שש שנים לאחר שיצאה לדרך הרפורמה ההיסטורית במשק החשמל, שהבטיחה לפרק את המונופול, לעודד תחרות ולחתוך את מחירי החשמל לצרכן, מנכ"ל חברת החשמל, מאיר שפיגלר, לא מהסס להכריז על כישלונה. בריאיון מיוחד ל"ממון" הוא מתאר מציאות שבה המדינה הלאימה את התשתיות לטובת שחקנים פרטיים, כשלטענתו הצרכן הישראלי ממשיך לשלם את המחיר.
"הרפורמה באה להוריד את תעריפי החשמל, נכון?", פותח שפיגלר. "אז אני רוצה להראות לך מסמכים מ-2025 שאומרים שאין תחרות היום, שהתחרות בין היצרנים כמעט שלא קיימת. היצרנים הפרטיים מתנהלים בצורה של 'אכול כפי יכולתך', מבלי להתחשב במחר — מוכרים חשמל במחירים מטורפים שחורגים מעלויות ההפקה שלו. הם מתנהלים בצורה שפוגעת בתחרות ופוגעת בהורדת מחירי החשמל. בצורה ציורית הם יכולים להחזיר את ההון שהם השקיעו בתוך שנה וחצי עד שלוש שנים. תביאי לי עסק כזה, אני רוצה אותו. חברת החשמל היא לא הבעיה, היא הפתרון — היא מרסנת את העלייה במחירי החשמל".
שפיגלר, שנכנס לתפקידו בתחילת 2023, מוצא את עצמו בלב אחד המאבקים היצריים במשק. מצד אחד, אגף התקציבים במשרד האוצר ורשות החשמל, שממשיכים לדחוק את חברת החשמל מחוץ למקטע הייצור והאגירה. מצד שני, יצרני החשמל הפרטיים, שגרפו בשנים האחרונות רווחי עתק של מיליארדי שקלים. בתוך כך, הביקוש לחשמל מזנק לשיאים חדשים, בין היתר בשל חדירתם של הרכבים החשמליים ומהפכת הבינה המלאכותית. אך התשתיות הלאומיות מתקשות להדביק את הקצב. לשפיגלר יש לא מעט ביקורת. הוא ידוע כמרואיין פתוח, אחד שלא מסתיר את הדיעות שלו, ולא מהסס להתעמת גם עם הגורמים החזקים במשק — חברות הגז, יצרני החשמל הפרטיים ואנשי משרד האוצר.
הפרטת הייצור: "הציבור משלם ביוקר"
מדובר באחד הנושאים הכלכליים החשובים לכל אזרח במדינת ישראל, אבל רק מעטים מתעמקים בו ומבינים אותו למרות שהוא קשור ישירות לחשבון החשמל שאנחנו משלמים — אחת ההוצאות הכבדות של כל משק בית. אז ננסה להסביר בקצרה ובמילים פשוטות: מטרת הרפורמה הייתה לבטל את המונופול של חברת החשמל בענף. עד יציאת הרפורמה לדרך ב-2018 חברת החשמל הייתה אחראית על ייצור החשמל בישראל באמצעות תחנות כוח הפועלות על גז ופחם. במסגרת הרפורמה מכרה חברת החשמל את תחנות הכוח האסטרטגיות שלה לידי שחקנים פרטיים וקבוצות שוק ההון מהחזקות במדינה. המחשבה הייתה כי ההפרטה, כניסת היזמים הפרטיים לשוק החשמל והתחרות ביניהם תוביל לירידת המחירים. בפועל קרה ההיפך ולכך עוד נגיע. כיום, נתחים אדירים מאספקת החשמל שייכים לאנשי עסקים מוכרים ולטייקונים שגורפים רווחי עתק מהפעילות שלהם בתחום.
