בגיל 35 הפך יוני חנציס למנכ"ל הצעיר ביותר במדד 125 החברות הגדולות בבורסה בתל-אביב. בכלל, זאת הייתה שנה מצוינת עבורו ברמה המקצועית. מניית דוראל אנרגיה זינקה בכ-420%, חצתה את רף 17 מיליארד השקלים בשווי השוק והשאירה מאחור חברות ותיקות שכל ישראלי מכיר כמו שטראוס, פרטנר ואל על. אבל לחנציס יש סיבות רבות להיות מוטרד. לא בגלל שוק ההון, אלא בגלל סדרי העדיפויות של המדינה, שבניגוד למשקיעים שרצים קדימה נשארת מאחור בתחום האנרגיה הירוקה, הרבה אחרי ארה"ב ואירופה, בגלל בירוקרטיה, רגולציה והיעדר מנהיגות.
בראיון ל"ממון" הוא מסביר למה אנרגיה ירוקה היא לא רק חזון סביבתי אלא אינטרס ביטחוני וכלכלי מהמעלה הראשונה, ומדוע אסור לנו לחכות לטיל הראשון שיפגע בתחנת כוח כדי להתעורר. "אם לא נטפל בזה עכשיו וחלילה ייפול טיל בתחנת כוח מרכזית, וערים שלמות ובתי חולים יתמודדו עם חושך מוחלט, אוי ואבוי לנו", אומר חנציס. "אנחנו, כחברות יזמיות, רק צריכים שייתנו לנו לעבוד בשטח, אבל מכיוון שמדובר בתהליכים ארוכים ומורכבים, המדינה חייבת לטפל בזה כבר היום. אסור לחכות".
תרחיש העלטה: "לא מבינים עד כמה זה קריטי"
אירועי הלחימה האחרונים בסבבים מול חיזבאללה ואיראן חשפו את הפגיעות של משק האנרגיה הישראלי. במהלך המלחמה, מחשש לירי טילים מדויקים, הושבתו לסירוגין אסדות הגז של ישראל. המשק מצא את עצמו נשען על חבל דק מאוד של אספקה, כאשר פגיעה ישירה באסדת גז פעילה או בצינור הולכה הייתה עלולה להוביל לקטסטרופה כלכלית ותפעולית: מחסור מיידי בדלקים לתחנות הכוח, נפילות מתח דרמטיות וסכנה מוחשית לעלטה ממושכת בערים שלמות ובמתקנים חיוניים. הסיכון הזה המחיש למקבלי ההחלטות — יש לקוות לפחות — כי ההסתמכות על מספר מצומצם של "מגה-תחנות" ומתקני גז היא הימור ביטחוני, וכי הפתרון הוא ביזור ייצור החשמל, בין היתר באמצעות שדות סולאריים אזוריים ומערכות אגירת אנרגיה בסוללות, במטרה להבטיח את רציפות אספקת החשמל והחוסן הלאומי בעת חירום.
עד כמה הצורך בביטחון אנרגטי התחדד מאז 7 באוקטובר?
"מאוד. קשה לתאר עד כמה מדינת ישראל הייתה בסיכון אמיתי לעלטה בסבבים עם חיזבאללה ואיראן — פגיעה ישירה בתחנות כוח, בשדות גז, בתחנות ויסות וחלוקת חשמל ובמתקני אנרגיה גדולים. כשיורים מאה טילים, אנחנו מכירים את אחוזי היירוט — סטטיסטית עשרה טילים יפגעו. כשטיל פוגע בתחנת כוח אחת שמייצרת 500 או 1,000 מגה-וואט, היא עלולה להיות מושבתת לחלוטין. תחנה כזאת שמושבתת משמעותה ערים שלמות ובתי חולים שלא מקבלים חשמל. מצד שני, כשיש תחנת כוח ירוקה של 1,000 או 1,500 מגה-וואט עם אגירה שמבוזרת על פני אלף מערכות שונות במרחב, אי אפשר לפגוע בה; המודל המבוזר הזה מייצר יתירות וביטחון אנרגטי למדינה שהוא פשוט פרייסלס".
בעבר שיווקו לנו אנרגיה ירוקה בעיקר כיעד סביבתי ואקולוגי. היום כבר ברור שמדובר בצורך קיומי וכלכלי של המשק?
