אל תטעו בכותרות: שתי יממות לפני ליל הסדר פירסמו בנק ישראל ומשרד האוצר את תחזיותיהם המקרו-כלכליות ותושבי ישראל יכולים להירגע: יהיה בסדר. יותר מבסדר: לפי תחזיותיהם, המשק יגדל ריאלית בהצטבר השנה ובשנה הבאה בקרוב ל-10%, רמת החיים הממוצעת תעלה ב-7.5%, ההשקעות יזנקו ב-22% והאינפלציה תהיה נמוכה מאוד, כ-2% בשנה. בשוק התעסוקה יימשך המחסור היחסי בידיים עובדות ואיתו העלאות שכר. והעיקר, מבחינת הכלכלנים, היחס בין החוב הממשלתי לתוצר המקומי ייבלם וייעצר בשיעור הקרוב ל-70%, קצת גבוה, קצת מטריד אך לא מאיים. נסבל.
בקיצור, על פי המודלים הכלכליים של האוצר ובנק ישראל, נעכל את מלחמת איראן השנייה ומלחמת לבנון הרביעית בלי תופעות לוואי קשות (שתיהן ייגמרו, מניחים כלכלניהם, עד סוף אפריל, שהרי ראש הממשלה נתניהו כבר בישר בראיון לעוד ערוץ טלוויזיה אמריקאי זניח ש"עברנו יותר ממחצית הדרך"). החוסן המופלא של המשק הישראלי שוב יוכיח את עצמו ויגן על כולנו. יהיה מה זה בסדר.
ואם לא? ואם המלחמה בלבנון תסתבך כפי שהסתבכו cמלחמות לבנון קודמות? ואם הכותרות בתקשורת זרה, לפיהן "איראן מנצחת", יתבררו כנכונות לגמרי או אפילו בחלקן? ואם ממשל טראמפ יגיע למסקנה שהמלחמה באיראן מזיקה לו פוליטית וכלכלית ויתקפל ממנה עם זנב בין הרגליים? לחינם נחפש תשובות לשאלות קשות אלו בתחזיות האוצר ובנק ישראל. מבחינתן, היום הסגריר ייגמר בקרוב והאביב בפתח.
אפשר להבין את הרתיעה של קהיליית הכלכלנים בארץ מהפקת תרחישים זורעי אימה. תחזיות כאלה הציפו את השיח הכלכלי-פוליטי ושלטו בכיפה בשנתיים 2023 ו-2024. רובן (לא כולן) טעו על הצד הפסימי והוציאו לחזאים כלכליים מוניטין מפוקפק. אף על פי כן, לא די להסתפק כיום באמירה כללית לפיה "סיכונים משמעותיים" מאיימים על התחזית החיובית המרגיעה. הרי כבר היינו שם, על סף התהום, בין השאר ב-1984 (בשנתיים למלחמת לבנון הראשונה) וב-2003 (בשנתיים לאינתיפאדה השנייה). לקח שנים רבות להיחלץ מהברוך הכלכלי שנגרם אז.
תפקידם של הכלכלנים באוצר, בבנק ישראל ובמכוני מחקר להציג לעיני הציבור לא רק את תרחיש הייחוס המרגיע. אל להם להעלים את התרחישים החלופיים הקשים, אל להם להימנע מחשיפת המחיר הכבד של מלחמת אינסוף מתמשכת העלולה להוביל להידרדרות וגלישה למשבר כלכלי מעמיק. דברו אלינו אמת. כן, ישראל כלכלה חסונה, אך לא לעולם חוסן. לא ניקח את זה כמובן מאליו.
תקועים במדבר
על פי ההגדה של פסח, בצאתם ממצרים סובבו בני ישראל במדבר 40 שנה ורק בתום מסע תלאות ומחסור הגיעו לארץ המובטחת. על מנת לצרוב בתודעתנו את לקחי אותו מסע מפרך של פליטי עבדות, מצווה הגדה של פסח: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". בסדר פסח זה, שנתיים וחצי לפרוץ מלחמה מתמשכת שאין סופה באופק, לא היינו צריכים להתאמץ כדי לזכור זאת. המחסור מתדפק בעוצמה על דלתותינו. עד כמה הוא ממשי ובמה הוא ממשי?
