אחרי שנתיים בלי שנגע בסיגריות, תומר קאפון חזר לעשן כהכנה לדמות חדשה, למרות שאף אחד לא ביקש ממנו. התפקיד - "איש חיי לילה" - חייב אותו לעשן, אז קאפון הגדיל ראש והתחיל לשאוף לפני שמישהו צעק אקשן. אלא שהקורונה עדיין כאן, הפרויקט בכלל בוטל, וקאפון נתקע עם הסיגריות. "איזה עלוב זה, אה?" קאפון מצית עוד אחת. "אין עלוב יותר מזה. בשבוע הבא אני הולך שוב לגמילה".
למה לא הפסקת לעשן ברגע שהבנת שהתפקיד לא קורה?
"עברנו עכשיו דירה, היו המון עניינים לטפל בהם, אבל תכלס מצאתי את כל התירוצים כדי למשוך את זה. כבר יש לי תאריך יעד לזה שהניקוטין המזדיין הזה ייצא לי מהגוף עוד פעם. בפעם הקודמת לקח לי הרבה זמן להפסיק. זה לא היה קל. בהתחלה עברתי למכשיר אידוי. אחר כך גיליתי שהוא יותר גרוע מסיגריות. בעזרת המון מדיטציות ותדרים למוח זה פשוט קרה. גם הצילומים בחו"ל עזרו. זה לא כמו בישראל. לא מעשנים על סטים. יש פינת עונש שאתה הולך אליה ומעשן כמו מסכן. שם הבנתי שזה הרגע שלי להפסיק".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הטוטאליות של קאפון - זו שהפכה אותו לכוכב, וזו שסידרה לו חיקוי מוגזם ב'ארץ נהדרת' - סיבכה אותו גם לפני שנתיים. זה נגמר כמעט בכדור בראש. "רגע לפני שחזרתי לארץ מסין קיבלתי אודישן שני לתפקיד של פרנצ'י ב'דה בויז', הם רצו לראות משהו רציני. אמרו לי שאני חייב לשלוח בתוך 48 שעות. למדתי את הטקסט בטיסה. באותו יום חבר שלי התחתן ולפני כן הלכתי לידידה שלי שתצלם אותי. הייתי בג'ט לג נוראי. התלבשתי נכון לדמות. ולקחתי אקדח צעצוע כי בסצנה הוא מאיים על מישהו באקדח. התחלנו לצלם אבל בגלל שמשהו בתאורה לא עבד, יצאנו לחצר. זה היה במרכז תל־אביב. הייתי בתוך הסצנה. בטייק הראשון אני כבר משתולל. אני מאיים עליה עם האקדח וצועק בצרפתית 'פיו פיו'. מכוון את האקדח מול המצלמה ומרגיש שזה הולך להיות הטייק הכי טוב שעשיתי בחיים. ופתאום מתפרצים לתוך החצר שמונה אנשי כוחות הביטחון, עם קסדות, מגינים, ציוד מלא, אקדחים שלופים וצורחים: 'תוריד את הנשק!' אני והיא קפואים במקום. הלב שלי יורד לתחתונים ואני מרגיש שעוד שנייה הם הולכים לירות בי. עד שהבחור הכי קרוב אלי אומר, 'תורידו את הנשק, זה בועז מ'פאודה'. מסתבר שהשכנים שמעו צעקות, ואחת השכנות פתחה את התריס וראתה איזה ווירדו עם אקדח מנופף ולא כל כך קלטה שמישהי מצלמת את זה".
חוץ מההתמכרות לסיגריות, קאפון גם התחיל לשתות נס קפה של חדר מורים. גם זה חלק משאריות לתפקיד חדש, מורה פרטי בסדרה הרגישה 'אחד על אחד' שתעלה ביום שני בכאן 11. הוא חוזר למסך בישראל אחרי שנתיים של היעדרות וחמש שנים אחרי שהתפוצץ ב'פאודה'. בשנים האלה ביסס את מעמדו כחתיך התורן, אבל גם כשחקן דרמטי מוערך. על תפקידו הקולנועי ב'שבוע ויום' זכה בפרס אופיר. בזכות 'תאג"ד' הפך לחייל האהוב במדינה, ולקונצנזוס בגלל 'בשבילה גיבורים עפים'. אחר כך הגיעו הטלנובלות והקמפיינים. במקביל הוא בונה לעצמו קריירה בינלאומית, בזכות תפקיד מרכזי ב'דה בויז', סדרת הקומיקס של אמזון שנבחרה החודש לאחת מעשר הסדרות של 2020. שתי העונות הראשונות זכו לביקורות נלהבות. העונה השלישית נדחתה בגלל הקורונה, ובקרוב תצא לדרך.
