בלילה שבין 13 ל-14 באפריל 2024, כשמאות טילים בליסטיים, טילי שיוט ורחפנים עשו את דרכם לישראל, בועז לוי, לא היה צריך הסברים כדי להבין את גודל האירוע. "הייתי דרוך כמו קפיץ", הוא משחזר. "ראיתי את היירוטים המוצלחים והרגשתי ש-30 שנות עבודה באו לידי ביטוי ברגע אחד". עבור מי שהצטרף ב-1989 כמהנדס צעיר לצוות ההקמה של פרויקט החץ, עוד כשהרעיון נשמע כמעט דמיוני, זה היה הרבה יותר מהישג מבצעי. זה היה ללא ספק רגע השיא בקריירה הארוכה שלו.
בשבוע שעבר, אחרי 36 שנה בתעשייה האווירית ושש שנים כמנכ"ל, מונה לוי (64) ליו"ר החברה שנחשבת לאחת משלוש הענקיות הביטחונית של ישראל ביחד עם רפאל ואלביט. התפקיד הזה נותר לא מאויש במשך שנה וחצי בגלל מאבקי כוח פוליטיים בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לשר דודי אמסלם, שכל אחד מהם התעקש על מועמד משלו — מגלעד ארדן עד סילבן שלום. בסוף, לוי, האיש שמכיר הכי טוב את המערכת מבפנים, הפך למועמד המוסכם על כולם. מינוי מקצועי לחלוטין ללא שום ניחוח פוליטי. הילד מנתניה שהתאהב בחלל בעקבות נחיתת האדם על הירח, הפך למהנדס אווירונאוטיקה בטכניון וצמח בתוך התעשייה האווירית עד לפסגה.
שלוש השנים האחרונות היו גם השנים האינטנסיביות ביותר בחייו. לוי לא יצא אפילו ליום חופש אחד, בזמן שהתעשייה האווירית עבדה מסביב לשעון כדי לעמוד בקצב הייצור עבור צה"ל ומערכת הביטחון. אבל גם עכשיו מכיסא היו"ר עומדים לפניו לא מעט אתגרים. המשימה המרכזית שלו ברורה: לקחת חברה שעד לפני חמש שנים הוערכה ב-5 מיליארד דולר ולנווט אותה אל היעד הבא — הנפקת עתק היסטורית בבורסה בתל-אביב, לפי שווי שמוערך על ידי חלק מהמומחים ביותר מ-100 מיליארד שקל. התעשייה האווירית שבמשך שנים נחשבה לחברה אפורה, הפכה למעצמה טכנולוגית שזוכה להערכה עצומה בעולם, ולמנוע הכנסות אדיר עבור המדינה.
בראיון חג ל"ממון" עונה לוי על השאלות סביב כלכלת החימושים והמחסור בטילי החץ במלחמת "שאגת הארי" ולקראת הסבב הבא שעומד בפתח. וגם, מהצד השני, הוא מדבר על הזינוק בביקוש למערכות החץ שהביא את החברה לצבר הזמנות של כ-30 מיליארד דולר ורווח של 712 מיליון דולר ב-2025, על החרם מצד חלק ממדינות אירופה, איום הרחפנים, הטילים הסיניים ואיך תיראה המערכה הבאה. והוא גם חוזר אל בית ילדותו בנתניה, המקום שבו נולד חלומו הגדול.
דוח המבקר: "זה לא בשליטתנו"
אחרי הביצועים של החץ בסבבים האחרונים כבר אין מחלוקת — מדובר באחד הפיתוחים הצבאיים המוצלחים והמרשימים, לא רק בתולדות מדינת ישראל, אלא ברמה עולמית. דוח מבקר המדינה שהתפרסם בשבוע שעבר מותח ביקורת נוקבת על הממשלה ומערכת הביטחון שכשלה בהיערכות לאיום האיראני על ישראל ולא הצטיידה במספיק מיירטי חץ 3. התוצאה: לכיוון חלק ניכר מהטילים האיראנים נורו מיירטי "קלע דוד" שלא תוכננו ליירוט מחוץ לאטמוספירה. בעקבות כך שברי טילים רבים נפלו בכל רחבי הארץ וגרמו להרס של מאות בניינים ולפגיעה בחיי אדם. מה יהיה אם תיפתח מערכה בימים הקרובים? לוי, כמובן, לא יכול להתייחס לכך פומבית, אבל ברור לכל שבזמן הקצר שחלף מאז סיום מלחמת "שאגת הארי" — מלאי טילי החץ של ישראל לא גדל משמעותית. בהחלט סיבה לדאגה.