"בעקבות המלחמה באיראן כולם מדברים על משבר אנרגיה", אומר בתשובה הכלכלן פרופ' ליאו ליידרמן, ראש המכון לחקר יזמות ואסטרטגיות כלכליות במרכז האקדמי פרס ויועץ כלכלי ראשי לבנק הפועלים, "אבל בעיית המחסור לא מוגבלת רק לאספקת אנרגיה. מדובר בזעזוע גלובלי שמשנה את מערכות הסחר, את שוקי הסחורות וחומרי הגלם, את שרשרת האספקה ואת מפת הדומיננטיות הכלכלית והפוליטית. גם אם המלחמה תסתיים מחר ומחיר הנפט יירד ל-70 דולר לחבית, העולם הגיאו-כלכלי לא יחזור להיכן שהיה. השיבושים הם הנורמה החדשה. מי שלא מתארגן לוגיסטית לאפשרות של שיבושים ואי יציבות לא יישאר תחרותי".
תפקידה של קהיליית הכלכלנים להציג לציבור לא רק את תרחיש הייחוס המרגיע. אל להם להימנע מחשיפת המחיר הכבד של מלחמת אינסוף. דברו אלינו אמת. כן, ישראל כלכלה חסונה, אך לא לעולם חוסן. לא ניקח את זה כמובן מאליו
ד"ר ענת הוכברג מרום, מומחית לסיכונים גיאו-פוליטיים, מספקת מספר דוגמאות לשיבושים, מעבר לנפט וגז טבעי: "קטאר מחזיקה בכ-35% משוק ההליום העולמי. הליום הוא משאב אסטרטגי, רכיב חיוני לייצור שבבים, מערכות ביטחוניות, מכשירי MRI, תעשיית הרכב החשמלי ותשתיות G5. חסימת הורמוז פוגעת ישירות ביכולת של קטאר לספק הליום לשוק העולמי ובמיוחד לטייוואן ודרום קוריאה. פגיעה קשה מורגשת גם בתעשיית הדשנים המבוססת על תוצרי לוואי של גז טבעי. מחסור בדשנים משפיע ישירות ביבולי החיטה, התירס והאורז ויוצר אפקט דומינו המאיים על ביטחון המזון במדינות רבות, ובמיוחד בכלכלות המוחלשות באפריקה ובאסיה. אנחנו עומדים בפני משבר מזון עולמי".
עד כמה עמוקה הטלטלה בשווקים?
ליידרמן: "המדד הגלובלי למחירי הסחורות עלה מתחילת המלחמה באיראן ב-17%, מחירי הובלה ימית בקונטיינרים עלו ב-37%, גומי סינתטי וסולפור התייקרו ב-40%, פוליאתילן ב-33%, מחיר החשמל בבריטניה כבר קפץ ב-39% ובגרמניה ב-27%. דלק מטוסים מתייקר ובנזין בתחנות מתייקר. לפי הסקירה האחרונה של OECD, האינפלציה בארה"ב תעלה השנה ל-4.2% ובבריטניה ל-4.0%".
ויש תחזיות פסימיות אף יותר.
ליידרמן: "בהחלט. כלכלות רבות עלולות להימצא במצב מסוכן של לחץ אינפלציוני משולב עם גידול באבטלה, קיפאון בצמיחה ועליות בשיעורי הריבית. בדומה לעבר, שוק ההון מקדים את הבנקים המרכזיים ובפועל הריביות על אגרות החוב הממשלתיות הנסחרות בבורסות כבר עלו. אלו בהחלט חדשות לא טובות".
האם הציבור הישראלי ייפגע משיבושי אספקה?
