בכל בוקר נדחסים מאות אלפי נהגים לצירי התנועה של גוש דן, בידיעה ברורה שהם הולכים לבלות לפחות שעה בפקק. בשנים האחרונות המדינה שופכת מיליארדים על הרחבת תשתיות, נתיבי תחבורה ציבורית ומיזמי הסעת המונים, אבל היציאה מהפקק לא נראית באופק.
ארבע שנים אחרי שנכנסה לאחד התפקידים המשפיעים בענף — מנכ"לית נתיבי איילון — ורגע לפני פתיחת הנתיבים המהירים, תת אלוף במיל' אורלי שטרן, לא מנסה לייפות את המציאות. יש לה מסר ברור: אם לא נשנה את הרגלי הנסיעה, הפקקים יישארו כאן לנצח. לצד זה היא פורטת שורה של פתרונות שהיא עמלה עליהם בשיתוף משרד התחבורה כדי להקל על הנוסעים ולהפחית את הגודש בכבישים.
יהיה מתישהו סוף לפקק באיילון? פעם ראינו עומסים בשעות השיא, בדרך אל העבודה ואחריה. עכשיו זה ברוב שעות היום.
"זה לא רק בנתיבי איילון, זה גם בכביש 6, 4, 2 ואחרים. כל עוד אנשים בוחרים לצאת מהבית לבד באוטו, הכביש יהיה פקוק כל הזמן. לנצח. כן, גם כשיהיה מטרו. אנחנו חייבים לשנות את אחוז הפיצול. צריך לראות איפה בן אדם משאיר את הרכב הפרטי שלו. יש כאלה שנאלצים לצאת מהרכב הפרטי ולהשאיר אותו בדרך, כי הם לא רוצים להגיע איתו למטרופולין, ויש כאלה שבסוף בוחרים בחירה מושכלת להיכנס לפקקים והם מבינים שהם יהיו בפקקים, כי הם לא לקחו, לא רכבת קלה, לא רכבת כבדה, לא רוצים את המעבריות הזאת, וזה עניין של בחירה. לפני כמה שנים זאת לא הייתה בחירה, זה מה שהיה. היום התפקיד שלנו זה לייצר אלטרנטיבה. אנחנו רואים שכמות הרכבים שנכנסת לישראל היא הרבה יותר גדולה מההיקפים שאנחנו יכולים לאפשר בתשתיות, לא נעשה עוד קומות ועוד קומות, כי זה לא ייגמר".
סיוט הפקקים: "הנהג יכול להקל על עצמו"
חברת נתיבי איילון כבר מזמן לא עוסקת רק בניהול הכביש המהיר (מספר 20) שחוצה את ערי גוש דן. כיום מדובר באחת מחברות הביצוע הממשלתיות המרכזיות של משרד התחבורה, שאחראית על פיתוח תשתיות תחבורה מטרופוליניות במטרה לצמצם את הגודש בכבישים. החברה מובילה שורה של פרויקטי ענק בתקציב כולל של מיליארדי שקלים, ביניהם פרויקט הנתיבים המהירים, בתקציב של כ-8 מיליארד שקל, הכולל נתיבי העדפה וחניוני "חנה וסע" שהחלו להיפתח בחודש האחרון, רשת אוטוסטרדות האופניים "אופנידן" בתקציב של כ-750 מיליון שקל, שנמצאת בשלבי סיום פריסה; והקמת מערכות הסעת המונים BRT — הקו הכחול והחום, בשווי 7 מיליארדי שקל, המתוכננים להפעלה מלאה לקראת סוף העשור וקווים נוספים בהמשך.
שטרן (57), מונתה למנכ"לית החברה בשנת 2022, לאחר שפרשה מצה"ל בדרגת תת אלוף בתום 33 שנות שירות. היא האישה הראשונה שמכהנת בתפקיד מנכ"לית נתיבי איילון. לאחרונה השיקה החברה את פרויקט ״הנתיבים המהירים״, שנועד לספק אלטרנטיבה לעמידה בפקק באיילון, עם חניון חינמי בשפיים ובו 7,000 מקומות חניה, שממנו עולים על שאטלים חינמיים למרכז תל אביב, הנוסעים על נתיב ייעודי המיועד בשלב זה רק לתחבורה שיתופית. החברה גם אחראית על פרויקטים בחברה הערבית ובמהלך שבע השנים האחרונות, ביצעה 95 פרויקטים בפריסה ארצית בהיקף תקציבי של כ-3 מיליארד שקל.