צריך להיות ברורים: האשמה היא כמובן לא על התעשייה האווירית. גורמים בכירים בחברה לחצו על מערכת הביטחון, לאורך השנים, לפתוח קווי ייצור נוספים של טילי חץ. אבל זה לא קרה, בעיקר מסיבות תקציביות. עלות טיל חץ בודד מוערכת בכ-2 מיליון דולר. במערכת הביטחון העריכו את העלות הכוללת של ההתגוננות מפני המתקפה האיראנית באפריל 2024 בסכום עתק על גבול הדמיוני של 4-3 מיליארד שקל. "חשוב להסביר שהנזק שחוסך מיירט אחד שפגע בטיל, עולה בהרבה על המחיר של המיירט", מתייחס לכך לוי. "המשוואה של להסתכל על עלות היירוט מול העלות של הטיל האיראני אינה נכונה: צריך להסתכל מה עלות הנזק כשאני לא מצליח ליירט, תראי כמה מיליארדים עולים לנו בתים שנהרסו".
ומה לגבי הדוח החמור של מבקר המדינה על המחסור בטילי חץ.
לוי, כמובן, לא מעוניין להסתבך עם מערכת הביטחון, ועונה בדיפלומטיות. ההחלטה כמה טילי חץ לרכוש היא בלעדית של מערכת הביטחון. בפועל, לאורך השנים, בתעשייה האווירית לחצו באופן טבעי על מערכת הביטחון לפתוח קווי ייצור נוספים. אם יש לו ביקורת הוא שומר אותה לעצמו. "ביחס למשוואה בין כמה מיירטים צריך לכמה יש בפועל לצה"ל, זה לא בשליטתנו, גם לא כלכלת החימושים", הוא מדגיש. "משרד הביטחון הוא זה שמגדיר מראש את כמות המיירטים הנדרשת לצה"ל והוא זה שאחראי לתקצב אותה כדי שנוכל להיערך לכך בקווי הייצור. אנחנו מייצרים מתחילת המלחמה מיירטים בקצב מוגבר, הקווים שלנו עובדים 24/7 ללא הפסקה, שבתות וחגים כדי לתגבר את המלאים של מערכת הביטחון.
"אחרי 7 באוקטובר, כבר ביום השני למלחמה, החלטתי שאנחנו נעבוד עבור מערכת הביטחון ככל שצריך ובמקביל לא נרפה לרגע מהמחויבויות שלנו לאספקות ללקוחותינו בעולם, והדוגמה הטובה ביותר זה הגרמנים שאמרו לנו, 'אנחנו מבינים שאתם במלחמה ויכולה להיות בעיות באספקה של טילי החץ', אבל אמרנו להם שנעמוד בזמנים ואכן סיפקנו להם את טילי החץ בזמן".
המלחמה: "3 שנים לא יצאתי לחופש"
"שלוש השנים האחרונות היו מאוד אינטנסיביות. לא יצאתי לחופש. לא הרגשתי שאני יכול להוריד את הרגל מהגז", מודה לוי. "למלא תפקיד מנכ"ל תע"א זה מעבר לאחריות שאני לוקח על עצמי, זאת שליחות. היו שנים טוטאליות. עבודה 24 שעות ביממה, גם בסופ"שים, יש לילות שאתה ישן במשרד. החופשה האחרונה הייתה ממש לפני המלחמה. אני סקיפר, משכיר יאכטה במקומות שונים בעולם. בעיניי זו החופשה האולטימטיבית, אני יוצא עם אשתי ועם כמה זוגות חברים. אנחנו משיטים את היאכטה ואנחנו קובעים איפה לעצור, בדרך כלל במפרצונים קסומים, בערב יורדים לחוף. אני עוד לא מרגיש כרגע שאני יכול לצאת לחופש".