The Boys
הידיעה שהוא יידרש להתייצב מתישהו לצילומים קצת הרגיעה את אי־הוודאות, אחרי שהקורונה פגעה בו דווקא ברגע שבו הקריירה בחו"ל תפסה תנופה. "הפסדתי עבודות ותפקידים מתוכננים. זה מבאס, אבל אני מתייחס להכל בפרופורציות. רואה מה קורה מסביב ומודה על זה שיש לי עבודה. בהתחלה חשבתי שהקורונה היא דבר טוב שקורה, עד שהתחלתי לקבל טלפונים והבנתי עד כמה זה מתחיל לכרסם בכולם".
ביקשו ממך עזרה כלכלית?
"כן, עזרתי. גם לחברים וגם לעמותות שביקשו. אנחנו שומעים את אלה שזועקים, אבל מה עם אלה שמתביישים במצבם, ולא מסוגלים לזעוק? יש לי זוג חברים. גרים בחולון. הוא תאורן. היא מעצבת תפאורה. יש להם שני ילדים חמודים. שניהם פרילנסרים וכבר שנה הם לא עובדים. איך הם חיים? תמיכה מחברים ומשפחה. תחשוב מה זה עושה נפשית להורים במצב הזה. זה מזעזע אותי".
קאפון מכיר את התחושה הזאת מקרוב. בעבר סיפר איך חייו השתנו בעקבות מפולת כלכלית שחוותה משפחתו כשהיה בן 12. "היה לנו משבר כלכלי גדול ששינה את צורת החיים שהכרנו. ההורים שלי מהר מאוד התאפסו וממרחק הזמן אני מבין שלא נחסך ממני כלום. אבל זה משהו שאמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות בו. מצד שני, הלכתי על המקצוע הכי בטוח בעולם: משחק", הוא צוחק. "אין לי צי מכוניות. אני לא גר באחוזה. האם עכשיו אני מסודר כלכלית? התשובה היא כן. אבל אני לא יושב על מי מנוחות. אנשים מטעמי עוזרים לי להשקיע ולנתב את הכסף למקומות נכונים".
עד כמה המשבר ההוא הפך אותך לאדם שכסף הוא המנוע שלו?
"אחרי שלושה חודשים בבית ספר למשחק, כשלא הבנתי מה אני עושה שם בכלל, תפסתי את אחד המורים ושאלתי, 'אני אוכל להתפרנס ממשחק? והוא ענה לי 'חד־משמעית: כן'. אחרי שסיימתי לצלם את 'בשבילה גיבורים עפים', ולפני הקמפיינים ל'פוקס' ול'ליברה', טסתי לפגישות בחו"ל. כולם מדברים איתי מהארץ כמה הסדרה מצליחה, אני מבין שאני נמצא במקום מכובד בקריירה שלי, אבל זה לא מתורגם לרמת חיים. זה לא משפיע בכלל. וזה נורא קומם אותי. אני פתאום מבין: הכסף נגמר. הולך ואוזל. עוד שנייה אני לא יודע ממה אני חי. ואני תופס את הראש ולא מבין איך אפשר ככה".
זה מסביר גם למה במשך תקופה ארוכה נמנעת מפרסומות, עד שכן עשית את זה.
"מאז 'פאודה' סירבתי לקמפיינים. הרגשתי שאני לא במקום שלם עם עצמי, מבחינת מי שאני כשחקן, כדי לקפוץ על רכבת מזומנים ופרסום שממתגת אותך. אני זוכר את עצמי אומר: כפרה, קשה לך בחשבון הבנק, לחוץ, תהיה רגוע, הכל בסדר. לדגמן - בקמפיין של פוקס - היה לי מאוד קשה. שלומית מלכה מאוד עזרה לי. בסוף אתה מוכר בגד, לא את עצמך".
