בעלי העסקים הקטנים והבינוניים שהמלחמה מתחה את העצבים ואת חשבון הבנק שלהם עד הקצה, מכריזים שנגמרו להם מאגרי החוסן והאופטימיות. כבר שש שנים המציאות מטלטלת אותם ברכבת הרים עסקית ורגשית שכוללת את הקורונה, מלחמת 7 באוקטובר, שאגות הלביא והארי מול איראן וכעת מצב ביטחוני מעורער והפסקת אש שמאיימת לקרוס בכל רגע.
"אם אתה רוצה לקלל מישהו, תקלל אותו שיהיה עצמאי במדינת ישראל, אין קללה יותר גרועה מזו", מכריז יניב נוח, הבעלים של החנות "ביג ספורט יבנה", שמאז הקורונה סגר שלוש חנויות, ונשאר עם חנות אחת, שגם אותה הוא מחזיק בכל הכוח.
"זו חנות קטנה באזור תעשייה שכדי להגיע אליה, אנשים באים באופן מיוחד, אבל עכשיו כאשר כל העם במצוקה כלכלית, מי קונה כדורגל, או נעלי ספורט חדשות? הירידה אצלי בחודש מארס הייתה דרסטית, 60 עד 70 אחוז", הוא אומר וקולו רועד, ולא רק מעצבים וחשש מהבאות, אלא גם משמחה. קצת לפני השיחה שלנו, הבן שלו, לוחם גדוד 13 בגולני, התקשר להגיד: "אבא, יצאנו מלבנון".
"אני מאושר, סוף-סוף, אחרי יותר מ-40 יום, גדוד 13 של גולני חזר לארץ. לצערנו איבדנו את הלוחם טובאל יוסף ליפשיץ ז"ל, שנפל, אבל כשהבן התקשר עכשיו ואמר: 'אבא, אני בעמיעד', בכיתי. כולנו הורים, כולנו חווים את אותו קושי, אבל מענישים אותנו בזה שאנחנו צריכים להתנהל מול שר אוצר שלא מבין שום דבר, שעושה הפוך ממה ששר אוצר צריך לעשות למען הכלכלה הישראלית, ואגב אני מצביע ימין כל החיים".
ולמי תצביע בבחירות הבאות?
"בכנות, אני לא יודע. אני מבולבל. ראש הממשלה מתכונן למלחמה עם איראן כל החיים שלו, התחלתם את 'עם כלביא', עשיתם מהלכים מבריקים בתחום הצבאי, אז איך לא הכנתם תוכנית כלכלית? איך אתם הולכים למבצע כזה שסוגר את כל האנשים בבית ומשבית את המשק, בלי להכין תוכניות? איפה הממשלה? תנו אוויר לאנשים שרצים לממ"דים והילדים שלהם נלחמים. המדינה הייתה חייבת לבוא מראש ולתת לנו פריסה ותמיכה וגב כלכלי, אבל שר האוצר הזה עושה מה שהוא רוצה ומאיים על ראש הממשלה שלא יפריש כספים גם לעסקים פרטיים וגם במתווה של המע"מ הוא נגדנו. ניר ברקת, שר הכלכלה, הולך עם העצמאים במאה אחוז במאבק הזה, אז איך יכול להיות שבמדינה נורמלית שר האוצר לא מדבר עם שר הכלכלה? האשמה פה היא על סמוטריץ', שלא יודע לנהל את האוצר כמו שצריך. הבנאדם לא באירוע. הוא לא היה עצמאי יום אחד בחייו, הוא לא יודע מה זה לנהל עסק ולא מבין שמדובר פה בדיני נפשות. אנשים יפגעו בעצמם כי לא יוכלו לעמוד בבושות".
בעלים של רשת אופנה כבר פגע בעצמו. זה היה שבועיים לפני שפרצה המלחמה הנוכחית עם איראן.
