בגיל 33 אילון מאסק כבר מכר את פייפאל, הקים את SpaceX והתמנה ליו"ר טסלה. כשהיה בגיל הזה מארק צוקרברג מפייסבוק כבר החזיק בהון של יותר מ-70 מיליארד דולר, ודורג במקום החמישי ברשימת עשירי העולם של פורבס. לארי פייג' וסרגיי ברין בגיל 33 היו כבר אחרי הנפקת גוגל, ורכשו את יוטיוב. בגיל 33 ביל גייטס ממיקרוסופט כבר היה המיליארדר הצעיר ביותר בעולם.
אלכס בואזיז הוא לא מיליארדר ההייטק הישראלי הראשון שתחשבו עליו אם תישאלו על כך. סביר שתחשבו על אסף רפפורט, שבגיל 33 כבר מכר את אדאלום למיקרוסופט או גיל שוויד שבגיל הזה כבר הנפיק את צ'ק-פוינט בנאסד"ק. אבל בואזיז, בן 33 אם תהיתם, בהחלט שייך לליגה הזאת. גם מבחינת המיליארדים שרשומים על שמו.
הערכת השווי האישי שלו – כ-2 מיליארד דולר – הפכה אותו לאחד משני הישראלים היחידים ברשימת המיליארדרים הצעירים בעולם של פורבס, והכניסה אותו גם גם לדירוג העולמי הכללי של המיליארדרים, למקום 43 ברשימת עשירי צרפת ומקום 35 ברשימת עשירי ישראל. וכל זה עוד לפני שמכניסים לחשבון את המיליונים הרבים שהכניס לכיסו בעקבות גיוס הסקנדרי של פברואר 2025.
אלכס בואזיז הוא מייסד שותף (ביחד עם שואו וואנג) ומנכ"ל חברת היוניקורן האמריקאית-ישראלית דיל (Deel), המפתחת פלטפורמה בינלאומית לניהול משאבי אנוש ושכר. שבע שנים מאז הוקמה, היא מובילה עולמית בתחומה עם יותר מ-40,000 לקוחות ב-150 מדינות בעולם ו-7,500 עובדים. שווי השוק המוערך שלה מגיע לכ-17 מיליארד דולר, וקצב ההכנסות השנתי (Run Rate) שלה חצה את רף ה-1.5 מיליארד דולר. הנתון האחרון הזה מתפרסם כאן לראשונה, אבל סביר שבעוד חודש הוא כבר יהיה גבוה יותר. החברה צומחת בקצב של 75% בשנה וכניסת ה-AI מגבירה את הקצב אף יותר.
רק בשביל הרקורד, שווי שוק של 17 מיליארד דולר היה הופך את דיל ליוניקורן הגדול בישראל, לאחר שוויז נמכרה לגוגל בסכום עתק של 32 מיליארד דולר. רק שבאפריל נכנסה ואסט דאטה (Vast Data) עם גיוס ענק שהעמיד את שוויה על 30 מיליארד דולר, ודיל ממשיכה להסתפק במקום השני. אם הנפקת המניות המתוכננת שלה השנה תיערך כמתוכנן, ואם הסכסוך המשפטי עם המתחרה העיקשת ריפלינג יסתיים, ואם בוול סטריט יהיו במצב רוח טוב באותו שבוע, יכול להיות ששווי השוק שלה יגדל אפילו יותר.
השאלה אם דיל היא חברה ישראלית היא שאלה נפרדת. החברה רשומה ומאוגדת כחברה אמריקאית במדינת דלאוור (Deel Inc). מטה החברה הראשי ממוקם בסן פרנסיסקו, הקניין הרוחני (IP) שלה רשום בארה"ב. אבל זה אינו מצב יוצא דופן. הרבה חברות ישראליות שעשו "היפוך שרוול" בעקבות המהפכה החוקתית נמצאות במצב דומה. לדיל יש דנ"א ישראלי: אחד המייסדים שלה הוא ישראלי ועיקר המחקר והפיתוח שלה נעשים בישראל תחת חברה בת ישראלית. ההגדרה המתאימה לה ביותר היא חברה אמריקאית-ישראלית.
