אז כמה עולה לנו המלחמה הזו? הנה השורה התחתונה ממש בתחילת הכתבה: כ-1.8 מיליארד שקל ביום. הסכום במילים? 22 מיליארד שקל עד כה, שהולכים על פצצות שנופלות באיראן, שעות טיסה ודלק כדי להוביל אותן לשם, אינספור טילים מיירטים ועוד כהנה וכהנה. עוד נגיע לפירוט, אבל צריך לזכור, המחיר הזה לא כולל את עלויות הפיצוי על הנזקים למי שביתם קרס, גם לא את עלויות הפינוי לבתי מלון והוא גם לא כולל את אובדן התוצר למשק בגלל ההשבתה החלקית, וכאן אנחנו כבר מדברים על מספר נאה של עוד מיליארדים נוספים, בין 5 ל-10 עד כה ומי יודע כמה עוד אם המלחמה תימשך.
רצף המלחמות והמבצעים שמדינת ישראל נקלעה אליהן מאז 7 באוקטובר 2023 מהווה את ההוצאה הכבדה ביותר שהמדינה נשאה על כתפיה. האנומליה הישראלית היא שהמשק הישראלי הצליח להתאושש במהירות ולחזור ולצמוח גם בזמן המלחמה וכמעט לחזור לשגרה. אבל אז באו מלחמת איראן הראשונה ועכשיו השנייה וגם המערכה שמתרחשת בלבנון, והן מעוררות דאגה, כלכלית, לא רק ביטחונית.
האמת, שתלוי את מי שואלים. יש פרשנים שסבורים שניצחון מזהיר על איראן, משהו בסגנון מיטוט שלטון האייתוללות, יביא לפריחה אדירה של הכלכלה הישראלית שנים קדימה. אחרים אומרים שצריך להביא בחשבון תסריט פחות אופטימי ואולי אף יותר סביר: תרחיש שבו גם האייתוללות, גם חיזבאללה וגם חמאס ממשיכים להתקיים, מה שעלול להביא את המדינה אל סיפה של פשיטת רגל. במצב כזה, המיליארדים שאנחנו משלמים כעת על המלחמות ימשיכו להיות משולמים על ידי הדורות הבאים ובריבית גבוהה.
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, העריך את מחיר המלחמה הכלכלי מאז 7 באוקטובר ב-352 מיליארד שקל, והמספר הזה הפך להיות מספר מנחה לכל ההערכות האחרות. אם יורדים לפירוט נוסף: ההתגוננות מפני מתקפת הטילים האיראנית באפריל 2024 עלתה לנו 5 מיליארד שקל, מלחמת איראן ביוני 2025 הוערכה בכ-20 מיליארד שקל ומלחמת איראן השנייה אפילו עולה עליה במחירה – כ-22 מיליארד וזה רק לשבועיים הראשונים.
השבוע תפח תקציב הביטחון, או שמא יש לומר גדל הבור בתקציב, בעוד 32 מיליארד שקל בתוספת רזרבה תקציבית ("הקופסה") של 7 מיליארד שקל – לשבור את הזכוכית רק במקרה חירום. זה קרוב הרבה יותר לעמדתה של מערכת הביטחון, שדיברה על עלות של 42 מיליארד שקל למלחמה של ארבעה שבועות ולא לעמדתו של שר האוצר שהייתה נמוכה יותר. בכך מאשרת הממשלה שמחיר המלחמה הנוכחית מוערך על ידה בכ-40 מיליארד שקל.
העניין הוא שההערכות האמיתיות, שאנחנו שומעים מגורמים שמכירים את המספרים, הן שהמחיר הסופי צפוי להיות כ-60 מיליארד שקל, מה שמאותת על מערכה שתימשך עוד כמה שבועות.
המשמעות של כל אלה היא עלייה חדה בהיקף הגירעון בתקציב 2026. כבר עתה הגירעון המתוכנן עלה מ-3.9% ל-5.1% וזו כנראה לא תחנתו הסופית. או כמו שמסתכלים על זה מומחי כלכלה: בקצב הזה עלולה ישראל לאבד את כל הצמיחה בתוצר שלה, למרות שהמשק באופן אנומלי ממשיך לייצר צמיחה.