"זהו הכרח לאומי ממשי. הציבור הרחב לא תמיד מבין עד כמה הדבר הזה קריטי, אבל השרידות של מערכת החשמל שלנו היא הכרח לאומי ברמה שמחייבת את המדינה לייצר תוכנית אסטרטגית ייעודית לדבר הזה. מעבר לכך, היכולת לייצר חשמל זול עוברת היום באופן בלעדי דרך אנרגיה מתחדשת. עלות הייצור השולית הזולה ביותר מבין כל האלטרנטיבות הקיימות בשוק היא מתקנים סולאריים משולבי אגירה, ולכן החיסכון הזה משורשר באופן ישיר לחשבון החשמל של כולנו. ככל שיהיו פה יותר מתקני אנרגיה מתחדשת, אנחנו נשלם פחות כסף בחשבון החשמל החודשי. מדובר במשולש אינטרסים מושלם: זה גם סביבתי, זה גם כלכלי וזה גם דרמטי לביטחון האנרגטי. במדינת ישראל יש שפע של שמש, ואין שום סיבה הגיונית לא לדחוף את התחום הזה הכי חזק שיש קדימה".
"בארה"ב הקמנו פרויקט ענק של 1,600 מגה–וואט בתוך שש שנים בלבד. אין סיבה הגיונית שבישראל פרויקט של 16 מגה–וואט ייקח שבע שנים בוועדות. המדינה חייבת להקים גוף ביצועי חזק שיסיר את החסמים ויאפשר לנו לרוץ"
הקידום המהיר: "עמדתי במבחן התוצאה"
דרכו של יוני חנציס ללשכת המנכ"ל של החברה שמוערכת במיליארדים לא הייתה במסלול הקלאסי. חנציס נולד וגדל בתל-אביב, והתקדם בכלל במסלול הבטוח של עריכת דין מסחרית וליטיגציה מורכבת במשרד ש. הורוביץ. אלא שהתשוקה שלו, כך הוא מסביר, לייצר ערך מוחשי בשטח הכריעה, וגרמה לו לקחת פנייה מפתיעה בקריירה. כיום, כשהוא נשוי ואב לשני ילדים, חנציס מנהל את האופרציה של דוראל הרחק מהסיטי של רוטשילד. הוא אמנם לא צמח מהתחום, אבל כבר מדבר כמו המנהלים הוותיקים בענף, שמשתמשים בביטויים כמו "אנחנו פועלים למען הסביבה, האנושות וכדור הארץ" - גם כדי לרמוז על ההבדל ביניהם לבין יזמי האקזיטים בהייטק.
איך גילית עניין בתחום האנרגיה? הרי זה לא הרקע שהגעת ממנו.
"התחלתי את הדרך המקצועית שלי בשנת 2015 במשרד עורכי הדין. זה קרה אחרי מסלול ארוך שבו התאמצתי מאוד להיות הכי טוב שאני יכול. הגעתי למשרד מצוין עם אנשים מדהימים, ועל הנייר זה היה נראה תפור עליי לחלוטין. אבל בנפש זה פשוט לא עבד עבורי. זה לא עניין אותי. יחד עם זאת, אני לא בן אדם שמוותר בקלות, אז המשכתי והתמדתי עד שהגעתי לנקודה שבה עצרתי ואמרתי לעצמי שמשהו לא בסדר. כשאתה לא נהנה ממה שאתה עושה וקם בבוקר בלי חדוות עשייה, אתה חייב לעשות שינוי. קיבלתי החלטה לעזוב, וההגעה שלי לדוראל הייתה מקרית לחלוטין. חבר שעבד שם סיפר לי שנפתחה משרה, העביר את קורות החיים שלי, והשאר היסטוריה".
לאיזה תפקיד נכנסת לראשונה?
"נכנסתי בשנת 2020 לתפקיד של מנהל פיתוח עסקי. דוראל הייתה אז חברה קטנה של 25 עד 30 אנשים, כחודשיים בלבד לאחר ההנפקה הראשונית שלה לציבור. היא אומנם הייתה חברה ציבורית, אבל עדיין עשתה את צעדיה הראשונים. לא לקח לי יותר מכמה חודשים כדי להבין שדוראל איששה את כל מה שחיפשתי — מקום שנותן לך את כל הכלים והחופש לרוץ קדימה".