כחלק מתהליך ההפרטה נמכרו לידיים פרטיות ארבע תחנות של חברת החשמל — אשכול, אלון תבור, חגית מזרח ורמת חובב — בסכום כולל של כ-17 מיליארד שקל. תחנות הכוח האלו עברו לכמה מאנשי העסקים החזקים במשק. בין היזמים הפרטיים המובילים בתחום אפשר למצוא את קבוצת דליה אנרגיות, שאחד מבעלי השליטה בה הוא יבואן הרכב ג'ורג' חורש, או.פי.סי בבעלות עידן עופר, אדלטק בבעלות משפחת אדלסבורג, שמיר אנרגיה בבעלות מאיר שמיר ושיכון ובינוי של נתי סיידוף. עוד שם בולט בענף הוא עמוס לוזון, אחד מבעלי תחנת הכוח הפרטית "דוראד", שלא הייתה בבעלות חברת החשמל ולא נכללה בעסקת ההפרטה.
כיום אחראים היצרנים הפרטיים על כ-60% מכלל ייצור החשמל בישראל, כשהם דוחקים בהתמדה את חברת החשמל החוצה מהשוק. זה אמנם נתון גלוי אבל רק מעטים מאזרחי ישראל מודעים לכך שחברת החשמל אחראית רק על 40% מהשוק. בנוסף, נאסר על חברת החשמל להקים תחנות כוח חדשות. בעוד שהשחקנים החדשים מציגים את פעילותם כמנוע תחרות וחדשנות, המבקרים — ובראשם שפיגלר — טוענים כי מדובר בשיטה שמאפשרת לקבוצה מצומצמת של בעלי הון לגזור קופון של מיליארדי שקלים על גבו של הציבור הישראלי, תוך כדי ניצול תשתיות מוכנות וגביית תעריפים הגבוהים בעשרות אחוזים מעלות הייצור האמיתית.
לטענות של שפיגלר יש גיבוי מחקרי מבוסס. דוח של מרכז אדוה שהתפרסם הקיץ חושף כי ההפרטה הניבה רווחים עודפים של 4.6 מיליארד שקל ליצרני החשמל הפרטיים. סכום עתק. לפי המחקר פתיחת שוק החשמל לתחרות ריכזה בפועל כוח גדול בידי מספר מצומצם של יצרנים פרטיים. המחקר מעריך כי בין 2022 ל-2024 נהנו היצרנים הפרטיים מרווחים עודפים של מיליארדי שקלים ביחס לתרחיש שבו החשמל היה ממשיך להימכר לפי מנגנוני התמחור המפוקחים שהיו נהוגים בעבר בזמן המונופול של חברת החשמל. בזמן שהכנסותיהם של היצרנים הפרטיים זינקו בחדות, ההפרטה לא הובילה להוזלה משמעותית בתעריפי החשמל לציבור.
תחנת הכוח ברמת חובב
(צילום: חברת חשמל)
היצרנים הפרטיים טוענים כי בניגוד לתחנות הישנות של חברת החשמל, שנוטות לתקלות, המערך הפרטי מבוסס על טכנולוגיה חדישה ומנוהל תחת תמריץ כלכלי קשיח למניעת השבתות. לטענתם, הניהול הזה מבטיח כושר ייצור יציב ורציף דווקא ברגעי מבחן קריטיים של השנה, בשעות שיא הביקוש בקיץ ובחורף.
"איך זה יכול להיות? הם נוכלים. הם קיבלו את המתקנים שלהם מאיתנו. אפילו העובדים שלהם הם עובדים שלנו, שום דבר לא השתנה בתחנות שם, חוץ מהשלט של הבעלים על התחנה. אנחנו מאמינים שאין לנו זכות קיום אם אנחנו לא מצדיקים את הקיום שלנו כל יום מחדש אצל הלקוחות שלנו. דבר שני, אנחנו לא מרוויחים כלום. אם אנחנו יעילים יותר ויש לנו רווחים, שום דבר לא נכנס לכיסו של איש, הכל מושקע ישירות בציבור, בתשתיות, בהולכה, שנוכל לעמוד בשעת חירום ולספק את החשמל מדי יום ביומו".