ליירט או לא ליירט?
תא"ל (מיל') ראם עמינח, לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, מעריך שהמלחמה הנוכחית באיראן עלתה לישראל 22 מיליארד שקל עד כה. "עם כלביא הייתה המלחמה הכי טכנולוגית בעולם עד זמנה, וגם הכי יקרה מבחינת ישראל – 20 מיליארד שקל ל-12 ימים, זה אומר 1.7 מיליארד שקל ליום לחימה", הוא אומר, "המלחמה הזאת שברה את השיא בשני המישורים: היא גם יותר טכנולוגית מהקודמת וגם העלויות שלה יותר גבוהות". בתוך הסכום הזה נכללת הוצאה של 11 מיליארד שקל על חימושים – טילים מיירטים להגנה ופצצות המשמשות בתקיפה בשתי הזירות — איראן ולבנון. כמו כן נכללת בחישוב שלו עלות חיילי המילואים שגויסו לצבא עקב שתי המערכות האלה – 1,400 שקל ליום מילואים כולל מזון והוצאות שכר, כ-1.3 מיליארד שקל בחישוב כולל. עלות משמעותית נוספת היא עלות הטיסה של מטוסי חיל אוויר – 5 מיליארד שקל.
אנחנו מדברים על עלות גבוהה יותר מהמלחמה ביוני 2025, למה זה קורה?
"יש שינויים באינטנסיביות במלחמה הזו. אנחנו מבינים שיש לנו הזדמנות לעשות כל מיני דברים שלא נוכל לעשות יותר מאוחר. בפעם קודמת אמרו לנו 'תחזירו את המטוסים'. אנחנו מבינים שזה יכול לקרות בכל רגע וצריך עכשיו לפעול מהר. ויש עוד עלויות שקשורות לנזקים ודברים אחרים שאני לא יכול לדבר עליהם".
חלק מהכסף הזה שאנחנו משלמים מגיע מהסיוע האמריקאי, אז אולי הסכום הסופי פחות גבוה לתקציב המדינה?
"לא, לא. 'חרבות ברזל' הייתה המלחמה הראשונה מאז מלחמת יום כיפור, שבה קנינו מהאמריקאים ביותר מהיקף הסיוע שלהם".
זה כולל את הכמות העצומה של החימושים שחיל האוויר מטיל על איראן?
"בטח, מתוך ה-22 מיליארד, 11 מיליארד זה על חימושים. אני לא יודע אם אתה אתה ער לזה, אבל במלחמת 'חרבות ברזל' עד סוף 'עם כלביא', כמות חימושי האוויר שהשתמשנו בה הייתה בערך פי חמישה מהכמות שהייתה לנו במחסנים ערב המלחמה. זאת אומרת שאם היית צריך לנהל את המלחמה הזאת עם החימושים שהיו לך במחסן, והאמריקאים לא היו מספקים לך כלום, בכלל לא היית יכול לנהל אותה".
מה לגבי כלכלת היירוטים?
"אני לא יכול לדבר איתך על מספרי יירוטים מוחלטים כמובן, אבל כן על מחיר של כל יירוט. בתוך היירוטים, אם אתה מסתכל לקצה הימני של חץ 3 – הוא עולה שלושה מיליון דולר ויותר. העלות העדכנית היא 16 מיליון שקל. בקצה השמאלי אתה מדבר על טיל טמיר של כיפת ברזל שעולה 70 אלף דולר. אם אתה רוצה ליירט טיל איראני, אתה חייב להשתמש בחץ. אבל השאלה אם על כל טיל אתה יורה חץ? או אם בכלל אתה יורה חץ? או שאתה סומך על האמריקאים שאולי הם יורידו את זה?"
מצד שני, ישראל מיירטת לא רק טילים מאיראן אלא גם כל מה שמשוגר מלבנון, שזו תוספת נכבדה של יירוטים.
