האמירויות הפכו בשנים האחרונות לגן עדן עבור תיירים ואנשי עסקים: כלכלה פורחת, מסים נמוכים, ביטחון ברחובות, מלונות פאר ואינסוף אטרקציות. דובאי ואבו-דאבי משכו אליהן מיליונרים, סלבס, אנשי הייטק ומהנדסים מכל העולם. גם אלפי ישראלים עברו להתגורר באמירויות מאז שנחתמו הסכמי אברהם. עוד אלפים חיים על הקו בין ישראל לדובאי. העסקים פורחים והאמירותים מקבלים את היזמים הישראלים בזרועות פתוחות.
אבל גן העדן הזה נסדק מאז שפרצה המלחמה נגד איראן. דובאי ואבו דאבי מטווחות מדי יום בטילים ובכטב"מים. ובניגוד לישראל אין שם אזעקות וגם לא הנחיות של פיקוד העורף. עשרות אלפי תיירים מבוהלים מכל העולם תקועים במדינה כבר שבוע בלי יכולת לצאת ממנה בגלל סגירת השמיים האוויריים מעל האמירויות. אין ספק שגן העדן בלב המפרץ נסדק. השאלה שנותרה פתוחה כרגע היא האם הפגיעה התדמיתית הקשה הזו תחלוף במהירות עם סיום המלחמה או שהאמירויות יספגו מכה כלכלית משמעותית וייאלצו להתמודד עם זרם של אנשי עסקים שבורחים מהמדינה ומוציאים ממנה גם את הכספים שהשקיעו בה.
בלי סיבוכים ובירוקרטיה
אם שואלים, לפחות את הישראלים שעברו להתגורר בדובאי – האמירויות יתאוששו במהירות. תושבים אחרים שהגיעו ממדינות המערב פחות אופטימיים. ד"ר יעוז סבר, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ ויו"ר חברת AGC שעוסקת בייעוץ לחברות ישראליות במפרץ, מגיע מדי חודש לאמירויות. הוא מדגיש כי צריך להבדיל בין האמירויות לבחריין. "בבחריין יש באמת מהומה משמעותית מאוד והתפנות מאסיבית ממרכז מנאמה הבירה, כאשר באמירויות המצב שונה. אין התפנות המונית, העסקים יחסית מתנהלים כרגיל, אבל כן יש בהלה בעיקר כי הם לא מתורגלים בזה".
גם בקרב ישראלים?
"ישראלים הרבה פחות מבוהלים, אבל אני כן מקבל הרבה הודעות מאנשי עסקים ישראלים שרוצים להתפנות כי בדובאי כמעט ואין אזעקות. צריך להבין שכמות הטילים באזורי הקיט והמסחר היא קטנה, עם זאת היות ואין התרעות, גם לא על כטב"מים, זה הופך את כל הסיפור למאוד מורכב, לכן ישראלים מנסים לחלץ עצמם לאירופה ומשם לישראל ואפילו דרך המזרח הרחוק.
"עכשיו דיברתי עם איש עסקים ישראלי שמוכן לשלם כל מחיר ופשוט לא מצליח למצוא טיסה מסחרית. אומרים לאנשים להגיע לשדה התעופה ולחכות שם, הבעיה שדווקא שדה התעופה הוא יעד פופולרי למתקפות האיראניות, לכן לא כל כך רצוי להגיע ולחכות שם".
על האפשרות שהבועה הכלכלית הנוצצת של האמירויות תתפוצץ, אומר ד"ר סבר, כי מה שבטוח הוא שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. "לפני שנתיים היה שיטפון חד-פעמי אדיר בדובאי, אנשים טבעו, מכוניות ורכוש ניזוקו, עוד באותו היום הודיע מוחמד בן ראשד, המנהיג של דובאי, שהוא משקיע 40 מיליארד דולר בתיקון התשתיות האלה כדי שמצב כזה לא יחזור על עצמו. אני יכול להבטיח בשם ממשלת האמירויות, גם בלי לשאול אותם, באירוע הטילים הבא אם יהיה, האמירויות יהיו מוכנים יותר טוב מכל מדינה בעולם. באמירויות כל הזמן חושבים, כל הזמן בונים, כל הזמן משפרים. אין חוכמות. ברגע שזה ייגמר, יישבו טובי המומחים האמירותים ויבדקו מה נכשל ומה הצליח ויצטיידו עם כל טכנולוגיה אפשרית בעתיד, מקלטים, אזעקות וכל מה שנדרש".
