחרונות התגורר יזרעאל בקנדה, משם ריכז את פעילות החברה בצפון אמריקה. בימים אלה הוא נערך לחזרה לארץ.
העובדה ששניכם לא נולדתם עם כפית זהב בפה, שאלנו אותם, היא גורם מדרבן להצלחה? "רעב", סיפר יבגני, "הוא גורם מאוד חשוב. אמא, סבא וסבתא היו בעלי מקצועות נחשבים באוקראינה – אמא כלכלנית עם תואר שני, סבתא ניהלה בית מרקחת, סבא היה מהנדס גז. הוא השיג עבודה בפזגז וביום הראשון הגיע עם חליפה, אבל אמרו לו 'הנה הבלונים, תתחיל להעמיס'. אחר כך הוא עבד גם כמתדלק. שלושתם עבדו כאן בקטיף תפוזים ובעוד כמה עבודות במקביל. לא היה כסף לרכב או לנסיעות לחו"ל, אבל את המעט שהיה הם השקיעו בחינוך שלי – בספרים, בכל חוג אפשרי – נוער שוחר מדע, מתמטיקה ופיזיקה. בשביל זה תמיד היה כסף. כבר כילד הערכתי את זה מאוד. ברור שהרעב הזה אומר: אני אעבוד קשה ויהיה לי מה שלא היה להם". אחרי שכל החיים התגוררו בדירות שכורות, בשנים האחרונות כבר יכול היה דיברוב לסייע לבני משפחתו לסגור משכנתה ולרכוש דירה. חוץ מהאקזיט, שנת 2025 האירה לו פנים גם בצד המשפחתי: בתו הראשונה נולדה לפני פחות משנה.
נדיר יזרעאל גדל בחינוך הדתי, "ובמהלך השנים זה יצר אצלי אמפתיה ויכולת לראות מעבר לצד הגלוי של הדברים. הטיפול באמא, שחייב אותנו לאחריות מגיל אפס, יצר יכולת להסתדר במצבים קשים; אתה לומד לפלס לך דרך בחיים ולהבין שתמיד יש לך אחריות גם כלפי אחרים. ללא ספק, מה שהזניק אותנו קדימה היה השירות ב-8200 וב-81. שם אתה מרגיש את האחריות בביצוע המשימה – צריך לבצע ויהי מה, אין משאבים ואין אנשים".
דיברוב ויזרעאל לא העלו בדעתם שהניסיון שצברו במצבי לחץ ישמש אותם אחרי שנים, באוקטובר 2023. כ-20% מעובדי ארמיס בארץ גויסו למילואים. ימי המלחמה הראשונים הוקדשו בחברה אך ורק לטיפול במגויסים ובבני משפחותיהם, ולדאגה לתפקודם של מי שלא גויסו. בהמשך נדרשו לעמוד בהתחייבויות של החברה לחו"ל עם כוח אדם חלקי בלבד. "אם היו עובד או עובדת שלא תיפקדו ביום מסוים, היו אחרים שתיפקדו סביר, והבהרנו שזה בסדר גמור לדבר על כך ולאפשר לאנשים לעזור זה לזה. השתדלנו לפצות איפה שאפשר עם צוותים מחו"ל ולהתקדם". רבים מהעובדים עסקו במקביל גם בהתנדבות, בעידוד החברה, בפיתוחים שנגעו הן להדיפת מתקפות הסייבר על ישראל והן במאבק בפייק ניוז.
יבגני דיברוב: "אמא, סבא וסבתא היו בעלי מקצועות נחשבים באוקראינה - אמא כלכלנית עם תואר שני, סבתא ניהלה בית מרקחת, סבא מהנדס גז. שלושתם עבדו כאן בקטיף תפוזים ובכמה עבודות במקביל. את המעט שהיה השקיעו בחינוך שלי"
הקליק והרעיון
המפגש המחודש בטכניון ב-2014 בין שני הצעירים המבריקים מרחובות ומקריית-אתא יצר ביניהם קליק מיידי. לדיברוב ויזרעאל היה ברור שהם הולכים להקים ביחד סטארט-אפ פורץ דרך בתחום הסייבר, אבל שום דבר מעבר לכך. הם פנו לעמיתים ולחברות שהכירו מתחום הסייבר – מנהלי אבטחת מידע ומערכות מידע – ופשוט שאלו מה חסר להם; מהן הבעיות הגדולות שמהוות אתגר משמעותי שלא כל אחד יכול לפתור.
ה"נישה" הייחודית התבררה בהדרגה: אם פעם המחשבים הנייחים והניידים היוו את עיקר המכשירים בכל ארגון, היום כמעט כל מכשיר הוא מחשב לכל דבר – הסמארטפון, הטאבלט, הטלוויזיה, מכונות ה-MRI בבתי החולים, בקרים תעשייתיים במפעלים, מצלמות אבטחה – כולם מחוברים לרשת בדרך כזו או אחרת. מצד שני, אין כלי הגנה שיכולים להתאים לכל אחד מהמגוון העצום של המכשירים הללו ולמנוע את הפריצות דרכם.