אז עכשיו אתה כבר יכול לבחור?
"תמיד חלמתי שתהיה לי האופציה לבחור במה אני רוצה לקחת חלק. אם לא הייתי מקבל את 'דה בויז' יכול להיות שהיית רואה אותי עושה טלנובלה או עוד פרסומת".
אנשים שעבדו איתו מתארים את קאפון באופן קוטבי. מצד אחד מתבודד על הסט, מרוחק, לא מתיידד, ומהצד השני עף באוויר בשנייה שהמצלמה נדלקת. כולם משבחים את הריכוז והמקצוענות, אבל גם מציינים את ההתעקשות להשמיע את דעתו. "המלחמה שלי היא לצעוק את האמן שבי", הוא אומר. "שכרת את שירותיי כדי שאני אהיה חלק מהעניין, לא בובה על חוט שפותחת את הפה, מדברת או מורידה חולצה. בכל סט שהייתי הרגשתי שאני שותף ליצירה בצורה מלאה. אני לא משאיר כל כך ברירות. אני מסוגל להתקשר באמצע הלילה לבמאי ולספר לו איזה רעיון שעלה לי לגבי הסצנה ולמחרת היא תשתנה. אני לא בא להיות 'נחמד'. אני מגיע לעימותים ולאי־הסכמות עם במאים. זה בא מתשוקה ומבחינתי חייבת להיות תשוקה על הסט. יש שלושה צ'יפים על הסט: הבמאי, הצלם, והמפיק. מה אני? אני אינדיאני".
הרבה בזכות האינדיאני שבו הפכה 'תאג"ד' לאחת הסדרות המצליחות בשנים האחרונות. קאפון היה הכוכב הראשי, במידה רבה החזיק את הסדרה על הכריזמה שלו. כשהבין שמתוכננת עונה חדשה, הודיע שלא ייקח בה חלק. ציון רובין, יוצר הסדרה, ביקש את אישורו לכתוב עבורו סצנות פרידה מהתפקיד לפרקים הראשונים בעונה החדשה. קאפון, כך טען רובין בראיון ל'7 לילות', הסכים, ואז חזר בו, רגע לפני תחילת הצילומים. ההסבר - לוחות זמנים שהתנגשו - לא ריכך את המכה לרובין שהכריז שלעולם לא יעבוד שוב עם קאפון. בסופו של דבר 'תאג"ד' יצאה לדרך עם שינוי מתבקש, ובמהומה שנוצרה קאפון לוהק לתפקיד האקס הבוגדני. "לא הברזתי לאף אחד", הוא אומר, "אני מכבד חוזים ומכבד מילה כתובה. לא הייתה כזו, ולא היו שום הבטחות".
הטענה הייתה שנתת את הסכמתך להופיע בפרקים הראשונים ועל בסיס זה רובין ישב וכתב.
"הייתה שיחה כזו, ואחריה אמרתי לו שאני צריך לחשוב על זה, ולא יודע מה יהיה. הפגישה הסתיימה בזה שהוא ישלח לי חומרים, ולא קיבלתי. המשכתי הלאה ושנתיים לא שמעתי כלום. פנו אליי בזמן שהייתי בסיבוב השני של צילומי 'דה בויז' בטורונטו".
רובין תיאר את זה במונחים של בגידה חברית.
"הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה שאם הייתי יכול פיזית, נפשית וחוזית - אולי הייתי משתתף בעונה הזאת וסוגר לציון איזו פינה, כי אהבתי ונהניתי לעבוד איתו. בנינו את הסדרה הזאת יחד. אבל זה לא יצא, וכשזה לא יצא - פתאום התחלתי לקבל ריקושטים. זה לא היה נעים. גם זה שהם פנו ברגע האחרון לא בדיוק עזר. מה הם רצו? שאני אחזור מטורונטו, כולי גלח בשיער, כשאין לי הפסקה בין הצילומים, וישר אצטלם לסדרה? היה משהו בצד השני שפשוט לא הסכים לקבל שזה לא מסתדר. אתה יודע כמה מקרים כאלה היו? תפקידים שרציתי או שרצו אותי ולא הסתדרו בגלל לוחות זמנים? כמה פיצוצים כאלה יש לי בקריירה? עכשיו יש תפקיד חלומי בניו־יורק, הזדמנות הוליוודית חד־פעמית, שאני מת לעשות. ואני לא יכול כי זה מתנגש עם לוחות הזמנים. אתה חושב שבהפקה שם לא עצבניים?"
