אינפלציה, השחיתות והסקנציות הבינלאומיות: עוד לפני שהתחילה המלחמה בין ארצות הברית וישראל לאיראן, המצב הכלכלי באיראן היה בכי רע. משכורות חודשיות של 700 דולר ב-2022 צנחו ל-400 דולר (1,200 שקל), עוד ועוד משפחות נפלו מתחת לקו העוני ולא מצליחות להניח את המוצרים הכי בסיסיים על השולחן לילדיהם. בלוגרית איראנית צייצה בינואר, רגע לפני ההפגנות הגדולות באיראן, על סיטואציה שבה ראתה איך חברה שלה, אמא צעירה, נאלצה לקנות חיתולים של בני שנה לבתה בת השנתיים וחצי מרוב שזו איבדה משקל.
כמו הומלס שמקבל הודעה על מס רכוש, המלחמה היכתה באיראנים חסרי הכל. בזמן שהשלטונות באיראן עושים שרירים לטראמפ: האינפלציה השנתית משתוללת סביב השבעים האחוז, הריאל האיראני קורס לשפל של כל הזמנים, האינטרנט לא פועל ומלאך האבטלה אינו פוסח על שום סקטור. התחזית: המצב באיראן רק הולך להיות הרבה יותר גרוע, עם צפי של 4.1 מיליון אנשים שיירדו מתחת לקו העוני. וזה עוד לפני שהתחלנו לחשב את התוצאות ההרסניות של ההפסדים הצפויים מהירידה בהכנסות מייצוא הנפט.
מאות אלפי אנשים לא יכולים לחזור לעבוד במפעלים, בתי חרושת, חנויות ומשרדים שנהרסו כתוצאה מההפצצות המסיביות, כולל קומפלקסים עצומים עם אלפי עובדים של תעשיות פלדה ופטרו-כימיים. גם מי שלא ניזוק מההפצצות בצורה פיזית, חטף מהלומה. העיכובים וההפרעות בפסי הייבוא גרמו למחסור במוצרים חיוניים לייצור. האינפלציה, המיתון והאבטלה הגואה גרמו לירידה טוטאלית בביקוש למוצרים ולשירותים. עשרות אלפי עובדים פוטרו מעבודתם ללא תשלום, כולל כל העובדים בענף הטיסות.
הפיטורים הללו, מהיום למחר, של עשרות אלפי עובדים, והמחסור בשירותי אינטרנט, גרמו ללחץ עצום על שירותי הרווחה של איראן, שגם ככה כרעו תחת הנטל של העוני הלאומי. כעת שירותי הרווחה והביטוח הלאומי ואבטחת ההכנסה אמורים לספק את צרכיהם של הרבה יותר אזרחים, בעוד שהכנסות המדינה ממשיכות לרדת.
אבל בעוד שהממשלה לא מצליחה לסייע לאזרחים עם הקלות מס או הלוואות בריבית נמוכה, היא כן מצאה לנכון להעלות את שכר עובדי המדינה ב-60% ולאפשר להם לעבוד מבתיהם תמורת שכר מלא, ואף דורשת מחברות ועסקים לטפל בעובדיהם באמפתיה ותוך גילויי הקרבה לאור המצב.
המחיר הבריאותי
הבעיה של האזרחים היא לא רק המצב הכלכלי הגרוע עצמו או העובדה שאין להם מושג מה העתיד צופן (וכשאנחנו כותבים עתיד, אנחנו מתכוונים: מחר), אלא העובדה שאין להם שום ציפיות שהממשלה שלהם תסייע להם לצאת ממצב הביש הזה. ההפגנות ההמוניות ברחבי איראן בינואר נערכו בעיקר על רקע המצב הכלכלי הקשה, ואפילו אז הממשלה והשלטונות לא עשו שום צעד למנוע את המהומות ואת רצח עשרות אלפי המפגינים.