בשלב ראשון הציעה ארמיס לארגונים מעין "מפה", שפשוט סוקרת את כל מה שמתחבר אליהם. השלבים הבאים היו כבר תוצאה מהמיפוי הזה - איתור הסיכונים ונקודות החולשה שיש לשים לב אליהן. לפי דיברוב, "כשהגענו עם מערכת שידעה לזהות כל מכשיר ברשת בשם ובדגם יצרן ובכתובת IP ובמערכת ההפעלה, וציינה מהן החולשות שלו ומהן ההשלכות האפשריות שלהן על הארגון – מנהלי הרשתות היו בהלם".
העיקרון שעליו מבוססת טכנולוגיית ההגנה של ארמיס פשוט: היא מנטרת כל הזמן את כל המכשירים שבהם מחזיקים לקוחותיה ו"לומדת" איך הם מתנהגים. במידע השוטף היא נעזרת לצורך זיהוי כל מכשיר, וגם – וזה העיקר – כדי לדעת מתי הוא עושה משהו חריג שאינו אמור לעשות. למשל, כשמצלמת אבטחה שולחת פתאום מידע לשרתים ברוסיה או בסין. דיברוב: "המידע העצום שאנחנו צוברים על התנהגות מכשירים מאפשר לנו לזהות את האנומליות האלה בזמן אמת ולעצור את התקיפות ברגע שמשהו קורה".
אם עד לאחרונה היו נפוצים בשוק כלים שמזהים תקיפה ואז מגיבים עליה, ארמיס התמקדה בגישה אחרת – ניקוי השטח כולו. במקום להגן על כל מכשיר בנפרד – להגן על משטח התקיפה כולו באמצעות אוסף של מכשולים בדרך, שמונעים מהמכשירים מלהיחשף בכלל לנוזקה.
המגרש של הרוכשת
סרוויס-נאו, הרוכשת, היא חברת ענק המעסיקה כיום כ-26 אלף עובדים בעולם ומשרתת ארגונים בתחומים רבים, בעיקר באוטומציה של תהליכים עסקיים. "המגרש הביתי" שלה הוא ניהול כל מחזור החיים של שירותי המחשוב בארגון: מניהול תקלות, דרך ניהול מכשירים ועד ניהול חופשות. כבר היום היא מפעילה מרכז פיתוח פעיל בפתח-תקווה בראשות אדר מרגלית, עם כ-250 עובדים, שנחשב ל"סיירת" של החברה בתחומים אלו.
בתחום הסייבר, הטכנולוגיה שלה מזכירה קצת את זו של ארמיס. אם חברות סייבר רגילות מתמקדות בשאלה איך לעצור "כדור" קטלני שכבר נורה, היא מתמקדת בשאלה איך לנהל את שדה הקרב כולו: גם לה יש מאגר מידע שממפה את כל מכשירי הארגון - שרתים, מחשבים, אפליקציות, וכמובן – את המשתמשים בהם. ברגע שזוהה איום, המערכת לא רק שולחת התראה – היא מתריעה אוטומטית אצל האדם הנכון בארגון, עם כל הנתונים הנדרשים לצורך התיקון. במקרה של פריצה, היא מדווחת לחברה לא רק מה נפגע, אלא עד כמה הנזק העסקי יהיה חמור.
סרוויס-נאו יודעת שלא די בזה; שהיא חייבת להיערך לעידן החדש, המסוכן בהרבה, של הבינה המלאכותית. בעידן הזה, גם תוקף קטן יחסית יכול לייצר מתקפה בהיקף נרחב במיוחד כשהוא חמוש בכלי AI. "מדובר על סדרי גודל שלא הכרנו", הסביר לנו דיברוב בזמנו, "פי 100 ולעתים גם פי 1,000". "בפעם הראשונה אנחנו רואים פלטפורמות תקיפה עם יכולת פעולה עצמאית, מבוססות AI", המשיך נדיר יזרעאל. "זה כמו הסיפור עם החות'ים — אנחנו לא רגילים לחשוב על מדינות שכוחות-אל כעל מעצמות סייבר. אבל פתאום, כשיש להם ביד כלי נשק שיכול לגרום נזק עצום, הן הופכות להיות מעצמות בן-לילה".
העסקה והמרוויחים הגדולים
לפי הערכות בתעשייה, סכום העסקה צפוי להגיע לבסוף ליותר מ-8 מיליארד דולר, כולל מענקי שימור לעובדים, שצפויים להגיע לכחצי מיליארד דולר. חוץ מדיברוב ויזרעאל, שמחזיקים בכ-6% מארמיס כל אחד, המרוויחות הנוספות הן קרן הון הסיכון אינסייט פרטנרס, שמחזיקה ב-55% וצפויה לקבל כאמור כ-4.2 מיליארד דולר, וקרן ההשקעות של גוגל, CapitalG, שתקבל 720 מיליון דולר. קרן One Equity Partners מחזיקה 5% בחברה, שיכניסו לה כ-387 מיליון דולר, וקרן Georgian, שמחזיקה 4%, ותקבל כ-310 מיליון דולר.