הוא נפגע מספיק כדי להצהיר שלא יעבוד איתך יותר לעולם.
"זכותו. כפרה עליו. שיהיה לו בהצלחה. אני מאוד אוהב אותו ואני מצפה לראות מה הדבר הבא שיעשה ואני הכי אשמח בעולם לעבוד איתו שוב".
אומרים שאחת הסיבות שלא רצית לעשות את זה כי מאסת בתפקידי חיילים.
"זה נכון. סירבתי עכשיו לכמה תפקידים מדהימים של חיילים. אני כבר לא בן 20. זה לא אמין. נכון, אני יכול לעבור צעיר יותר, אבל ברמה האישית, די, מספיק".
ראית את העונה השנייה?
"ראיתי את הפרק הראשון כי אמרו לי שאני מופיע בו דרך פלאשבקים. אבל התקדמתי לעולמות אחרים. צריך להתפתח, לדהור ולמתוח גבולות חדשים".
קאפון כבר בן 35 - יליד ראשון־לציון עם עבר כלוחם בחטיבת הצנחנים בתקופת ההתנתקות ובמלחמת לבנון השנייה - אבל תדמית החייל לא דוהה כל כך מהר. במהלך השנים לוהק לא מעט לתפקידי חיילים; בשטח ('תאג"ד' ו'פאודה') או כאלה שמלקקים את הפצעים אחרי השירות ('פולמון' ו'בשבילה גיבורים עפים'). תמיד קרבי, תמיד על הקצה, תמיד החייל היפה מהאוהל ממול.
את הגבולות החדשים שלו אפשר לראות ב'אחד על אחד', הדרמה היפה שכתב וביים מתן יאיר ('פיגומים') בכאן 11. קאפון הולך שם חזיתית נגד הטייפקאסטינג שלו. הוא מגלם את מוטי, מורה פרטי, שחייו מתפרקים לאחר שאמו נהרגה בתאונת דרכים בבוליביה ואחיו הבכור עזב את ישראל. הוא מגיע לבתים ללמד נערים ונערות בתיכון, אבל למעשה מתפקד עבורם כמו אח גדול. במסגרת ההכנה לתפקיד, קאפון העביר שיעורים פרטיים לילדים של חברים, "אבל זה היה פשוט נוראי, אז עדיף שאני לא אלמד יותר", הוא מחייך. ובגלל שהפסיק - כמו שהתפקיד דרש - להתאמן לחלוטין, הוא גידל כרס קטנטנה. "יש משהו באופן שאני מתחזק את הגוף שלי, שלא היה נכון לדמות של מוטי. הוא לא עושה מתח ושכיבות שמיכה ואין לו ריבועים בבטן. ברגע שמפסיקים להתאמן כמו שאני התאמנתי, הגוף מקבל יציבה אחרת. השינוי הפיזי שעשיתי היה לי מאוד כיף. יכולתי לשחרר".
מה זה עושה לדימוי העצמי? להסתכל במראה ופתאום לא להיות הכי חתיך.
"הנתונים שלי רחוקים מלהפוך אותי לדוגמן. לא קרוב לזה. פעם מישהי אמרה לי שאני הדבר הכי יפה־מכוער שהיא ראתה בחיים. אני לא בא לשרת שום מודל יופי. לא חשוב לי להיות 'חתיך'. עשיתי פעם משהו שדרש ממני לייבש את הגוף שלי כדי שיראו את הקוביות. זה היה סיוט. אני כן מרגיש שהגוף מתבגר. בכל מה שקשור לדימוי עצמי אני חי עם עצמי בשלום גם עם כמה קילו נוספים. החלום שלי זה לשבת בחווה שלי ולטפוח לעצמי על הכרס. כשיש לי זמן פנוי בין תפקיד לתפקיד, אני לובש את מכנסי ה'ביג לבובסקי' שלי, ועצלנות היא אחד המאפיינים הבולטים אצלי".
