את בוקר ה-28 בפברואר, היום שבו ישראל וארה"ב יצאו למתקפה משולבת נגד איראן, מנכ"ל חברת האנרגיה אנרג'יאן והבעלים של אסדת כריש, מתיוס ריגס, זוכר היטב. במערכת הביטחון ידעו שהתגובה האיראנית לא תאחר לבוא והורו לו להשבית את אסדת כריש. במקביל, אסדת תמר המשיכה לעבוד לאורך כל המלחמה. "שאלתי 'למה', השיבו 'מסיבות ביטחוניות' וזהו. זה פגע במחיר המניה שלנו ובאיך שהשוק תופס אותנו. אנחנו עומדים לצד המדינה בזמנים הכי קשים, אבל מי שמקבל את ההחלטות חייב להבין שיש להן השלכות כלכליות עצומות", הוא אומר. עכשיו, ריגס מדבר בפתיחות בראיון בלעדי ב"ממון" על הרצון לשבור את המונופול בשוק הגז בישראל, הצורך הדחוף בשטחי קידוח נוספים, האתגרים שנוספו מאז 7 באוקטובר ומה הוא מצפה שיקרה במערכה הביטחונית הבאה.
כששמעת בתחילת המלחמה שאתם צריכים לסגור, בלי מועד ידוע שבו יהיה ניתן להמשיך להזרים גז, מה חשבת?ֿ
"התגובה הראשונה שלי הייתה 'למה לסגור'? כל האנשים בארגון היו מוכנים להמשיך להפיק גז גם בעיצומה של מלחמה ואני גאה בכך, אך ההחלטה הזו נכפתה עלינו מסיבות ביטחוניות. אני לא יכול לערער על שיקול הדעת של חיל הים או מערכת הביטחון, אבל צריך להבין — אסדה צפה, כמו כריש, יקרה מאוד לתחזוקה. יש לנו התחייבויות לבנקים ולמשקיעים שמצפים לדיבידנדים. לאבד שישה שבועות של הפקה זו מכה פיננסית קשה מאוד. אני מכבד את הביטחון, אבל למה למאגר תמר איפשרו להמשיך לעבוד? זה היה סיכון אדיר שהממשלה לקחה, כי אם הייתה תקלה טכנית בתמר, המדינה הייתה נשארת ללא גז בכלל. היה להם מזל".
מה ציפית שיקרה? הרי אתה יודע מה הנזק העצום שיכול להיגרם מפגיעה באסדת גז פעילה.
"כשדברים כאלה קורים, חייב להיות תיאום טוב יותר עם כל השחקנים בשוק. הפעם זה לא קרה. המשקיעים שלי בלונדון שאלו אותי 'למה אתם סגורים?', והשבתי: 'סיבות ביטחוניות'. תשובה כזו גורמת לשוק הבינלאומי להניח שיש סיכון גבוה מאוד שטיל יפגע באסדה. זאת פגיעה משמעותית במוניטין שלנו בשוק".
יש גורמים בממשלה ובארגונים אזרחיים שאומרים: "הגז עדיין שם באדמה. הם יוכלו להוציא אותו אחר כך. על מה הם מתלוננים? לא נגרם נזק".
"אז בפעם הבאה אגיד לעובדים שלי: 'תקבלו שכר כשאפיק את הגז, בינתיים אל תאכילו את הילדים'. ואגיד לבנקים: 'לא אשלם ריבית כי הגז באדמה ואפיק אותו בעוד 100 שנה'. גז הוא לא חלב, הוא לא פג תוקף, זה נכון, אבל אנשים צריכים לקבל תשלום עכשיו. העלות של השארת האסדה במצב 'המתנה' היא עצומה. ברגע שקיבלנו אור ירוק, חזרנו להפקה תוך 24 שעות. זה הישג אדיר של הצוות, אבל זה דורש להחזיק אנשים בכוננות, להעלות אותם על מסוקים מיד עם הפסקת האש. זה עולה הרבה כסף".