נדיר יזרעאל גדל בקריית־אתא. אמו, שעברה תאונת דרכים קשה, סבלה מנכות ועיוורון כמעט מוחלט ונזקקה לתמיכת ילדיה. "הטיפול באמא, שחייב אותנו לאחריות מגיל אפס, יצר יכולת להסתדר במצבים קשים, אתה לומד לפלס דרך בחיים"
המכירה של ארמיס מעוררת מחדש שאלה שטובי המומחים מתחבטים בה: האם אקזיט ענק של חברה ישראלית מבטיחה כל כך, שעתידה לפניה, טוב לכלכלה הישראלית או פוגע בה? האם, מנקודת ראות לאומית, לא עדיף היה שחברות כאלה יצמחו עצמאית ויהפכו לחברות ענק יציבות כמו צ'ק פוינט, שיכניסו הון אנושי וכספי למשק לאורך שנים? האם ישראל לא הופכת ליצרנית של חברות למכירה?
מכירת מלאנוקס לאנבידיה היא דוגמה חיובית: מאז נמכרה, לפני 5 שנים, אנבידיה שילשה בישראל את מספר עובדיה ועומדת לפתוח פה מרכז נוסף ענק שיזניק את אזור הצפון כולו. אבל יש גם דוגמאות שליליות, של חברות שנטמעו בחברה שרכשה אותן, שהיזמים שלהן עזבו לאחר תקופה קצרה, או שפעילותן שינתה את פניה; כרומטיס למשל, שפיתחה פתרונות לרשתות אופטיות, נרכשה בשנת 2000 על-ידי לוסנט בכ-4.8 מיליארד דולר — מה שנחשב אז לסכום עתק — הפכה לחטיבה, ופחות משנה אחר כך נסגרה ועובדיה פוטרו.
גם האקזיט הראשון ששם את ישראל על מפת ההייטק – רכישת מיראביליס, מפתחת הרשת החברתית ICQ, על-ידי AOL תמורת 407 מיליון דולר ב-1998, הותיר טעם מר: המייסדים הצעירים עזבו עם הכסף, החברה נטמעה בתוך המבנה הארגוני של AOL, ובסופו של דבר, לאחר שאיבדה את הבכורה בשוק, נמכרה לחברה רוסית תמורת שבריר ממחירה המקורי.
אקזיטים אחרים היו של מפתחת שבבי זיכרון הפלאש אנוביט (Anobit) שנרכשה על-ידי אפל ב-2012, ושל חברת הסייבר אדאלום (Adallom), שנרכשה על ידי מיקרוסופט ב-2015. שתיהן נטמעו כליל בחברות העל ויזמיהן המקוריים עזבו אותן אחרי שנים ספורות, אבל הפכו בפועל לזרוע של הרוכשות בישראל. יוצאת דופן היא Waze, שנמכרה לגוגל ב-2013, ולפחות עד היום ממשיכה לתפקד כחברה עצמאית במידה מסויימת. באחרונה איחדה גוגל את צוותי הפיתוח שלה עם צוותי Google Maps.
לדברי מנכ"ל רשות החדשנות דרור בין, המלווה מזה שנים את תעשיית ההייטק מקרוב, "כשחברה ישראלית נמכרת בסכום גדול, השאלה הראשונה שנשאלת תמיד היא מי הרוויח. אבל השאלה החשובה באמת היא מה זה אומר על הכלכלה הישראלית כולה".
"לדעתי", ממשיך בין, "אקזיטים לא מחלישים את ההייטק הישראלי, אבל חוסר גיוון כן. אקזיטים הם מנגנון כלכלי טבעי, שיוצר הון, ניסיון ויזמות חוזרת. הם גם מסמנים ליזמת או היזם הבאים, שכדאי להם לקחת את הסיכון ולהקים סטרטאפ חדש, כי יש כאן סיפורי הצלחה גדולים ורווחיים. בכלל, באקוסיסטם חדשנות יש מקום גם לחברות שנמכרות וגם לחברות שבוחרות להמשיך ולצמוח כחברות עצמאיות; עסקאות כמו של ארמיס ממחישות את החוזק של החברות שנבנות בישראל ואת הביקוש בעולם לחדשנות ישראלית.
"אבל כדי שההשפעה תהיה רחבה ועמוקה, צריך במקביל גם חברות שגדלות כאן, הנפקות, גיוסים והשקעות ארוכות טווח. גם העובדה שרוב האקזיטים הגדולים מגיעים שוב ושוב בעיקר מתחום הסייבר מדגישה אולי את העוצמה יוצאת הדופן של התחום בישראל, אבל מצביעה גם על הצורך הדחוף להרחיב את בסיס התעשייה. זה כבר לא דיון תיאורטי: האתגר הוא לא לבחור בין אקזיט לצמיחה, אלא לבנות סביבה עסקית מעולה, שבה שניהם מתקיימים במקביל ומחזקים זה את זה".