יצא לך שם של מתבודד. תמיד בצד. לא מתיידד.
"זה נכון, אני לא חיה חברתית כשאני עובד. מחוץ לסט, אני מאוד חברותי, ובקשר עד היום עם הרבה חברי ילדות שלי. המחויבות שלי היא לדמות. ב'אחד על אחד', אם תשאל את הילדים איך היה לעבוד איתי, הם יגידו שאני הדבר הכי מתוק עלי אדמות. אבל אם תשאל כאלה ששיחקו איתי ב'בשבילה גיבורים עפים', יגידו שאני ממש מוזר".
החיים על הקו, כסוג של שגריר ישראלי בעולם, הפכו אותו מעורב חברתית יותר, רואה משם - לא בהכרח את מה שראה מכאן. "הסתובבתי בפסטיבלים, פגשתי שחקנים ובמאים ופוליטיקאים. ואין לי ספק שיחסי הציבור הכי טובים של ישראל היום הם בזכות התרבות. ואלוהים אדירים, תראו אותנו עכשיו. הזעקה לא באמת מהדהדת לשום מקום. והכי מקומם זה שהפוליטיקאים יודעים טוב מאוד להראות את עצמם בפסטיבלים, עם שמלות ופמליה שאנחנו משלמים עליה, וגם יודעים להרים את הטלפון טוב־טוב כדי להתהדר בתרבות הישראלית. איזה גועל נפש! תופסים עלינו טרמפ, אבל איפה אתם עכשיו? מתחבאים בחורים שלהם וממשיכים לייצר את 15 הדקות שלהם כדי להסיט את הדהוד הזעקה שלנו. לתעשייה שלנו אין כסף. היסודות רעועים מלכתחילה. יש לי הרבה חברים שחקנים מחו"ל. הם הצליחו לשרוד יפה בתקופה הזאת בזכות סיוע של המדינה, ומצאו להם פתרונות יצירתיים להופיע. אם יש משהו שאני מקווה שיקרה בזכות הכאפה של הקורונה, זה שהיא תלמד אותנו להתחיל לדרוש!"
הרבה אנשים התייאשו מהאופן שבו מנוהל משבר הקורונה ועזבו את הארץ. גם בפניך נפתחה הזדמנות מקצועית. מה משאיר אותך כאן?
"אני מודה שבשלוש השנים האחרונות הציעו לי כמה פעמים לעבור לחיות בחו"ל. למה אני נשאר כאן? אלוהים יודע. עם כמה שקשה לי לפעמים פה - השיח הקיצוני, ההתלהמות, ההסתה - זה הבית שלי".
אתה מבין אנשים שהתייאשו ועזבו?
"לחלוטין כן. אני חושב שאנחנו מפספסים פה דור מדהים ויצירתי. אני מבין את הייאוש. צריך להקשיב להם. הכיוון שאליו אנחנו הולכים הוא מסוכן בצורה בלתי רגילה. הכל קיצוני ושטחי בו־זמנית. מלבים את האיש בינינו מלמעלה ומנסים להסיט אותנו כל הזמן מלהתעסק בדברים המהותיים".
יש כתובת לדבר הזה.
"אני לא תולה תקוות בפוליטיקאים. אני לא חיה פוליטית. אני מצביע. כן, הצבעתי לשינוי. ואני בעד שיוצאים החוצה ומפגינים. הלכתי להפגנות של עצמאים ובעלי עסקים, אבל לא עליתי לבלפור. כי הדיון סביב ראשות הממשלה מוגבל. אגב, הדמות היחידה שאני לא רוצה לשחק - וגם סירבתי לאחת כזו - היא של פוליטיקאי. לא מעניין אותי. הכל חארטה".
אז אם יציעו לך לגלם את נתניהו, תסרב?
"זה נורא מפתה, מבין את העומק ואת המורכבות הפסיכולוגית, אבל רוב הסיכויים שכדי לשמור על עצמי נפשית, עדיף שלא אגלם אותו".