היצרנים הפרטיים טוענים שאתם חברה בזבזנית ולא יעילה, ושחוסר העמידה שלכם בלוחות הזמנים של הסבת תחנות הכוח מפחם לגז הוא זה שמייקר את העלויות לציבור.
"ההתבטאויות שלהם על חברת חשמל הן מעשה נבלה. לבוא ולהקניט ככה. אם זה היה נכון הייתי סותם את הפה, אבל יש גבול. חברת החשמל מוכיחה את עצמה השכם והערב כגורם שאלמלא קיומו המדינה הייתה יכולה להיות בעלטה וזו פגיעה משמעותית בחוסן הלאומי ובתפקוד המשקי ואני אומר באחריות מלאה — ללא האיכות, המקצועיות, הציונות והממלכתיות של עובדי חברת החשמל - פני הדברים היו אחרת לגמרי לרעה. וזה הרגיז אותי. אז יש לי מה להגיד על היצרנים הפרטיים: הם תקפו שאנחנו לא עומדים בלוחות הזמנים של ייצור פחמן מגז, הקמת שתי תחנות כוח ושאנחנו חורגים ממסגרת התקציב. אנחנו לא נטולי כשלים, אנחנו כל הזמן בוחנים את עצמנו בזכוכית מגדלת. אבל אם נעבור על הפרויקטים של הקמת תחנות כוח והרחבה של תחנות קיימות, כמעט אצל כל היצרנים קיימים עיכובים של עשרות חודשים.
"אכן אנחנו חורגים בציר הזמן בהסבות, לצערי בכמה שנים טובות, וכן אנחנו גם חורגים ממסגרת התקציב. אלו דברים שאנחנו מודעים להם ובוחנים את עצמנו. מה שקרה הוא שלמשל בהסבות היה בג"ץ נגדנו בעקבות פעילות של הגז שם, זה היה כבר עיכוב של שנה. לאחר מכן הייתה המלחמה ובה חברת חשמל הייתה בחזית. ודבר נוסף שחוזר כל הזמן, כדי לעשות הסבה אנחנו משביתים את היחידה. מי קובע אם נוכל להשבית? נגה. היות שהחורף והקיץ הפכו לקיצוניים יותר, אנחנו לא מקבלים אישור להשבתה כי רוצים לדאוג שיהיה מספיק חשמל לתושבים. אם יש חשש לאי אספקה מלאה של הצריכה המשקית, נגה לא נותנת לנו להשבית יחידת ייצור אז זה מונע ממני את האפשרות להשלים את ההרחבה. גם השבתת האסדות במהלך המלחמה מנעה את האפשרות שלנו לעצור פעילות לטובת עבודות, וגם מומחים רבים עזבו. אף אחד לא נשאר כאן, ואני חייב אותם. אז סיבות יש למכביר, וגם לנו יש חלק בעיכובים. כל הפרויקטים במדינה מתעכבים גם בתחומים אחרים, הייתי רוצה להיות אחרת אבל זה לא תלוי בנו".
על דוח יוסי דיין: "הוא פשוט לא אומר כלום. יצאנו נגד היקף ייצוא הגז והמצב שאליו המדינה עלולה להיקלע. מצד אחד היא מייצאת גז ומצד שני היא אולי תצטרך לייבא. זה פשוט חלם. אם לא היו מייצאים, עתודות הגז של מדינת ישראל היו יכולות להחזיק עשרות שנים"
מבחינת שפיגלר, הנתונים בשטח מוכיחים כי הניסיון לדחוק את חברת החשמל החוצה ממקטע הייצור היה טעות אסטרטגית. מחקרים עדכניים, ובראשם הדוח המקיף של מרכז אדוה בנושא, מחזקים את טענתו. דוח אדוה מלמד כיצד הכנסותיהם של היצרנים הפרטיים ממכירת חשמל בשוק הסיטונאי זינקו באופן ניכר לאורך השנים, בין היתר בעקבות שינויי מודל מסחר ורגולציה, מבלי שהדבר תורגם כלל להוזלה בתעריפי החשמל לצרכן הביתי. לצד זאת, המחקר מזהה שחיקה במרווח הביטחון של המשק, מה שמלמד על פגיעות מערכתית ועל כך שהיכולות מתקשות לעמוד בקצב הגידול בביקושים.