7 צפייה בגלריה
בורג' חליפה, גורד השחקים הגבוה בעולם, כמעט נפגע מכטב"ם | צילום: אי-פי, Altaf Qadri
(Altaf Qadri, AP)
אבל בינתיים איראן יורה טילים על דובאי, והנזקים הכלכליים והתדמיתיים הולכים וגדלים.
"המטרה של איראן היא ליצור מנוף לחץ אדיר על ממשלת ארה"ב, וכן, ברור שיש פגיעה במלונות, יש כבר נהירה של תיירים החוצה. אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא הפגיעה בביטחון ובאלמנט הבועה. הם יצטרכו לחשוב מה לעשות בעתיד והם יעשו, הם כבר במגעים ומחפשים לראות איפה הם טעו. הם יבדקו כל תקלה שהייתה, איפה הם היו שאננים והם יפתרו הכול".
"משהו יוצא דופן מתרחש עכשיו באיחוד האמירויות", אומרת מיכל דיבון, שמאז הסכמי אברהם עובדת באמירויות. "בעיצומה של הסלמה אזורית, כשהמדינה תחת מתקפת טילים יומיומית, הדבר הכי מורגש הוא הערבות ההדדית – שזה כשלעצמו משהו מאוד ישראלי. ברגע שהתחילה המלחמה, קיבלתי עשרות הודעות מאמירותים ששאלו מה שלומי. הרשתות החברתיות הוצפו במסרים של רצון לעזור למי שנתקע בגלל שיבושי הטיסות, ומדובר בתושבים שנמצאים כאן מכל העולם – מעל 120 מדינות ליתר דיוק. לא מעט ישראלים שחיים כאן גם שאלו אותי איך אפשר להעביר את המציאות הזו לתקשורת בארץ".
ואיך התחושה בין אנשי העסקים? האם פוחדים שהמצב הרגיש והמפתיע של מלחמה שאף אחד לא צפה שתתנהל גם בשמי האמירויות ישפיעו על העסקים?
"המציאות הגיאו-פוליטית שאליה נקלענו כולנו היא רצינית. כאשר טילים מכוונים לאזורים אזרחיים, המחיר הוא כבר לא תיאורטי. עבור כל אחד, מדובר בביטחון האישי וביציבות הנפשית שלו. לוחמה פסיכולוגית נועדה להפיץ פחד, וכאשר פחד לא מנוטרל, הוא עלול לשתק חברה. ולכן חשוב שהממשל באיחוד האמירויות הצליח לשלוט בנרטיב, ובראש ובראשונה להרגיע את התושבים, האזרחים והתיירים כאחד. לצעד הזה היה אפקט שהוא לא פחות ממדהים, הוא יצר אדוות של רוגע".
דיבון היא אשת תקשורת ועיתונאית ישראלית, שמראיינת אנשי עסקים מובילים באמירויות, במסגרת פרויקט חדש שהקימה בשם Built. UAE. יום לאחר שנפתחה המלחמה, מספרת דיבון, הודיעה רשות התעופה האזרחית של המדינה כי תישא בעלויות הלינה של נוסעים שנפגעו ונתקעו. באבו-דאבי הנחתה מחלקת התיירות והתרבות את בתי המלון להמשיך ולארח תיירים שאינם יכולים לבצע צ'ק-אאוט בשל השיבושים, ולשלוח את החשבוניות ישירות למחלקה. בלי שאלות מיותרות. בלי להוסיף בירוקרטיה ומתח נוסף לאי-הוודאות הקיימת.