"נכון, וזה מאוד קרוב לקרות שוב. אני מדבר עם חברים שבוכים שאין להם כסף ללכת לעשות קניות, אבל זה לא מעניין אף אחד. הייתי פעיל במאבק נגד הפטור ממע"מ על קניות ברשת, שזה בכלל אירוע בפני עצמו, וניסיתי לדבר עם סמוטריץ'. יש דרכים יותר חכמות לחזק את הכלכלה הישראלית מאשר לתת פטור לחברות מחו"ל ולהחליש אותנו. אחרי כל מה שעברנו בקורונה, הצלחנו להתאושש ושוב הגיעו שנים קשות מאוד, ועכשיו עם ריביות של כמעט 10 אחוז על הלוואות. כל הרווח הגולמי שלנו הולך על ריביות אבל אין לך ברירה. לא ביקשתי מהממשלה כלום, רק שיתנו לי לעבוד ולא יפריעו לי. אבל ברגע שאתם הולכים על הפטור ממע"מ אתם נותנים יתרון למתחרים שלנו בחו"ל. שלא לדבר על זה שכעצמאי, אם אני מחר קורס, אפילו לאבטלה אני לא זכאי במדינה".
13 צפייה בגלריה
ניר סטרולוביץ' בכניסה לאמפי קיסריה הסגור. "המלחמה שברה אותי, הוצאתי את כל החסכונות" | צילום: אלעד גרשגורן
(אלעד גרשגורן)
פשט רגל אחרי 30 שנה
גם עודד בבאי, שהיה משווק ובעל חנות אופנה בדרום תל-אביב, נשבר בעקבות המלחמה הנוכחית עם איראן. אחרי 30 שנה בתחום הוא תלה את הקולבים והכריז על פשיטת רגל. "המלחמה הזו עם איראן היא הקש ששבר את הגב שלנו, וכמובן כל המדיניות של הממשלות כאן ב-20 השנים האחרונות, כאשר השיא זה לא המלחמות האחרונות, אלא הממשלה שמפלה אותי לרעה מול יצרני אופנה ומפעלים בסין, מעדיפה אותם על פני אופנה ישראלית, וכדי להילחם כאילו ביוקר המחייה, מורידה את שיעור המס על הזמנת מוצרים באינטרנט מחו"ל. אני אומר כאן ועכשיו: הגדלת הפטור מ-75 ל-150 דולר שברה אותנו, בעלי העסקים הקטנים, הפכנו לשעירים לעזאזל של המשק. וזה התחיל כבר ממחאת האוהלים ומהטיפול הכושל של אותו ראש ממשלה שמכהן היום ביוקר המחייה. הוא קבע שאנחנו, בעלי העסקים הקטנים, אנחנו הגנבים, הטייקונים, וגם עכשיו סמוטריץ' החצוף שאחרי שהכנסת פסלה את הצו, חתם על צו חדש של 130 דולר. בושה וחרפה למדינה שהוא שר אוצר. איפה היית שלוש שנים וחצי? פתאום עכשיו אתה נזכר ביוקר המחייה? מה עם מחירי הדיור, התחבורה, המכולת. איך אתה, סמוטריץ', אומר שאנחנו הטייקונים של ישראל? אני טייקון?".
עסק הטקסטיל של בבאי שכן בדרום תל-אביב, משם שיווק פריטי אופנה ליותר מ-300 חנויות ברחבי הארץ, אבל אחרי הפטור לקניות באינטרנט, אחרי הקורונה, המלחמות והסגרים, הוא הבין שאין לו ברירה אלא לסגור.
"פשטתי רגל כי המדינה שלי נגדי, היא מרסקת את העסקים בישראל, רואה בנו אויבים וגנבים, ומעדיפה את העסקים הסיניים. חברות ומותגים גדולים בתחום האופנה בישראל על כרעי תרנגולת. איך שר האוצר לא רואה שבעלי העסקים בארץ מתמוטטים? אופנה, כלי בית, צעצועים, כלי חשמל, סלולר, הנעלה, ענפים שלמים שמתרסקים. הוא לא מבין שזה דומינו? שאם אני סוגר, הגזרן שלי מתמוטט, העובד שלו מתמוטט, המוביל שמוביל את הסחורה מתמוטט", בבאי אומר בכאב ומוסיף: "ואני ליכודניק בנשמה, והכי ימני. ואין לי שום דבר נגד ביבי, דווקא אהבתי אותו והצבעתי לו. אבל אני מאוד מאוכזב ממנו. גם הצבעתי לשמיר, לבגין, אם בגין היה קם ורואה מה נהיה מהליכוד הוא היה מתאבד מהבושה".