השבתת האסדה: "זה היה משמעותי עבורנו"
במהלך מבצע "שאגת הארי", סימנה איראן את משק האנרגיה הישראלי כיעד אסטרטגי. המטרה הייתה להחשיך את המדינה ולשתק את כלכלתה. זיהוי התלות הישראלית בגז טבעי, העומד על כ-70% מייצור החשמל, הוביל למטחי טילים וכטב"מים לעבר האסדות, לצד פגיעות ישירות במתחם בז"ן שגרמו נזק כבד לתשתיות. מול האיום מפני פיצוץ קטסטרופלי בלחץ גבוה, ניצבה מערכת הביטחון בפני דילמה גורלית בין ביטחון האסדות לרציפות אספקת החשמל. בסופו של דבר הוכרע על השבתת "לווייתן" ו"כריש" מיד עם פרוץ הלחימה, בעוד שמאגר "תמר" הושאר פעיל תחת אבטחה כבדה כדי להבטיח את שרידותו האנרגטית של המשק.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שמערכת הביטחון הורתה על השבתת האסדות. עם פרוץ אירועי 7 באוקטובר 2023, הושבתה אסדת "תמר" למשך 34 ימים בשל קרבתה לעזה, בעוד ש"לווייתן" ו"כריש" המשיכו לפעול כמעט כרגיל. אולם, ביוני 2024, במהלך "מלחמת 12 הימים" מול איראן ושלוחותיה, המפה השתנתה. בעוד ש"לווייתן" המשיכה להפיק גז לטובת המשק והייצוא, אסדת "כריש" הושבתה לחלוטין בהנחיית מערכת הביטחון בטענה שהינה מטרה רגישה לאיומי הצפון ו"תמר" הושבתה לסירוגין, בהתאם להערכות מצב רגעיות. אך כידוע, השיא הגיע בעימות האחרון מול איראן במארס-אפריל 2026, אז הושבתו "כריש" ו"לווייתן". אסדת תמר מנגד עבדה תחת איום בלתי פוסק. משרד האנרגיה וגורמי הביטחון ערכו מדי שבוע דיונים בפתיחת האסדות המושבתות, אך שוב ושוב המליצו בצבא שלא לאפשר את פעילותן, מחשש שיתקשו להגן על כולן. "לווייתן" נפתחה לאחר חמישה שבועות, ו"כריש" נותרה סגורה למשך שישה שבועות רצופים. זו הייתה תקופת ההשבתה הממושכת ביותר למאגר פעיל.
כיום, מי שעומד מאחורי האסדות בישראל הן שתי מפעילות עיקריות: ענקית האנרגיה האמריקאית שברון (Chevron), המפעילה את מאגרי "לווייתן" ו"תמר" עבור קבוצות שותפים (ביניהם ניו-מד אנרג'י וישראמקו), וחברת אנרג'יאן (Energean) הבריטית-יוונית, המחזיקה בבעלות מלאה על המאגרים "כריש", "תנין" ו"כריש צפון". בעוד ששברון מתמקדת באסטרטגיית ייצוא מאסיבית למצרים וירדן, אנרג'יאן הפכה לספקית העיקרית של תחנות הכוח הפרטיות בישראל. הדומיננטיות של חברות זרות בתפעול המאגרים היא קריטית לביטחון האנרגטי, אך היא גם חושפת את המשק לרגישויות של שוק ההון הבינלאומי ותפיסת הסיכון של משקיעים זרים.
5 צפייה בגלריה
אסדת כריש. "העלות של השארת האסדה במצב 'המתנה' היא עצומה"
(צילום: באדיבות חברת אנרג'יאן)
מה חשבת על זה שפתחו את "לווייתן" לפניכם ואתם קיבלתם אישור רק כשהכריזו על הפסקת האש?
"פתחנו יומיים אחרי לווייתן. אני לא רוצה להאמין שיש פה 'העדפת מקורבים' של מפעיל אחד על פני אחר. אני חושב שצריך תיאום טוב יותר. אולי עבור שברון, שהיא חברה גלובלית, כמה שבועות לא משנים הרבה, עבור חברה כמו אנרג'יאן זה משמעותי מאוד. אנחנו רוצים להיות כאן, אבל אנחנו לא חייבים להיות רק כאן. אם לא אוכל לשלם דיבידנדים כי היינו סגורים 6 שבועות, המשקיעים יתאכזבו. אם המדינה מקבלת החלטה כזו, היא צריכה לפחות לתאם או לפצות איכשהו".