"בסוף תזכור – יש הבדל בין 3 מיליון דולר לבין 70 אלף דולר. הרבה 70 אלף דולר נכנס ב-3 מיליון. המבחן האמיתי של העלות הוא כמה חץ 3 ירית, בוא נשים את זה על השולחן. אם ראית טיל שמגיע לתל-אביב והחלטת לעשות 'שוט-לוק-שוט' כלומר יירוט, הסתכלות ויירוט נוסף, וחיכית שהוא יתקרב וירית עוד משהו – אז אתה מגיע למספרים אדירים".
נזק של מיליארדים למשק
הבעיה העיקרית עם חישוב מחיר המלחמה הנוכחית היא חוסר הוודאות שאופף אותה וכמה זמן היא תימשך. אם המלחמה מול חיזבאללה תימשך חודשים היא עלולה לגבות מחיר יקר גם בהוצאות ישירות וגם בירידה בתפקוד המשק.
גם קצב ההפצצות באיראן משפיע משמעותית על עלות המלחמה ולא פחות ממנו קצב השיגורים מאיראן לישראל. בשבוע הראשון גורמי הביטחון ידעו לומר בביטחון שהיכולת של האיראנים בשיגור טילים פוחתת. בשבוע השני הביטחון הזה קצת התערער, עם ימים קשים של שיגורים רבים מאיראן ומלבנון.
הנתונים היבשים מראים שב-12 ימי הלחימה הראשונים איראן שיגרה אל ישראל כ-250 טילים, רק כמחצית מכמות הטילים ששיגרה ביוני 2025. במערכת הביטחון זיהו צניחה במוטיבציה של הדרגים הפיקודיים באיראן וחוסר תיאום מול הדרגים הביצועיים. אפשרות אחרת היא שטפטופי הטילים הם חלק מאסטרטגיה להתיש את תושבי ישראל. מנגד חיל האוויר תוקף משמעותית יותר מאשר במלחמה הקודמת, עם כ-10,000 חימושים שהוטלו לעומת כשליש מהמספר הזה ביוני.
למספרים האלה יש כמובן תג מחיר, והמחיר משולם מהגדלת הגירעון בתקציב המדינה.
משרד הביטחון דיווח שהוא מאיץ בתעשיות הביטחוניות לייצר יותר חימושים. מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר ברעם, ביקר השבוע בחברת 'אלביט מערכות' וקיים הערכת מצב עם ראשי החברה על הגדלת קצב הייצור אל מול הצרכים הביטחוניים הצפויים. לדבריו המיקוד העיקרי הוא בחימושי אוויר.
השבוע גם ראינו את המשכה של הרכבת האווירית של מטוסי מטען שמגיעים לישראל כחלק ממאמץ הרכש והשינוע לתמיכה בלחימה. מתחילת המלחמה הגיעו לישראל כ-50 מטוסי מטען עם מעל ל-1,000 טונות של אמל"ח, ציוד צבאי וחימושים מסוגים שונים. במשרד הביטחון ציינו שהרכבת האווירית צפויה להתעצם בתקופה הקרובה. לא מדובר בשופינג של אחר הצהריים, אלא במסע קניות יקר ביותר. מכון טאוב פירסם השבוע הערכה בדבר מחיר המלחמה מול איראן – בין 15 ל-25 מיליארד שקל. הדוח מחלק את ההוצאה לשלושה מרכיבים: עלויות צבאיות ישירות, אובדן תוצר למשק ונזק לרכוש, ונכתב בו שלעומת מתקפת הטילים האיראנית באפריל 2024 שעלתה בין 4 ל-5 מיליארד שקל ולעומת המלחמה ביוני 2025 שהוערכה בכ-20 מיליארד שקל, כעת ההערכה מגיעה ל-25 מיליארד שקל ועם המגבלות על פעילות המשק, ההפסד למשק מגיע לכ-9 מיליארד שקל בשבוע. פרופ' בנימין בנטל, ראש תחום כלכלה במרכז טאוב, מסביר איך מתמודדים עם הוצאה כזו. "נכנסנו למלחמה במצב שהוא פשוט יוצא מהכלל, עם יחס חוב-תוצר של 60%. המספרים של עלות המלחמה הולכים ומתנפחים, ובנק ישראל מדבר על סדר גודל של 350 מיליארד שקל, שזה המון, אבל תזכור שהתוצר הוא יותר משני טריליון שקל, כך שאתה מדבר על סדר גודל של פחות מ-20% תוצר. והסכומים האלה מתפרסים – זה לא שבבת אחת התוצר הלאומי של ישראל יורד ב-20%". אין ספק שאומדן מחיר המלחמה באחוזי תוצר הופך את הייאוש ליותר נוח. בנטל אומר שהתוצר ירד בעקבות המלחמה בעזה אבל חזר לגודלו המקורי פחות או יותר. "המשק צומח, וזו נקודת המפתח".