ולמי תצביע הפעם?
"בטוח שלא לקואליציה הנוכחית. זה יהיה רק למפלגה שיהיו בה נציגים לעצמאים. היום העצמאים הם כמו קבצנים שמקבצים נדבות. זה חייב להשתנות ואני בטוח שתקום מפלגה לעצמאים והעצמאים יקבלו שכל ויצביעו לה סוף-סוף".
אלירן נומדר, בעלים של "ילדים ודרקונים", רשת חנויות צעצועים בדימונה, ראשון-לציון ונס-ציונה, מספר שאין לו כבר מה למכור: "מה קונים במלחמות? משחקי קופסה, אבל כולם כבר קנו משחקי קופסה בתחילת המלחמה, ולא קונים שוב, ובכלל, חנויות במתחמי קניות סובלות מירידה משמעותית, כי אנשים מעדיפים עכשיו חנויות שכונתיות וקרובות לבית", הוא אומר ומדבר גם על ההפרדה שעשתה הממשלה בין העובדים במגזר הציבורי והפרטי: "סגרו את המשק לשישה ימים, אחרי שישה ימים פתחו, הודיעו על זה בלילה, העובדים עשו הכל כדי להגיע וגילו שבוע אחרי שאדון סמוטריץ' נותן ותק של חל"ת רק אחרי 10 ימים. זה שר אוצר שעושה מה שקל לו, ולא מה שנכון. מה שעשו לנו, המעסיקים העצמאים, זה תרגיל מסריח. הרגשתי שפגעתי בעובדים שלי וגרמתי להם לחיסרון כיס כשאמרתי להם לבוא ולפתוח את החנות. אתה פותח את המשק ובסוף דופק את מי שמרוויחים 8,000 שקל? להם אתה לוקח רבע מהמשכורת לפני ערב חג?", כועס אלירן.
הסחבת במתווה הפיצויים
שחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר, שמייצג את כל עסקי המסחר והשירותים בישראל, מגדיר את התנהלות הממשלה כשערורייתית: "כבר מהקורונה אנחנו מתחננים שיהיה נוהל לחיצת כפתור לרגע שבו המדינה מחליטה לסגור את המסחר. שהמדינה תבוא ותגיד – כך ייראה החל"ת, כך הפיצוי לעסקים בינוניים וקטנים, ויעשו התאמות לכל מצב ספציפי בתוך כללי משחק ברורים. אבל בפועל, לממשלה לא אכפת מהעסקים הקטנים והיא מתעדפת את המגזר הציבורי ומעניקה לו מתווה חל"ת חלומי, דבש ניגר", מוחה תורג'מן בעצבים.
13 צפייה בגלריה
תומר רבינוביץ'. חוסר הוודאות יימשך | צילום: סנאפ, המרכז החברתי לצילום
(סנאפ המרכז החברתי לצילום)
ואכן, מתווה החל"ת של עובדי הסקטור הציבורי קובע שבמקרה של סגירת המשק, הם מקבלים מאה אחוז משכרם בשבועיים הראשונים ו-90 אחוז משכרם בשבועיים שלאחר מכן. לעומת זאת, בסקטור הפרטי, רק עובדים שהיו בבית ברצף למשך עשרה ימים או יותר זכאים לקבל חל"ת.
עשרה ימים זה על הנייר. בפועל, שר האוצר פתח את המשק שישה ימים אחרי.
"נכון. דפקו אותנו. זה הפטנט של הממשלה הזו. העובדים יקבלו פיצוי רק אם נעדרו עשרה ימים ואילך ברצף. על פחות מזה יקבלו אפס".
אז מה אתם עושים?
"נלחמים, מנסים לשנות את המתווה מול ראש הממשלה שהבטיח לטפל בנושא. הפחד הוא שב-2026 ייסגרו 70 אלף עסקים קטנים".
