ביג באנד (Big Bend) בטקסס הוא אחד הפארקים הלאומיים האהובים בארה"ב. מרחב מדברי אדיר, שהכוכבים מעליו גדולים ובהירים ואפשר לחוות בו את הטבע המסוכן של מערב טקסס. האזור העצום — כ-15 אחוז משטח מדינת ישראל — הוא מקור לגאווה טקסנית עתיקת יומין, גם עבור מי שלא נמצאים בין חצי מיליון המבקרים השנתיים באזור שאינו מומלץ למטיילים בעלי לב חלש.
נהר הריו גרנדה שחוצה את הפארק הוא גבול רשמי באורך של כ-190 קילומטר בין ארה"ב למכסיקו, ויש בו נקודת מעבר גבול. האזור כל כך מסוכן, שמהגרים לא חוקיים אפילו לא מנסים לחצות אותו. בכל 2025 נעצרו שם פחות מ-200 איש. למרות זאת, לפני מספר חודשים החליט ממשל טראמפ לבנות חומה באורך 27 קילומטרים ובגובה 9 מטרים בתוך אזורי מפתח בפארק. הפרויקט כולל בנוסף סלילה של למעלה מ-330 קילומטרים של כבישי פטרול חדשים ותשתיות מעקב אלקטרוניות לאורך כל הגזרה.
גלריה
הפארק הלאומי ביג באנד. קבלנים קרעו עצי מסקיט ושיחים ויישרו את הקרקע לסלילה
(צילום: Cattail Crafting/Shutterstock)
זעם דו-מפלגתי בטקסס הביא להקפאת התכניות, אבל רק לזמן קצר. בתחילת החודש הגיעו הדחפורים. קבלנים קרעו עצי מסקיט ושיחים ויישרו את הקרקע למה שנראה כמו כביש עתידי. כדי שהדחפורים יוכלו להיכנס, המשרד לביטחון המולדת השעה באופן חריג עשרות חוקים פדרליים להגנת הסביבה. ללא החרגה זו, הרס עצי המסקיט ויישור הקרקע בתוך פארק לאומי מוגן היו נחשבים לעבירה פלילית חמורה. זה עורר גל חדש של זעם מצד אנשי איכות הסביבה, פקידי פארק לשעבר וגם שריפים מקומיים, שאמרו שוב כי כל זה אינו נחוץ באזור גבול כה מרוחק ומסוכן שכמעט אף אחד לא מנסה לחצות אותו.
אם העבודות ב-Big Bend אכן יימשכו, המחיר יהיה הרס חלק גדול מאחד מ-63 הפארקים הלאומיים של ארה"ב. כל הפארקים האלה הם אזורים מוגנים בעלי חשיבות נופית, גיאולוגית או היסטורית יוצאת דופן, והתמיכה בהם ובאחריות הפדרלית עליהם חוצה מפלגות ומתעלה מעל כל שסעי החברה האמריקאית. היחס של כל האמריקאים לפארקים הוא כמעט של קדושה. חוץ מאדם אחד שיושב בבית הלבן, ובשנה וחצי האחרונות מביא את הפארקים הלאומיים לשוקת שבורה.
טראמפ. ההוצאות באזור הבירה זינקו ביותר מ-92% בשנה האחרונה
(צילום: Evan Vucci/Reuters)
מרכזי מבקרים חשוכים
התקציב השנתי של רשות הפארקים הלאומית של ארה״ב (NPS), סוכנות פדרלית שהוקמה בשנת 1916 ואף היא אהובה על כל הצדדים, נמוך מאוד: רק 3.27 מיליארד דולר, הרבה פחות מהנדרש לתפעול מערכת של פארקים עצומים. כאשר טראמפ ביקש לקצץ שליש ממנו (הקיצוץ הגדול בהיסטוריה של הסוכנות), הוא נתקל בהתנגדות נדירה גם של חברי מפלגתו, שאפילו להם היה ברור כי התקציב זקוק נואשות לתוספת, וקיצוץ בו יביא לקריסה תפעולית.
ב-2025 ביקרו 323 מיליון איש בפארקים הלאומיים של ארה"ב, והביאו להכנסות ישירות של כ-400 מיליון, כשהתרומה של הפארקים לכלכלת ארה"ב עומדת על כ-56 מיליארד דולר בשנה. זה אומר שעל כל דולר אחד שהממשל הפדרלי משקיע בתקציב שירות הפארקים, הכלכלה האמריקאית מקבלת בחזרה למעלה מ-17 דולר דרך הוצאות תיירים על מלונות, מסעדות, דלק וקמעונאות. כל השיקולים האלה,שאין בהם אפילו נקודת תורפה אחת, לא עוזרים ל-NPS לקבל תוספת תקציבית לסכום הבאמת מגוחך בו הוא מתפקד.