הצמיחה של המשק תימשך ותכסה את מחיר המלחמה?
"במצב של משק צומח, וכמובן בהנחה שמלחמה היא לא דבר שחוזר על עצמו כל שמונה חודשים, אז גם אם מדברים על עלות של 20 מיליארד או אפילו 30 מיליארד שקל, אם המשק צומח ב-3% או 4% אחוז לשנה, אז זה מכסה את העלויות האלה במהירות רבה מאוד. זה ההסבר לכך שאנחנו לא בקריסה כלכלית היום".
לפי הדוח של מכון טאוב, מרכיב העלויות העקיפות של המלחמה והנזק למשק, חמור יותר מהעלויות הישירות של מחיר החימוש והמיירטים. ההערכות של הנזק מתבצעות על בסיס אירועים דומים של השבתת המשק, למשל בתקופת הקורונה ולאחר טבח 7 באוקטובר. מיליון עובדים שלא מגיעים למקומות העבודה למשך תקופה זה נזק ברור וכבד – הפחתה של 5% מתוצר ברבעון. ואם המלחמה הנוכחית תגרום לשבועיים של השבתה, אפשר להעריך את הנזק ב-2% צמיחה רבעוניים או 0.5% שנתי.
מה זה אומר בשקלים?
"חצי אחוז תוצר זה בערך 10 מיליארד שקל".
בנטל אומר שאפילו עלויות הפיצוי על הנזקים מתגמדות לעומת הנזק למשק: "אנחנו מדברים על סכומים כל כך גדולים, שהסעיף הזה הוא לא מי יודע מה גדול בהשוואה. הנזק לתוצר שקורה בתל-אביב – זה הסיפור שלנו. אם אתה פוגע בתל-אביב, אתה פוגע בתוצר הלאומי של ישראל, אין חוכמות. אם אתה פוגע בקריית-שמונה, הפגיעה היא הרבה פחות חמורה. זה פחות או יותר החשבון הציני של אם אתה רוצה להסתכל על זה דרך החור שבגרוש".
המתעשרים של המלחמה
בעיתוי מופלא התנהל השבוע הוויכוח בממשלה על גובה הגדלת תקציב הביטחון בגלל עלויות המלחמה, שהסתיים בסכום של 40 מיליארד שקל. זה התחיל עם שר האוצר סמוטריץ', שהיה משוכנע שהתוספת התקציבית הנדרשת היא 9.5 מיליארד שקל. משרד הביטחון חשב אחרת – 42 מיליארד שקל למלחמה של ארבעה שבועות, כלומר כ-1.5 מיליארד שקל ליום לחימה. סמוטריץ' התגמש עוד קצת והגיע ל-28 מיליארד שקל, אבל גם זה לא הספיק למשרד הביטחון. אז הממשלה הוסיפה עוד 5 מיליארד וגם שריינה "קופסה" של 7 מיליארד שקל, שבינתיים לא נוגעים בה אלא במקרה הצורך. כל הסכומים האלה מתווספים לתקציב משרד הביטחון המקורי לשנת 2026 – סכום עתק של 112 מיליארד שקל, שממילא איש לא האמין שיישאר על כנו. מנגד, השותפות לקואליציה הסכימו לעכב את המשך קידום חוק ההשתמטות מצה"ל, ירידה נוחה מהעץ לכולם. וגם לבצע קיצוץ רוחבי של 3% מתקציבי כל המשרדים, וגם להגדיל את הגירעון בתקציב ל-5.1%.