גם רואת החשבון ורד קמינסקי, פעילה חברתית ונציגת העצמאים החדשים, שותפה לביקורת הנוקבת: "למה צריך לייצר מתווה חדש מדי משבר? אנחנו מדינה למודת מלחמות, אפשר לחסוך את כל מסכת הייסורים הזו ולייצר בשלב זה מתווה שזהה למתווים הקודמים. כשלא מעניקים את העזרה הראשונה הזו לעצמאים, מבזבזים זמן יקר, שבו בעלי העסקים לא מקבלים מקדמות, ומחכים שהתוכנית תצא לפועל".
ומתי לדעתך זה יקרה?
"אם שואלים אותי אז היא תעלה לשולחן בחודש מאי ועצמאים יראו את הכסף במקרה הטוב ביוני".
אז מה היית עושה?
"מעבירה השבוע את התוכנית ונותנת מיידית מקדמות לכל העצמאים".
שזה גם חודש מאוחר מדי.
"נכון, אני לא רוצה להשתמש במילים קשות, אבל התחושה היא של התעמרות".
גם רועי כהן, נשיא להב, לשכת ארגוני עצמאים ועסקים בישראל, רותח. "עדיין שקל אחד לא נכנס לחשבונות של העצמאים ובעלי עסקים והם מול שוקת שבורה לתשלומי מיסים, ארנונה, ספקים, הלוואות ונראה שלאף אחד זה לא בוער. אנשים על סף קריסה, מאיימים לשלוח יד בנפשם. מה, אדוני שר האוצר, לא ידעת כאשר המטוסים טסו לתקוף באיראן שהמשק ייסגר? הרי ישבת בקבינט כשההחלטה התקבלה. אני מזהיר ושב ומזהיר שאנשים אצלנו על סף איבוד עשתונות כתוצאה ממצוקה שלא נגמרת. אנחנו מוצאים את עצמנו מופקרים לגורלנו ודה פקטו יש בישראל שני עמים – עם אחד של שכירים עובדי מדינה במגזר הציבורי שמוגן, ועם אחד של בעלי עסקים ושכירים במגזר הפרטי שמופקר. אנחנו אלה שמניעים את המשק, ובכל פעם מתחננים על חיינו כמו עניים בפתח בוועדת כספים".
המשבר בענף התיירות
מיכל ואוהד גיגי, הורים לשלושה ילדים ממושב אודם ברמת הגולן, מנהלים את "בשביל היער" - עסק בתחום התיירות והדרכת הטיולים, שבשנתיים וחצי האחרונות חווה אתגרים קשים. "שנה וחצי, מ-7 באוקטובר עד כמעט פסח 2025, לא עבדנו בכלל, וגם כאשר לפני שנה המטיילים חזרו, אנחנו עדיין לא מתקרבים להיקפים שלפני אוקטובר 2023 וזה לא מעיד רק על מצב הצפון, אלא על השינוי בכיס של כולם. אנשים שבורים, מוציאים פחות כסף כי הם מכניסים פחות כסף, ואנחנו שנערכנו לאביב הזה עם תוכניות חדשות והשקענו בשיווק, שוב חטפנו עצירה כשהגיעה 'מלחמת איראן 2' והוציאה לנו את כל האוויר. בכל פעם מחדש זה יותר קשה ומתסכל לחזור, בעיקר כששוב הפיצויים מתעכבים. רוצים שיבואו משפחות צעירות וישבו על הגבולות בפריפריה, ובסוף הכל קורס לנו מול הפרצוף. תחום התיירות שהוא הדבר העיקרי שאפשר לעשות כאן הוא הראשון שנסגר והאחרון שחוזר", אומרת גיגי ומגלה שבסוף השבוע המשפחה נוסעת למרכז כדי לאתר מסלולי טיול חלופיים ולעבוד סוף-סוף.
"גם במצב רגיל, מאתגר למשוך מטיילים לאזור שלנו, ובטח בתוך מלחמה", אומר גם יעקב בריס, המנכ"ל ומבעלי יקב לה פורה בלאנש, שהוקם ב-2018 באזור יהודה ושומרון, ושמרכז המבקרים שלו נפתח עם פרוץ הקורונה ב-2020. "בכל פעם שיש מצב חירום, כולם נעלמים, אף אחד לא מתקרב לפה, וגם בסבב האחרון הכל נסגר הרמטית".