הפרויקטים הם רבים וחשובים, אך למרות העלויות האסטרונומיות הנהג הישראלי ממשיך לבלות מדי יום בפקקים, שכבר הפכו להיות חלק מרוב שעות היממה. הקלה משמעותית נרשמה רק בימי המלחמה, אך מיד עם הפסקת האש חזרו הכבישים להתמלא ומהירות הנסיעה בכביש הלכה וירדה. לפי נתוני נתיבי איילון, המהירות הממוצעת של איילון צפון בשעות השיא מ-7:00 ועד 9:00, עמדה לפני המלחמה על 44.3 קמ"ש ואחרי הפסקת האש ירדה ל-39.3 קמ"ש. נתונים נמוכים במיוחד נרשמו במקטע העמוס מגלילות ועד השלום, שם נמדדה מהירות ממוצעת של 20-23 קמ"ש בשעות הבוקר ואף של 16 קמ״ש בשעות הצהריים, בעוד שהמהירות המותרת בכביש היא 90 קמ"ש. באיילון דרום המהירות הממוצעת בשעות השיא מ-7:00 ועד 9:00, עמדה לפני המלחמה על 42.7 קמ"ש, ואחרי המלחמה ירדה ל-39.3 קמ"ש בממוצע. הנתונים הנמוכים במיוחד נרשמו במקטע העמוס בין חולון להשלום, שם נרשמה מהירות ממוצעת של 16-17 קמ"ש בשעות 8:00-9:00, עלייה קלה לאחר מכן ובשעה 15:00 שוב 16 קמ"ש.
הביקורת על הנתיבים המהירים היא שלמעשה בנו עוד חניון ענק, שבשביל להגיע אליו צריך לנסוע ברכב. אז אין לי באמת אפשרות לוותר על הרכב באופן מלא. אם יש זוג שצריך להגיע לעבודה, עדיין אין להם ברירה אלא להחזיק שני רכבים.
"החניון הענק לא ייתן מענה לכולם. אנחנו מדברים פה על 7,000 מקומות חניה. לא בהיקף של 1-1.5 מיליון, נוסעים שעוברים על איילון ביום. אבל זה נועד לאותם אלה שכן מגיעים לפה מהאזור הכפרי ביחד, או עושים פה נשק וסע, מורידים פה את חלק מהמשפחה או חבר וממשיכים למקומות שלפעמים יותר נגישים. בעתיד גם תתאפשר גישה לתחבורה ציבורית ויש פה חניון חשמלי לאוטובוסים. אז זה לא פתרון אחד. תמיד חייבים לדבר על מארג הפתרונות. צריך לתגבר גם את הרכבת הכבדה וגם את כמות האוטובוסים וגם את החניונים ולתת הרבה מאוד אפשרויות".
"המיתוג שעשו לאוטובוסים הוא רע. אוטובוס הוא כלי חשוב. ב–2030 תהיה תשתית ראויה בכל הארץ לאוטובוסים עירוניים חשמליים, סביבתיים, נעימים ושקטים. הם יגיעו למקומות שהמטרו והרכבת הקלה לא יגיעו אליהם"
יש מה לעשות עם האתגר או עקב אכילס של הפרויקט בכל השתלבות השאטל בתוך העיר, אחרי שיוצאים מהנתיב הייעודי ושם בנת״צים לא פעם נוסעים גם רכבים פרטיים?
"הנתיבים האלה, אני כבר אומרת, יהיו באכיפה מלאה. יש פה טכנולוגיות מורכבות ואנחנו קודם כל פותחים אותו כנתיב לתחבורה ציבורית בלבד. ובעתיד, כשיהיה נתיב מהיר, יהיה פה מנגנוני אכיפה מאוד קפדניים".
אבל מה את עושה כשהוא נכנס לעיר, ואז השאטל בפקק כמו כולם?