בנאום רדיו ב-1934, בשיא ימי השפל הגדול, אמר פרנקלין רוזוולט כי "אין דבר אמריקאי יותר מהפארקים הלאומיים שלנו". השאלה מדוע מנסה דונלד טראמפ לפגוע בפיסת אמריקנה קלאסית כזו, נמצאת בעיקר בחלק השני של דברי רוזוולט באותו נאום רדיו, ובהם תמך באופן שבו "ההרים, הקרחונים, האגמים והעצים יהיו מוגנים מניצול פרטי". טראמפ רוצה להפריט הכל ולא אכפת לו מהפארקים האלה אם הם לא מביאים לו תועלת האישית.
פארק ילוסטון. משבר תשתיות המוערך במיליארדי דולרים
(צילום: canvast/Shutterstock)
בשנה האחרונה צומצמה מצבת כוח האדם הקבועה של הפארקים בכמעט רבע, בשל פיטורים המוניים ותוכניות שנועדו לתמרץ עובדים קבועים לפרוש. המחסור אילץ להעביר אנשי מקצוע לתפקידי שטח קדמיים. ביוסמיטי, למשל, מדענים, מומחי IT ומנהלים בכירים נשלחו לנקות שירותים ציבוריים בשל מחסור בעובדי ניקיון. קוצרו שעות הפעילות של מרכזי המבקרים, נפגעה תחזוקת שירותים ומסלולים, ובוטלה תוכנית הדרכה של ריינג'רים — האנשים החביבים במדים חומים וכובע שהפכו לאייקונים אמריקאים קלאסיים ממש. לפני תמריצי הפיטורים האלה, תמכה הפעילות הכלכלית השנתית של הפארקים בלמעלה מ-340,000 משרות ברחבי ארה״ב.
יוסמיטי, למשל, פארק שהוא סלבריטי ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מושך מדי שנה יותר מ-4 מיליון מבקרים. ככל שיותר ויותר מבקרים מגיעים ליהנות מהנופים הדרמטיים של הרי הסיירה נבאדה בקליפורניה, החוויה שלהם הופכת פחות ופחות נעימה. הפארק ביטל מערכת הזמנות בחודשי השיא של הקיץ, סרטוני אינטרנט הראו פקקי תנועה, חניונים מלאים והמוני אנשים הממתינים בתורים ארוכים לשירותים ולאוטובוסים. מעט מאוד אנשי צוות חסרי אונים ניסו לעשות סדר. "אין לנו את היכולת להתמודד עם כמות המבקרים שאנחנו מקבלים", אמר עובד יוסמיטי בסקר שנערך לאחרונה על ידי האיגוד המייצג את עובדי הפארק.
פארקים אייקוניים נוספים, כמו ילוסטון והגרנד קניון, ספגו אף הם ירידה חדה בתקציבים, מה שהחמיר את משבר התשתיות והתחזוקה המוערך במיליארדי דולרים. כל זאת כשלפי ה-NPS נדרשים לפחות כ-24 מיליארד דולר לתיקונים ברחבי מערכת הפארקים. הממשל הציע להעביר חלק מהאתרים הלאומיים הפחות מתויירים לאחריות המדינות עצמן או לניהול פרטי, ולסגור זמנית מאות נקודות שימור.
הגרנד קניון
(צילום: vivooo/Shutterstock)
השפעת המחסור הכספי ניכרת בעיקר במרכזי מבקרים חשוכים או בתורים הולכים וגדלים בכניסות, אך מאחורי הקלעים, פארקים איבדו גם מדענים החוקרים את השפעות משבר האקלים, מומחים המגנים על משאבים תרבותיים יקרים ופקחי יערות בעלי ידע וניסיון. צפיפות יתר באזורי טבע איימה על מערכות אקולוגיות והגדילה את הסכנות למבקרים, בעוד שתנאים קיצוניים המונעים על ידי משבר האקלים יוצרים סכנות נוספות.
בחודש יוני מת ביוסמיטי ז'וזה ביירס אלפארו בן ה-22. המקרה עדיין נמצא בחקירה, אבל זמן קצר אחריו נחשף מזכר פנימי של משרד הפנים האוסר באופן גורף על עובדי שירות הפארקים לאשר מקרי מוות או למסור פרטים על חומרת פציעות ותאונות לכלי התקשורת ולציבור. לפי ההנחיות החדשות, העובדים בשטח רשאים רק לציין ש"התרחש אירוע" וכי הפצוע "פונה ובאיזו דרך פונה" (למשל, במסוק או אמבולנס), מבלי לפרט את מצבו. בדיקה של הוושינגטון פוסט ופורבס העלתה כי מאגר המידע הרשמי של שירות הפארקים הפסיק להתעדכן. כל מקרי המוות מאז ספטמבר 2025 סווגו תחת הסיבה "לא נקבע" והחל מפברואר 2026 לא מופיע אף מקרה מוות או פציעה רשמי במאגר.