בריס, עולה חדש מצרפת שלאורך המלחמה שירת במילואים בפיקוד העורף, מעיד שההיעדרויות שלו ושל בכירים ועובדים נוספים שהיו על מדים בשנתיים וחצי האחרונות, פגעו בתפקוד העסק. "נכון שאנחנו רגילים לפתוח ולסגור ולפתוח ולסגור, ובצחוק אגיד שהתרגלנו כבר מאז הקורונה ועד היום שאנחנו מגייסים עובדים ויודעים שעוד שנייה מוציאים אותם לחל"ת, אבל כבר קשה להתמודד עם רכבת ההרים הזאת. היינו אמורים להשיק תפריט חדש ב-1 במארס ולא הספקנו. מתאמצים לזוז קדימה ושוב הולכים לאחור ומבינים שעד שיחזרו תיירים, בטח יהיה עוד מבצע, וזה מייאש".
רצף הסבבים לא מאפשר לדבריו נשימה. "יש מצבים שבהם בגלל מילואים אני נעדר, מנהל התפעול שלי נעדר, אי-אפשר לקבל החלטות, השיווק מתחיל לצלוע, הניהול הפיננסי מוקפא ותהליכים נתקעים, זה מאתגר".
את האופטימיות הוא שואב מכך שבסוף אנחנו ישראלים שאוהבים לזוז, לטייל ולבלות, גם תוך כדי מצב ביטחוני לא ברור. היקב, שהכרמים שלו נמצאים באזור היין המשובח בין חברון ליער יתיר, מייצא את הבקבוקים שלו לארצות-הברית בעיקר, ובגלל המצב הכול נתקע. "כל תהליך ההזמנות לפסח התעכב, אוניות עם בקבוקים ריקים לא הגיעו ולא יכולנו למלא אותם בזמן, בתי הדפוס עבדו במתכונת חירום וכל חומרי האריזה התעכבו, אז גם כשהצלחנו להשתחרר ולעשות לו"ז עבודה, בסוף נתקענו בגלל מפעלים אחרים שהעובדים שלהם היו במילואים. הכל קשור אחד לשני ואתה פשוט דופק את הראש בקיר".
הדסטארט כדי לשרוד
יעל בן כנען למדה בדרך הקשה שטיימינג הוא כמעט הכל בחיים. מאז 1 במארס השנה היא הבעלים הטרייה של חנות הפרחים "בשביל הפרחים", שנמצאת ברחוב לינקולן 5 בתל-אביב. את החנות, שקיימת כבר 17 שנים, בן כנען רכשה באחרונה, אלא שיממה לפני העברת הבעלות לידיה, טיל איראני נחת בשכונה המטווחת, והחנות שלה נסגרה עוד לפני שנפתחה. הדבר גם יצר תסבוכת בירוקרטית מול מס רכוש, עקב הסמיכות להעברת הבעלות. "בעלי הנכס עוד לא קיבלו ממס רכוש כסף לתיקון הזגוגיות שנפגעו, החנות עומדת סגורה. פה ושם עשיתי מכירות כדי להציל את הסחורה שהייתה לי", היא אומרת ומציינת שהבינה שאת הפתרון היעיל ביותר שיחזיר את העסק לעבוד, היא יכולה למצוא רק בעזרת גיוס כסף מהציבור.
"עסקים אחרים ברחוב פתחו מימון המונים וגייסו כסף מלקוחות ותיקים, שכנים, חברים. בהתחלה לא האמנתי שאצליח כי למי אכפת מעסק של פרחים כשעפים טילים, אבל אמרתי שאין לי מה להפסיד וזה עבד. תוך יום הגעתי ליעד. מי שתמכו בפרויקט רכשו זרים בהזמנה מוקדמת ויקבלו אותם כשאפתח מחדש. זה לא תרומות, זו מקדמה".
ואת המקדמה הזו על סך 33,300 אלף השקלים שגייסה, היא מייחדת לתשלומי שכירות, להוצאות שוטפות ולשיקום החנות.