הכלכלן הראשי במשרד האוצר עידכן כלפי מטה את תחזית הצמיחה ב-2026 ל-4.7%, במקום תחזית מקורית של 5.2%. הירידה הוסברה בהשבתת המשק, נטל המילואים והשפעות נוספות של המלחמה. גורמים באוצר אומרים ל"ידיעות אחרונות" שהגדלת תקציב הביטחון שאושרה מתאפשרת בזכות יותר מעשרים שנים של מדיניות כלכלית אחראית שהוביל משרד האוצר. "בעצם, הכלכלה הישראלית מחזיקה את המלחמה. האפשרות להיות במלחמה לאורך כל כך הרבה זמן מתאפשרת גם בגלל יכולות צבאיות פנטסטיות וגם בגלל מדיניות של אחריות פיסקלית, שבעצם הביאו את המשק הישראלי ב-7 באוקטובר לנקודת כניסה מאוד טובה עם הרבה אמינות ועם יחס חוב-תוצר מאוד נמוך. זה איפשר לקחת שנתיים ומשהו הפסקה. אחרת היינו עלולים להיות במקום אחר", אומרים הגורמים. לדבריהם בתחילת שנות האלפיים, תקופת האינתיפאדה השנייה, המשק הגיע למצב שבו היה חשש שהמדינה לא תצליח לגייס אג"ח. "ועכשיו לאורך רוב המלחמה מגייסים יותר, לפעמים גם יותר טוב מאשר ארצות-הברית. יש לשאגת הארי עלויות גבוהות, עלויות חד-פעמיות, אבל בסוף אנחנו יודעים לתת להן מענה. וזה מה שנעשה בהגדלת הגירעון באחוז תוצר מ-3.9 ל-4.9". הגורמים באוצר אומרים שזו אחריותו של משרד הביטחון כעת לוודא שהוא משתמש בכסף הזה בצורה שהכי פחות פוגעת בצמיחה. למשל – הימנעות מגיוס חיילי מילואים שאינם נדרשים, ובנוסף לזה להתייעל: "עם כוח גדול באה אחריות גדולה ועם כסף גדול באה אחריות גדולה". באוצר שואלים מתי החריגה בתקציב תסתיים והמשק יוכל לחזור לשגרה. טוענים שם שמשרד הביטחון מתנהל ללא מגבלות תקציביות, "כאילו יש בידיו צ'ק פתוח". מספרים שם שהרבה מאוד חיילי מילואים גויסו מבלי שיש בהם צורך, שהזמנת שירותים מקבלנים פרטיים נעשית בתעריפים שגדולים פי כמה מהמקובל במשק, "אנחנו עוד נגלה מי יהיו המתעשרים של המלחמה הזאת", הם אומרים.
בור ענק בתקציב
בעקבות החלטת הממשלה בנק ישראל פירסם חוות דעת, שבה מתח ביקורת על התנהלות הממשלה בנושא הכספים הקואליציוניים ותקציב המדינה. ד"ר עדי ברנדר, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, אומר שחוות הדעת לא כוונה לעצם הגדלת תקציב הביטחון אלא לחשיבות שיש לכך שהממשלה תסמן לשווקים שהיא מתכוונת להמשיך לטפל בצורה אחראית בגירעון שנוצר כתוצאה מהמלחמה. "אולי הגענו לשלב של התעייפות מהתאמות ("adjustment fatigue"), שבו אנחנו כבר נותנים לדברים לקרות", אומר ברנדר, "היינו מצפים שכנגד ההוצאות הגדולות הממשלה תבצע התאמות משמעותיות. לדבריו, זה גם אינו זמן מתאים להפחתת מיסים, כשהמשק נכנס להוצאות גדולות: "זה משהו שמגדיל את הגירעון ביותר מ-4 מיליארד שקלים השנה ובכל שנה קדימה. ולכן המהלך הזה חסרה לו הרגל של התמודדות עם לפחות חלק מהעלויות, כדי באמת להראות את המחויבות של הממשלה לטפל במשבר".
אז פשוט התעייפנו מלשמור על התקציב מול ההוצאות האינסופיות של המלחמות?