משם הטיפוס במעלה המדרגות הניהוליות היה מהיר במיוחד. תוך פחות משש שנים מונה חנציס למנכ"ל. "חצי שנה לאחר שהגעתי לחברה כבר קיבלתי את ניהול מחלקת הפיתוח העסקי של החברה. גייסתי כ-15 אנשים למחלקה ובנינו יחידה שהיא כמו סיירת מטכ"ל של הארגון. אותה מחלקה חתמה באותם ימים על הסכמים בהיקפים של מיליארדים מול הקיבוצים להקמת מתקנים סולאריים, פרויקטים שקמים ומחוברים לרשת כיום. לאחר שנתיים בתפקיד הזה, מוניתי ב-2023 למשנה למנכ"ל. בתפקיד המשנה קיבלתי חשיפה מלאה לכל רוחב הפעילות של החברה, כולל הפעילות הבינלאומית שלנו בחו"ל, העבודה מול שוק ההון, המימונים והמבנים הפיננסיים המורכבים של הארגון. שימשתי כמשנה למנכ"ל במשך שנתיים, וכעת אני סוגר שנה ראשונה כמנכ"ל החברה".
ואיך השנה הזו נראית עבורך?
"מאתגרת ומרתקת באופן יוצא דופן. היכולת להשפיע על האנשים בקצה ועל תהליכים אסטרטגיים רחבי היקף היא אדירה. אני לוקח את התפקיד הזה בצניעות רבה, אבל נוח לי מאוד על הכיסא. אני מרגיש שאנחנו עובדים נכון, שדוראל צועדת בכיוון המדויק ושיש סביבי צוות חזק. מדובר בעבודה קשה ושואבת, אבל יש סיפוק עצום בעשיית משהו שמשפיע לטובה על האנושות ועל הסביבה".
היית רק בן 35 כשהתמנית למנכ"ל. היו אנשים מסביב, בענף או בשוק, שהרימו גבה על הקידום המהיר בגיל צעיר יחסית?
"לא בפניי. אני בטוח שהיו אנשים שחשבו דברים מהסוג הזה, אבל המהלך עצמו היה טבעי לחלוטין. כמשנה למנכ"ל שרץ יחד עם המנכ"ל הקודם לאורך זמן, זה היה אך מתבקש שאכנס בנעליו של יקי נוימן, שאחרי 12 שנים בתפקיד עבר לכהן כסגן יו"ר הדירקטוריון. החברה מציגה הצלחה פנומנלית, ובסופו של דבר בוחנים אותי לפי מבחן התוצאה בלבד. אני לא בן אדם שיודע להסתפק בציון 95; אני תמיד שואף לעוד שלב של מצוינות, והרעב הזה מושך את החברה כולה קדימה. כל עוד התוצאות מדברות בעד עצמן, הגיל הופך ללא רלוונטי".
למנהליו של חנציס בתחילת הדרך כבר היה ברור שהוא יגיע רחוק בחברה, אך הוא עצמו דווקא לא הציב כיעד את הפסגה. "לא סימנתי להיות מנכ"ל או משהו כזה מתחילת הדרך. לא דמיינתי שתוך שש שנים אתמנה למנכ"ל. אבל אני בן אדם כזה שתמיד שואף להכי גבוה, אז כפועל יוצא מההתנהלות הטבעית שלי, זה היה בסיס טוב למינוי הזה. זה מעגל שמזין את עצמו".
וכשאתה מגיע לכנסים, מנהל משאים ומתנים עם גורמים בתחום, אתה מרגיש שמסתכלים עליך אחרת בגלל הגיל?
"לא, אני חושב שלא, אני כבר שנה בתפקיד. השוק כבר מכיר אותי, ובסוף ברגע שהדיון עובר את העשר שניות הראשונות ומתחילים לדבר לגופו של עניין, זה מה שנבחן בחדר. אז לא, מבחינתי זה לא עניין בכלל".