שוק החשמל מופעל מאז הרפורמה על ידי החברה הממשלתית נגה, המנהלת "בורסת אנרגיה" יום-יומית ומפעילה את תחנות הכוח לפי מחיר חצי-שעתי משתנה. כך היצרנים הפרטיים יכולים למכור חשמל מוזל ישירות לספקי החשמל הביתי, ומשלמים לחברת החשמל תעריף מפוקח וקבוע רק עבור השימוש בקווי החשמל והרשת שלה. אך לפי שפיגלר, המטרה העיקרית של הרפורמה לא הושגה.
"תחרות למיטב ידיעתי, היא כמה שיותר שחקנים, לא פחות. ללא חברת החשמל בתהליך הייצור, המחירים היו הרבה יותר גבוהים ממה שהם. על מי יסמכו בשעת חירום? על יצרנים פרטיים? וראינו את זה רק לאחרונה. מי משלם על הרווחים העודפים של היצרנים הפרטיים? הציבור הרחב. הם בסופו של דבר מסתכלים רק על שורת הרווח שלהם. גם אי-אפשר לכפות עליהם להוריד רווחים כי הבנקים יזעקו ואף אחד לא ייתן ליווי פיננסי לתחנות אחרות בעתיד. אז הרפורמה, נכון לרגע זה, נכשלה. הציבור משלם ביוקר על רפורמה כושלת. לקחו מונופול זול, את חברת חשמל, ובמקום מקבלים קבוצה מצומצמת של שבעה יצרנים בכל המדינה שגובים ביוקר עבור הייצור. זו התוצאה. הרי מה עשתה רשות החשמל? העלתה את הרף וזו במידה מסוימת התנהלות עם היבטים שיכולים להגיע לכדי פלילים. מה זה הדבר הזה? בדיעבד הבנו שהם קנסו אותנו על התחנות שיש לנו שלא בצדק".
רשות החשמל: "ההנחיות שלה פוגעות במשק"
הכעס המרכזי של שפיגלר מופנה אל עבר עובדי משרד האוצר ורשות החשמל. לטענתו, הרגולציה הנוקשת וההגבלות שהושתו על חברת החשמל במסגרת הרפורמה מונעות מהמשק להתפתח, ומותירות את החברה כבולת ידיים מול צרכים לאומיים דחופים.
"מי שבסוף משלם את המחיר של אנשי אגף התקציבים והרגולציה שלהם הוא הציבור הרחב. הם התנגדו בזמנו להקמת מתקני התפלה, מישהו שילם על ההחלטה השערורייתית שלהם? לא. אחריות היא לא במסגרת המתחם שבו הם נמצאים, וזה מצב של חוסר איזון מוחלט בין הסמכות לבין הנשיאה באחריות ועם נתינת דין לציבור. הם למשל במסגרת הרפורמה השאירו לחברת החשמל מרחב פעילות מאוד-מאוד מוגבל. על כל צעד הם יוצאים מתוך נקודת הנחה שחברת החשמל פורקת עול ואני אומר - על ראש הגנב בוער הכובע. והם יודעים מדוע המשפט הזה מתאים להם ביותר.
"בעם כלביא למשל נפגעו מתקני הייצור של בז"ן, אבל לא איפשרו לחברת החשמל לסייע לשקם את הנזקים. גם במתקני ההתפלה באירוע האצות היה אסור לי להתערב. ובכל זאת, אנחנו היינו שם וסייענו בלי אישור. כי בסוף יש את עם ישראל, מדינת ישראל והאחריות של כל אחד ואחד מאיתנו היא לציבור. רוב האנשים שם הם ילדים שבקעו מהקליפה של הביצה האקדמית, יכול להיות שהם מוכשרים והם עברו לאגף התקציבים והם קובעים הכל. על פיהם יישק דבר, אבל אחריות לא. אין לי בעיה שיקבלו החלטות אבל שגם יישאו באחריות וישלמו את המחיר על ההנחיות שלהם שפוגעות במדינה ובמשק".