דיל יוצאת-דופן מהרבה בחינות. למשל בעובדה שאין לה משרדים קבועים. אלפי העובדים שלה בעולם עובדים ב-remote, או מהבית או ממשרדי WeWork שונים. או העובדה שהיא צומחת בין השאר באמצעות שורה של רכישות של חברות אחרות. לא פחות מ-14 חברות נרכשו על ידי דיל בקצב מהיר, חמש מהן ב-2024 בלבד. אגב, אף אחת מהן אינה ישראלית. האחרונה – חברת ה-AI הגרמנית Sastrify – נרכשה ממש לפני חודשיים. בקרוב מאוד נשמע על רכישת החברה ה-15.
אלכס בואזיזאלכס בואזיז
אלכס בואזיז
(יח״צ deel, Matt Writtle)
יש עוד היבט יוצא דופן בחברה: למרות קצב הצמיחה המהיר, החברה רווחית מאז הרבעון השלישי של 2023. חברות הייטק בדרך כלל לא חותרות לרווחיות: כל דולר שנכנס הולך לפיתוח והרחבת המכירות. כדי לממן את המשך הצמיחה החברות מגייסות הון. דיל גייסה עד כה כמיליארד דולר בשישה סבבים, אבל ההמשך כנראה שונה. ייתכן שהגיוס האחרון שלה השנה – 300 מיליון דולר משורה של קרנות הון סיכון בולטות – היה באמת האחרון. יש לחברה יותר ממיליארד דולר בקופת המזומנים, והגיוס הזה הכניס מאות מיליוני דולרים לכיסיהם של המייסדים ובעלי המניות. הם לא צריכים עוד כסף. השלב הבא הוא הנפקת מניות בנאסד"ק, שתוכננה להתבצע לפני סוף השנה.
צרפתי-ישראלי-אמריקאי
אנחנו משוחחים עם אלכס בואזיז בלובי של מלון תל-אביבי מפואר, שהוא מתארח בו. יש לו דירה בישראל, בפריז ובדובאי, אבל נראה שהוא מרגיש לגמרי נוח בבתי מלון ומטוסים. השיחה מתנהלת באנגלית אף שהוא למד והתגורר בישראל כמה שנים, והוא מעיד על עצמו שהעברית שלו לא רעה. הוא עלה מצרפת לישראל כשהיה בן 17, בלי המשפחה, והלך ללמוד בטכניון, אבל מעולם לא התחבר לאווירת הסחבק הישראלית. כשהקים את דיל הוא הצטרף לחממת Y combinator האמריקאית ולא לחממה ישראלית, וגיוסי ההון הגיעו ממשקיעים אמריקאים. הוא אוהב את ישראל אבל לא מרגיש לגמרי שייך.
חשבתי שנדבר בעברית. איך העברית שלך? "לא רעה אבל לא מספיק טובה. למדתי בישראל אבל הלימודים היו באנגלית. למדתי בפריז בבתי-ספר יהודיים, ולמרבה הפלא שפת הלימוד השנייה אחרי צרפתית הייתה עברית. אבל שיחה עסקית כזו היא קצת יותר מסובכת. ואני גם לא יודע כמה אתה תאהב את המבטא הצרפתי".
המבטא הצרפתי בולט גם בדיבור המהיר שלו בשפה האנגלית, מוסיף חן למשפטים שהוא יורה בזה אחר זה. הוא אומר שהוא אוהב מאוד לדבר בצרפתית, אבל אנגלית היא כלי העבודה הראשי שלו והוא מיטיב לספר את הסיפור של דיל באנגלית. אומרים שחברות מצליחות כשהמנכ"לים שלהן הם מספרי סיפור טובים. בואזיז הוא דוגמה טובה.
ספר לי על הילדות שלך. "נולדתי וגדלתי בפריז. הסבים והסבתות שלי הגיעו מצפון אפריקה, מצד אמא שלי קורין — מתוניסיה, מצד אבא שלי פיליפ — מאלג'יר. הם היגרו בלי כלום לצרפת, כמו הרבה יהודים מצפון אפריקה. סבא שלי מצד אמא היה חשמלאי. סבא מצד אבא עבד בתחנת הרכבת התחתית במשך 30 שנה, סבתא שלי עבדה בשוק. היו להם שמונה ילדים ואבא היה הצעיר במשפחה. היה לה חשוב מאוד שכל ילדיה יהיו משכילים, וכל הדודים שלי הם רופאים ואחיות. אבא הוא הכבשה השחורה כי הוא היה מהנדס".