הזינוק במניה: "עשינו את מה שהבטחנו"
קבוצת דוראל אנרגיה נוסדה בשנת 2007. כיום היא נחשבת לאחת מחברות האנרגיה המתחדשת הגדולות והצומחות בישראל, עם פעילות משמעותית בשלושה שוקי ליבה – ישראל, ארה"ב ואירופה, שם יש לה נוכחות במדינות כמו איטליה, פולין, רומניה ודנמרק. דוראל מפעילה למעלה מ-500 אתרי אנרגיה מסחריים ברחבי העולם, לצד עשרות פרויקטים נוספים המצויים בשלבי הקמה מתקדמים.
תחום האנרגיה הירוקה הפך לאחד הענפים הכי חמים עבור המשקיעים בבורסה באחד העם. לצד דוראל, גם חברות כמו אנלייט ונופר אנרג'י של עופר ינאי רשמו בשנה האחרונה זינוקים חדים בבורסה. אז מה גרם למניה של דוראל להניב רווחי ענק למשקיעים, ולרשום עלייה חדה של מאות אחוזים בפרק זמן קצר יחסית ובמהלך מלחמה? הסוד מבחינת חנציס הוא פשוט: "עשינו בדיוק את מה שאמרנו שנעשה. השוק ראה שאנחנו עומדים בתוכניות העבודה הגרנדיוזיות שלנו. דוראל בנתה ומקימה פרויקטים בהיקפים אדירים. כיום אנחנו מחזיקים בישראל בכמעט 50% מצבר הפרויקטים הסולאריים משולבי האגירה שמחוברים למערכת החשמל במדינה. ברגע ששוק ההון רואה שאנחנו עומדים בהבטחות שלנו, ושבארה"ב אנחנו בונים שלושה מתוך חמשת מתקני האנרגיה הגדולים ביותר ביבשת, כולל מתקן אחד ששטחו שווה בגודלו לכל שטח העיר תל אביב, נבנה אמון עמוק בפוטנציאל הצמיחה העתידי שלנו".
מה מיוחד דווקא בכם? יש חברות רבות בענף עם פתרונות דומים.
"הסיפור של דוראל נשען על יצירתיות וחדשנות מתמדת. היינו הראשונים להקים מתקן אגירה מחובר בישראל, הראשונים להקים מתקן אגרו-וולטאי והראשונים להוביל מתקני אגירה במרחב האורבני ובמקטע המוניציפלי מול הרשויות המקומיות, שבו אנחנו מחזיקים ברוב הזכיות. כעת אנחנו מאיצים את הפעילות שלנו גם באירופה עם מערכות אגירה שנכנסות לשוק. השילוב של תוכנית עבודה סדורה, עמידה ביעדים, שקיפות, אמון וחדשנות הוא זה שמייצר את הערך הגבוה לבעלי המניות".
ועדיין, משק החשמל הישראלי בשנת 2026 עדיין נשען באופן כמעט אבסולוטי על דלקים מאובנים, ובראשם הגז הטבעי. נכון להיום, כ-70% מסך ייצור החשמל במדינת ישראל מתבסס על תחנות כוח המונעות בגז טבעי, שמקורו במאגרי "תמר", "לווייתן" ו"כריש", בעוד הפחם המזהם עדיין מחזיק נתח קטן אך קשיח. מנגד, האנרגיות המתחדשות, בעיקרן אנרגיה סולארית, מגרדות בקושי את רף ה-15% עד 18% מסך הייצור הלאומי, בהשוואה למערב אירופה, שם הנתון הממוצע עומד על יותר מ-50%. מדובר בנתון נמוך במידה ניכרת מהיעדים המקורייים שהציבה הממשלה, ושמציב את ישראל בפיגור מבני עמוק בהשוואה למדינות OECD. למעשה, ישראל מדורגת במקום האחרון מבין מדינות המערב בניצול אנרגיות מתחדשות.
מהו בעצם החזון ארוך הטווח שלך לחברה? לאן השוק העולמי הולך?
"אנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך. העולם עובר תהליך היסטורי של שינוי דרמטי בצריכת החשמל. חברות אנרגיה שיידעו לפעול נכון יגיעו לשווי ולמחוזות שאיש לא דמיין בעבר. אנחנו משקיעים מיליארדי שקלים בפרויקטים שמניבים תזרים יציב לאורך עשרות שנים. כדי להזין את ביקושי העתק העתידיים לחשמל, גם בגלל ה-AI, העולם ייאלץ להכפיל, לשלש ולרבע את היקפי ייצור האנרגיה הנוכחיים. דוראל בנתה מכונה משומנת ויעילה במיוחד שיודעת להקים את התשתיות האלו, והיא תגיע רחוק מאוד. בארצות הברית ישנן חברות אנרגיה שפועלות כבר מאה שנה, נסחרות בשווי אדיר ומספקות חשמל לערים ומדינות שלמות – זה היעד שאנחנו מכוונים אליו".
עד כמה הרגולציה בישראל באמת מבינה את הנחיצות המיידית של האנרגיה הירוקה?
"ישנה הבנה עמוקה שאנרגיה סולארית היא הזולה ביותר ומפתחת ביטחון אנרגטי, אך יש לה חיסרון מובנה — בשעות הערב השמש שוקעת, בעוד ששיא צריכת החשמל בבתים של כולנו מתרחש בין השעות חמש לתשע בערב. כדי לפתור את הפער הזה, חובה לשלב סוללות אגירה שמסיטות את החשמל המיוצר בשעות היום אל שעות הערב. רשות החשמל זיהתה את הצורך הזה בזמן וייצרה הסדרות רגולטוריות מעודדות ומאפשרות. דוראל מובילה את התחום בישראל, עם צבר אגירה מחובר ובהקמה של כ-1,700 מגה-וואט שעה. מדובר בהיקף שווה ערך לשתי תחנות כוח קונבנציונליות שמבוזרות בשטח, ואנחנו נמשיך להאיץ את קצב ההקמה".
"כשאתה לא נהנה וקם בבוקר בלי חדוות עשייה, אתה חייב לעשות שינוי. קיבלתי החלטה לעזוב, וההגעה שלי לדוראל הייתה מקרית לחלוטין. חבר שעבד שם סיפר לי שנפתחה משרה, העביר את קורות החיים שלי, והשאר היסטוריה״
השותפות עם קיבוצי העוטף: "חבל הצלה לחקלאות"
דוראל עובדת בשיתוף פעולה עם יישובים רבים בעוטף עזה. אירועי 7 באוקטובר העמידו בסיכון את העשייה הזו, אבל מהר מאוד התברר כי גם המתקנים באזור שנפגעו המשיכו לעבוד. "7 באוקטובר היה אירוע אנושי מטלטל שפגע בנו במקומות הכי כואבים. כרם שלום, חולית, נחל עוז, כפר עזה, עלומים, סעד - איבדנו שם שותפים ואנשים שהכרנו אישית", מספר חנציס. "יחד עם זאת, מההיבט המקצועי ראינו שהמתקנים הסולאריים שלנו בכל הקיבוצים הללו המשיכו לעבוד והפגינו שרידות פנומנלית. גם מתקנים שספגו פגיעות המשיכו לפעול, משום שהמתקן בנוי בשורות עצמאיות, כך שבמקרה הגרוע ביותר שורה אחת נפגעת והשאר ממשיכות לייצר אנרגיה ללא הפסקה".
אתה מדבר על חקלאות ואנרגיה כציונות אמיתית. אין פה שימוש ציני במושג ציונות?
״היום ברור לנו לחלוטין שהתקומה הכלכלית של יישובי העוטף והצפון תישען במידה רבה על ענף האנרגיה המתחדשת, משום שהוא מייצר להם הכנסות קבועות, יציבות וגבוהות לאורך זמן. מדובר במנוע צמיחה ושיקום כלכלי קריטי ליישובים האלו. כשאנחנו בונים כיום את המתקן האגרו-וולטאי הגדול ביותר בעוטף בקיבוץ עלומים, זו ציונות אמיתית במלוא מובן המילה, ללא טיפה של ציניות. זהו מתקן ענק שמייצר חשמל ירוק ובמקביל מאפשר חקלאות של מטעי אבוקדו על אותה משבצת קרקע. כשעמדתי שם לפני חודשיים, במרחק של מאה מטרים בלבד מהמבנה שבו נשרפו ונרצחו אנשים, וראיתי את הפאנלים מייצרים חשמל זול לצד החקלאות המתחדשת — זה היה מרגש ומילא אותי בגאווה עצומה על האחיזה שלנו בקרקע.