"המסר היה ברור: תתמקדו בעצמכם. אנחנו נטפל בשאר. רוח ההרגעה הזו קיבלה ביטוי נוסף בדמותה של שרת המדינה לשיתוף פעולה בינלאומי, שבראיון ששודר בהרחבה ב-CNN, דיברה ישירות אל לב האומה, הכירה בתחושות הציבור והעבירה מסר ברור: 'אתם בטוחים תחת הנהגה שאכפת לה מכם, ושעושה כל שביכולתה כדי להבטיח שהביטחון הזה יימשך'".
7 צפייה בגלריה
מיכל דיבון, אשת תקשורת שמתגוררת באמירויות: "משהו יוצא דופן מתרחש פה. תחת מתקפת טילים יומיומית, הדבר הכי מורגש כאן הוא הערבות ההדדית - שזה משהו שמאוד מזכיר את ישראל" | צילום: Kareem Dawaba
(Kareem Dawaba)
מה הרגשת נוכח הדברים הללו?
"נזכרתי בימים של הקורונה, כששייח' מוחמד בן זאיד אמר לתושבי האמירויות שאף אחד לא צריך לדאוג לכלום, ובכך החדיר תחושת רוגע בלב האומה כולה. בהבטחה הזו לציבור שהוא מוגן ושהמדינה עומדת מאחוריו בנחישות במלחמה, השרה הצליחה להפוך רגע של משבר אזורי להפגנת עוצמה של יציבות ואחדות לאומית, ומה שבא לאחר מכן היה מדהים אפילו יותר: תושבים ואזרחים מיהרו לסייע זה לזה. בתי מלון ובעלי נכסים הציעו שהות חינם, חברות סיפקו ארוחות והסעות ללא תשלום ואנשים פרטיים הציעו את בתיהם לנוסעים שנתקעו. וזה משהו שאנחנו רואים גם עכשיו, בזמן הזה – סולידריות שאי-אפשר בכלל לתאר אותה ותחושה שכולם ביחד, לא משנה מוצא, מדינה, אמונה, דת. העיקר שביחד ויהיה בסדר, בזכות ערבות הדדית, דיפלומטיה ישרת דרך וההכרה שהנכס הכי גדול של מדינה הם האנשים שלה".
טוב, אפשר לתלות את זה גם בעובדה שמדובר במדינות מאוד עשירות ומנוהלות היטב.
"נכון. חוסן נמדד לעיתים קרובות ביכולת צבאית או בעתודות פיננסיות. אי-אפשר להמעיט בערך של זה, כחלק מהאסטרטגיה ארוכת הטווח של המדינה. שתיהן חיוניות לביטחון וליציבות, אבל יש צורה נוספת של חוסן שקשה יותר לכמת ואי-אפשר לייצר באופן מלאכותי: היכולת ליצור תחושת ייעוד משותף בזמנים קשים. ולכן גם עכשיו, בשבוע הזה, אמפתיה מתבטאת באזרחים שמציעים עזרה מבלי שהתבקשו ומבלי לצפות לתמורה".
חוץ מהסולידריות, יש עוד משהו שהפתיע אותך?
"כן. רמת ההגנה האווירית שלהם פה באמירויות היא מהגבוהות בעולם, ולא הייתה לנו דרך לדעת את זה קודם. אף אחד לא תיאר לעצמו שנעבור מלחמה בדובאי. כמות היירוטים באמירויות בהתחשב לכמות השיגורים היא מרשימה ביותר".
7 צפייה בגלריה
שלי זוהר, בעלת חברת תיירות בדובאי: "לגבי המיגון, אנחנו מתורגלים מהארץ, יורדים לחדר המדרגות או לחניון. בחניונים של מלונות מציעים לאורחים קפה ותה, בחניון שלנו שמו מתקן מים. הכל באווירת דובאי" | צילום:
(פרטי)
יש התראות לסלולרי
"חשבנו שמיקוד המתקפה יהיה באבו-דאבי, שם נמצאים הבסיסים האמריקאיים. הופתענו כשהתחילו להתקיף גם בדובאי", מודה שלי זוהר, בעלת חברת תיירות בדובאי.
איך זה כשאין אזעקות? בטח מפחיד מאוד.
