לחוסר הוודאות הפוליטית יש השפעה אדירה גם על הכלכלה הישראלית. השילוב בין פלונטר פוליטי מתמשך, גרירת רגליים בהקמת ממשלה חדשה והיעדר תקציב מדינה מאושר, מאיים לדרדר את המשק למדרון חלקלק של מיתון, אובדן אמון בין-לאומי ופגיעה אנושה בשירותים לאזרח. לא מדובר רק בניתוחים מקצועיים של כלכלנים — למשבר הפוליטי עלולות להיות השלכות על הכיס של כל אחד מאיתנו: קשה לראות את הריבית ממשיכה לרדת כל עוד הפלונטר נמשך, יוקר המחיה יוסיף לזנק, הבורסה ושוק המט"ח יגלו עצבנות ויש לכך משמעות לא רק למי שמשקיע ישירות, אלא גם עבור בעלי קרנות ההשתלמות וכמובן הפנסיה. מעבר לכך, החינוך, הרווחה, הבריאות ושאר השירותים לאזרח ייפגעו.
נכון להיום כבר ברור לחלוטין כי ב-1 בינואר מדינת ישראל לא תפתח את השנה עם תקציב מדינה מאושר. זוהי מציאות בלתי נתפסת: 2027 תהיה השנה השישית מתוך שבע השנים האחרונות שבהן מדינת ישראל מתנהלת ללא תקציב מדינה מסודר בתחילת השנה. מה שהחל פעם כאירוע חריג וקיצוני, הפך בשנים האחרונות לשיטה. והנזקים המצטברים למשק, לכלכלה ולאזרחים הם לא פחות מקטסטרופליים.
(הרצל יוסף)
חמור מכך יהיה אם המגעים הקואליציוניים שיתחילו בשבוע הקרוב ייכשלו, דבר שיוביל להכרזה על בחירות חדשות. כאלה צפויות להתקיים רק באזור מרץ 2027. תרחיש כזה יביא לכך שהמדינה תתנהל ללא תקציב מאושר לפחות עד קיץ 2027 ואולי גם מעבר לכך, שכן הכנה של תקציב מדינה חדש היא לא עניין פשוט, ולרוב היא אורכת ארבעה חודשים לפחות עד אישור סופי בכנסת.
קניבליזציה של המשרדים
בליבת המשבר הנוכחי עומד הצורך החיוני והדחוף במימון תקציב הביטחון. בעקבות האיומים הביטחוניים והמלחמות הממושכות, מערכת הביטחון נדרשת לתקציבי עתק חסרי תקדים. מדובר בקרוב ל-200 מיליארד שקל בשנה הבאה.
תחת משטר של תקציב המשכי, היכולת לממן את תקציב הביטחון הענק נפגעת אנושות. תקציב המשכי אינו מאפשר להגדיל את בסיס ההוצאה עבור משימות חדשות או התעצמות מבנית ארוכת טווח. כדי לממן את הצרכים הביטחוניים הדחופים, החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, תיאלץ לבצע "קניבליזציה" של תקציבים של שאר משרדי הממשלה. כל שקל שיעבור לביטחון ייגרע במישרין מחינוך, בריאות ורווחה.
מנגד, אי-היכולת להעביר רפורמות מבניות ומנועי צמיחה מונעת את הגדלת הכנסות המדינה, מה שמוביל לזינוק בגירעון. חברות דירוג האשראי הבין-לאומיות, שעוקבות בדאגה אחרי חוסר היציבות הפוליטי והיעדר המשמעת הפיסקלית בישראל, עלולות להגיב בחומרה. כבר עכשיו ישראל מדורגת לצד מדינות כמו פרו וקזחסטן.
מה שבטוח הוא שבסיטואציה כזו דירוג האשראי של ישראל לא יחזור לרמתו הקודמת. פגיעה בדירוג האשראי פירושה התייקרות דרמטית של עלויות גיוס החוב של הממשלה - כסף ציבורי שיישרף על תשלומי ריבית למלווים זרים במקום לחזור לאזרחים. וכמובן שהעלאת הריבית להלוואות הענק שלהן תזדקק ישראל כדי לממן את הוצאות המלחמה המתמשכת יזלגו גם לפגיעה בכיס של כל אזרח במדינה. וזה עוד בלי להתייחס לתרחיש האימים שהעלה ראש הממשלה נתניהו בעצמו של חרם בין-לאומי כבד על ישראל, כולל האפשרות של חרם על הבנקים. בהיעדר ממשלה יציבה — תרחיש של הידרדרות במדרון החרמות מצד אירופה הופך לריאלי יותר.