זווית נוספת של הפארקים הלאומיים שכן מעניינת את טראמפ היא השפעתם העצומה בשימור ההיסטוריה של ארה"ב. וכך הוסרו עשרות תערוכות מאתרי הפארקים, בצעד ששופט פדרלי קבע שהוא "ניסיון לכתוב מחדש את ההיסטוריה של האומה בעט מטושטש". דפי מידע המתמקדים באקלים בוטלו, סיפוריהם של אומות ילידיות נמחקו, וכך גם כל אזכור לעבדות.
השפעת המחסור הכספי ניכרת בעיקר במרכזי מבקרים חשוכים או בתורים הולכים וגדלים בכניסות, אך מאחורי הקלעים, פארקים איבדו גם מדענים החוקרים את השפעות משבר האקלים ופקחי יערות בעלי ידע וניסיון
אובססיית השיפוצים
לפי תחקיר של "האטלנטיק", מאז תחילת שנת הכספים 2026, חלה ירידה של כ-70% בהוצאות על פרויקטים של פארקים מחוץ לוושינגטון הבירה. זה קיצוץ של 854 מיליון דולר לעומת השנה הקודמת. כ-235 מיליון דולר מסכום זה נמשכו מפארקים במערב האוקיינוס השקט, הכולל את יוסמיטי. האזורים האלה נמצאים כולם בשליטה של דמוקרטים, וראשי המדינות לאורך האוקיינוס משוכנעים כי זה חלק מהמלחמה של טראמפ במדינות כחולות.
הפארקים והאתרים הלאומיים היחידים בארה״ב שזוכים לפריחה, לפחות בכל מה שקשור בכסף, נמצאים בוושינגטון ובפרויקטים שחשובים לטראמפ באופן אישי. תחקירים של "הניו יורק טיימס" ועיתונאים עצמאיים חשפו העברת כספים מאסיבית מתפעול פארקים ברחבי המדינה, לפרויקטים שטראמפ רוצה. לפי רישומי שירות הפארקים הלאומיים, 323 מיליון דולר הופנו למימון פרויקטים בשטח הבית הלבן השנה בלבד, עלייה של כמעט 5,000% מהסכום שהוצא על פרויקטים כאלה בשנת 2024. באופן כללי ההוצאות באזור הבירה זינקו ביותר מ-92% בשנה האחרונה.
יוסמיטי. אין מספיק כוח אדם לטפל ב־4 מיליון מבקרים
(miniltudoiroas, Shutterstock)
בנוסף, המסמכים מראים כי ה-NPS הקצתה כמעט 100 מיליון דולר לפרויקטים בקניון הלאומי של וושינגטון, עלייה של פי עשרה מהסכום שהוצא לפני שנתיים. למעשה, סך ההוצאה על פרויקטים בבית הלבן ובקניון הלאומי גדול מההוצאות המשולבות בתשעה מהפארקים הלאומיים הגדולים ביותר בארה"ב. עובד פדרלי אנונימי ששוחח עם העיתונאי העצמאי, סקוט מקפארלן, אמר כי שינויי ההוצאות המתועדים ברשומות פנימיות הם "חלק מדפוס של שירות הפארקים הלאומיים שנאלץ לתעדף את פרויקטי היוהרה של טראמפ על פני הצרכים שלנו".
לפי "הניו יורק טיימס", מתוך הכספים שעברו שינוי מסלול, לפחות 67 מיליון דולר הגיעו מדמי הכניסה ששילמו אזרחים בפארקים ברחבי המדינה והופנו לטובת פרויקטים בבירה. כ-60 מיליון מהם הלכו לשיפוץ תשע מזרקות נוי בוושינגטון ותקציבים נוספים לציפוי פסלים בזהב 24 קראט. עוד שבעה מיליון הועברו לשיפוץ בריכת ההשתקפות של אנדרטת לינקולן, בעלות כוללת של 13.1 מיליון דולר. השיפוצים האלה הפכו לסאגה מתמשכת שטראמפ אובססיבי לגביה ונכון לרגע כתיבת שורות אלה, הבריכה המפוארת ריקה ממים, מגודרת וחיילי המשמר הלאומי מפטרלים סביבה.
הניתוב המחודש הוא צעד חוקי. על פי חוק שיפור הקרקעות הפדרלי, לפחות 80 אחוז מההכנסות מדמי כניסה חייבים להישאר בפארק שבו נגבו. אבל 20 האחוזים הנותרים יכולים לשמש לשיפור אתרים שאינם גובים דמי כניסה, אז טראמפ משתמש בהם לפרוייקטי המחמד שלו בוושינגטון. הפארקים הלאומיים יחכו עד שיבוא נשיא שיאהב אותם.