איפה התגוררתם? "גדלתי ברובע ה-19 בפריז עם שלוש אחיות שצעירות ממני. זו אולי לא השכונה הכי מפוארת בפריז, אבל שכונה די יהודית שהייתה סביבה טובה לגדול בה. פריז הייתה מקום נהדר לחיות בו, אבל מאז שהייתי ילד קטן תמיד הייתה שם קצת אנטישמיות. 'קצת' זה בהמעטה. בפריז גדלת תוך כדי הסתכלות אחורה כל הזמן, במיוחד כילד יהודי. אני אומר שזה המקום הכי טוב שיכולתי לגדול בו, אבל אולי אנשים אחרים לא יסכימו".
מה אתה חושב על ההחלטה של הסבים שלך להגר לצרפת במקום לישראל? האפשרויות שהיו פה לעולים מצפון אפריקה לא כללו בדרך כלל לימודי רפואה או הנדסה. "אני חושב שהם הרוויחו ממערכת ההגירה בצרפת שעזרה להם, והם גם תרמו הרבה למדינה. אנחנו גאים מאוד להיות צרפתים, ואם לא הייתה צרפת לא הייתי יושב כאן. אבל חלק גדול מהחינוך המשפחתי הוא בזכות סבתי, שהיה דמות חזקה, ורצה שכל הילדים יילכו לאוניברסיטה. אני חושב שמערכת החינוך בצרפת עוזרת לך — אם אתה מוכשר ועובד קשה — להגיע לדברים שברוב המדינות האחרות לא יתאפשרו. אני חושב שהמעבר לצרפת עיצב את החינוך שלי ואת מי שאני, ואני תמיד אהיה אסיר תודה על כך. תמיד אהיה צרפתי בלב, וכך גם הילדים שלי".
"אני מאוד לא קונבנציונלי, גם עבור משקיעים אמריקאים וגם עבור משקיעים ישראלים: לא עשיתי צבא, לא שירתי ב־8200. אני בחור צרפתי, צפון־אפריקאי. אני לא ישראלי, אני לא אמריקאי, אני לא חי בשום קופסה"
בואזיז, בן 33, נשוי עם ילד (ועוד אחד בדרך). בשביל התמונה השלמה צריך לזכור שהוא גדל במשפחה שהפרוטה מצויה בכיסה. אביו, פיליפ בואזיז, הוא מייסד ויו"ר חברת התוכנה הצרפתית פרודוור (Prodware), שנסחרה בעבר בבורסה בפריז בשווי שוק של 250 מיליון דולר. באמצעות חברת אחזקות שבבעלותו, בואזיז האב רכש מחדש את פרודוור בתחילת השנה. חוץ מזה הוא הקים בישראל, ביחד עם אלכס, את קבוצת שרונה פרטנרס, שהייתה בין המשקיעות הראשונות בדיל. פיליפ מעורב מאוד בדיל, בתחילה כסמנכ"ל הכספים של החברה וכיום כמנהל האסטרטגיות הראשי והאחראי לעסקאות מיזוג ורכישה.
בחזרה ל-2009, אלכס גילה כישרון רב בלימודים ובגיל 16 השלים את תעודת הבגרות. כילד טוב לאבא מהנדס הוא תכנן להמשיך ללימודי הנדסה. "אבא שלי נתן לי עצה נהדרת", הוא מספר, "הוא אמר – 'אם אתה לא יודע מה אתה רוצה לעשות, ללמוד עסקים בגיל 16 זה לא הדבר הנכון'. הנדסה הייתה הגיונית מבחינת עיצוב החשיבה שלי ופתרון בעיות וחשיבה לעומק". בואזיז החליט ללמוד הנדסה, אבל לא בצרפת. זו הייתה התפנית הראשונה בחיים – מצרפת לישראל. הוא עלה לישראל בגפו, ונרשם ללימודי הנדסה בטכניון, בשפה האנגלית".