ובכל זאת בתוך כל הלחץ צריך רגע לקחת נשימה, מה היו רגעי "הבריחה" שלך?
"לנסוע אפילו רק לחצי שעה לראות את הנכד זהר בן השנתיים וחצי, הבן של בתי. הוא הנכד הראשון ובינתיים היחיד שלי, והוא הילד הראשון בגילו שיודע לזהות חלקי טיל. כתבתי עבורו שישה ספרונים במהדורה אישית מוגבלת – לא למכירה. פעם ראשונה בחיי שאני יושב לכתוב, חלקם עליו וחלקם על עולם המטוסים, הטילים והחלל. הדבר שהכי כיף לי זה שכשאני בא, הוא פותח את הספר ואומר לי, 'סבא טיל. סבא מטוס הנה, סבא, למטוס יש פרופלור, יש לו כנפיים, יש לו זנב'. אני לא מכיר הרבה ילדים בני שנתיים וחצי שיודעים לתאר את המבנה של כל אחד מהגופים האלה".
יש חשש בציבור שבמלחמה נחשפו "הטריקים" שעבדתם עליהם 30 שנה. האויב למד ובסיבוב הבא, היתרון הטכנולוגי שלנו יהיה קטן יותר?
"לנו ולשאר התעשיות הביטחוניות יש מגוון פתרונות שלא בכולם השתמשנו ולא את כולם חשפנו. פתרון טוב נבנה בצורה כזאת שהוא יודע להשתנות עם הזמן ולהתאים את עצמו לתרחישים שונים".
היו תרחישים שלא צפיתם?
"לא. אבל לא ידענו בדיוק את התמהיל ולא ידענו בדיוק מתי זה יבוא מתימן ומתי זה יבוא מאיראן והאם זה יבוא משתיהן. בסך הכל המענה הטכנולוגי שלנו ניגן בצורה מושלמת. פיתחנו את המערכת הזאת לפני 30 שנה ואנחנו מפתחים את חץ 4 — שיחליף את חץ 2 ואת חץ 5 שייתן מענה לאיומים מתקדמים, אנחנו כל הזמן נעים קדימה. צריך להסתכל אחורה בגאווה גדולה ולהגיד עד עכשיו ידענו להתמודד יפה מאוד עם כל האיומים הבליסטיים באחוזי הצלחה פנומנלית. במלחמה הזאת מגוון הפתרונות שלנו היוו יתרון אסטרטגי למדינה - זה קודם כל לווייני חלל לתצפית ולווייני חלל לתקשורת, לאחר מכן מטוסים מתדלקים, מערכות תקשורת בין מטוסים, מיירטים מסוגים שונים למטרות שונות וכמובן מטוסים ללא טייס ופתרונות לחיל הים. בסוף כשאני מסתכל על המערכה הישראלית אני חושב שהאזרחים חייבים להיות בתחושת ודאות שאנחנו נותנים את המענה הטוב ביותר".
היום כששואלים אותך מה מצבנו, מה אתה עונה?
"במילה אחת — טוב".
איום הרחפנים: "העמדנו פתרונות, הם בבחינה"
איך עם כל הטכנולוגיה והמוח היהודי אין לנו מענה בגזרת הרחפנים?
"אין כרגע בעולם הטכנולוגי פתרונות קסם לרחפנים. יש הרבה יוזמות והנבטות וצריך זמן ותקציבים. משרד הביטחון הוא זה שמגדיר מה הוא איום והגדרת האיום התעכבה. זה לא שלא הכירו את האיום, אבל לא חשבו שהוא יגיע לממדים כאלה. בסוף השמיכה קצרה ואי-אפשר לעשות הכל. יש תקציבים. יש זמן. לא כמו הטילים הבליסטיים, נושא הרחפנים לא התחיל לפני 30 שנה, ויש סדרי עדיפויות. עם כל הצער, אי-אפשר להשוות את הנזק של רחפן, לנזק של טיל בליסטי. הבעיה בעתיד תהיה להקות רחפנים מתואמות, לכן זו טעות לדבר על רחפן אחד.