על יצרניות החשמל הפרטיות: "מתנהלות בצורה של 'אכול כפי יכולתך', מבלי להתחשב במחר. פועלות בצורה שפוגעת בתחרות ובהורדת מחירי החשמל. הן יכולות להחזיר את ההון שהשקיעו בשלוש שנים. תביאי לי עסק כזה, אני רוצה אותו"
השבוע רשות החשמל פירסמה את המתווה החדש שלה להסדרת תחום חוות השרתים, לאחר שעשרות בקשות הוקפאו בעקבות זינוק בדרישות חריגות שהגיעו לכ-27,000 מגה-וואט. המתווה החדש מגביל דרמטית את אישור הבקשות וצפוי ליצור מאבקים משמעותיים בין החברות המתחרות. במסגרת זו מוצעת מכסה של עד 1,000 מגה-וואט למשק ועוד 300 מגה-וואט לצרכים מקומיים, שיוסיפו ל-2,000 מגה-וואט שכבר הוקצו ויעמידו את צריכת חוות השרתים על כ-20 אחוזים מהצריכה המשקית. כדי לסנן פרויקטים פיקטיביים, הרשות דורשת תנאי סף הכוללים בטוחות של כ-2-1.5 מיליון שקל לכל מגה-וואט ודרישה לייצור עצמי למצבי קיצון, במטרה לשמור על יציבות רשת החשמל ואספקה סדירה למגזרים הביתי והתעשייתי.
"לא נותנים אישור להקים חברות שרתים כי אין מספק אנרגיה, אז תארי לך בלי חברת החשמל? אם ישתמשו באותם יצרני חשמל פרטיים המחירים יהיו בהתאם. צריך לאפשר למשק להתפתח, לפתח מערכות של בינה מלאכותית לטובת מקומות עבודה, מימוש הפוטנציאל שיש בישראל ולהיות מרכז של מאגרי מידע ומערכות לעיבוד נתונים בכל העולם. אז מה רוצים באגף התקציבים? הם מדברים על תחרות, אין תחרות, מדברים על הפחתת מחירים - אין הפחתה. הם מדברים על זה שחברת החשמל היא הבעיה, אבל אין איך לפתח את המשק. הם מטרפדים את מה שהם אומרים, הם ורשות החשמל. הביקושים עומדים על 27 ג'יגה, מדינת ישראל היום צורכת 15 ג'יגה. איך חושבים לעמוד בזה? אנחנו מאחור יותר מדי".
ייצוא גז: "זה פשוט חלם"
סוגיה בוערת נוספת העומדת על הפרק היא הביטחון האנרגטי של המדינה וניהול משאבי הגז הטבעי, נושא שקיבל משנה תוקף על רקע המתיחות הביטחונית הממושכת מול איראן והמעורבות האמריקאית, אשר חידדו את ההבנה כי עצמאות אנרגטית היא תנאי קיומי בל יעבור לחוסן הלאומי. לאחרונה סער המשק בעקבות פרסום המסקנות הסופיות של ועדת דיין לבחינת מדיניות הגז, שהציתו ביקורת חריפה וחשש עמוק מפני מדיניות של ייצוא יתר שיותיר את המשק המקומי ללא עתודות מספקות לעתיד. בעוד שברקע מרחפים תרחישי קיצון של פגיעה בתשתיות אסטרטגיות וצורך בהיערכות לחירום, ההחלטות המתקבלות כיום על היקפי הייצוא והבטחת מלאי הגז הטבעי הפכו למוקד של מאבק גורלי על עתידו של המשק הישראלי.