בפלטפורמת הדסטארט לגיוס ההמונים, מסבירים שמדובר במודל שנקרא "תשורה", שבו התומכים רוכשים ברכישה מוקדמת מגוון תשורות שהעסק מספק כאשר הוא חוזר לעבוד. לדברי אסף גרינפלד, שותף מייסד ומנכ"ל קבוצת הדסטארט, מאז תחילת המלחמה יש עלייה חדה בפניות של בעלי עסקים למימוש המודל, שמייצר ערך לכל הצדדים. "העסק נהנה מפתרון לצורך תזרימי, במציאות שבה הסיוע מהמדינה מתעכב והצרכנים נהנים מהזכות להשפיע לטובה וגם מקצת אסקפיזם".
גם בר היין התל-אביבי "פלור", שנמצא בשכונה של חנות הפרחים, נפגע מטיל איראני ביום הראשון למלחמה, וחזר לפעילות רק ביום ראשון השבוע. הפרונט של הבר עדיין מרוסק אבל זה לא הפריע לבעלים, אורי קורץ, לערוך ביום ראשון האחרון "בלוק פארטי" ולהזמין את הלקוחות והתומכים בהדסטארט למסיבה של על האש. "אחרי שהטיל נפל על הבר, הדבר הראשון שעשיתי זה לדבר עם בעלי עסקים אחרים שנפגעו בסיבוב הקודם באזור פינסקר בתל-אביב, והבנתי מהם שעדיף שלא אחכה לפיצוי. הבנתי שאני מתמודד עם ארגון שהוא בלופ עם עצמו ושאני תלוי בעצמי בלבד".
קורץ החליט לגייס כספים כמה שיותר מהר. הוא פנה ללקוחות ובהמשך למעגלים נוספים, וגויסו 213 אלף שקלים, שהולכים לשיפוץ ותזרים. "עלויות השיפוץ עומדות על כמה מאות אלפי שקלים, התזרים שנפגע, הוא גם של כמה מאות אלפי שקלים, וזה אומר שבעזרת הכסף של הגיוס, אני משפץ על חשבוני הכל ומס רכוש הם שיחליטו בדיעבד מה הם מאשרים או לא. יש לי עובדים שאני צריך לדאוג להם ומהר. הבנתי שהמדינה לא ששה להחזיר פיצוי על הנזקים, בעיקר לא העקיפים, וכשהיא כבר נזכרת לעשות מתווה, זה מאוחר מדי ומי יודע אם לא יבקשו אותו בחזרה", אומר קורץ שאת העסק פתח שבועיים לפני ה-7 באוקטובר, עבר את איראן 1 ואיראן 2 וקלט מהר מאוד מה צריך לעשות.
13 צפייה בגלריה
דריה ליינובה וורד רשף. "הלקוחות פוחדים שנסגור. מגיע לנו להמשיך" | צילום: אלעד גרשגורן
(אלעד גרשגורן)
"יש לנו בהדסטארט תשורות מגניבות כמו למשל, תא שירותים על שם התורם, שזו תהילת עולם", הוא מדגיש בחיוך, "הצענו גם משמרת במטבח למי שרוצה, או חתיכה ממוסגרת מהשלט שנשבר, ויש גם אפשרות של ארוחות פרטיות, ועוד. יש בבר הרבה עובדים, יש ספקים שאני עובד איתם ואני חייב להמשיך. עשינו הכל כדי לפתוח מחדש".
גם בזכרון יעקב, התייצבו הלקוחות של בית הקפה הטבעוני "משיגנע" כדי להביע סולידריות עם דריה ליינובה ו-ורד רשף, שפתחו את המקום באוגוסט 2024 ובמלחמה הנוכחית חוו ירידה בהכנסות. "כבר כשפתחנו, חווינו תקופה מאוד קשה שצלחנו אותה איכשהו, אבל עכשיו המלחמה הזו עם איראן הביאה אותנו לקצה. הרחובות היו ריקים ועובדים התקשו להגיע לעבודה. בעלי שהוא בריסטה ומנהל את הבר שלנו גויס למילואים, וגם הבריסטה השנייה גויסה", אומרת דריה.