"היות ששר הביטחון הגדיר את נושא הרחפנים כעדיפות לאומית, אנחנו כחברה לא אמרנו לא, למרות שזה לא בליבה שלנו. לא הסתכלנו רק דרך הביזנס, אלא על הצורך להגן על חיילים ולכן העמדנו סדרת פתרונות, הבאנו את זה למשרד הביטחון והם כרגע בבחינה. המערכת שלנו כוללת גם טיל קטן חשמלי וגם תותח. הגילוי מתבצע ממרחק על ידי מכ"ם וגם אופטיקה שמעביר את המידע לאמצעי היירוט המתאים ביותר. זה יכול להיות גם מקלע של 30 מילימטר, או רחפן נגד רחפן. אני חושב שהפתרון שלנו טוב. אנחנו מוכנים להזמנה".
ומה קרה למערכת הלייזר שהייתה אמורה ליירט בעלות של 2 שקל גם רחפנים?
"אנחנו לא החברה שפיתחה את הלייזר, אבל אני חושב שצריך להיזהר מלשפוט טכנולוגיות ביטחוניות דרך כותרות בתקשורת. יכול להיות שפיתחו אצל הציבור ציפיות גדולות מדי, צריך להבין שפיתוח והטמעה הם תהליכים מורכבים שלוקחים זמן, דורשים התאמות מבצעיות, למידה ושילוב בתוך מערכי הגנה קיימים".
ומה עם איום הטילים ההיפר-סוניים המהירים, שיודעים לתמרן ולהתחמק?
"לאיום הזה התשובה יותר מורכבת, תלוי מתי אנחנו מגלים אותו? באיזה גובה? אם השאלה היא האם החץ יכול ליירט אותו, אז כן".
מה לגבי איומים של מדינות בעולם, כמו ספרד למשל, להטיל אמברגו על מכירת נשק לישראל ועל קניית נשק ישראלי — איך זה משפיע עליכם?
"באירופה, כמו ביבשות אחרות בגלובוס, יש מדינות שאף פעם לא רכשו מישראל וכנראה שגם לא ירכשו בעתיד הנראה לעין ויש מדינות שהן בעלות ברית והן רוכשות מישראל וגם ימשיכו לרכוש".
ההצעה: "לקח לי כמה שניות לעכל"
הסיטואציה שבה בזמן מלחמה, חברה ביטחונית בעלת חשיבות אדירה כמו התעשייה האווירית, מתנהלת ללא יו"ר בגלל ריב על כוח בין שרים בממשלה היא ללא ספק תעודת עניות לפוליטיקה הישראלית. וזה אם משתמשים במילים עדינות. זה לא רק מינהל תקין, מדובר בסוגיות ביטחוניות חשובות ועדינות. "בחברה בסדרי גודל ומורכבות כמו התעשייה האווירית, שהיא ממשלתית וביטחונית ופועלת בשווקים בינלאומיים ובסביבה רגולטורית מורכבת, חשוב מאוד שיהיה דירקטוריון מלא ויו"ר פעיל", מסביר לוי את המובן מאליו. "יו"ר הדירקטוריון הוא חלק משמעותי במבנה הממשל התאגידי של החברה וביכולת לקדם תהליכים בצורה מיטבית".
בהזדמנות הזו מזל טוב על המינוי. איך נולד הרעיון שתעבור מתפקיד המנכ"ל לכסא היו"ר?