בהתייחסות של חברת החשמל לדוח דיין נכתב כי משק האנרגיה נמצא כיום על סף מחסור וכי כל הקלה נוספת בייצוא בטרם יפותחו חלופות אמינות עלולה להוביל לפגיעה חמורה בביטחון האנרגטי, לרבות ניתוקי חשמל, פגיעה ביציבות תפעולית של רשת החשמל, וייקור דרמטי של תעריף הצרכן. עוד נכתב שם כי "טיוטת הדוח מציגה מגמות מסוכנות, אך מסקנותיו לטעמנו אינן מספקות, ובעיקר אינן נותנות מענה אופרטיבי לסיכונים המובהקים שעלו בו עצמו".
"אנחנו העלינו על הכתב התייחסות מקצועית של חברת החשמל לדוח של יוסי דיין, שבו יצאנו נגד היקף הייצוא והמצב שאליו המדינה עלולה להיקלע. שמצד אחד היא מייצאת ומצד שני היא אולי תצטרך לייבא. זה פשוט חלם. אם לא היו מייצאים, עתודות הגז של מדינת ישראל היו יכולות להחזיק עשרות שנים. עד אז, לעניות דעתי, יתחילו לייצר חשמל באמצעות מימן.
"יכול מאוד להיות שיהיה היתוך גרעיני שאין לו קרינה רדיואקטיבית - יש מחקרים מתקדמים בנושא הזה. עשרות שנים זה נצח מבחינה טכנולוגית, ואין לי ספק שיהיו עוד אלטרנטיבות מבחינת דלקים לייצור חשמל. אבל כדי לא להיקלע למצב אבסורדי שמצד אחד המדינה מייצאת גז - והגז לא שייך למדינה, הוא שייך לתושבי מדינת ישראל - ומצד שני באותה עת יצטרכו לייבא גז, זה פשוט גדול מבינתי. יוסי דיין הוציא דוח שלא ממליץ כלום, הדוח הזה פשוט לא אומר כלום".
תרחיש מלחמה: "אנחנו בכוננות מתמדת"
כחלק מהניסיון להבטיח די גז טבעי למשק בישראל, חברת החשמל מנהלת בשנה האחרונה מאבק משפטי מורכב מול ספקיות הגז סביב תביעות ענק על מחירי הגז שנגבו מהחברה בעבר. הליך הבוררות מתנהל מעבר לים.
הסכסוך המשפטי בין חברת החשמל לבין שותפות מאגר הגז תמר הסלים על רקע המו"מ לעדכון מחירי הגז בעשור הקרוב. בין הצדדים כבר נחתם מזכר הבנות ראשוני להוזלת המחיר, אולם השותפות בתמר חזרו בהן והכשילו את ההסכמות בעקבות קידום עסקאות הייצוא הענקיות של גז מישראל למצרים. האפשרות לייצא גז במחירים גבוהים בהרבה מהשוק המקומי תמרצה את חברות הגז לדרוש התייקרות של תעריפי הגז במקום הוזלתם, ולסרב לתנאים שהוצעו לחברת החשמל. בעקבות פיצוץ המגעים, פנו הצדדים להליך בוררות בין-לאומי בלונדון. לתוצאות העימות הזה יש השפעה ישירה על כיסו של הצרכן הישראלי: אם שותפות תמר תכפה את דרישתה למחיר גז גבוה יותר, הגידול בעלויות התשומות של חברת החשמל יתגלגל ישירות לתעריף החשמל ויביא להתייקרות ממושכת בחשבון החשמל של כל בית בישראל.
התחרות מול הספקים: "בשנים האחרונות היה קמפיין אדיר לטובת העניין, אבל הציבור ברובו נשאר בחברת החשמל, זה אומר המון על הקרדיט הציבורי שיש לנו. כדי לסבר את האוזן היום יש 3.3 מיליון לקוחות בחברת החשמל, אל מול כחצי מיליון בחברות המתחרות"
"הבוררות מתקדמת באנגליה כבר מספר חודשים, הגישו כבר מסמכים, הגשנו את התביעה ואנחנו מעריכים שזה יסתיים בסוף 2027 בערך", אומר שפיגלר.