"הייתה ביקורת גדולה על טראמפ וישראל ועל הדרך שבה ניהלו את המלחמה או התחילו אותה לפני שהתייעצו עם מדינות אחרות או לפני שחשבו על התוצאות ההרסניות שההתקפות יפילו על הכלכלות העולמיות", אמר היועץ הכלכלי ג'ייסון שוהר ל"יורוניוז", "אבל קיים קונצנזוס מוחלט לפיו המדיניות הנוכחית היא הרסנית לכלכלה של איראן. טראמפ מצליח לעשות, דרך הלחץ הכלכלי על איראן, את מה שאלפי גיחות מטוסים לא הצליחו לעשות".
בתי מרקחת דיווחו על מחסור חמור בתרופות הכרחיות כמו טיפולים בקרישת דם, מחלות לב, סרטן והפרעות נוירולוגיות. יש עדיין היצע אינסולין לחולי סוכרת, אבל מי שרוצה לשים עליו את היד יצטרך לשלם פי ארבעה
מדובר בסכנה גדולה למשטר. הזינוק האינפלציוני המשמעותי ביותר מורגש בעיקר במוצרי צריכת היסוד כמו עוף, לחם ומוצרי חלב שהתייקרו בעשרות אחוזים. כיוון שטראמפ הודיע שהוא לא מתכונן להסיר את המצור וכיוון שכספם של התושבים קונה פחות מאשר לפני המלחמה, הרי שנוצרות כל הדרישות למרד של התושבים, החלום הגדול ביותר של טראמפ והסיוט הגדול ביותר של המשטר. מוצרים מיובאים הכרחיים, כמו תרופות וחומרי גלם לדוגמא, נקנים בדולרים וגם הם כבר נמצאים מעבר להישג ידו של האזרח האיראני הממוצע. בשבוע שעבר ירד הריאל לשיא שלילי של 1.8 מיליון לדולר, והיד עוד נטויה, בעיקר בהתחשב בעובדה שאיראן מאבדת עוד ועוד אפשרויות להכנסות בכסף זר בגלל אי היכולת שלה לייצא נפט, פלדה ומוצרים פטרו-כימיים. כתוצאה, מחירי פלסטיק, צינורות, בדים ואריזות מזון – כולם קפצו. פוסט נוסף מאיספהן העיד על עוד מציאות אכזרית שבה הורים צריכים לבחור בין אוכל לתרופות עבור בני המשפחה, כולל זקנים וטף.
שוק התרופות ספג את אחת המכות הכבדות ביותר כתוצאה מהמלחמה הכלכלית. לפי דיווח ב"איראן אינטרנשיונל", בתי המרקחת באיראן דיווחו כי נאלצו להעלות את המחיר של 5,000 תרופות מאז תחילת המלחמה, מאתיים תרופות הכפילו את מחיריהן ואילו מספר תרופות חוו עליה של 380 אחוז במחיריהן. וכאן מדובר בתרופות שלפחות עדיין נמצאות על המדפים. בתי המרקחת כבר דיווחו כי קיימים מחסורים חמורים בתרופות הכרחיות כמו טיפולים בקרישת דם, מחלות לב, סרטן והפרעות נוירולוגיות. יש עדיין היצע אינסולין לחולי סוכרת, אבל מי שרוצה לשים עליו את היד יצטרך לשלם פי ארבעה מאשר המחיר לפני המלחמה.
"יש אזרחים איראנים שנמצאים בטיפול כימותרפי לסרטן", אמר דוקטור מטהרן ל"איראן אינטרנשיונל", "הם הגיעו לטיפול ראשון לפני המלחמה, והם אמורים להגיע לטיפול כל 21 ימים. הרבה מהמטופלים לא הגיעו לטיפול השלישי או הרביעי בגלל שהם לא יכלו להרשות לעצמם את המחיר החדש". תרופות שאינן זקוקות למרשם, חוו עליה של יותר מ-90% במחיריהן. "אז אם יש לבן אדם כאב ראש או התקררות", אמר אותו דוקטור, "הם פשוט מחכים שזה יעבור".