זה מאוד יוצא דופן שילד בן 16 מהגר לבדו למדינה אחרת, לא? "לא רציתי ללמוד הנדסה בצרפת. רציתי לעשות משהו אחר. ארה"ב הייתה קצת רחוקה, אז עשיתי פשרה עם ההורים שלי והחלטתי שישראל היא המקום הנכון. בית-הספר הכי נכון בעיניי היה הטכניון". בואזיז רצה ללמוד מדעי המחשב, אבל מסלול הלימודים היחיד שהוצע באנגלית היה הנדסת סביבה. "ככה הפכתי למהנדס סביבה, וזה היה מזל גדול".
ב-2013 בואזיז התקבל ללימודי תואר שני ב-MIT בארה"ב. אחת מאחיותיו החלה גם ללמוד בטכניון, וההורים החליטו שזה זמן מתאים לאחד את המשפחה בישראל. אמרו שיבואו לשנה ויחליטו, ונשארו מאז בישראל.
איפה הבסיס שלך היום? איפה אתה מרגיש בבית? "אני בין לבין, נוסע הרבה בענייני החברה. לצערי אין לי תשובה ישירה. יש לי דירות בכמה מקומות – פריז, ישראל, איחוד האמירויות. תראה, גדלתי בפריז, אני מכיר את המדינה היטב, אני אוהב את הלאום שלי, להיות אזרח צרפתי, אני אוהב את התרבות. אני תמיד מרגיש בבית בצרפת, אבל באותה מידה אני מרגיש שישראל עושה הרבה כדי שיהודים ירגישו בה בבית, וזה בהחלט מרגיש לי כאן קצת יותר כמו בית".
הרעיון שהתחיל הכול
והנה מגיעה התפנית השנייה של בואזיז, כשהוא עוזב את ישראל ויוצא למסצ'וסטס ללימודים ב-MIT. נושא הלימודים: הנדסת סביבה. את הזמן הפנוי שלו הוא מילא בלימודי עסקים בבית-הספר למנהל עסקים של (MIT Sloan) ובבית-הספר למנהל עסקים של הרווארד (HBS), השוכן בקרבת מקום. כאן הוא פוגש את שואו וואנג, סטודנטית ילידת סין שלומדת הנדסת מכונות ב-MIT, שהייתה בחבר'ה של קבוצת דוברי הצרפתית שם. "היא הייתה בחורה חכמה מאוד ותמיד הסתדרנו מאוד, בילינו הרבה זמן ביחד בתקופה ההיא".
המשך הדרך היה לעבור ללונדון ללימודי דוקטורט בהנדסת מים והנדסת החברה. "רציתי ללכת לעבוד, אבל אבא שלי אמר – 'חכה, לפני שאתה הולך לעבוד אולי תתחיל דוקטורט'". אבל הלימודים באימפריאל קולג' בלונדון כבר לא הלהיבו את בואזיז, "זה לא הרגיש כמו הדינמיקה שרציתי, וזה די משעשע כי גם אבא שלי נשר מלימודי הדוקטורט שלו, אז הוא לא היה יכול לטעון משהו. הרגשתי שהייתי די מוכן להתמודד עם עולם העסקים".
זו הייתה התפנית השלישית: חזרה לישראל, הפעם כדי לנסות להקים כאן חברה טכנולוגית. הוא מספר שהיו לו כמה ניסיונות בתחום התוכן, הקריפטו, הווידאו, אך רובם לא מוצלחים. גם חברת לייפסלייס (Lifeslice), שפיתחה אפליקציה לחיבור וידאו בין חברים בעולם והכניסה כסף, לא התרוממה. אבל בתקופה הזו הוא למד משהו חשוב על ניהול עובדים בחו"ל: "היו לי עובדים בכל רחבי העולם – סרביה, אוקראינה – כי לא יכולתי להרשות לעצמי להעסיק מהנדסים בישראל. אבל התקשיתי לשלם להם. שילמתי להם מבנק לאומי וזה היה סיוט". הקושי הזה, בעיה לא פתורה, הפך להיות מוצר של החברה הבאה שלו.