ליידרמן: "מה שקורה בעולם בוודאי ישפיע עלינו. מעל ל-80% מיבוא הסחורות לישראל מגיע דרך נמלי הים של אשדוד וחיפה. אוניות מובילות אלינו רשימה ארוכה של סחורות, כולל דלקים, ציוד תעשייתי, חומרי גלם, מתכות, מכוניות ומוצרי צריכה. על רקע הסיכונים הביטחוניים הגבוהים בזמן מלחמה, חברות ספנות אחדות – עדיין לא הגדולות ביותר – נמנעות מלהגיע הנה באותה תכיפות כמו לפני המלחמה".
לפי תחזית מעודכנת של בנק ישראל, האצת האינפלציה השנה תהיה שולית, חצי אחוז בלבד, ל-2.3%. סביר?
ליידרמן: "אני ממליץ לקחת בחשבון סיכון אינפלציוני משמעותי, שגם מושפע מהמדיניות הכלכלית המופקרת של הממשלה המשלימה עם גידול מסוכן בגירעון התקציבי. מרבית חברות הספנות כבר החליטו על היטל מלחמה מיוחד – לא רק כלפי ישראל – שמתבטא בהעלאות של כ-25%-30% במחירי התובלה הימית. גם מחירי התובלה האווירית עולים בשל התייקרות דלק מטוסים. המחסור בחומרי גלם ובסחורות יפגע לפיכך ברמת הפעילות היצרנית בארץ ובמקביל צפוי רצף של עליות מחירים רחבות. האצה ניכרת".
הבה לא נסיים בדיכאון. האם המשבר בשרשרת האספקה יוצר הזדמנויות חדשות עבור ישראל?
ד"ר ענת הוכברג מרום: "המלחמה באיראן, על שלל הפתעותיה, תחייב את מדינות המפרץ לגוון נתיבי סחר מסורתיים ושרשראות אספקה קבועות. הן יצטרכו להניח צינורות העוקפים את מצרי הורמוז לים האדום או הערבי, לבנות נמלים חדשים ולהשתמש במסדרונות יבשתיים לשינוע סחורות. הפגיעה באתרי נפט וגז, מתקני התפלה, בתי זיקוק, תחנות כוח, שדות תעופה ומלונות יוקרה בשטחיהן הופכת את ישראל, בעלת הידע המתקדם בלוגיסטיקה, ביטחון, סייבר, שבבים ובינה מלאכותית, לשותפה אסטרטגית מבוקשת ומחוזרת".
מי עשוי להרוויח מכך?
הוכברג מרום: "חברות ייצור ישראליות עשויות לקבל הזמנות גדולות לשבבי מחשב, לאחר שחסימת מצרי הורמוז הסירה כאמור כשליש מהיצע ההליום העולמי, אחת מהתשומות הקריטיות לייצור השבבים. חברות ישראליות המתמחות בטכנולוגיות ניהול ציי רכב ולוגיסטיקה חכמה יוכלו לשווק שיטות לייעול תנועת סחורות בחצי האי ערב, תוך שילוב בינה מלאכותית. חברות סייבר ישראליות כבר בולטות עם חוזים מידיים לייעוץ, זיהוי איומים ואספקת פתרונות. חברות ביטחוניות כמו אלביט ורפאל יוכלו לספק למדינות המפרץ מערכות לייזר נגד מל"טים איראניים, ניטור היקפי ומכ"מים לנמלים חדשים. חברות המתמחות בטכנולוגיות התפלה מתקדמות, חקלאות מדברית וביטחון מים יאפשרו למדינות המפרץ להשיג עצמאות תזונתית ואנרגטית. יש כאן פוטנציאל לחתימה על חוזים ב-10 מיליארד דולר עד 15 מיליארד דולר".
מנקודת מבט גיאו-אסטרטגית, מסכמת ד"ר הוכברג מרום, ישראל ממוצבת כעת כגשר טכנולוגי, ביטחוני, אנרגטי ולוגיסטי חיוני בין אסיה לאירופה, תוך חיזוק משמעותי של הסכמי אברהם. נקווה שהיא צודקת.