"יש מקומות שיחד עם עיריית תל אביב אנחנו עובדים על להוסיף נתיבי העדפה כדי שזה לא יקרה. אבל עדיין, גם עם העיכוב הזה, הזמן מתקצר המון. תל אביב זה מטרופולין שאנשיו דוגלים בהעדפה לתחבורה ציבורית, ושם כן אפשר לעשות עוד. אנחנו לומדים ומשנים כל הזמן".
בימים האחרונים הגעתם לכ-1,200 רכבים שחנו בשפיים ולמעלה מ-4,000 נוסעים בשאטלים. את מאמינה שנראה את החניון הזה מלא מתישהו?
״כל יום יש עלייה מתמדת בכמות האנשים שצורכים את השירות הזה, שמבינים שיש לו יתרונות, יש פה אמינות, יש פה זמינות, יש פה הקלה כלכלית משמעותית, גם על חניון, גם על הדלק, גם על הנסיעה, וזה מאפשר. עוד כמה שנים שיחלו העבודות על המטרו בדיוק במוקדים שהיום השאטלים מגיעים אליהם, לאנשים לא תהיה ברירה אלא להגיע בלי הרכב ואני חושבת שהשירות הזה יהיה מאוד מבוקש בגלל המיקום האסטרטגי שלנו״.
באחד הראיונות של שטרן עם כניסתה לתפקיד ב-2022 היא הצהירה שתוך חמש שנים נרגיש הקלה משמעותית בעומסי התנועה. עוד רגע אנחנו שם, אבל הפקקים רחוקים מלהיעלם. בשיחה איתה השבוע, היא בוחרת לשים דגש על אפשרויות הבחירה שנוספו לנוסעים. "נכון שהפקקים עדיין כאן, אבל היום יש לך אלטרנטיבה. ההקלה היא שאנחנו מדייקים ומשפרים את התחבורה הציבורית ולכל בן אדם בבוקר יש בחירה איך להגיע למטרופולין, ובעתיד האפשרויות יהיו רחבות יותר. אז נכון זה לא שלנהג ברכב הפרטי שנוסע לבד יהיה לו יותר קל, אבל יש לו גם דרך אחרת להגיע".
את נוסעת לפעמים בתחבורה ציבורית?
"לתל אביב כן, לעבודה בראשון-לציון לצערי לא. הבטיחו לי שעם המסילה הרביעית של הרכבת, שתגיע לכפר סבא, החיים שלי יהיו הרבה יותר טובים. רכבת זה תמיד כיף".
העלייה לארץ: "זו הייתה שנה טראומטית"
שטרן בעלת תואר ראשון באדריכלות ובינוי ערים בטכניון ותואר שני במדע המדינה ומינהל ציבורי מאוניברסיטת בר-אילן. בשנות ה-70 היא עלתה לארץ מאוקראינה ובבית הישראלי-סובייטי שבו גדלה, דחפו אותה תמיד למצוינות. אחרי הלימודים בבית הספר בכפר סבא היא התקבלה לתפקיד משמעותי בחיל המודיעין, אך הלחץ מההורים הוביל אותה למסלול של עתודה ותואר בטכניון, שממנו המשיכה לקריירה צבאית בת 33 שנה. בתפקידיה האחרונים בצבא, שימשה כראש מחלקת תשתיות באגף התכנון בצה"ל וסגנית ראש אגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון.
איך העלייה לארץ והבית שבו גדלת עיצבו אותך?
"אלו היו העליות של שנות השבעים, ב-30.10.1977 הגענו לארץ. לא סיפרו לי שעולים לישראל, לא ידעתי מה זה ישראל, לא ידעתי מה זה יהדות, הייתי רק בת 8. עלינו מאוד מהר, אני חושבת שזה היה תהליך של שבועות. אבא שלי היה מסורב בגלל הצבא הרוסי, אז היינו צריכים לעזוב מהר. הגענו לאולפן באור עקיבא. אני לא זוכרת שנתמכתי בהליך הקליטה. שינו לי את השם ביום שהגעתי לארץ. זו הייתה שנה טראומטית בעיניי, אני לא זוכרת ממנה כלום. אחר כך עברנו לכפר סבא וגדלתי שם. הייתה לי ילדות מדהימה, עם הרבה חברים. לא ראו עליי שאני עולה חדשה, אחרי שנה כבר לא היה לי מבטא.