בינתיים, בטווח המיידי, בארה"ב מדברים על סבב נוסף של לחימה מול איראן, אנחנו ערוכים פה בישראל לתרחישי העלטה שחששנו מהם כל כך בסבבים הקודמים?
"לרגע לא שינינו את רמת הדריכות, המוכנות, לכל תרחיש שאנחנו עלולים להתמודד איתו. אנחנו עושים את זה בעצה אחת ובשיתוף פעולה עם פיקוד העורף ורח״ל. חברת החשמל בכללי תמיד נמצאת בפעילות חירום. זה חלק מה-DNA של החברה. זה נכון לייצור, זה נכון לגבי כל הרשת שפרוסה לאורכה ורוחבה של המדינה, זה נכון לגבי השנאה, חדרי שנאים, אנחנו בכוננות מתמדת. לי אסור להפעיל מתקני אגירה כחלק מהרפורמה של החשמל".
תחרות נוספת שנכפתה על חברת החשמל היא בתחום האספקה לבתים. כיום יכול כל משק בית בישראל לעזוב את חברת החשמל, לבחור בספק חשמל פרטי וליהנות מהנחה משמעותית. יותר מ-400 אלף בתי אב כבר עזבו את חברת החשמל. בניגוד לכעס על הרפורמה במקטע הייצור, בסוגיית האספקה שפיגלר מפויס יותר, ואף מתגאה, לדבריו, כי חברת החשמל מקדמת את התחרות בהוגנות ובניגוד לאינטרס הכלכלי שלה. לפי שפיגלר, חברת החשמל האיצה את קצב פריסת המונים החכמים, שבלעדיהם לא ניתן לעבור למתחרים.
"כשנכנסתי לתפקיד ב-2023 דיברו על התקנה של כ-200 אלף מונים חכמים בשנה. מבחינת חברת החשמל זה קצב נמוך שהוא כביכול טוב, כי פחות לקוחות היו יכולים לעבור מאיתנו לספק אחר. אבל בסופו של דבר באותה שנה התקנו 400 אלף מונים ואחר כך 550 אלף והשנה נעמוד על יותר מ-600 אלף מונים חכמים שהותקנו, ואנחנו נסיים באמצע הרבעון הראשון של 2028. יכולנו להישאר על 200 אלף מונים בשנה והיינו מסיימים ב-2036, קיצרנו את הזמנים בכחצי מהזמן. האצנו את התהליך כי אנחנו בעד התחרות. אם כנסת ישראל והממשלה החליטו שיש זכות ללקוח לעבור ממספק אחד לאחר, אנחנו נעשה מה שאנחנו צריכים. אין לנו שיקול מערכתי פנים ארגוני שאמור למנוע מאיתנו לעשות הכל כדי לקדם את שוק התחרות".
אז למה לדעתך רוב הציבור עדיין מעדיף להישאר בחברת החשמל? פשוט מתעצלים לעבור?
"בסוף, מי שנותן את הטיפול במעבר מחברה לחברה זו חברת חשמל, אנחנו עסוקים היום יותר בפניות הציבור מאשר בעבר. השיקולים של החברות המתחרות הם כלכליים בלבד, חברת החשמל היא ברירת המחדל. מי שאין לו ספק אחר נשאר בחברה החשמל. כבר אז ציינתי שגם כשלקוח עובר לחברות המתחרות, השירות עדיין נשאר אצל חברת החשמל. מה שמשתנה הוא רק ממי הוא מקבל את החשבונית. בשלוש השנים האחרונות היה קמפיין אדיר לטובת העניין, כתבות, מפגשים, ראיונות אבל הציבור בסופו של דבר, ברובו, נשאר בחברת החשמל. זה אומר המון על הקרדיט הציבורי שיש לחברת החשמל. כדי לסבר את האוזן, היום יש 3.3 מיליון לקוחות בחברת החשמל, אל מול כחצי מיליון בחברות המתחרות".