אז הן סגרו לכמה ימים, גייסו בריסטות חדשות, והחליטו שהן לא יושבות ומחכות למדינה ופנו להדסטארט. יש להן עוד כעשרה ימים כדי לגייס את הסכום שהציבו לעצמן כיעד, וגם הן מדגישות שזו לא תרומה, אלא התומכים משלמים מראש על תשורות עתידיות. "הלקוחות פוחדים שנסגור, כי זה לא סתם בית קפה, זה בית, ויש לנו עוד המון חלומות בתחום הטבעוני", אומרת ורד, ודריה מוסיפה: "שום דבר לא ישבור אותנו, אנחנו חתולות רחוב ונשרוד. מגיע לנו להמשיך".
מרוקנים חסכונות
ניר סטרולוביץ' הוא הבעלים של "אנג'יניר", חברה שפועלת בתחום הקונסטרוקציה והבטיחות לאירועים גדולים והמוניים. הוא נשוי ואב לתינוקת ומתגורר באור עקיבא. סטרולוביץ' פתח את העסק השאפתני שלו בחודש מאי 2024, כבר לתוך המלחמה, אלא שמאז פברואר, כשאירועים המוניים עברו למקלטים, "העסק נפגע פגיעה טוטאלית, ממאה לאפס", לדבריו.
לא היית נאיבי כשפתחת עסק לאבטחת אירועים במלחמה?
"הייתי שכיר שש שנים בחברה של אבטחת אירועים, אנחנו כבר יותר משש שנים במציאות של און אוף, ולא נפסיק לעבוד בגלל המצב", הוא אומר.
אלא שבמלחמה הנוכחית איסורי התקהלות והנחיות פיקוד העורף הביאו לעצירה כמעט מוחלטת של הפעילות. ענף האירועים ההמוניים היה מהראשונים להיפגע ומהאחרונים להתאושש, וספק אם למה שקורה עכשיו אפשר לקרוא התאוששות, כאשר גם אירועי עצמאות כעת מוטלים בספק, לאחר שאירועי פורים כבר בוטלו והנזק לענף הוא בעשרות מיליונים. גם אופטימיסט קשוח כמו סטרולוביץ' מודה שזה שובר. "אנחנו עובדים לפי עונות. התכוננו מאוד חזק לקיץ הזה אחרי שכבר עברנו את שבעה באוקטובר ואחרי שעזה הייתה מפורקת".
מה זה אומר התכוננו חזק?
"זה אומר שהרגשנו שהכל חוזר. שתיכננו אירועי פורים בהיקף גדול מאוד, הרבה מסיבות ואירועים של עיריות, בתכלס זה אומר היקפי עבודה של כמה מאות אלפים. נכון שבישראל השאלה האם יתקיים או לא יתקיים מרחפת כל הזמן, אבל אי-אפשר לעצור את החיים. כי אם תעצור מראש ובסוף לא תהיה מלחמה - סתם לא עבדת".
איך מתמודדים רגשית עם כל הטלטלות?
"קשה מאוד, גם נפשית, וגם משבית אותך כלכלית, הרבה כסף מונח פה על כף המאזניים, אבל מתמודדים. אני אומר אמיתי שהמלחמה הזו שברה אותי מנטלית, אבל אני גם אופטימי שבסוף יהיה סוף טוב. ענפי התרבות, הקולנוע, המסעדות, הבילויים, בסוף נחזור, אבל כרגע צריך לנשוך שפתיים, לגייס מעצמך כוחות ולא לוותר".
ומאיפה החוסן הכלכלי?
"כל החסכונות שלי וכל הכסף של הבית הולך לטובת ההישרדות, והאמת היא שאני לא יודע מה יהיה הלאה. אני לא בונה להגיע למצב שבו המדינה תעזור לי יותר מדי. אני בונה על עבודה קשה. כרגע מתכוננים לאירועי עצמאות, ואני עדיין אופטימי שהעסק שלי יחזור לעשות מחזורים".
ועד שזה יקרה, יש לך כסף בצד?
"לא יותר מדי".
מה אומרים לך במשפחה? בת הזוג?
"מחזקים כמה שאפשר, בסוף זה מצב נתון, כבר כמה שנים סטירה אחרי סטירה – קורונה, 7 באוקטובר, מלחמות שלא פוסקות. אם אירועי הקיץ יתבטלו אני כבר מבין שלא אהיה במקום טוב".