העובדים מפחדים לעבוד בישראל עכשיו?
"העובדים הישראלים רגילים, אבל העובדים הזרים שואלים שאלות. חלקם מבקשים 'תוספת סיכון'. אנחנו מנסים לשדר שזה מקום בטוח, ואני בעצמי הייתי אתמול על האסדה, אבל התפיסה בשוק הבינלאומי שונה".
במהלך ההשבתה המשכתם לשלם לעובדים כרגיל?
"בוודאי. כרגיל, כאילו לא קרה כלום. כך גם למחזיקי האג"ח שלנו. זו החובה שלנו. אנחנו לא משלמים לאנשים לפי לאן שהרוח נושבת".
העסקה עם תשובה: "אמרו לי שאני משוגע"
להשבתה זו הייתה השפעה על זירת המסחר בבורסות בלונדון ובתל-אביב. אובדן ההכנסות הישיר של אנרג'יאן נאמד בעשרות מיליוני דולרים, אך הנזק העמוק יותר היה תדמיתי: מניית אנרג'יאן ספגה לחץ כבד מצד אנליסטים ומשקיעים זרים שראו בהפסקת הפעילות הממושכת עננת אי-ודאות גיאופוליטית המאיימת על יציבות החברה. עבור חברה ציבורית המחויבת לדיווחים רבעוניים ולתשלום ריביות לבעלי אג"ח, ההשבתה הארוכה ב-2026 תומחרה באופן מיידי כפגיעה בביטחון האנרגטי וביכולת החיזוי של הנכס, מה שהוביל לדיון סוער על הצורך בפיצוי או בתמריצים ממשלתיים כדי למנוע בריחת הון זר ממשק הגז הישראלי בתקופות חירום.
ביקשתם פיצוי?
"לא. זה לא הזמן לדבר על פיצוי כספי. עכשיו זה הזמן לתמוך בישראל. התקופה קשה מאוד לאנשים שחווים אזעקות, מקלטים ואובדן. אבל אנחנו צריכים הבנה שזה לא יכול להימשך ככה, שפשוט מכבים ומדליקים את העסק כאילו כלום".
ריגס היווני, איש עסקים ממולח, לא היה מופתע מהאתגרים שהציבה המציאות הביטחונית כאן בישראל בפני החברה שלו. הוא נולד וגדל במדינה שכנה, עם משב רוח דומה וידע שהוא לוקח סיכון, כשהחליט להיכנס לשוק הגז הישראלי.
היו אנשים שאמרו לך שאתה משוגע כשהחלטת להיכנס לישראל?
"המון אנשים. אמרו לי שזה טירוף לנסות לבנות עסק כזה ביוון כי המשפחות התעשייתיות הגדולות לא יאפשרו לי וכך גם כשהחלטתי להיכנס לישראל. שוב אמרו לי שאני משוגע. אמרתי לעצמי 'ננסה', כי המוטו שלי מימי הכדורסל הוא: 'אתה מחטיא 100% מהזריקות שאתה לא לוקח'. ב-2016 ישראל רצתה לשבור את מונופול הגז ואילצה את דלק ונובל למכור את כריש ותנין. זיהינו את ההזדמנות. באותה תקופה הנשיא אובמה חתם על הסכם הגרעין עם איראן, וכולם בתעשייה רצו לאיראן. לי לא היה כדור בדולח, אבל ראיתי שזה לא יחזיק מעמד. בחרתי לא ללכת עם כולם לאיראן, אלא להגיע למדינה שמי שהולך אליה - לא יכול להיכנס לאיראן".
ריגס ושותפו ניהלו מו"מ עם יצחק תשובה וב-15 באוגוסט 2016 נחתמה העסקה. אסדת "כריש" (Karish) החלה להפיק גז בסוף 2022 והפכה לשחקנית המרכזית ששברה את הדואופול של לווייתן ותמר. האסדה מוקמה כ-80 ק"מ מחופי חיפה על מתקן הפקת גז צף. מדובר בטכנולוגיה מתקדמת המאפשרת טיפול בגז ישירות מעל המאגר, ללא צורך באסדה קבועה המחוברת לקרקעית הים. מאז, בניגוד למתחרותיה המייצאות את רוב הגז (לווייתן), או משלבות מכירה לשוק המקומי ולייצוא (תמר), אנרג'יאן כיוונה את רוב התפוקה לשוק המקומי הישראלי במחירים מוזלים. כניסתה לשוק הובילה לירידה של כ-20% במחירי הגז ליצרני החשמל הפרטיים, מהלך שבלם את עליית מחירי החשמל לצרכן ותרם ליציבות המשק בתקופות אינפלציה.