"נתנו לי המון חופש בכפר סבא, גדלתי בעיר, הייתי בתנועת הנוער, הייתי מבלה בספרייה, היה לי מעגל חברים, היה לי כיף. אחרי שנה עניין העלייה כבר לא השפיע. אם לא הייתי פוגשת את ההורים שלי לא היית יודעת שלא נולדתי בארץ. לא הרגשתי בודדה או עולה, באמת שלא".
בבית היה חינוך סובייטי נוקשה?
"לאבא שלי היה מאוד חשוב החינוך והלימודים. הוא תמיד אמר 'את לא תהיי טובה, תהיי הכי טובה'. אין ציון 98. אם אפשר לקבל 105 אז עדיף. אז בחרתי ללכת לעתודה אקדמית כי זה היה חשוב להורים שלי. אבא שלי אמר 'אנחנו ניתן לך את הקפיצה הראשונה, את המקצוע'. התקבלתי במקביל לתפקיד מאוד מעניין במודיעין ולא יודעת לאן הייתי מתגלגלת אם הייתי בוחרת במודיעין. ככל שהתקדמתי ועשיתי עוד תפקידים, רציתי להגיע למקומות שאני משפיעה ונהנית. אחר כך נגלה לעיניי כל עניין הסטטוטוריקה והוועדות ואיך מתקבלות החלטות. רק כשהגעתי לדרגת סגן אלוף הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. היום צה"ל משפיע על כל המדינה, כבישים, שטחי אש, בסיסים, זה תפקיד שהוא בעיניי הטופ של הטופ".
מה היה הרגע שבו הבנת שאת רוצה קריירה ציבורית-ניהולית ועוד בתחום התחבורה?
"כשהגעתי לטפל בפרויקטים הגדולים בצבא, הבנתי את הכוח של היזם, הוא זה שמקבל את ההחלטה וההשפעה. גם היום בנתיבי איילון, רואים את גודל ההשפעה. זו חרדת קודש, כל החלטה שלך יכולה להשפיע 40 שנה קדימה אז זה דורש המון זהירות ומיומנות. נתיבי איילון זה לא רק תחבורה. זו השפעה אסטרטגית. זו חברה שהיא צעירה ובהתהוות והרבה מעבר לתשתית בלבד. נכון שהייתי צריכה ללמוד מושגים חדשים בתחבורה. בחצי השנה הראשונה הייתי עסוקה בלשאול הרבה שאלות ולמדתי מכל בעלי התפקידים".
"הנתיבים המהירים יהיו באכיפה מלאה. יש פה טכנולוגיות מורכבות ואנחנו קודם כל פותחים אותו כנתיב לתחבורה ציבורית בלבד. ובעתיד, כשיהיה נתיב מהיר, יהיו פה מנגנוני אכיפה מאוד קפדניים"
את מרגישה שיש לך מספיק יכולת להשפיע ולהיות חלק מקבלת ההחלטות, או שמשרד התחבורה תמיד נושף בעורף?
"קודם כל הפרויקטים שלנו הגדולים זה פרויקטים של משרד התחבורה. המשרד מחליט עליהם, מתקצב אותם, מקדם אותם בתמיכת משרד האוצר, וזה פרויקטים ארוכי טווח. בכל שינוי צריך להסתכל על מה הפרויקט שלנו עושה לסביבה ולתכנן גם אותה. זה יכול להיות אפילו מעבר של הולכי רגל או נגישות של נכים, או אפילו כביש מקביל שצריך לעשות. אז כשאנחנו מסתכלים על הפרויקטים, אנחנו מבינים שצריך להסתכל יותר רחב. אני חושבת שמשרד התחבורה, גם המנכ״ל וגם השרה, מקשיבים לגורמי המקצוע בשטח, מקבלים הרבה פעמים את דעתנו גם וצריכים לקבל החלטות אל מול התקציבים הקיימים. אבל יש הבנה שחייב לתת חלופה לרכב הפרטי ושמים על זה את הדגש, כי אין דרך אחרת להתמודד עם הגודש בכבישים. זה משהו שהיום משרדי הממשלה מבינים שחייב לתעדף, שבלי תחבורה אין התפתחות, אי אפשר להקים שכונות כלואות. אם לא נעשה גם תחבורה ציבורית וגם תכנון תחבורתי נכון, לא נוכל להתקדם".