ביקורת בשידור חי
על חומרת המצב אפשר ללמוד גם מהתגובה של גופים הנחשבים מקורבים לרשויות ולמשטר. רשתות הטלוויזיה וסוכניות הידיעות עסוקות בדרך כלל בקשירת תארים למשטר, האדרתו והדיפת כל רמז של ביקורת כלפיו והפיכתו לאשמה על האחרים, בעיקר ישראל וארצות הברית. לא הפעם. אפילו אנשי הטלוויזיה הורידו את הכפפות.
היועץ הכלכלי ג'ייסון שוהר: "קיים קונצנזוס מוחלט לפיו המדיניות הנוכחית היא הרסנית לכלכלה של איראן. טראמפ מצליח לעשות, דרך הלחץ הכלכלי על איראן, את מה שאלפי גיחות מטוסים לא הצליחו לעשות"
"מה קורה במדינה שלנו, אדון פזשכיאן?", דרשה לדעת מנחת הטלוויזיה אלמירה שריפי בפנייה ישירה למנהיג המדינה. כשהיא מביטה ישירות אל עדשת המצלמה היא המשיכה: "בתי אב רבים לא יכולים להרשות לעצמם קנייה של מוצרי יסוד כמו שמן לבישול, אורז, סוכר, מוצרי חלב ותרופות. מה קורה במדינה שלך, אדון פזשכיאן?" זה היה רגע טלוויזיוני מדהים עבור איראן. אף אחד לא פונה כך ישירות אל ראשי המדינה, ובטח שאף אחד לא מותח עליהם כך ביקורת בפומבי ודורש לקיחת אחריות. אבל שריפי היא רק חלק מצונאמי תקשרותי המבקר ודורש תשובות מראשי המדינה, כשהם מהדהדים את השאלות שנשאלות על ידי האזרחים חסרי האונים.
פזשכיאן רחוק מלהיות האשם במצב. הוא נכנס לתפקידו כשהאבטלה גואה, האינפלציה עולה, עם גרעון בתקציב ועם מחסור במוצרים. המלחמה רק האיצה את התהליך. הביקורת כלפי פזשכיאן היא בעיקר בגלל הטיפול האיטי שלו במצב משבר שדורש תגובות מיידיות. אחד הפתרונות של המשטר היה לבקש מבתי מרקחת וסופרמרקטים למכור ללקוחות מוצרים הכרחיים באשראי ולא במזומן, ולדרוש את התשלומים תוך חודשיים. הצעה אחרת הייתה מתן סובסידיות לאזרחים לקניות הכרחיות. הבעיה היא שההסדר עם הסופרמרקטים תלוי ברצון הטוב של ראשי הרשתות, ואילו הסוביסדיות הן על סך של שבעה דולר לאזרח. זו גם תגובה איטית מדי וגם תגובה שלא מספקת את הצרכים של התושבים.
לתושבים יותר ותיקים ההצעות הללו מהוות דז'ה וו למשבר כלכלי מהעבר: כך בדיוק ניסו שלטונות איראן לפתור את הבעיות והקשיים הכלכליים של התושבים במהלכה של מלחמת איראן-עיראק בשנות השמונים. "אי אפשר לדעת לאיפה המצב יתפתח", נכתב במאמר דעה בעיתון "אטלאעאת" המקורב לשלטון, "אולי יהיה המשך של הפסקת האש, קונפליקט ימי או מלחמה כוללת, אבל הממשלה הזו חייבת להמשיך, באופן יומיומי, לקיים את הצרכים של תשעים מיליון איראנים לאוכל, חינוך, שירותי רפואה, ביטחון, תחבורה, דיור, תקשורת ושירותים רווחתיים וחיוניים. זה מצריך עבודה מסביב לשעון, תכנון ויכולת לאלתר ולמצוא פתרונות קריאטיביים. הממשלה הזו חייבת תוכנית כלכלית חדשה למציאות החדשה וליישם אותה באופן בהול. אבל לא בטוח שזה יכול לקרות תחת המשטר הזה, בעיקר במשטר שאמור להיות עסוק מדי יום במלחמה ומשא ומתן מול ארצות הברית".
