בטקס האוסקר ה-75 שנערך בשנת 2003 נרשמה הפתעה גדולה. שחקן לא ממש מוכר לקהל הרחב בשם אדריאן ברודי הצליח לגבור על כוכבים מפורסמים ומוכשרים במיוחד — ג'ק ניקולסון, מייקל קיין, דניאל דיי-לואיס וניקולס קייג' — ולזכות בפרס השחקן הטוב ביותר. ברודי, שגרף את הפסלון הנחשק בזכות הופעתו העוצמתית בדרמת השואה "הפסנתרן", היה אז בן 29, ולמעשה עשה היסטוריה: הוא היה השחקן הצעיר ביותר שזכה אי פעם באוסקר השחקן המצטיין. יריביו, יחד עם הקהל באולם, נעמדו והריעו לו ממושכות. בתולדות האוסקר נזכר ברודי גם בגלל סיבה נוספת - הנשיקה הרטובה שהדביק לשחקנית האלי בארי, עת העניקה לו את הפסלון. היו כאלה שהתרעמו וסברו שמדובר בהטרדה מינית.
עוד כתבות למנויים:
כמעט 20 שנה חלפו מאז אותה זכייה מרגשת ומפתיעה, והקריירה של ברודי ידעה עלילות ומורדות, הישגים וכשלונות. לפעמים נדמה היה שהוא מבזבז את כישוריו על בליינות, מסיבות, החלטות שגויות וגם על סרטים מיותרים, מביכים וזניחים. כאשר כבר חששתי שאולי "קללת האוסקר" פגעה גם בו, מוכיח עתה ברודי שההספדים היו מוקדמים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בגיל 49 הוא נמצא בתקופה מצוינת, פורה ויצירתית. לאחרונה ראינו אותו מגלם את מאמן הכדורסל האגדי פט ריילי בסדרת הדרמה "לייקרס: קבוצה מנצחת" ומתארח בסדרה עטורת הפרסים "יורשים". בשנה הקרובה ברודי צפוי להיות נוכח מאוד על המסך, כולל הסרט Manodrome, שמפיק הישראלי בן גלעדי.
בימים אלה אפשר לראות את ברודי בשני סרטים שמתרחשים על רקע תעשיית השואו-ביזנס: האחד הוא המותחן הקומי "תראו אותם רצים" המוצג בבתי הקולנוע, ובו ברודי מגלם במאי הוליוודי יהיר שנאלץ לגלות ללונדון בתקופת הרשימה השחורה של צייד המכשפות בשנות ה-50; השני הוא "בלונדינית", הסרט המדובר על חייה ומותה של מרילין מונרו שעלה בנטפליקס.
"בלונדינית" מגיע למרקע של ענקית הסטרימינג היישר מהבכורה המתוקשרת והזוהרת בפסטיבל ונציה, שם זכתה הכוכבת שלו אנה דה ארמס, שמגלמת את סמל הסקס והאייקון הנצחי, בתשואות רמות. הסרט, אותו ביים אנדרו דומיניק על פי הרומן של ג'ויס קרול אוטס, לא תמיד מציית לעובדות ומנסה לפענח את חידת מונרו, מהזהות של אביה ועד הסיבות למותה בגיל 36, לפני 60 שנה. ברודי מגלם את בעלה השלישי של מונרו - המחזאי היהודי ארתור מילר ("כולם היו בניי", "מותו של סוכן").
מילר ומונרו נישאו ב-1956 בטקס יהודי רפורמי. מונרו אף עברה גיור רפורמי, כדי לבטא את נאמנותה למילר, להתקרב אליו יותר וגם להוריו. מונרו הגדירה את עצמה "יהודייה אתאיסטית" והסבירה לחברתה הקרובה השחקנית סוזן סטרסברג, שהיא יכולה להזדהות עם היהודים, כי "ממש כמוני - כולם תמיד רודפים אותם, לא משנה מה הם עושים".
5 צפייה בגלריה
''רציתי לוודא שארגיש שעשיתי צדק עם ארתור מילר''. ברודי בסרט ''בלונדינית''
(צילום: יח"צ)
על הנישואים העיבו קשייה של מונרו להשלים את ההריונות שלה: הראשון היה חוץ-רחמי והשני הסתיים בהפלה טבעית. השדים וההרס העצמי מהם סבלה מונרו גם לא תרמו ליחסים, והשניים התגרשו רשמית ב-1961. "עצוב לראות פן מסוים בחיים של מישהו מסתיים כך. מערכות יחסים לא תמיד עובדות, כפי שכולנו יודעים, אבל ללא ספק היה כאן מקבץ של אלמנטים טרגיים", אמר ברודי כשנפגשנו במהלך פסטיבל ונציה.
"ב'בלונדינית' אני נותן פרשנות לאדם אמיתי. על אף שחלק מהאירועים המוצגים בסרט בדויים, עדיין רציתי לוודא שארגיש שעשיתי צדק עם ארתור מילר. לכן חקרתי לעומק את הדמות שלו, כי יש לי אחריות גדולה עליה. אני מעריץ גדול של יצירותיו שמתמקדות במשפחה ובטרגדיה וקראתי אותן שוב. ללא ספק הן השפיעו על תפיסתי את הדמות".