"אני אוהב לעבוד עם אבא שלי. אנשים אומרים לי 'איך אתה עושה את זה?' אני חושב שהייתי יעיל בזכותו. הוא נותן לי לעשות את הטעויות שלי, ואומר - 'אלכס הוא המנכ"ל, הוא זה שמקבל את ההחלטות' גם אם הן סותרות את מה שהוא חושב"
באותו זמן ממש, בבייג'ין, שואו וואנג התמודדה עם קשיים דומים בהקמת חברה בסין. "התקשרתי לשואו ואמרתי לה – 'היי, אני חושב שיש כאן משהו מגניב. בואי ננסה לעבוד על זה, נראה מה אנחנו יכולים לעשות'. והחלטנו לבנות גרסה ראשונה של זה". עם רעיון בראש ומעט טכנולוגיה ביד הם החליטו לפנות לאקסלרטור הסטארטאפים הכי נחשב – Y Combinator ולמרבה ההפתעה הם התקבלו. והנה מגיעה התפנית הרביעית: השניים עברו לקליפורניה, השתתפו בתוכנית ההאצה של הקרן, וב-2019 הם הקימו את חברת דיל, שגם זכתה להשקעה ראשונית מהקרן.
תסביר את הפנייה ל-Y Combinator. רוב האנשים במקומך היו פונים לאקסלרטור ישראלי ומגייסים מקרנות ישראליות. "זה סיפור חיי, שאני מאוד לא קונבנציונלי, גם עבור משקיעים אמריקאים וגם עבור משקיעים ישראלים: לא עשיתי צבא, לא שירתי ב-8200. משקיעים בדרך כלל רוצים להתאים אותך לקופסאות, נכון? זה היה ב-8200, זה בחור מתלפיות. אותו דבר לגבי משקיעים אמריקאים: אני בחור צרפתי, צפון אפריקאי. אני לא ישראלי, אני לא אמריקאי, אני לא חי בשום קופסה. יש לי פרופיל חזק מאוד, אבל אני לא מתאים לשום קופסה".
"הכסף לא משנה לי"
מה בעצם עושה דיל? מציעה פלטפורמת שכר וניהול משאבי אנוש, שמיועדת לצוותים גלובליים. חברות כיום מעסיקות עובדים במקומות רבים בעולם, בכל אחד מהם יש חוקים אחרים – שכר, רגולציה, הטבות ותנאים, הערכת ביצועים, ניהול ציוד. דיל יודעת לאפשר את זה ב-150 מדינות בעולם. כשרשת פוקס משלמת משכורת חודשית לעובדת החברה בפיליפינים, היא עושה דרך דיל. כשרשת אינסטקארט (Instacart) האמריקאית רוצה לשלם לשליחים של 7-Eleven במקסיקו, היא עושה את זה באמצעות דיל.
דיל הציעה פתרון יעיל וזול לבעיה אמיתית שהיו לה מעט פתרונות בתחילת הדרך, וככה היא הצליחה לסלול את דרכה אל לב הקונצנזוס העסקי. הטכנולוגיה של דיל התחילה כפתרון ספציפי להעסקת פרילנסרים במקומות נידחים. אבל עם השנים נוספו תחומים חדשים כמו גיוס עובדים, הנפקת ויזות לעבודה, ניהול הרשאות תוכנה ושילוח ציוד. יותר ויותר חודרת המערכת של דיל לתאגידי ענק שמשתמשים בה כמערכת השכר ומשאבי האנוש העיקרית שלהם. פלח ההכנסות מהשוק הזה מגיע כבר ל-15% מסך ההכנסות.
"רוב תוכנות ה-HR שנבנו ב-30 השנים האחרונות לא באמת מתאימות לאופן שבו אנחנו רואים את העולם", אומר בואזיז, "אם חושבים על דיל – יש לנו 7,000 עובדים ב-120 מדינות, ואין לנו אפילו משרדים. אנחנו התגלמות של מה שיכול להיות עבור חברות רבות עתיד העבודה".
בגיוס האחרון שלכם נקבע שווי החברה ל-17.3 מיליארד דולר. אתם החברה הפרטית השנייה בגודלה בישראל. איך זה גורם לך להרגיש? "זה לא משנה לי. מה שחשוב לי הוא לבנות עסק נהדר שעוזר ללקוחות שלי".
נו, באמת, בטח יש קצת גאווה סביב זה. באת לכאן כעולה חדש והיום אתה מסמל את הצלחת ההייטק הישראלי. "באמת שלא, אני מתכוון לזה. אני מסתכל על המוצרים שלנו, וכואב לי כי אני יודע כמה הם יכולים להיות טובים עוד יותר. ובזה בעיקר אני מתמקד. אנחנו ממש לא טובים בטפיחות עצמיות על השכם ובחגיגות".