תחילת הדרך: 152 מכתבי דחייה
התגובות שקיבל מנכ"ל אנרג'יאן הגיעו די מהר. כולם אמרו לו שהוא לא ישראלי ואפילו לא יהודי. אז איך יעשה עסקים 'במדינה הקשה והבירוקרטית הזו עם האוליגרכים והממשלה?'. בכל זאת, הוא לקח את הסיכון והחליט לנסות. "חשבו שנהיה חברה יוונית קטנה שלא תאיים על המונפול. היום, במבט קדימה, השקענו קרוב ל-2 מיליארד דולר בשלב הראשון. בנינו אסדה צפה חדשה לגמרי (Energean Power), הנחנו צינורות. המנדט שקיבלנו מהממשלה היה להביא תחרות, ביטחון אנרגטי ולשמור על מחירי גז נמוכים. וזה מה שעשינו", אומר ריגס.
איך בעצם התחלת להתעניין בנושא הגז?
"זה סיפור מעניין מאוד, כי אני מגיע ממשפחה של אנשי מדע שאין להם שום קשר לעולם העסקים. אבי רופא, אמי פסיכולוגית. מעבר לכך, ביוון, המקום ממנו אני בא, לא הייתה אז פעילות משמעותית של נפט וגז. כשהייתי בן 11, בשנת 1978, ציירתי אסדות נפט, מתקני קידוח, צינורות וחוות מכלי דלק, וכתבתי "WORLD OIL". אל תשאלי אותי למה ואיך, באמת שאין לי מושג. אמא שלי מצאה את הציור כשניקתה את הבית, והיום הוא ממוסגר אצלי במשרד. כנראה שזה היה ב-DNA. אז הלכתי ללמוד הנדסת מכרות".
ככל שריגס התבגר, החלום הייחודי שהיה לו כילד הלך והתבהר, אבל הדרך אל ההצלחה לא הייתה פשוטה.
"כשסיימתי את הלימודים ביוון, עבדתי במכרה זהב בצפון המדינה כעבודת קיץ. שם הבנתי שאני גבוה מדי בשביל לעבוד במכרות. זה היה הקריטריון. אז עברתי להתמחות בקידוח במשך שנה ואז המשכתי לתואר שני בהנדסת נפט באימפריאל קולג' בלונדון, כנראה בית הספר הטוב בעולם בתחום. בשנת 1991 התחלתי לחפש עבודה בתעשייה וקיבלתי 152 מכתבי דחייה. על כל פנייה ששלחתי. זו הייתה תקופה קשה מאוד בבריטניה. בהתחלה חשבתי שבזבזתי את חיי ואת הכסף של הוריי. הייתי בן 23-24, אחרי חמש שנות לימוד".
משם ריגס פנה לעבודה בחברת ייעוץ בתחום הגז והנפט, אחר כך עבר לבנקאות ובמשך יותר מעשור עבד כבנקאי בתחום האנרגיה וניתח עסקאות. שם, הוא למד איך לגייס כסף. בגיל 40 הוא הקים את חברת אנרג'יאן.
איך התחילה אנרג'יאן?
"ב-2004 יוון הייתה בשיאה: האולימפיאדה, הזכייה ביורו, ואפילו האירוויזיון. היה נדמה שזה לא יכול להשתפר. אבל היה לי ברור שיוון בדרך למשבר כלכלי, כי אנשים הוציאו הרבה יותר ממה שהרוויחו. הכל התבסס על סובסידיות. החלטתי לא להשקיע יותר מהקרן ביוון".
חשבת לעזוב את יוון?