"אתה מתעייף כל פעם לעשות התאמות כנגד ההגדלה בהוצאות. המלחמה הזאת נמשכת ונמשכת והממשלה שטיפלה באחריות בגידול בגרעונות שהיו קודם, הפעם זה נראה כמו 'יאללה, נגדיל ב-40 מיליארד שקל בלי להביא כנגד זה צעדים משמעותיים'. אז כרגע צריך לעצור את הצעדים שאין להם תרומה גדולה למשק".
הנגיד קבע בעבר שמחיר המלחמה מגיע ל-350 מיליארד שקל. ההערכה הזאת משתנה עכשיו?
"זה מאוד תלוי איך זה ייגמר ובמיוחד כמה זמן זה יימשך. בהנחה שגם בלבנון וגם באיראן העסק יסתיים עד סוף החודש, אז עלינו מ-350 ל-380, ואם נוסיף לזה הוצאות אזרחיות של עוד 10 מיליארד שקל אז הגענו ל-390 מיליארד שקל. אלה האזורים שאנחנו נמצאים בהם ואתה יודע, זה משתנה כל יום".
שאול מרידור, CFO בחברת לייטריקס ובעבר ראש אגף התקציבים באוצר, העריך בציוץ ב-X שעלות המלחמה עם איראן מגיעה לעשרות רבות של מיליארדי שקל, ועדיין מה שמוציא אותו מהכלים היא החלטת הממשלה להעביר 6 מיליארד שקל להסכמים קואליציוניים. לדבריו זו לא רק שגיאה כלכלית, אלא גם שגיאה ביטחונית.
אחרי שהמלחמה תיגמר, איך מתמודדים בור כזה ענק בתקציב?
"אנחנו נהיה עם חוב ענק, שהתחיל עוד מהמלחמה הקודמת, של יותר מ-250 מיליארד שקל, והוא לא הולך לשום מקום. הוא ילווה אותנו בעשרות השנים הקרובות. זאת תהיה משקולת. אני לא רוצה להיכנס לשאלה אם המלחמה הייתה צריכה להימשך כל כך הרבה זמן. אבל תתחילו לתקן".
מה זה אומר לתקן?
"אל תוציאו כסף על שטויות עכשיו, כי אנחנו מוציאים הרבה כסף על מלחמה ועל העלויות שלה. ביחד עם המלחמה עד כה, זה מגיע ל-300 מיליארד שקל. זה אומר פחות או יותר תשלומי ריבית של 18 מיליארד שקל בשנה. גם אם הריבית תהיה נמוכה יותר, זה אומר 10 מיליארד שקל בשנה. אלה 10 מיליארד שלא נוציא על חינוך, שלא נוציא על בריאות, שלא נוציא על רווחה, שלא נוציא על טיפולים פסיכולוגיים לכל האנשים שחוטפים פה עכשיו מהלומות, האנשים שנלחמו בעזה ואלה שחוטפים עכשיו טילים כל יום ליד הבית שלהם או חס חלילה שהבית שלהם נהרס".
כלומר לא ה-140 מיליארד שקל לתקציב הביטחון היא הבעיה, אלא ה-6 מיליארד שקל לחרדים?
"אין ברירה, יש מלחמה. אבל מהאין ברירה הזה אפשר לקצץ דברים שלא חייבים, בטח כשמדובר על כספים קואליציוניים, ממה הם חוששים, שהממשלה תתפרק? הרי את הבלוף הזה כבר חשפו, הם יישארו בממשלה לא משנה מה. זה בלתי עולה על הדעת. הם מזלזלים בכולם, פשוט לא אכפת להם. הם עברו את סף הבושה".
ואולי הכספים לחרדים הם כסף קטן לעומת מחיר המלחמה עצמה?
"אז בוא נעשה ביחד חישוב: כמה עולה ריבית על 6 מיליארד שקל? ניקח ריבית של 5% בשנה טוב? זה אומר 300 מיליון שקל, רק הריבית, ל-20 שנה. למה? למה להוריד משירותי הבריאות, הרווחה, החינוך, למה לגבות יותר מסים? אם היו מבטלים את העברת הכספים, כולם היו מקבלים את זה, הם היו מקבלים אמון גבוה אפילו מהמחנה השני, שהוא לצערי יותר מי שנושא בנטל. אז למה לא לעשות דבר שהוא כל כך מתבקש?"