מקבץ התפקידים שגילם סידר לו 361 אלף עוקבים באינסטגרם, אבל מכיוון שקאפון מוכן לשחק את המשחק רק על פי הכללים שהוא קבע, הוא לא עוקב אחרי אף אחד. כמו ביונסה. "יש מישהו שאני חייב לעקוב אחריו? שמלמד אותך משהו? יש לי דברים יותר טובים לעשות מאשר להסתכל על תמונות שלא בהכרח נותנות לי ערך בחיים. החיים קצרים, ואני לא רוצה לבזבז אותם על תמונות של אוכל. אני בשלן מדהים. משתמש במתכונים מספרי בישול צרפתיים. אפשר למצוא השראה לאוכל גם לא באינסטגרם".
גם בזכות העבודה בחו"ל, הוא יודע להצביע על שינוי דרמטי באופן שמי־טו חוללה בתעשייה. "בחו"ל מקפידים לעשות שיחה לפני הצילומים. מכנסים את כל אנשי הצוות לחדר, עולה המפיק ומסביר מהם כללי התנהגות נאותה. נראה שב־2020 המין האנושי עדיין לא למד מהם הגבולות ולא הפנים איך מתנהגים ג'נטלמן וליידי. וזה משהו שקורה משני הצדדים. גם אני סבלתי מהטרדה מינית. עוזרת הפקה באיזו סדרה הניחה עליי יד בזמן שישנתי. התעוררתי וראיתי את היד שלה על הירך שלי, מלטפת אותה, ושאלתי, מה את עושה?"
איך היא הגיבה?
"לא דיברנו. שנינו קפאנו. זה לא היה תמים. הבנתי מה היו הכוונות שלה. אחרי זה אמרתי לה, 'זה לא היה לי נעים, ואני מבקש שזה לא יקרה יותר'".
איכשהו בכל המהפכה הזאת, קולם של הגברים המוטרדים כמעט ולא נשמע.
"יש גם הטרדות כלפי גברים, פשוט, להרבה מהם זה מחמיא או מרים את האגו. וכשבחורה שמה יד בדרך כלל זה התחלה של משהו. לי זה לא עושה את זה. מה גם שאני נשוי לכל דבר ועניין".
לא נשוי רשמית, אבל חזק בזוגיות. כבר שמונה שנים שהוא יחד עם השחקנית אורטל בן שושן ('השוטר הטוב', 'ביום שהאדמה רעדה'). הם הכירו בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, אבל הפכו לזוג רק אחרי שקאפון פרש מלימודי המשחק באמצע השנה הראשונה. לפני שלוש שנים שיחקו יחד בטלנובלה 'פולמון'. בינתיים הם עושים מה שצריך כדי להילחם בסטטיסטיקה של זוגות שחקנים.
כשמישהו מקבל יותר הזדמנויות ותפקידים מהשני, אין דרך שזה לא ישפיע על הזוגיות.
"זה נכון. יש בזה המון מורכבות, אבל לא אגו. לא מובן מאליו שאני עולה על טיסה ונוחת בקנדה לשבעה חודשים של צילומים, ובינתיים המאמי שלי סוגרת לנו את כל הסידורים, ומגיעה אליי אחר כך כדי להיות איתי בכל הזמן הזה. היא יוצאת איתי להרפתקה של חיי נוודות. מדירה לדירה. היא אישה שאומרת: אני מבינה את ההקרבה שאני צריכה לעשות כי הבחור שלי קיבל הזדמנות ואני צריכה להיות איתו".
עד שתריבו והיא תזכיר לך שהיא הלכה אחריך לקצה השני של העולם?
להגיד לך שזה לא קרה ולא קורה? זה קורה, אבל למדנו בעזרת שיטות מופלאות ללמוד איך לריב נכון".
קדימה.
"בוחרים מלת קוד וברגע שדברים מתחילים להתלהט משתמשים בה: צריך להסתכל אחד על השני בעיניים במשך חמש דקות אחרי שלקחתם פסק זמן. חמש דקות על השעון, סותמים את הפה, לא אומרים אפילו מילה, ומסתכלים אחד לשני בעיניים".
לא מתפוצצים מצחוק?
בסופו של דבר או שמתפוצצים נורא מצחוק או שנורא מתחרמנים מזה. אחד מהשניים. שניהם משתלמים מאוד".
פורסם לראשונה: 07:09, 18.12.20