משתמשי תחבורה ציבורית מתלוננים לא פעם על החלטות, שלטענתן הן חסרות היגיון, ושנובעות מכך שמקבלי ההחלטות לא נוסעים בתחבורה ציבורית. מה דעתך?
"בתהליך של שינוי קווי אוטובוס זה לא רק מלמעלה, גם הרשות משתתפת. כל שינוי בתחבורה ציבורית הוא קשה ודורש תיקונים. הלוואי ונגיע למצב שיש כמות אוטובוסים מספקת לכל מקום וגם נתיבי העדפה, כי אם אוטובוס נתקע בפקק ברחוב ראשי ולא מצליח להיכנס לתחנה שלו, אז לא עשינו שום דבר. הרצון שלנו הוא לתת תחבורה ציבורית איכותית. צריך להבין שאנחנו בשנים של מעבר. עכשיו תל אביב עוברת לרשת אסטרטגית של אוטובוסים שניישם גם במטרופולינים נוספים, שבה הקווים יהיו קצרים יותר אבל מנוהלים. זאת אומרת, לא יהיה לך קו כל דקה באותה תחנה, אלא יהיו רווחים מסודרים. כדי שהרשת תהיה יעילה צריך לבדוק את התפעול ולא רק את הקו עצמו".
איך דואגים שהכל יתחבר?
"צריך לתכנן היטב את הקישוריות, כל המעברים בין רכבת כבדה, רכבת קלה, רשת ה-BRT, המטרוניות וכו'. המעברים צריכים להיות מהירים, זמינים, שבן אדם שמחליף אמצעי תחבורה ויהיו חייבים להחליף תחבורה, יעשה את זה בצורה הכי טובה שיש. זה עוד נדבך של פרויקטים. בפתח תקווה למשל, יש רכבת קלה ובעתיד גם מטרו ומטרונית, אנחנו מסתכלים יחד עם העירייה והפורום המקצועי שלה ובונים את נקודות הממשק. השלב הבא זה לקבוע לוחות זמנים, מה אחרי מה. זו באמת עיר שהיא גם בהתחדשות עירונית מאוד גדולה, והפרויקטים שלנו יאפשרו את ההתחדשות העירונית של מרכז העיר, וזה בעיניי, אני קוראת לזה העיר המקושרת, שמקושרת מבחוץ ומה קורה אצלה בפנים. ואיך אנחנו מאפשרים לאנשים את הפירסט ואת הלאסט מייל".
הביקורת על ה–BRT: "מוכרים שירות, זה ההבדל"
בחברת נתיבי איילון מבצעים בימים אלה שני קווי אוטובוס חשמליים מהירים (BRT), שיכולים להסיע כ-100 נוסעים בכל פעם בתדירות גבוהה ובמסלול ייעודי, בעלות הקמה כוללת של כ-7.5 מיליארד שקל. הפרויקט כולל את הקו הכחול, שיחבר בין רחובות, נס ציונה וראשון לציון ועד לצומת חולון עם צפי פתיחה בשנת 2028, ואת הקו החום, שישמש כציר רוחבי אסטרטגי המחבר בין לוד, רמלה, באר יעקב וראשון לציון וצפוי להתחיל לפעול בהדרגה כבר במהלך 2027.
יש הרבה ביקורת על הפרויקט הזה שבסוף אלו אוטובוסים עם יחסי ציבור, למה לא פשוט לעשות נת"צים ולשפר את שירות האוטובוסים?
״המטרונית זה תפעול, זה לא נת"צ. מטרת הפרויקט זה לתת אוטובוס כל 6 דקות, 5 דקות, ולתת אמינות. זה השוני. אני לא מחליפה פה לא את המטרו ולא את הרכבת הכבדה, אנחנו מסתכלים בסוף בהיררכיה. מי שנוסע מחיפה לתל אביב ייסע כאן ברכבת הכבדה, אבל מי שצריך נסיעה קצרה יותר כמו מתל אביב לחולון, או לבת ים, יוכל לעשות שימוש בשירות הזה. אנשים שנוסעים לקופת חולים, לרופא, לאופטומטריסט, לחנות, להביא את הילד, לקחת את הילד, לבקר את האמא. זה רוב הנסיעות שלנו, וזה במסות. אנחנו מדברים על כלי גלגלי, שיהיה חשמלי, סביבתי, מעל 100 איש ייסעו בו, כפול מאוטובוס רגיל. והדבר המרכזי שהוא מגיע בשעה ידועה, כל 5 דקות או 6 דקות בשעות השיא, ואת לא תלויה יותר באם האוטובוס יעצור או לא. אנחנו מוכרים פה שירות, וזה ההבדל".