אפשר לומר שאתם חברה משפחתית? גם אביך עובד בחברה וגם שלוש אחיותיך. "לא באמת. מתוך 7,000 עובדים יש שבעה או שמונה שהם מהמשפחה שלי. היחיד שעובד איתי ישירות הוא אבא שלי, שעכשיו הוא מנהל האסטרטגיה הראשי של החברה".
איך מתנהלת העבודה עם אביך ביום-יום? "אנחנו בני מזל שיש לנו אותו, וכל עוד הוא לא רוצה לפרוש ננסה להשאיר אותו איתנו. אני אוהב לעבוד איתו וחושב שזה יוצר קשר מדהים בינינו, שהרבה אבות ובנים היו רוצים שיהיה להם. אנשים אומרים לי – 'איך אתה עושה את זה? אני לא יכול לעשות את זה' אבל אני חושב שהייתי יעיל בזכות אבא שבנה דברים מדהימים. הוא נותן לי לעשות את הטעויות שלי, אומר – 'אלכס הוא המנכ"ל, הוא זה שמקבל את ההחלטות' גם אם ההחלטות סותרות את מה שהוא חושב".
מה קורה סביב שולחן החג? "אנחנו תמיד מדברים על עבודה, אבל זה לעולם לא משפיע על מערכת היחסים המשפחתית. גם אם נכעס ונצעק זה על זה, עשר דקות אחרי בנושא שלא קשור לעסקים, כבר לא נכעס. פשוט בנינו דינמיקה נהדרת".
אני מסתכל עליך וחושב שבגיל 33 אתה כבר היית יכול לפרוש אחרי כל מה שעשית. הגיל לא היה מכשול בהתקדמות שלך? "מעולם לא. הלכתי לאוניברסיטה כשהייתי בן 16, ורוב החבר'ה שם היו כבר אחרי שלוש שנים בצבא ושנה בדרום אמריקה. תמיד הייתי הקטן בבית-הספר. אני מכבד את המבוגרים ממני, מעריך את הניסיון, אבל כישרון אינו קשור לגיל. הרבה מההחלטות שקיבלתי בגיל מוקדם, אני חושב שהייתי מקבל אותן גם היום. יש ערך בתמימות של בניית חברה".
כל הדרך להנפקה
בראיונות רבים בואזיז חוזר על השאיפה שלו: לבנות חברה בשווי של 100 מיליארד דולר, שתחלוש על השוק העולמי. אם בתחילת הדרך השאיפה הזו נשמעה יותר כמו משאלת לב מתחזית עסקית, בשנה האחרונה זה הולך ומתקרב ומצריך קבלת החלטות לא פשוטה. אפשרות אחת היא להישאר חברה פרטית הממומנת על ידי השוק הפרטי. אפשרות אחרת, סבירה יותר, היא לצאת בהנפקת מניות בנאסד"ק. יש לזה יתרונות רבים שקשורים ליציבות ושקיפות ואמון הלקוחות והמשקיעים. אבל יש גם חסרון שקשור לשווי שהשוק יעניק לחברה.
"אנחנו לא ממהרים לצאת לציבור. החברה היא רק בת שבע שנים, ויש לנו את המדדים לצמיחה. השמיים הם הגבול מבחינת כמה אנחנו יכולים לגדול", אומר בואזיז. "דיל יכולה להיות עסק של יותר מ-100 מיליארד דולר, אם רק נבצע את זה נכון. זה לא קשור בלהיות חברה ציבורית. החברים שלי ב-Data Brink או ב-Stripe בונים עסק של 100 מיליארד דולר כחברות פרטיות. אני לא אומר שזה מה שאנחנו שוקלים לעשות, אני חושב שלחברה ציבורית יש הרבה יתרונות ויש גם הרבה חסרונות".