פרופ' אריה צבן: "כל הגז הטבעי שלנו מסופק ממספר קטן מאוד של אסדות העלולות להיות חשופות למתקפות ופגיעות, וגם לאסונות. הריכוזיות הזו מדאיגה אותי מאוד. יש להרחיב בדחיפות את המעבר לאנרגיית שמש"
מלחמת העצמאות
פגיעת הרסיס של טיל במתחם בתי הזיקוק בחיפה לא שיתקה ולא צימצמה את אספקת החשמל בארץ, אבל הייתה עדות מוחשית ובוערת לשבריריות הביטחון האנרגטי שלנו. הנושא מדיר שינה מעיניו של פרופ' אריה צבן, נשיא אוניברסיטת בר אילן ואחד החוקרים החשובים בתחומי האנרגיה ומקורותיה. "מתווה הגז הטבעי", הוא אומר בשיחה ל"ממון חג", "אמנם העניק לנו עצמאות אנרגטית כמעט מלאה – כ-90% מהחשמל מיוצרים מגז טבעי מקומי (72.5%) ומאנרגיה סולארית (14.5%) – אבל לא העניק ביטחון אנרגטי, שהוא מושג שונה מאוד".
"הגז הטבעי", מדגיש פרופ' צבן, "החליף את הנפט בהפקת חשמל ובכך תרם לכלכלת ישראל תרומה אדירה, עד חצי טריליון שקל, הן במחיר נמוך בהרבה מהמקובל באירופה והן בירידה בולטת בעוצמת זיהום האוויר ופליטת גזי חממה. גילוי מאגרי הגז הגדולים יצק גם יסודות חדשים להסכמי סחר עם מצרים, ירדן ולבנון ובעקיפין גם סוריה, הסכמים שחשיבותם דרמטית דווקא כאשר מקורות הגז הטבעי במדינות המפרץ הערבי נמצאים תחת מתקפה איראנית".
ובכל זאת, אתה אינך שקט.
צבן: "במלחמה העכשווית נחשפה החולשה שלנו בביטחון אנרגטי. כל הגז הטבעי שלנו מסופק ממספר קטן מאוד של אסדות במים הכלכליים הישראליים בים התיכון, העלולות להיות חשופות למתקפות ופגיעות, וגם לאסונות. הריכוזיות הזו מדאיגה אותי מאוד לא מפני שאנחנו עלולים לחזור למשבר הנפט של שנות ה-70 במאה הקודמת. ההתייעלות האנרגטית של המשק הישראלי מאז הייתה מרשימה. ולא מפני שנידרש לעמוד בתורים לתחנות הדלק ולהימנע מלהפעיל מזגנים בשרב, אלא מפני שאנחנו עלולים לאבד את היתרונות הטכנולוגיים החשובים ביותר שלנו".
למה כוונתך?
"כוונתי לאספקת חשמל רציפה להפקה ותחזוקה של הבינה המלאכותית, ההופכת במהירות לאחד מהמשאבים הקריטיים שלנו. הבינה המלאכותית החודרת לעוד ועוד מחוזות חיינו הכלכליים, הביטחוניים, החברתיים והמדעיים מתבססת על חוות שרתים, מרכזי מידע ומחשבי-על שהם זללני אנרגיה בכמויות. כפי שאמר בשעתו המנכ"ל האגדי של אנבידיה – 'אנרגיה היא השכבה הבסיסית עליה נשענת הבינה המלאכותית. כולה רוכבת על אנרגיה'".
לפי סיכומים של האיגוד הבינלאומי של גז טבעי ושל הכלכלן הראשי של BDO, עתודות הגז הטבעי הפעילות יכולות לספק את כל התצרוכת החזויה ל-40 שנים קדימה.