אי-אפשר לתכנן רגע קדימה
תומר רבינוביץ, מנכ"ל ארגון "דף חדש", מומחים לניהול משברים כלכליים בעסקים, רואה בעיקר בשטח עסקים שבורים, שמתמודדים עם גל נוסף של מכות וצניחה בפעילות. "במדינה שמראש היא לא יציבה כל הקרקע רועדת לנו מתחת לרגליים. מילואימניקים שיוצאים מהמילואים שבורים לגמרי, הרמנו להם את העסק, יצרו מוצרים חדשים והתחילו למכור אותם, ואז מגויסים לעוד חודשיים והכל קורס. חוסר יכולת לתכנן רגע קדימה", הוא אומר.
מה ההמלצות שלכם?
"שצריך להיערך למציאות של חוסר ודאות ולהתרגל לחיות בה, בטח לשנה הקרובה, כשמצפה לנו המשך המלחמה ובחירות ולבנון עוד לא נגמר. לכן בכל מה שקשור לחשבון הבנק ולהתנהלות העסקית, צריך לנהל מתוך הנחת עבודה שהמצב לא הולך להיות טוב יותר".
זה כל כך לא ישראלי מה שאתה אומר.
"אני מאוד אופטימי בחיים שלי, עד שזה מגיע לחשבון הבנק. אני אומר תבדקו כל יום מה קורה לכם בחשבון, מה נכנס, מה יצא, ודבר חשוב נוסף – להתרחק מהלוואות. זה לא פתרון קסם, זה לא מענק, הלוואה צריך להחזיר ואם אין לך מאיפה – לא לקחת".
אז מה עושים במקום הלוואה?
"יושבים עם איש מקצוע ובונים תוכנית. אולי צריך לצמצם בהוצאות ולפטר עובד שזה כואב, אולי צריך לייצר מוצר חדש או להשקיע בשיווק? אין דבר כזה חוב שאין לו פתרון. 90 אחוז מבעלי העסקים שליווינו יצאו מהמשבר, בתנאי שמבינים שאנחנו בבעיה ולא מתחפרים בבוץ".
גם נילי גולדפיין, מומחית לעבודה בעולם משובש, מדברת על מציאות משברית מתמשכת. "אנחנו חיים בעידן ה'פולי קרייסס', וזו הסיבה לכך שאנחנו צריכים להיפרד מהמילה 'חוסן' ששירתה אותנו עד עכשיו, אבל כבר לא מספיקה", אומרת גולדפיין, "במציאות של ריבוי משברים, כאשר אנחנו נופלים וקמים ונופלים וקמים שוב ושוב, בכל פעם יותר קשה לנו לקום, כי השחיקה והעייפות מצטברים. ולכן החוסן כבר לא יעזור לנו. השיעור למתקדמים הוא להיות אנטי שביר", היא מפנה לספרו של נאסים ניקולס טאלב, שכתב את רבי המכר "ברבור שחור" ו"אנטי שביר".
אז מה אומר אנטי שביר?
"שמשבר לא בא לשבור אותנו, הוא מאיר את החולשות שלנו וכדי לעבור אותו צריך להפיק לקחים וללמוד איך להגיב טוב יותר במשבר הבא, שכמובן יגיע, וכל פעם האתגר יהיה יותר גדול".
אז איך לומדים?
"בסבב איראן א' כשהיינו צריכים להיסגר בבית ולעבור לזום עשינו את זה בשתי שניות, כי בקורונה למדנו לעבוד עם זום ועם טימז. בסבב איראן ב' חזרנו בשנייה וחצי לעבוד מרחוק, היינו מתורגלים. ולכן ארגונים שבסוף כל משבר כזה עושים תחקיר ולומדים איך לפעול טוב יותר בפעם הבאה, נוהגים נכון. ולכן צריך להתכונן למשבר הבא למרות שלא יודעים מהו - אולי צונאמי, אולי חייזרים, אולי רעידת אדמה. החשוב הוא להיערך – כסף בחיסכון לבלת"מים, ביזור סמכויות, לדעת מראש במי אפשר להיעזר גם מחוץ לארגון כי הכל נהיה קשה", מסכמת גולדפיין.