"אני לא חושב שיש למינוי אבא אחד, מדובר בתקדים. אני המנכ"ל הראשון בחברות ממשלתיות שנבחר ליו"ר. זה עלה בשיחה משותפת עם השרים, תוך כדי השיחה עלה הנושא שאני כבר שש שנים בתפקיד המנכ"ל, ושנה לפני סיום הקדנציה, ואז שאלו אותי מה דעתי שאתמנה ליו"ר. לקח לי כמה שניות לעכל, אבל חשבתי שזה יהיה טוב, לי ולתעשייה האווירית, כי זה יאפשר לנו דווקא בתקופה כל כך קשה רצף התנהלותי. ברמה האישית, אחרי תקופה כל כך מאתגרת, רציתי מצד אחד להעביר את השרביט, אבל גם להישאר במעגל העשייה".
אין קושי לעבור מתפקיד המנכ"ל לתפקיד היו"ר, שאמור גם לבקר החלטות שאתה עצמך קיבלת?
"יש מצב שאני לחלוטין מבין ונערך אליו — מצב שבו יו"ר לא יכול לבקר את החלטותיו שנלקחו כמנכ"ל. לא מדובר על החלטות מנכ"ל שאושרו בדירקטוריון, אלא החלטות שקיבלתי במסגרת סמכותי כמנכ"ל ולכן נבנה מסמך ניגוד עניינים, כי לא ראוי שאני אגן על החלטה שלי. זה סייג מאוד טבעי".
"אני זוכר את השיגור של אפולו לירח כילד קטן ב–1969. הקסימה אותי המחשבה שמשגרים אדם לחלל בדרך כל כך יצירתית, בתוך קופסה מכדור הארץ שנוחתת בירח. פה נולד המהנדס שבי"
מה הולך בעצם להשתנות בעשייה שלך עכשיו?
"בתור מנכ"ל התעסקתי יותר בנושאים התפעוליים השוטפים, בתור יו"ר אני מתכוון להסתכל הרבה יותר קדימה, להתאים את החברה לשוק הבינלאומי. 80 אחוז מהפעילות הכוללת שלנו היא ליצוא. ויש כמובן את כל נושא קידום ההנפקה בבורסה".
זה די נדיר היום לפגוש אדם ש-36 שנה עובד בארגון אחד שהוא גם מקום העבודה הראשון שלו. יש מי שיאמר שאתה "יצור תאגידי".
"אני ממש לא איש תאגיד. כל מי שמכיר אותי יודע שאני רפורמיסט. נועז בקבלת החלטות, בכל תפקיד שעשיתי הובלתי שינוי. אני לא קונפורמיסט, להפך — כשנכנסתי לתפקיד המנכ"ל החלטתי שאני מביא את החברה לדרך חדשה ובאמת עשיתי הרבה שינויים שניכרים בדוחות הכספיים שלנו. הגענו לשיאים בכל הפרמטרים. כשהתמניתי הביצועים העסקיים של תע"א לא היו טובים. חטיבת התעופה הפסידה, אבל מאז עשיתי מהפך: לפני חמש שנים שווייה של התעשייה האווירית לצורך הנפקה הוערך ב-5 מיליארד דולר, היום מדברים על סכום שגבוה פי כמה.
"גם ברמה האישית עשיתי מהפך. עברתי מטכנולוג למנהל, אני אומנם 36 שנה בחברה, אבל לעבור במקום כזה גדול מתפקיד לתפקיד זה כמו לעבור חברה".
הילדות: חובב אופנועים ופטריוט
לוי נשוי ואב לשניים. מצד אמו הוא דור שני לשואה. אביו דור שביעי בארץ, נצר למשפחה מסג'רה בגליל התחתון (אילניה). "סבא שלי היה 'המוכתר' של היישוב ואבא שלי הוא מהבוגרים הראשונים של קורס קצינים בצה"ל".
לבית שבו גדל יש השפעה רבה על מסלול חייו. "אמא שלי עלתה מרומניה בגיל צעיר יחסית. להורים שלי היה מינימרקט גדול בנתניה ואחר כך אבא עבד כמפיץ עצמאי בתנובה. יש לי שני אחים ואני הבכור. אמא שלי מעולם לא דיברה על השואה. האחים שלה עלו במסגרת עליית הנוער והתאחדו פה. אח אחד שלה נהרג במלחמת ששת הימים בקרב על עמק דותן. אחרי מותו קיבל את עיטור המופת. כשלוקחים את השואה ומחברים אותה לאבא שהוא שורשי בארץ וקצין, ומוסיפים לזה את טראומת השכול, זה הופך אותך לילד שגדל בבית פטריוטי, ישראלי וציוני".