"אמנם אין אזעקות, אבל יש התראות לסלולרי כמו שאתם מקבלים בישראל, ולגבי המיגון, אנחנו מתורגלים מהארץ: יורדים לחדר המדרגות או לחניונים. ולא רק אנחנו, גם הזרים משאר המדינות שחיים כאן. בחלק מהחניונים הניחו מזרנים מפנקים, בחניונים של מלונות יוקרתיים שאלו אורחים האם הם רוצים לשתות קפה או תה, ובחניון שלנו שמו מתקן מים. הכל באווירת דובאי".
והבנו שהיירוטים היו יעילים.
"רוב הכטב"מים והטילים אכן יורטו, כך שהמצב יחסית בסדר. אנשים ממשיכים פה בשגרה כרגיל, הולכים לקניונים, לחדרי כושר, למסעדות. אפילו חברי הממשלה נצפו אתמול שותים קפה בבקניון דובאי. האווירה היא משדרים עסקים כרגיל".
יש ישראלים שלחוצים לחזור לארץ?
"לא הרגשתי בשיחות ובקבוצות שיש איזשהו שיח כזה. נהפוך הוא, השיח הוא על כמה באיחוד האמירויות התמודדו יפה עם השיגורים, ושהם לא משדרים פאניקה לאזרחים, כמו שהתקשורת בישראל משדרת".
"אואזיס", קורא לזה מרטין גייגר, 55, יועץ עסקי שמדלג במהלך השנה בין חברות האנרגיה שהוא מייעץ להן בגרמניה, אוסטריה, הולנד ושווייץ, לבין הבית שהוא עבר אליו לפני יותר מעשור בדובאי, "אואזיס אמיתי בתוך מדבר, אבל גם אואזיס בתוך מציאות אלימה ובלתי אפשרית של המזרח התיכון".
גייגר הוא אחד מאלפי אזרחים מערביים שעבר לאיחוד האמירויות. מה יש פה לא לאהוב, הוא אומר, "כמעט ואין מסים, יש תודעת שירות, אוכל מצוין, מזג אוויר נהדר בחורף ובקיץ אפשר להתקרר בגרמניה המולדת, יש ים, בטוח פה באופן יוצא דופן, יש תשתיות, שירותי בריאות וחינוך מצוינים".
7 צפייה בגלריה
נוסעים תקועים בשדה התעופה לאחר שטיסות לדובאי ואבו דאבי בוטלו | צילום: רויטרס, Johannes P. Christo
(Johannes P. Christo, REUTERS)
חוץ ממנו עברו לפה עוד אוליגרכים רוסים, ספורטאי עבר ופליטי תוכניות ריאליטי מבריטניה, אנשי עסקים אמידים שבאו לפרויקטים, הוקסמו והחליטו להישאר – ביניהם גם לא מעט איראנים. וכמובן גם מאות אלפי עובדים זרים ממדינות עולם שלישי. מישהו הרי צריך לשרת את התושבים החדשים. אבל לא רק אנשי שירות, אלא גם מורים, מהנדסים ואנשי טכנולוגיה. מדובר באמירות שזקוקה לידיים עובדות וכשרוניות, ויכולה לפתות את העובדים הללו מהמערב בעזרת משכורות גבוהות, אפס מס הכנסה ואפשרויות קידום מהירות ונדיבות. העובדה שאין רגולציות וביורוקרטיה ליזמים, וכי שדות התעופה המודרניים באזור מהווים טבור תנועה מרכזי בין המזרח למערב, הן עוד סיבות שקרצו להרבה בעלי ממון, מנהלים ועובדים מערביים לעבור למפרץ. לפי הערכות, קרוב ל-10,000 מיליונרים עברו לערים מרכזיות במפרץ בשנה שעברה.
"אני לא רוצה להגזים ולהגיד שאנחנו חיים פה באידיליה אוטופית", אומר גייגר, "זה הכול מאוד שטחי, סוג של דיסנילנד של בניינים יפים וקניונים מרווחים, ושופינג, שופינג, שופינג, מסעדות יוקרה. הכל שמאלץ. זה לא מקום שאתה יכול לחפש בו תרבות או פילוסופיה עמוקה או קשרים חברתיים כמו בגרמניה. אבל זה מקום שנותן לך שקט. וזה מקום שלא נוגס לך במשכורת בצורה גסה. אני לא מדבר פה רק על גובה המס, אלא על המציאות של המס".