"אכן, לפי תחזיות אנרגטיות אמינות יש ויהיה לנו מספיק גז טבעי לספק את הצרכים העתידיים, אך ההסתמכות עליו כמקור אנרגיה עצמי כמעט בלעדי והריכוזיות של שדות הגז חושפת את ישראל לסיכונים ולחוסר ביטחון אנרגטי באזור מוכה מלחמות. הנה, אנחנו כבר מרגישים בפועל את בעיית הביטחון האנרגטי – שניים מתוך שלושת המאגרים של גז טבעי הושבתו, במידה כזו או אחרת".
המענה של פרופ' צבן לסיכונים אלו: לגוון, לבזר ולאגור. הגיוון הכי חשוב. יש להרחיב בדחיפות, הוא אומר, את המעבר לאנרגיית השמש – ולא רק בשל המניע האקלימי המכובד בזכות עצמו – אלא גם בשל המניע הביטחוני. פרופ׳ צבן: "שלא כמו אסדות גז טבעי המרוכזות בים, את אמצעי ההפקה של האנרגיה מהשמש ניתן לפזר על פני המדינה כולה, מערבות הנגב עד שדות בעמק הירדן ועד גגות של בתים במרכז, ובכך לייצר ביטחון אנרגטי גם לחירום. לפגיעה בשדה פאנלים אחד או בחלק ממנו תהיה השפעה שולית".
אבל הממשלה ביטלה באחרונה את היעד המוצהר להגיע ב-2030 להפקת 30% מהחשמל מהשמש.
"והחליפה אותו ביעד של 35% אנרגיה סולארית בשנת 2035. החלטה לא טובה. את המעבר לסולארי צריך לזרז, לא לעכב".
מהם המכשולים המפריעים לזירוז שאתה ממליץ עליו?
"את החשמל מהשמש אפשר להפיק רק כשיש שמש, ומכאן הצורך לאגור אותו לשעות וימים של חושך, בדרך כלל באמצעות סוללות. הן משתפרות ומתחזקות – במכוניות חשמליות ראשונות חלמנו על טווח נסיעה של 80 ק"מ בטעינה אחת לסוללה, כיום הטעינה מספיקה ל-600 ק"מ ויותר – אבל לא די בכך. אנחנו במרכז הלאומי לסוגיית האגירה בבר אילן מפתחים דור חדש של סוללות הליום עוצמתיות ועובדים על פתרונות אגירה זולים ועל שיטות להמרה ומיחזור של אנרגיה באמצעות מתכות מיוחדות, חומרים חדשניים ובמימן. הטכניקות הללו יתרמו גם למיתון ההתחממות הגלובלית. אבל נהיה מציאותיים: לעולם לא נשתמש רק באנרגיה ירוקה. תמיד נזדקק לתזקיקי נפט, לגז טבעי ובמידה מסוימת גם לפחם שהשימוש בו נעשה יותר ויותר נקי".
דבריו ואזהרותיו של פרופ' אריה צבן מתכתבים עם נייר ההמלצות האקטואלי של שני חוקרים בכירים, ד"ר אריה גולומב ודן יכין ממכון מיינד Mind למחקר אסטרטגי (הפועל בהובלת אלוף במיל' עמוס ידלין), להבטיח לתשתיות מחשוב ומידע – לחוות שרתים ולמחשבי-העל המשרתים את הבינה המלאכותית ופיתוחיה – "מעטפת הגנה מקסימלית בשל היותם מרכיב קריטי בעליונות אסטרטגית של המדינה". חוות השרתים, המאכלסות אלפי ורבבות מחשבים, זקוקות לאספקת אנרגיה רציפה, מסבירים החוקרים, ולכן לא נכון ומסוכן שיהיו תלויות, כמו כעת, ישירות ברשת החשמל הארצית ובעקיפין באסדות הגז הטבעי. על המדינה להתייחס אליהן כאל "תשתיות לאומיות חיוניות". המלצות נוספות של חוקרי מיינד: לא לאשר הקמת מרכזי מחשוב גדולים נוספים באזור המרכז ולחייב אותם להתבסס על מקורות אנרגיה עצמאיים, על אנרגיה סולארית ואמצעי אגירה מתקדמים.
הנה עוד עניין קיומי שהוזנח.