"אנחנו מרגישים כיום שגם הרגולטור מבין שחובה לסייע ולקדם את הפרויקטים הללו בקצב מהיר בהרבה. זה לוקח זמן. בעוטף עזה לבדו דוראל מקדמת כיום לא פחות משלושה מגה-פרויקטים שנחשבים לנכסים אסטרטגיים לאומיים. במקום שכל קיבוץ ינסה לפעול לבדו בצורה מצומצמת, ייצרנו חבירה אזורית רחבה של מספר קיבוצים יחד לפרויקט משותף המשלב חקלאות מתקדמת וייצור סולארי. המודל הזה מייצר יתרון עצום לגודל, תומך בחקלאות המקומית ומקים למעשה תחנות כוח ירוקות אזוריות שיספקו חשמל נקי לכל רחבי המדינה".
עד כמה אתם רואים ביישובים הללו שותפים עסקיים אמיתיים, ולא ספקים של שטח נדל"ני פנוי?
"הם שותפים שלנו לכל דבר ועניין. אנחנו מקימים חברות משותפות בבעלות של 50:50 עם היישובים. המודל הזה מאפשר להם ליהנות באופן מלא מהבנפיט הכלכלי של היזמות והידע שלנו, בעוד שאנחנו נהנים מהנגישות למשאב הקרקע שלהם. דוראל כיום שותפה של כמעט 90% מהקיבוצים בישראל ושל מאות מושבים".
מה בדיוק יוצא ליישובים ולקיבוצים מהמודל הזה?
"בראש ובראשונה, הם מחזיקים במחצית מהבעלות על תאגיד שמניב הכנסות קבועות וגבוהות ממכירת חשמל למשך עשרות שנים. שנית, השילוב של פרויקט אגרו-וולטאי משדרג דרמטית את הפעילות החקלאית הקיימת של היישוב. ברגע שמשלבים בה את הפרויקט הסולארי, תזרים המזומנים היציב מהחשמל מאפשר לקיבוץ להשקיע בטכנולוגיות חקלאיות מתקדמות ביותר, במערכות הצללה מתועשות, בטכנולוגיות צינון למטעים ובמערכות השקיה מבוססות דאטה שבלי המימון הזה פשוט לא היו קיימות. זה מודל של win-win מוחלט".
המודל הזה עשוי להיות חבל ההצלה הכלכלי של המשקים?
"זהו חבל ההצלה המרכזי של החקלאות הישראלית. כיום אנחנו כבר אוכלים בפועל אבוקדו שגדל במטעים אגרו-וולטאיים, אננס שגדל לצד פאנלים בשטחי המחקר של אוניברסיטת בר-אילן, וכן כרמי מאכל ופסיפלורה. אלו גידולים שבלי המעטפת הכלכלית והטכנולוגית הזו, החקלאי המקומי היה מרים ידיים ומוותר עליהם לחלוטין. חייבים לומר מילה טובה למשרד החקלאות, שהשכיל להבין את גודל השעה. בתחילת הדרך הם היו סקפטיים מאוד לגבי השילוב הזה, אך התוצאות החד-משמעיות שהצגנו בשטח שינו את תפיסתם. כיום המשרד מבין שפרויקטים כאלה מחזקים את הביטחון התזונתי של המדינה".
מכת הבירוקרטיה: "ישראל נותרה מאחור"
משרד האנרגיה ורשות החשמל סימנו בשנים האחרונות את "מהפכת המרחב הבנוי", הכוללת הרחבה אגרסיבית של מתקנים סולאריים על גבי גגות של מבני תעשייה, מבני ציבור, רפתות ובתים פרטיים, כפתרון המושלם למצוקת הקרקעות של ישראל. המדינה הציבה לאחרונה יעדים שאפתניים שנועדו להבטיח שחלק משמעותי מהתוספת של האנרגיה המתחדשת יגיע ישירות מהגגות הללו, ללא צורך באישור תוכניות קרקעיות מורכבות. אלא שהמציאות בשטח רחוקה שנות אור מהמימוש: היעדר תמריצים כלכליים מספקים לחברות ולרשויות מקומיות, חסמים בירוקרטיים בקבלת אישורי רשת מחברת החשמל ודרישות קשיחות של כיבוי אש ומהנדסי ועדות הותירו את התוכנית האסטרטגית בעיקר על הנייר.