תסביר.
"אז אין מס הכנסה, לעומת גרמניה ושאר מדינות המערב ששם יש מסים גבוהים מאוד, ואין פה מסי ירושה, ואין מס רכוש, ויש מסי תאגיד מאוד נמוכים, אבל אני יכול להגיד לך שאני ועוד הרבה גרמנים או אירופאים אחרים היו מוכנים לשלם יותר מס בתנאי שהיינו רואים את ההחזר שלו, ואנחנו בעשור האחרון ראינו רק אי-בהירות כלכלית, פוליטית וחברתית. אז יוצא שאני משלם יותר אחוזים על המשכורת שלי, אבל מרגיש שאני מקבל עליהם הרבה פחות, בעיקר בנושא של ביטחון אישי לי ולמשפחה שלי. פה אני משלם הרבה פחות מסים ולאיפה שאני הולך אני יכול לראות ולהרגיש איך כספי המסים שלי עובדים עבורי ועבור משפחתי".
מגנט למדינות המערב
יש יותר ויותר אזרחים מערביים שעשו את אותה דרך שעשה גייגר. ההערכות הן כי לפחות 100 אלף קנדים גרים באופן קבוע במדינות המפרץ, והצפי עד למלחמה היה שהמגמה הזו רק תלך ותתגבר. גם עבור אלפי אנשי עסקים ויזמים ישראלים, הנסיכות לא הייתה רק יעד לחופשה של פעם בחיים, אלא המוקד החדש שבו חותמים על עסקאות רווחיות בלובי של מלונות פאר ונהנים מתחושת ביטחון אישית שקשה למצוא אפילו באירופה.
המעבר של משפיענים וסלבריטאים לארצות המפרץ הביא לשם עוד ועוד תיירים. התיירים הגיעו, נכוו והלכו לספר בבית על נווה המדבר שמערבב בין חוויה אורבנית לחופים קסומים, חברה שמכילה תרבויות ודתות אחרות, מקום קוסמופוליטי עם אפשרויות אוכל בלתי נגמרות, בילויים לתוך הלילה, טיולי גמלים במדבר וגם סקי, והכל בלוקסוס הכי גבוה שיש עם תמחור סביר יחסית.
"יש אנשים שמוכנים ויכולים להוציא המון כסף כדי לברוח מהמלחמה, אבל אין להם שום דרך לברוח משם. מצד שני, הממשלות בעולם דוחקות באזרחים שלהן לצאת משם ככל האפשר, אבל לא ברור איזו אפשרות יש להם לצאת"
לא פלא שהטיסות והמלונות בערים המרכזיות במפרץ מלאים עד אפס מקום, בעיקר כשבאירופה שורר חורף מקפיא במשך חודשים ארוכים ואפשר להחליף את השמיים האפורים והמדכאים בשמיים תכולים ובוהקים משמש. זה קרה גם בסוף פברואר השנה: אנשים עמדו בתור למסעדות, מילאו את הקניונים, חופי הים היו מפוצצים. סייסטה אוריינטלית בלתי נגמרת בכל רחבי המפרץ.
אבל אז באו טראמפ, נתניהו, ובעיקר איראן. עבור הישראלים התגלה אבסורד גדול, הם ברחו מהמתח הביטחוני של תל-אביב כדי לנהל עסקים בשקט של המפרץ ומצאו עצמם רצים לחפש מרחבים מוגנים בלב המדבר וצופים ביירוטים מבעד למגדלי הזכוכית שעד לפני רגע נחשבו לחסינים מכל פגיעה. אבל בקרב הישראלים, עדיין ניכר כי הם בשליטה.