לוי גדל בנתניה של שנות השבעים והיה חובב אקסטרים מושבע. כשהשיחה עוברת לאופנועים, הזיק בעיניו נדלק. "היה לנו בית פרטי עם משק עזר, למדתי בתיכון אורט שהיה שם דבר בזמנו, זו הייתה תקופה שהורים עודדו את ילדיהם ללמוד בבית ספר טכנולוגי. לנתניה יש חוף ים מדהים, היו מועדונים וחיי לילה פעילים. הייתה אווירה מאוד-מאוד חופשית באותן שנים ואהבתי ואני עדיין אוהב להתמודד עם סיכונים. הייתי בין הראשונים בארץ שגלש בגלשני רוח.
"כבר בגיל 16 היה לי אופנוע, הונדה 50. בעיניי לרכוב על אופנוע זה חופש. אין שום דבר שחוצץ בינך ובין הטבע. לנסוע ולהריח את השדות ולהרגיש את הרוח ולעשות את הסיבובים עם הזוויות המיוחדות ולנוע במהירויות הגבוהות. זה עושה לי את זה. לא הייתי ילד שקט שיושב בפינה. אהבתי כל מה שקשור לסיכון. אבל תמיד ניהלתי את הסיכונים".
אתה עדיין רוכב?
"לא, היום אני כבר לא מחזיק אופנוע, אבל מדי פעם לא יכול להתאפק ולוקח מאח שלי את אופנוע ה-bmw1200 שלו. כיף גדול".
איך החלטת על הכיוון המקצועי?
"בילדותי היה אירוע מכונן: קנדי הכריז על תוכנית הבאת האדם לירח. אני כילד קטן ב-1969 זוכר את השיגור של אפולו לירח. זה פשוט הקסים אותי המחשבה שמשגרים אדם לירח בדרך כל כך יצירתית, בתוך קופסה מכדור הארץ שקודם כל בורחת מכוח המשיכה שלו ובסוף נוחתת ויוצאים ממנה אנשים שהולכים על הירח. פה נולד המהנדס שבי. באמצע שנות ה-80, חלה התעוררות בנושא החלל בכל העולם. בישראל כבר התחילו לדבר על הצורך בלוויין והייתי מחזור ראשון שסיים בטכניון לימודי אווירונאוטיקה וחלל".
עוד קודם המשיך לוי לשנתיים נוספות באורט נתניה וסיים במסלול הנדסאים. בצבא שירת בחיל האוויר ביחידת טילי אוויר-אוויר. "הפכתי מומחה בנושא ולאחר השחרור התקבלתי לטכניון".
בתקופת הלימודים הכיר לוי את בת חן ובשנה הראשונה ללימודיו הם נישאו. בת חן היא מורה בבית הספר הבינלאומי באבן יהודה, ונולדו להם שני ילדים, בן ובת. בשנות ה-90 הצטרף לתעשייה האווירית.
פרויקט החץ: "למרות הכישלונות, לא ויתרנו"
לוי התחיל את דרכו בתעשייה האווירית בפרויקט החץ. "הייתי מהנדס בצוות שהתמודד לראשונה בעולם עם השאלה האם אפשר לפגוע כדור בכדור כשמדובר בטילים. אני מצטט את הנשיא רייגן שזיהה שכל מיני מטורפים בעולם יכולים לקנות טילים בליסטיים ולאיים על העולם החופשי ולכן במסגרת מלחמת הכוכבים הכריז שהוא רצה לחפש לכך פתרון. רוב המדענים בעולם חשבו שזה לא ייתכן. אנחנו בתעשייה האווירית היינו הצוות הראשון בעולם שנגע בנושא".