ברודי מעיד שהסיפור של מונרו ריתק אותו תמיד, ושיש לו חשיבות גם כיום. "מרילין היא אחת הדמויות האייקוניות שממשיכות ללוות אותנו. העובדה שכל כך הרבה גברים ונשים מעריצים ואוהבים אותה, לא מפתיעה אותי. היא הפכה לדיוקן של איזו שלמות שאנשים מעריצים, אבל לצד הזוהר וההישגים אי-אפשר להתעלם מהקשיים האישיים, מהעצב ומשלל הרגעים הטראומטיים שחוותה. תמיד הייתה לי חיבה מיוחדת למרילין מונרו, בגלל התהום האדירה שבין ההערצה האדירה, הפרסום והשטחיות של ההצלחה שלה, לעומת מי שהייתה ואיך שהרגישה, איך שלא הצליחה למצוא אהבה שתעזור לה להתגבר על טראומת הילדות והאובדן. זה טרגי".
ברודי מעיד גם שהוליווד לא יכלה תמיד לספק את הצמא של מונרו ליצירה. "היא שאפה לפרויקטים גדולים ואיכותיים, אבל קיבלה תפקידים שהגבילו אותה. ללא ספק זה היה קשה וכואב. חלק מהמסע שלה היה הניסיון להכניס עומק וכובד לדמויות שלה - מה שהיה מוגבל בדרך כלל לתיאטרון. באותה התקופה הקולנוע לא היה מרחב שנתן לשחקנים לעשות משהו כזה, ובמובן הזה היא שברה מוסכמות".
"הרגשתי שהייתה לי הזכות הגדולה לעבוד עם מרילין מונרו - הרגשתי כאילו אנה באמת העתיקה אותי לזמן ולמקום אחר. זו הופעה אייקונית, שהייתה כרוכה באחריות עצומה ומצד שני מהווה ברכה גדולה. גם אני הרגשתי את זה בעצמי ב'הפסנתרן', ועל אף שהאחריות כבדה עליך אתה גם חש כבוד גדול על ההזדמנות. נדיר שיש לשחקנים את הרגע הזה"
דמיינת שאי פעם תהיה נשוי למרילין מונרו?
"מעולם לא דמיינתי את זה! כשחזרתי הביתה אחרי יום הצילומים הראשון באמת הרגשתי שהייתה לי הזכות הגדולה לעבוד עם מרילין מונרו - הרגשתי כאילו אנה באמת העתיקה אותי לזמן ולמקום אחר. הביצוע שלה הדהים וריגש אותי. יש לה איכויות נדירות. זו הופעה אייקונית, שהייתה כרוכה באחריות עצומה ומצד שני מהווה ברכה גדולה. גם אני הרגשתי את זה בעצמי ב'הפסנתרן', ועל אף שהאחריות כבדה עליך אתה גם חש כבוד גדול על ההזדמנות. נדיר שיש לשחקנים את הרגע הזה".
הקשר בין מילר ומונרו עשה כותרות בגלל הפרש השנים ביניהם, דבר שברודי מכיר היטב כמי שיצא לא אחת עם נשים שהיו צעירות ממנו.
מה אתה חושב על קשרים מהסוג של מילר ומונרו?
"לא ממקומי לשפוט מה ולמה ואיך הם מצאו את עצמם ביחד, או לעשות ספקולציות בעניין. כל אחד מהם ענה על צורך של השני ושבר את המגננות. היה שם חיבור אמיתי והמטרה שלי הייתה למצוא את האמת שמחברת ביניהם, כמו גם את האלמנטים שמרחיקים ביניהם והשוני שקשה להתגבר עליו בתוך מערכת יחסים - מה שאופייני כמובן לכל קשר".
ברודי נולד בקווינס, ניו-יורק. בנם היחיד ("רציתי שיהיו לי אחים, ילדים לא אוהבים להיות לבד") של מורה יהודי וצלמת מוערכת, שנהנתה לתעד את בנה. האם, שגם לה שורשים יהודים, נמלטה כילדה מהונגריה. כילד, ברודי הופיע כקוסם, ולמופע קרא "אדריאן המדהים". "למדתי כמה טריקים והופעתי במסיבות יום הולדת. קסם זה כמו משחק. בשני המקצועות יש אשליה". אמו של ברודי עודדה אותו ללמוד משחק, "וזה עזר לי להתמקד, נתן לי כיוון ומנע ממני להסתבך בצרות. לחבריי בשכונה לא היה במה להתמקד והם גמרו בתור אנשים אבודים".
ברודי החל לשחק בגיל 15 ובהמשך עבד עם בכירי הבמאים. לתודעה פרץ, כאמור, בגיל 29 עם "הפסנתרן" שביים רומן פולנסקי וגרף שלל פרסים. "הפסנתרן", סרטו האישי ביותר של פולנסקי ניצול השואה, הציג את סיפור הישרדותו של הפסנתרן היהודי ולדיסלב שפילמן, שהצליח להינצל מהמשלוח לטרבלינקה, הסתתר בגטו ורשה הנטוש ובדירות מסתור ואף נעזר בקצין גרמני שלא הסגיר אותו.