"לא באותו זמן. הייתה לי משפחה, רציתי שהילדים יגדלו על חינוך יווני ויהיו יוונים, אולי מתוך איזשהי פטריוטיות. ב-2006, שדה הנפט היחיד של יוון, 'פרינוס', נקלע לצרות צרורות בגלל שערורייה פיננסית של הבעלים הקודמים. הפרויקט עמד למכירה. הקרן שלי לא רצתה להשקיע בנפט וגז כי המשקיעים חיפשו הייטק, לא עסקי נפט מלוכלכים. אז חברתי לבעל אוניות יווני, סטטיס טופוזוגלו (שהוא בעל מניות וחבר דירקטוריון באנרג'יאן עד היום), והקמנו את אנרג'יאן ב-2007".
ומה היה היעד?
"המטרה הראשונית הייתה לרכוש את נכסי הנפט ביוון, אבל החזון היה להקים חברת חיפוש והפקה עצמאית שתצמח בים התיכון. ראיתי הזדמנות אדירה באזור שהיה אז לא ממופה לחלוטין. לפני 20 שנה לא היה כלום. לישראל לא היה גז, לקפריסין לא היה גז. האמנתי שלמזרח התיכון יש עתיד בתחום. השנים הראשונות היו קשות, כמו כל סטארט-אפ. המשקיע הראשון שנכנס השקיע 100 מיליון דולר ב-2013. בעזרתו הצלחנו לצמוח מחוץ ליוון, לקדוח ולבנות את החברה שחזינו".
ההשקעה בישראל: "אין לנו יותר גז למכור"
למרות המכה שחטפה אנרג'יאן בעקבות השבתת האסדה, ריגס רוצה להמשיך ולהרחיב את פעילותו כאן. כדי לאפשר את המשך חיפושי הגז בישראל, משרד האנרגיה מקיים סבבי מכרזים למתן רישיונות חיפוש במימי ישראל. בסבב הרביעי שפורסם ב-2022, אנרג'יאן קיבלה עדיפות נמוכה. הממשלה, בניסיון לעודד כניסת שחקנים בינלאומיים חדשים, הגבילה את יכולתה של אנרג'יאן להתמודד בשל היותה שחקן דומיננטי קיים. המדיניות הזו, שנועדה לייצר תחרות תיאורטית, הותירה את החברה שהשקיעה מיליארדים בתשתיות מקומיות מחוץ למעגל ההתרחבות, ופתחה ויכוח סוער על הדרך הנכונה לתמרץ חברות שפועלות כאן גם בעתות מלחמה. כי אם לא בפיצויים כספיים, אז לפחות בהזדמנות להתרחב.
5 צפייה בגלריה
הציורים שצייר ריגס בגיל 11 , שנת 1978 . "היום הם ממוסגרים אצלי במשרד"
(צילום: אלבום פרטי)
בניגוד למבנה הבעלות המקובל במאגרי הגז האחרים בישראל, המבוסס על שותפויות מורכבות בין מספר חברות (כמו ב"תמר" ו"לווייתן"), אנרג'יאן מחזיקה ב-100% מהזכויות על מאגרי "כריש", "תנין" ו"כריש צפון", וגם על תגליות הגז החדשות "קטלן", "דרקון" ו"הרקולס". עובדה ההופכת אותה למקבלת ההחלטות הבלעדית ולנושאת הסיכון היחידה בפרויקטים אלו. מבנה זה מאפשר מחד לאנרג'יאן גמישות עסקית רבה וחתימה מהירה על חוזים מוזלים מול תחנות כוח פרטיות, מהלך שחולל את המהפכה בשבירת המונופול והורדת מחירי החשמל. מאידך, הבעלות המוחלטת חושפת את החברה באופן ישיר ובלעדי לזעזועים ביטחוניים; כשהפעילות באסדה מושבתת בהנחיית מערכת הביטחון, אין שותפים שיחלקו בנטל, וכל אובדן הכנסה מתורגם להפסד בדוחות הכספיים של אנרג'יאן וללחץ על מנייתה בבורסה.
יש תחרות היום בישראל?