עם השנים הפך לוי לראש תוכנית החץ וניצח על סדרת ניסויים בישראל ובארה"ב. "הבנתי שצריך להרחיב את הפתרון לטילים ארוכי טווח והובלתי מהלך שהסתיים באפיון של מיירט חדש ופורץ דרך שקוראים לו חץ 3. מלך הקרב של המלחמה האחרונה".
אז זו גולת הכותרת שלך במלחמה האחרונה?
"גולת הכותרת היא יום ה-14 באפריל 2024. אנחנו יושבים בבתים שלנו והאיראנים יורים עלינו. זו הייתה הפעם הראשונה שהתמודדנו מול מטח מתוזמן ולראשונה בעולם בכמות כל כך גדולה. הייתי דרוך כמו קפיץ, הבנתי שמתחיל משחק המלחמה האמיתי, יצאתי החוצה ראיתי בשמיים את הירוטים המוצלחים הרגשתי ששלושים שנות עבודה באו לידי ביטוי ברגע נתון אחד. הייתה שם תזמורת של חץ 2 וחץ 3 עם ביצועים פנומנליים. הראינו לעולם כולו מה מסוגל המוח היהודי ואת השותפות המאוד אמיצה בין מדינת ישראל לארצות הברית, שליוותה את תוכנית החץ מיום הקמתה. האמריקאים מימנו 50 אחוז מפרויקט החץ. הטכנולוגיה היא ישראלית.
"כשהתמניתי למנכ"ל הביצועים העסקיים שלנו לא היו טובים. חטיבת התעופה הפסידה. עשיתי מהפך: השווי של התעשייה האווירית לצורך הנפקה הוערך ב–5 מיליארד דולר, היום מדברים על פי כמה"
"לאחר המתקפה האיראנית אנשים שאני לא מכיר לחצו לי יד ואמרו 'הצלתם את המדינה'. נבחרתי לפני שנתיים להדליק משואה ביום העצמאות. עמדתי בהר הרצל עם 20 עובדי החברה מאחוריי - והדלקתי אותה, בשם כל המהנדסים, עובדי הייצור, הטכנאים שמפתחים מערכות הגנה בישראל, ולא כולם יכולים לספר בבית מה הם עושים. זה היה הכבוד הכי גדול שזכיתי בו בחיי".
ההנפקה בבורסה: "נהיה גמישים יותר בשכר"
אחת המשימות הבולטות של לוי בתפקידו כיו"ר היא הנפקת החברה בבורסה. התוכנית, לדבריו, מתקדמת יפה. "יש סיכוי שתוך כמה חודשים ננפיק 30% ממניות תע"א", הוא מצהיר. התעשייה האווירית ביחד עם רפאל ואלביט נחשבות לשלוש הענקיות של התעשיות הביטחוניות בישראל. אלביט היא החברה הציבורית היחידה מבין השלושה ונסחרת לפי שווי של כ-100 מיליארד שקל. ההערכות הן כי שווי התעשייה האווירית לא נופל מאלביט ואף גבוה במקצת.
מה ישתנה לאחר ההנפקה?
"קודם כל צריך לזכור שגם לאחר ההנפקה המדינה עדיין תישאר בעלת רוב המניות. ההנפקה, שתהפוך אותנו לחברה ציבורית, תאפשר לנו להתמודד יותר טוב בתחרות על גיוס ושימור עובדים. אנחנו מעסיקים 7,500 מהנדסים ולשם כך צריך לשלם להם בדומה לשוק הפרטי. כחברה ממשלתית אנחנו מוגבלים ברמות השכר שמוכתבות לנו על ידי המדינה. הפער במשכורות שיש למנהלים בכירים בחברות ממשלתיות לבין המקבילים שלהם בשוק, בלתי נתפס".