עוד הסביר שפיגלר כי "לחברת החשמל אין אפשרות להוזיל את המחיר, זו הרגולציה, אנחנו דווקא רוצים להוריד את המחיר ואני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה באופן שיהיה לפחות מה שהמספקים מציעים ואני אומר לך - גם פחות מזה. יש לנו יחידות כוח מתקדמות עם המערכות המתקדמות בעולם, אנחנו יכולים לתת שם מחירים תחרותיים בצורה משמעותית כמסגרת מספק פרטי״.
הרכב החשמלי: המדינה במסלול התנגשות
לצד המאבקים המשפטיים והמבניים, חברת החשמל משקיעה משאבים בפיתוח טכנולוגי כדי להתמודד עם אתגרי העתיד, כמו הזינוק במספר כלי הרכב החשמליים על הכבישים. "אנחנו מקיימים שיתוף פעולה, ומכניסים מערכות שיש בהן כדי להתייעל ולשפר את ביצועי המערכת הקיימת. למשל, רכב חשמלי יש היום כמעט בכל בית. אנחנו עובדים על מערכת חלוקת זמן ובינה מלאכותית כך שקו חשמל אחד יוכלו לספק חשמל ל-10 רכבים, בהתאם לשעות השימוש ולאילוצים של בעלי הרכבים. המערכת תנהל את הטעינה לפי שעות השימוש והצריכה של הדיירים. זה לחסוך 90 אחוז מרשת החשמל. אנחנו רוצים לעשות הכל כדי להיות מובילים בתחום. זה המוח היהודי".
שפיגלר, שאינו נוהג אגב ברכב חשמלי, מבקר את המדינה שמייקרת רכישת רכבים חשמליים באמצעות העלאת מס הקנייה וצמצום הטבות המס. "תראי איך המדינה מתנהלת, מצד אחד היא מדרבנת שימוש באנרגיה נקייה, ומצד שני מטילה על רכבים חשמליים מיסים לא נורמליים. זה כבר לא כדאי לקנות רכב חשמלי. אז בואו נשאל: מה אתם רוצים? תחליטו. תחליטו מה אתם רוצים".
אנחנו לקראת בחירות, מה המשימות הבוערות ביותר שמונחות על שולחנו של שר האנרגיה הבא?
"לפשט תהליכים, לקדם הכנסת שחקנים חדשים לייצור החשמל ושיחידות הייצור החדשות יוכלו לפעול בתוך פרקי זמן קצרים ביותר, להשאיר מספיק עתודות גז. אם יש מספיק גז, שישחררו את הבקשות לחוות שרתים. מחר-מחרתיים יהיו גם מערכות אחרות שיצטרכו אנרגיה. איפה תיתנו להן את המענה?"
איך אתה רואה את משק החשמל בעוד 20-10 שנה?
"הכל תלוי בהחלטות שיתקבלו על ידי הרגולטורים. ככל שהרגולטור יבין את גודל השעה, ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה והעלייה ברמת החיים, ויבין מה עליו לעשות בעניין, אין לי ספק שמדינת ישראל יכולה להיות חוד החנית ביחס למדינות העולם. זה לא רק במשרד האנרגיה, זה ברשויות מקומיות ובמשרדי ממשלה נוספים, זה המון גורמים שהם חלק מפסיפס הרגולציה והבירוקרטיה שהם תעודת עניות למשק. המדינה חייבת להתעשת מהר, להסיר חסמים ולזכור שחשמל הוא לא מותרות, אלא מוצר קיומי".
ומה הלאה מבחינתך? מה התפקיד הבא שלך?
"כל תפקיד שבו אני אוכל להשפיע על מה שקורה במדינה, על הלך החיים ואורח החיים של תושבי המדינה״.