"לא. והסיבה היא שאין לנו יותר גז למכור לשוק. מכרנו הכל בחוזים ארוכי טווח לתחנות כוח ולחברות תעשייתיות (בז"ן, ICL וכו'). היום, אם יצרן חשמל רוצה לחתום על חוזה, יש לו רק אופציה אחת - שברון. זה מצב שחייב להשתנות, אחרת ישראל חוזרת למצב של מונופול. השקענו בישראל מעל 3 מיליארד דולר. אנחנו מעסיקים 160 עובדים מקומיים. עשינו זאת גם בשיא הקורונה וגם ב-7 באוקטובר. אנחנו תמיד כאן עבור ישראל, גם כשכולם אמרו לנו שזה מסוכן. אבל אנחנו צריכים רישיונות חדשים. בלי שטחי קידוח נוספים, לא נוכל לצמוח".
ועם הקושי שלכם לזכות במכרז והיעדר מתן העדיפות על אף כל מה שאתה מספר, במחשבה שנייה, היית בכל זאת משקיע פה?
"כן, המלחמה היא לא הבעיה – הבעיה היא הזמינות של רישיונות לקידוח. האזור הזה זקוק להרבה גז, ולא רק ישראל. כשהיינו סגורים, הייתי בקהיר. ראש הממשלה שם הורה לסגור מסעדות ב-21:00 כי לא היה מספיק חשמל, מאחר שהגז הישראלי לא זרם. ירדן הושפעה, מצרים הושפעה. לישראל היה מספיק גז, אבל זה לא יהיה לנצח. מדינות בעולם מבינות היום שביטחון אנרגטי הוא אחד הדברים הכי חשובים".
אז מה הסיבה שכאן זה זז כל כך לאט? אתה מרגיש שהפוליטיקה כאן מעורבת יותר מבמדינות אחרות שאתה עובד בהן?
"בהחלט כן. לא נתקלתי במצב שבו הממשלה עוצרת את ההפקה, בגלל מלחמה או סיבה אחרת, במשך שנתיים רצופות (זה קרה לנו גם בשנה שעברה). יש הרבה אינטראקציה עם הממשלה. אני לא אומר שהממשלה לא עושה עבודה טובה, אבל אם רוצים להפוך את ישראל למרכז אנרגיה, צריך לתמרץ חברות שמחויבות למדינה. הצמיחה של אנרג'יאן הולכת יד ביד עם האינטרסים של השוק הישראלי. אנחנו השחקן הכי טוב לשמירה על התחרות כאן. הורדנו את המחירים בשוק ב-20% ויצרנו יציבות".
כמה סבלנות יש לך לחכות?
"אני לא רוצה להישמע כמו הילד שמתלונן שלא קיבל מה שציפה, אבל אני רוצה להעביר מסר ברור: אנחנו נשמח להמשיך להשקיע ולהשאיר את ישראל כספינת הדגל והעדיפות שלנו, אבל אנחנו לא יכולים לחכות. אנחנו לא יכולים לחכות לבחירות הבאות, לממשלה הבאה או להחלטה הבאה של המכרזים. זה לוקח יותר מדי זמן, ואנחנו צריכים לזוז מהר".
איפה אנרג'יאן תהיה בעוד 10 שנים מהיום?
"אני מקווה שחברה עם שלוש רגלי הפקה מרכזיות: אחת בישראל, אחת במצרים ואחת באפריקה. העולם יזדקק להרבה גז, וצריך לעשות זאת נכון - קודם כל דאגה לבטיחות העובדים, ושנית, להיות שותף טוב של הממשלות. בסוף, הנפט והגז שאנחנו מפיקים לא שייכים לנו. אנחנו קבלנים מטעם הממשלה והציבור בכל מדינה הוא הבעלים האמיתי של המשאבים. אם ישראל לא רוצה לתת פיצוי כספי ישיר על המלחמה, ואני מבין את הסיבות לכך, אז תנו את התמריצים הנכונים להשקעה. הדולרים שלי ושל בעלי המניות יכולים להיות מושקעים בישראל, במצרים, באנגולה, בסנגל או ביוון. אני לא יכול לעשות הכל, ואצטרך לבחור במדינות שנותנות את התנאים הטובים ביותר, ביטחון להשקעה וזמינות של מאגרים. נשמח להשקיע כאן, אבל אנחנו גם צריכים לקבל את ההזדמנות".