המחירים ימשיכו לזנק
בנושא שמעסיק יותר מכל את משקי הבית בישראל — יוקר המחיה — ייגרם אולי הנזק העיקרי באין ממשלה חדשה שתוכל ליזום וליישם תוכניות. לאחרונה דורגה ישראל כמדינה היקרה השנייה בעולם (אחרי שווייץ). ישראל מובילה זה זמן רב בטבלאות יוקר המחיה של מדינות ה-OECD. המעבר המסתמן לתקציב המשכי פירושו הרמת ידיים מוחלטת של המדינה במאבק החיוני הזה, אחרי שגם הממשלה היוצאת לא טיפלה בו. ועדת השרים ליוקר המחיה שאת הקמתה יזם ראש הממשלה נתניהו, כונסה רק פעם אחת - ביום הקמתה.
כדי להילחם ביוקר המחיה נדרשות רפורמות מבניות עמוקות: פירוק מונופולים, פתיחת השוק לייבוא חופשי, הפחתת מכסים ושינוי רגולציה. כל אלו דורשים חקיקה ראשית, תמיכה תקציבית ובעיקר - ממשלה יציבה עם מנדט ציבורי ופוליטי.
במצב הנוכחי, שום רפורמה כזו לא תצא לפועל. המונופולים וחברות הענק ימשיכו להעלות מחירים באין מפריע, בעוד שכושר הקנייה של האזרח הישראלי הולך ונשחק.
בתוך כך, המגזר העסקי נכנס למגננה. חברות מקומיות וזרות נמנעות מביצוע השקעות דרושות גדולות במדינה במצב של אי-ודאות פוליטית ורגולטורית כה קיצונית. תעשיית ההייטק, קטר הצמיחה של המשק, רגישה במיוחד ליציבות שלטונית. כאשר משקיעים זרים רואים מדינה שאינה מסוגלת להעמיד תקציב, הם בוחרים להעביר את כספם ואת מרכזי הפיתוח שלהם למדינות יציבות יותר.
תוצאה נוספת תהיה סכנה לשיתוק של כמה מהפרויקטים החשובים ביותר של המשק הישראלי: המטרו, תשתיות אנרגיה והתפלת מים, שדרוג מערכת הכבישים והרכבות ועוד. הנפגעים המרכזיים והמיידיים מהשיתוק הממשלתי הם אזרחי המדינה. משרדי הממשלה החברתיים פועלים כיום בשיטת "כיבוי שריפות", ללא יכולת לתכנן קדימה או להעניק מענה ראוי לצרכים הגדלים של הציבור. למשל, בתי החולים הציבוריים וקופות החולים שמתמודדים עם גירעונות ענק ושחיקה מובנית, מערכת החינוך שזקוקה לרפורמה עמוקה כדי לעצור את ההידרדרות במבחנים הבין-לאומיים, ומערך הרווחה הכורע תחת העומסים הכלכלי והנפשי של השנים האחרונות.
המשבר הכלכלי המתרגש ובא עלינו אינו גזרת גורל, אלא תוצר ישיר של כישלונה של המערכת הפוליטית להתעלות לגודל השעה. תחילתו של המשבר המסתמן בהקמת הממשלה החדשה היא תמרור אזהרה בוהק. אם המנהיגים הפוליטיים לא יתעשתו במהרה ויקימו ממשלה יציבה ומתפקדת שתעביר תקציב מדינה אחראי ומנועי צמיחה דחופים, מדינת ישראל תשלם מחיר שיידרשו שנים רבות לתקן. ניהול המדינה בתקציב המשכי אל תוך קיץ 2027 הוא הימור מסוכן על עתידה הכלכלי, הביטחוני והחברתי של ישראל. השעון מתקתק, והמשק הישראלי כבר נמצא על הקצה. בכיר במשרד האוצר הגדיר בפנינו את המצב של חוסר הוודאות הפוליטי כ"אסון כלכלי לאומי אחרי שלוש שנות אסון ביטחוני. יהיה קשה למשק לעמוד במצב הקטסטרופלי הזה".