יש תכנון לקווים נוספים?
"כן, הקו האדום שתוכנן לנתניה כרגע בדיונים עם העירייה. ויש לנו את הקווים של סובב פתח תקווה, שמגיעים מכיוון ראש העין, אריאל, אלעד. קווים נוספים בודקים כרגע בערי פתח תקווה, אור יהודה, אשדוד-אשקלון, רחובות לכיוון יבנה, הוד השרון ועוד. בבאר שבע עדיין דנים בהאם להקים שם רכבת קלה או BRT. אי אפשר לעשות הכול בו זמנית. אבל השינוי המהותי פה זה באמת לבנות את מערך ההפעלה של הקווים האלה".
זה יחליף את האוטובוסים?
"אנחנו נהיה עם האוטובוסים הרבה שנים, ויהיו הרבה יותר אוטובוסים. אני חושבת שהמיתוג שעשו לאוטובוסים הוא רע. אוטובוס הוא כלי חשוב. למה כשנוסעים לאירופה, כולם מבסוטים להצטלם באוטובוסים? ב-2030 תהיה תשתית ראויה בכל הארץ, מהצפון הרחוק ועד אילת לאוטובוסים עירוניים חשמליים, סביבתיים, נעימים ושקטים. הם יגיעו למקומות שהמטרו והרכבת הקלה לא יגיעו אליהם".
יש תלונות מתושבים וראשי רשויות על כך שהעבודות הרבות פוגעות באיכות החיים?
"קודם כל צריך להבין, אנחנו נכנסים למרכזי הערים, שבחלק מהמקומות לא נגעו בהם עשרות שנים. וכשכבר נכנסים עם עבודות, זה לא רק אספלט עם צבע ושני עצים, אנחנו מטפלים בתשתיות - מים, חשמל, תקשורת, ניקוז, מוסיפים שביל אופניים. אנחנו לא יכולים לסגור את הרחוב הרמטית, להגיד לתושבים שלא ייכנסו לרחוב שנה, כי אנשים חיים שם, עובדים שם. לכן אנחנו עושים את זה עקב בצד אגודל. יש פה עבודה קשה שלוקחת זמן. אנחנו כל הזמן צריכים למצוא איזון בשעות העבודה וזה כשבמדינה שלנו יש תהפוכות ומלחמות והפרויקטים שלנו ממשיכים בעבודה. בלי עצירה".
השאלה אם כל המאמץ הזה ישתלם והציבור הישראלי יעזוב מתישהו את הרכב הפרטי?
"כן, בטח. כי הוא יבין שפשוט יש אלטרנטיבה וזה יותר נוח. תסתכלי כמה היום עובדים בכל אזורי התעסוקה שיש להם צמודי רכבת או נתיבים מהירים ומגיעים עם הלפטופ פתוח ועובדים, או קוראים ספר, בלי שאף אחד מפריע, זה אחלה. אנשים בוחרים היום לא להיכנס למצב מנטלי של עצבים בחיפוש אחרי חניה ולנצל את הזמן הזה יותר טוב. היום אנשים רוצים לבחור הכל, רוצים לבחור מה ללבוש, מה לאכול, איך לנסוע, ואנחנו צריכים להבין שהרכב לא מגדיר אותנו. צריכים לבחור באיכות החיים, ומי שבוחר בסוף לנסוע ברכב, שזה לגיטימי בעיניי לחלוטין, צריך להבין שהוא משלם את המחיר. לכן אני בכלל לא אומרת שאני נלחמת בליצור הקלה בפקקים, אנחנו מייצרים אלטרנטיבה. זה השינוי המהותי".
ואת תוותרי על הרכב מתישהו?
"אני אשמח לוותר על הרכב מתישהו. אני אשמח להשתמש בו רק למה שאני רוצה ולא ביומיום".