"פאניקה מוחלטת"
לפחות שישה אזרחים נהרגו ומאות נפצעו, רובם עובדים זרים, בהתקפות איראניות על איחוד האמירויות, קטאר, כווית, בחריין ועומאן. האיראנים בחרו במדינות הללו כדי ליצר כאוס עולמי, אבל גם בגלל שהן מארחות בסיסים של הצבא האמריקאי, ובגלל שאורח החיים הסובלני והפתוח שם, מנוגד לקנאות הדתית והצניעות באיראן. האיראנים כיוונו למטרות מערביות כמו קונסוליות ובסיסים צבאיים, אבל הם גם ניסו לשבש את אורח החיים והמנהגים המערביים בארצות הללו בעיקר על ידי טילים שכוונו לשדות תעופה, מלונות ובנייני פאר ומבנים המזוהים עם הטופוגרפיה התיירותית שלהם, כמו בורג' ח'ליפה בדובאי.
תושבים זרים מהווים כ-55 אחוז מכ-55 מיליון איש החיים במדינות המפרץ. במדינות כמו איחוד האמירויות וקטאר יש כמעט 90 אחוז תושבים זרים; אפילו בערב הסעודית ובעומאן, שם גרים מספר התושבים הזרים הנמוך ביותר, הם עדיין מהווים יותר מ-40 אחוז. רוב התושבים הזרים מגיעים ממדינות עולם שלישי באסיה והם יישארו במפרץ גם אחרי המלחמה, אבל מה יקרה עם התושבים המערביים היותר פריבילגיים?
"יש פאניקה מוחלטת", אומר גייגר, שלמזלו שהה בברלין בשבועות האחרונים בגלל סיבות משפחתיות, "תקועים שם מאות אלפי אנשים, חלקם גרים שם וחלקם נמצאים שם בחופשה. יש אנשים שמוכנים ויכולים להוציא המון כסף כדי לברוח מהמלחמה, אבל אין להם שום דרך לברוח משם. מצד שני, הממשלות בעולם דוחקות באזרחים שלהן לצאת מהמדינות הללו מהר ככל האפשר, אבל לא ברור איזו אפשרות יש להם לצאת".
בעיתונות הגרמנית דווח על מיליונרים במפרץ שהוציאו מאות אלפי דולרים כדי להיחלץ בעזרת מסע ג'יפים במדבריות, בניסיון להגיע לעומאן, המדינה היחידה שבה קווי התעופה נשארו פעילים.
יותר מ-20 אלף טיסות כבר בוטלו משבעת שדות התעופה המרכזיים באזור, והנמלים עצמם, כולל הנמל בדובאי, הנמל העסוק בעולם, נשארו עדיין סגורים לתנועה. חוץ משיבוש התנועה לתיירים, תושבים ואנשי עסקים, מדובר גם בנזק כלכלי בשווי של מיליארדים רבים. זו אולי ההצלחה הגדולה ביותר עד עכשיו של איראן: שיבושים והפסדים כספיים, גם במסחר הבינלאומי וגם בכלכלת התיירות של מדינות המפרץ.
המציאות הזו הותירה אנשים אמידים במוקדי פיננסים כמו דובאי ואבו-דאבי, כשהם נאבקים להגיע לעומאן, אבל התורים ארוכים והעיכובים בבדיקות הביטחוניות רק מתארכים. בחברת הקונסיירז' היוקרתית Dubai Key אירגנו טיסות שכר פרטיות לאיסטנבול, מצרים והמלדיביים, שמחירן מגיע אפילו ל-200 אלף דולר ומספר הבקשות רק הלך ועלה בשעות הראשונות של המלחמה.
"מאז שבת, אנחנו חווים פה כאוס מוחלט", אומרת ורנה, סוכנת נסיעות בברלין שביקשה לא לפרסם את שמה המלא, "יש המון קבוצות ווטסאפ וברשתות החברתיות של אנשים שמנסים למצוא פתרון עבור עצמם או עבור הקרובים שלהם שנמצאים שם. יש דרישה עצומה לכרטיסים ואנשים מוכנים לשלם אלפי יורו לכרטיסים שעולים בדרך כלל 200 יורו. לא נעים לי להגיד את זה, אבל כרגע אנחנו תעשייה שיכולה להרוויח הרבה מאוד מהמלחמה, רק שאנחנו לא מצליחים ממש להשיג להם טיסות".