בפועל, דיל עושה את כל ההליכים הנדרשים לקראת הנפקת מניות. בנובמבר 2025 החברה מינתה את ג'ו קאופמן, לשעבר בכיר ב-Intuit, למנהל הכספים (CFO) ונשיא החברה. מינוי כזה הוא תנאי לפתיחת הליכי רישום למסחר. דיווחים בארה"ב גילו שבפברואר השנה דיל הגישה טיוטת תשקיף חסויה (Confidential S-1) לרשות ניירות הערך האמריקאית. הערכת השווי של החברה הוצגה במסמכים כ-17.3 מיליארד דולר, אותו שווי שנקבע בגיוס ההון האחרון. ייתכן שהגידול בהכנסות מאז הגשת הטיוטה יביא להערכת שווי גבוהה אפילו יותר. לפי ההערכות, ההנפקה עצמה תוכל להתבצע ברבעון הרביעי של השנה, אחרי בדיקת הבקשה וסיום חופשות הקיץ.
אם יש מכשול שמעיק על החברה ועלול לעכב את תוכניותיה הוא המאבק המשפטי מול חברת ריפלינג (Rippling) האמריקאית, אחת המתחרות הגדולות והחזקות שלה בתחום משאבי האנוש. במארס 2024 ריפלינג תבעה את דיל בטענה לריגול מסחרי. לפי הטענה, עובד ריפלינג בשם קית' אובריאן קיבל מדיל שכר של 6,000 דולר בחודש כדי לרגל אחר החברה שלו. דיל הגישה תביעה כנגד, וטענה שאובריאן פעל תחת לחץ של ריפלינג והעיד עדות שקר וכעת היא תובעת לפסול את עדותו. עוד טענה דיל שריפלינג עצמה החדירה מרגל לתוך דיל, וניסתה לדלות מידע סודי מעובדים נוספים. הדיונים האלה, שנערכים בשלוש זירות משפטיות נפרדות בעולם, אולי נראים עסיסיים אבל שתי החברות נמצאות תחת איום מוחשי.
מעבר לכל אלה הסכנה האמיתית לדיל היא לא בבית המשפט, אלא בחקירה שמנהל משרד המשפטים האמריקאי לבחינת חשדות לעבירות של ריגול תאגידי ופריצה למחשבים. אם דיל תימצא אשמה, היא עלולה להיות מחויבת בקנסות כבדים והמוניטין שלה ייפגע קשות.
כל זה מטיל צל כבד על כוונתה של דיל לצאת להנפקה. טיוטת התשקיף החסויה של דיל נבחנת כעת ברשות ניירות הערך בשבע עיניים. קיומה של חקירה פלילית פדרלית על ידי משרד המשפטים האמריקאי והאשמות בריגול תעשייתי מחייבות את דיל בחשיפת הסיכונים המשפטיים. לפי הערכות, ב-SEC עלולים לעכב את ההנפקה עד להתבהרות המצב או הגעה להסדר. יש הערכה שהפרשה כבר משפיעה על סנטימנט המשקיעים ובשווקי הסקנדרי החברה נסחרת בדיסקאונט של כ-17% לעומת השווי הרשמי שלה. החתמים והמשקיעים המוסדיים הגדולים לא אוהבים את הפרופיל התקשורתי הזה, מה שעלול להוביל להנפקה בשווי שוק נמוך בהרבה. זה מנבא שאולי מועד ההנפקה יידחה.
כל האירוע הזה לא בא בטוב לאלכס בואזיז, לא מסתדר עם התדמית שהוא מנסה להציג. בואזיז מנסה להקטין את האירוע: "אני לא יכול להגיב הרבה על התדיינות משפטית, כשהיא עדיין מתנהלת. כמו שאתה יודע, הרבה חברות מגיעות לא פעם להתדיינות משפטית. זה קורה כשהמתחרות רוצות לפגוע בהן בשביל קצת רעש של יחסי ציבור, אבל זה בסדר".
למה לא יצאת פומבית והסברת את האירוע? "אני פחות מתלהב מטקטיקות יח"צ וניסיונות להשמיץ בתקשורת. אני לא אדם שאוהב סכסוכים משפטיים, אני מהנדס, רוצה לבנות. אבל אין לי ברירה, ואנחנו לא נאפשר לאנשים לפגוע בנו".
דיל במספרים
שווי שוק מוערך: 17.3 מיליארד דולר קצב הכנסות שנתי: יותר מ-1.5 מיליארד דולר 40,000 לקוחות בעולם 7,500 עובדים ב-150 מדינות בעולם 75% שיעור הצמיחה בשנה