כמי שפועלים בישראל ובמקביל באירופה וארה"ב, אתם ודאי נתקלים פה בהרבה יותר בירוקרטיה שמעכבת פרויקטים, בעוד שבעולם רצים קדימה בתחום. מה מקור הבעיה?
"ברמת האסטרטגיה וההצהרות הכל נשמע מצוין. הממשלה הציבה לעצמה יעדים רשמיים להגיע ל-30% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2030, ולפני כן יעד ביניים של 20% עד שנת 2025. ביעד של 2025 כמובן שלא עמדנו, ולהערכתי בקצב הנוכחי גם ביעד של 2030 לא נעמוד, למרות שכבר הספיקו להציב יעד חדש של 35% לשנת 2035. הלב והראש של המדינה נמצאים אולי במקום הנכון, אבל יש פער עצום ותהומי בין האסטרטגיה לבין הטקטיקה בשטח ובין התכנון לביצוע בפועל.
"אין שום סיבה הגיונית שמדינת ישראל, שהיא שטופת שמש ומצויה תחת איומי טילים תמידיים על תחנות הכוח שלה, תפגר מאחורי מדינות אירופיות קרות שיש בהן חצי מכמות הקרינה שלנו. הצרכים הביטחוניים והכלכליים שלנו גבוהים בהרבה, ומאכזב מאוד לראות את הפיגור הממשלתי בהשגת היעדים. אנחנו לא מבקשים מהמדינה דבר. יש לנו הון אנושי מצוין, גב פיננסי איתן, ידע טכנולוגי מתקדם וצבר עסקאות חתום. אנחנו לא צריכים סובסידיות או מענקים ממשלתיים. כל מה שאנחנו מבקשים זה שפשוט שייתנו לנו לעבוד ולבנות, אבל כאן אנחנו נתקלים בחומה הבירוקרטית הבצורה. פרויקט סולארי משולב אגירה בהיקף משמעותי יכול להגיע לעלות הקמה של 500 מיליון שקלים. מדובר בהליך סיזיפי, ארוך ומתיש בצורה בלתי רגילה בוועדות התכנון והבנייה, מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ולאחר מכן מול חברת החשמל לצורך קבלת אישורי חיבור לרשת, והגופים הפיננסיים המלווים. כל עוד אין פרויקטור או גוף מוסמך שיכול לחתוך חסמים ולייצר מסלולי תכנון מהירים — נמשיך לסבול מסחבת בירוקרטית קטלנית שחונקת את המשק".
בזמן שכאן מתווכחים על פקידי תכנון, בעולם המערבי האנרגיה המתחדשת היא קטר כלכלי מטורף. בארצות-הברית, חוק הפחתת האינפלציה (IRA) ההיסטורי הזרים מאות מיליארדי דולרים לשוק, והפך את הקמת החוות הסולאריות ומתקני האגירה לעסק המשתלם ביותר ביבשת, כשאזורים שלמים מזינים את עצמם במאה אחוז אנרגיה נקייה. באירופה, תחת תוכנית REPowerEU שהוצהרה בעקבות המשבר האנרגטי מול רוסיה, מדינות כמו גרמניה, ספרד ודנמרק כבר מייצרות 40% עד 60% מהחשמל שלהן ממקורות מתחדשים (שמש ורוח). ישראל נותרה מאחור בעיקר בשל "מחלת החסמים" המקומית: מצוקת קרקע חריפה, רשת הולכה מיושנת של חברת החשמל שלא מסוגלת לקלוט מתקנים חדשים בפריפריה, וסחבת סטטוטורית בוועדות התכנון שלוקחת בממוצע פי שלושה זמן מאשר באירופה".
איך זה עובד לכם בחו"ל?
"בארה"ב דוראל יזמה, תכננה והקימה פרויקט ענק של 1,600 מגה-וואט בתוך שש שנים בלבד, ובישראל פרויקט קטן של 16 מגה-וואט ייקח כמעט שבע שנים בוועדות. המדינה חייבת לאפשר לנו לרוץ, אחרת המערכת תמשיך לצעוד במקום, והמשק כולו ישלם את המחיר".