לקראת הצילומים בחן פולנסקי 1,400 שחקנים לתפקיד הראשי, ואחרי שכמעט נואש למצוא את האיש הראוי, אנשי הליהוק היפנו את תשומת ליבו לברודי, והביאו לו שלושה סרטים בהשתתפותו. אחרי שפולנסקי חזה בסרטים, הוא מיד ידע שברודי הוא הוא הפסנתרן. בתור הכנה לתפקיד ברודי פצח בדיאטה רצחנית והשיל 14 קילוגרמים ("בעזרת ההרעבה הזאת הצלחתי להבין טוב יותר את הריקנות, הסבל, הרעב והבדידות ששפילמן חווה, ואת עוצמת העינויים הפסיכולוגיים שהיהודים עברו במחנות, שם הם הורעבו והושפלו"), למד לנגן בפסנתר ("וזה היה יותר קשה מאשר לא לאכול") והרבה להסתגר ולהתבודד.
"זאת הייתה חוויה ששינתה את חיי", הוא מגלה. "ההכנות והעבודה על 'הפסנתרן' עזרו לי להבין את הכוח והעוצמה של העם היהודי ואת הרדיפות שהם נאלצו לסבול במשך כל כך הרבה שנים, ועדיין מתמודדים איתן. זה מדהים כמה אנשים יכולים להיות ברוטאליים ומפלצתיים ולענות אחרים. לכן המסר של 'הפסנתרן' מאוד חשוב, וחשוב שאנשים יראו אותו, במיוחד בימינו".
בשנים האחרונות, בעידן מי טו, פולנסקי הפך ליותר ויותר שנוי במחלוקת, בשל פרשת אונס סמנתה גיימר בת ה-13 בשנות ה-70. למרות שהנאנסת סלחה לו, פולנסקי הקשיש מוצא עצמו לא אחת מנודה ומוקצה. כשהוא נאסר על ידי שלטונות שוויץ ב-2009, ברודי חתם על עצומה שקראה לשחרר אותו. באחד הראיונות אמר: "לפולנסקי היו חיים מורכבים וקשים. יהיה לא הוגן מצידי להתעמק במשהו כל כך מורכב כמו העבר שלו שצף ועולה במדיה".
כשברודי נשאל ב-2016 על ידי "הוליווד ריפורטר" על מעללי פולנסקי ו-וודי אלן (אתו עשה את "חצות בפריז"), הוא חמק. "האמת שאני אפילו לא קורא על דברים כאלה. זה לא שאני עסוק רק בשלי, אני פשוט בוחר שלא להתעסק ברכילות כזו. יש המון קטסטרופות בעולם והרבה רוע ואדישות. כמובן שמה שאנחנו שומעים שיוצא לפעמים לתקשורת הוא נורא, ואנשים עושים דברים שלא ייעשו, אבל זה לא משהו שצריך להתמקד בו".
5 צפייה בגלריה
עם בת זוגו ג'ורג'ינה צ'פמן. הכירו דרך בעלה לשעבר, הארווי ווינשטיין
(צילום: GettyImages)
ואם כבר מי טו, הרי ברודי מנהל בשנתיים האחרונות מערכת יחסים רומנטית עם מעצבת האופנה ג'ורג'ינה צ'פמן, אשתו לשעבר של הטייקון ההוליוודי בדימוס, הטורף המיני, המטרידן הסדרתי והאנס הארווי וויינשטיין, שיושב כעת בכלא. למעשה השניים הכירו דרך וויינשטיין לפני מספר שנים באירוע השקה של בגדי ים שנערך בפוארטו ריקו ועל פי מקור שהיה באירוע "הם התחברו בעזרת הקוקטיילים".
ברודי צעד עם צ'פמן על השטיח האדום בבכורה "בלונדינית" בוונציה, אבל כמי שמקפיד כל השנים בקנאות ובאדיקות על חייו הפרטיים, הוא נמנע מלהתייחס לבת זוגו ולאקס המפוקפק שלה. יחד עם זאת, בשיחתנו ברודי בהחלט דן בסוגיית מי טו, לאור העובדה ש"בלונדינית" מדגים איך מונרו נוצלה מינית על ידי מפיקים ושחקנים.
"היכולת לספר סיפור אמיץ כמו 'בלונדינית' הכרחית מהרבה סיבות. גם אני חזיתי בקשיים איתם נשים נאלצו להתמודד תקופה ארוכה מדי, לא רק בהוליווד. לראות את הקושי משתקף באדם שכה רבים העריצו כמו מרילין מונרו, מלמד אותנו כמה שהוא היה נפוץ ולשמחתי יש היום מודעות גוברת לנושא. אבל למרות הרבה שינויים חיוביים שחלו מאז, עדיין קיים דמיון בין הוליווד של שנות ה-50 לימינו".