כך, למשל, עלות שכרו של לוי עצמו. ב-2025 היא עמדה על כ-560 אלף דולר לעומת עלות שכרו של מנכ"ל אלביט בצלאל מכליס שעמדה על 10.2 מיליון דולר כולל מניות ואופציות. "בנוסף, העולם העסקי היום מושתת על מיזוגים ורכישות. כחברה ממשלתית כל עסקה כזאת צריכה להגיע לאישור הממשלה וזה מסרבל את התהליך, בעוד שעסקאות בשוק הפרטי מתבצעות מאוד מהר. ההנפקה חיונית לנו לגמישות ניהולית ומעל לכל, כספי ההנפקה אמורים לשמש אותנו לרכישות ולתקציבי מחקר ופיתוח. אנחנו בדיונים מול האוצר על חלקנו בהון שנגייס וכמה ממנו יעבור לממשלה".
זה אומר שיום אחרי ההנפקה, תוכלו לעשות מה שאתם רוצים בנושא השכר?
"לא. המדינה תמשיך להיות הרוב בחברה ולכן היא גם זאת שתשלוט בדירקטוריון, אבל הם אמורים לתת לנו יותר גמישות".
יש לכם משוכה נוספת, ועד עובדי תע"א מהחזקים במשק בראשות יאיר כץ, דורש לפי הפרסומים 3% מכספי ההנפקה כמענק לעובדים ויש כמובן אופציות למנהלים.
"ועד העובדים שותף מלא להנפקה ולכן הוא יהיה חלק מהתהליך הזה, ובוודאי שהם יקבלו חלק מההנפקה. זה גם מקובל על המדינה. השאלה היא כמה ואיך עושים את זה. בסופו של יום הנהלת החברה והוועד ישבו ויגיעו לפשרות. השאיפה שלנו כמובן שהחלק הגדול מכספי ההנפקה יילך לצורכי הפיתוח העתידי של החברה ויאפשר לנו להתקדם. בשביל זה צריך הון".
המלחמה הממושכת עשתה יחסי ציבור מעולים לתעשיות הביטחוניות הישראליות והביאה לעלייה משמעותית בהתעניינות העולמית במערכות ההגנה כחול-לבן. "מדינות זרות הבינו שצריך להגן על האזרחים ולא רק על הצבא. יש הערכה עצומה לחץ מצד ראשי תעשייה וגופים ממשלתיים זרים. כשהם ביקרו אצלנו, את חלקם תפסו אזעקות והם ירדו איתנו למקלט, הם היו המומים מהחסינות של הציבור שחוזר לעבוד אחרי אזעקה כאילו כלום. לנו זה נראה טבעי, אבל לדעתי אם ארה"ב הייתה צריכה להתמודד עם כמות תקיפות כמו שישראל ספגה, הרחוב האמריקאי היה בפאניקה מוחלטת.
אומרים לנו בחו"ל 'אנחנו לא מבינים מה עברתם, אבל רוצים ללמוד איך עושים את זה'. מדינות מבינות כיום שמתקפת טילים יכולה לגרור אותן בשנייה למלחמה, ולכן יש כזה עניין אצלן בטילי חץ".
איך ייראה שדה הקרב בעתיד?
"נראה הרבה יותר כלים אוטונומיים לא מאוישים, ביבשה באוויר ובים, שישתפו מידע ביניהם. זה לא שאני רואה בעיני רוחי מלחמה של רובוט ברובוט, אבל כן מלחמה שבה סביב הגורם האנושי יש רובוטים שעוזרים לו מה שנקרא man-unmanned-team".
מה הבשורה מבחינתכם למערכה הבאה?
"הכנסנו כבר במלחמה D9 אוטונומי ולמרות שהוא נפגע, לא הייתה אבידה בנפש. פיתוח נוסף שלנו שמסיים כעת ניסויים, זה רחפן שנושא עליו מקלע ויודע להיכנס למבנה ולטהר אותו, או מטוס קרב שיטוס באוויר ולצידו יטוסו עוד מערכות עזר רובוטיות. המטרה היא להמעיט ככל האפשר את הסיכון האנושי. ראינו כמה דאגה הייתה סביב טייס אמריקאי אחד שנפל באיראן".
יהיה לדעתך עוד סבב לחימה?
"כן".
