דפנה דקל, נשואה פלוס שלושה, נולדה בשנת 1966 וגדלה באשדוד. בגיל הרך התחילה לשיר ובהמשך כיכבה בטקסים מרכזיים בבתי הספר ובעיר. בגיל 15 התקבלה ללהקת הנוער פשוש. שירתה בלהקת הנח"ל והייתה מפקדת הלהקה. אחרי השחרור למדה משחק אצל הלל נאמן במשך ארבע שנים. תפקידה הראשון נרשם בשנת 1987 במחזמר "סאלח שבתי" בהבימה ומאז שיחקה בהצגות ובמחזות זמר כמו "בילי אליוט", "סימני דרך", "פיטר פן" ועשרות מחזות לילדים לאורך השנים. הובילה את תוכנית הילדים המצליחה "דפנה ודודידו". שיחקה בסדרות "בלו נטלי", "מנגן ושר" ובסרטים "זהר", "אהבה מדרגה ראשונה" וכן בסרט שיצא בהונגריה. בשנת 1989 הוציאה את אלבומה הראשון וב-1992 ייצגה את ישראל באירוויזיון עם "זה רק ספורט" שהגיע למקום השישי, אחרי קדם מותח במיוחד מול ענת עצמון שבמקום השני. "ענת הגיעה איתי לבית משפט כי השיר היה ארוך ב-17 שניות מהמותר, אבל קיצרנו וזה רק הועיל לשיר". בימים אלה מוציאה אי-פי חדש. מופיעה על הבמות ב"סימני דרך", "עוד חוזר הניגון" (הבימה), וב"שוק המציאות" (תיאטרון חיפה).
לפני הכל הקורונה. את בערך 40 שנה על במות. פתאום הכל נסגר בבת-אחת.
"אבל החיים שלי דווקא לא לגמרי נסגרו. איכשהו המשכתי להיות בתנועה כי גם היו כל מיני פרויקטים שהגיעו אלינו ואז נכנסה ההפקה של 'שוק המציאות' ובזכות זה שהיינו רק ארבעה אנשים בחדר יכולנו לעבוד, וביום שנפתחו התיאטראות כבר היינו על הבמה. היה גם אישור לצילומים של 'מנגן ושר' אז הייתי בלופ של עשייה תוך כדי הקורונה. אפשר לומר אפילו שהרגשתי בחיסרון של החופש. קצת קינאתי בכולם בבית בסגר הראשון וזה אולי לא יפה להגיד כי אנשים רצו לעבוד והתחום שלנו, התרבות והאמנות, ספג מכה אנושה. אז אני לא באמת יכולה להתלונן על זה אבל לעיתים החופש חסר".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
כאמנית הרגשת שהממשלה נותנת לכם מענה מספק?
"התחום שלנו תמיד דורש שיפור ואין ספק שקשה לשים אותו בראש סדר העדיפויות כשממול כלכלה, ביטחון או רפואה. ועדיין אני חושבת שמגיע לתחום שלנו יותר, כי הוא מספק צורך מאוד חשוב ועם כל זה ששר התרבות חילי טרופר באמת עשה צעדים נפלאים, זה לא הגיע לשם, לתמיכה שהאמנים היו צריכים".
גם מסביב לא הייתה אמפתיה לאמנים בהתחלה.
"לגמרי. שמעתי וקראתי בקורונה אמירות מכל מיני כיוונים כמו 'תמצאו לכם מקצוע'. זה היה וואו, באמת לא ידעתי איך להכיל את זה. אני רוצה לומר לאלה שכתבו או אמרו את זה: כשאתם ישבתם בבית בקורונה וראיתם טלוויזיה ושמעתם מוזיקה וקראתם ספרים, מאיפה זה הגיע? אז לבוא ולומר לנו למה אתם מתלוננים, ותלכו לעבוד כי העבודה שלכם לא אמיתית - זה היה מאוד פוגע".
נפגשת מקרוב עם הקורונה.
"כן ברור. יש פעם אחת מוכחת, בינואר 2022, אבל לדעתי היו פעמיים. כמעט בטוחה שהייתי מהראשונים לחלות, באזור מרץ 2020, ואפילו עוד לא הבינו שזה זה לדעתי. בהסתכלות לאחור הסימפטומים היו דומים. הפעם המוכחת הייתה בגל לא נחמד, חושבת שנתקלתי בדלתא. הייתי לגמרי מוותרת על זה. לא דילגתי על כלום כולל איבוד חוש טעם ריח, קריסה קשה כזו של כמה ימים מאוד קשים, כאבי גרון שהקשו עליי בשירה. מיותר לחלוטין".
מזל טוב על אי-פי חדש אחרי שנים ללא אלבום. אפשר לומר שחזרת בגדול למוזיקה?
"חוזרת בגדול זו לא אמירה נכונה ומצד שני להגיד שמעולם לא עזבתי גם לא יהיה נכון. כי כשהתעסקתי בתחום הילדים, המוזיקה היא התחום שהזנחתי, אבל בעשור האחרון זה לא ככה. האי-פי מזקק את תקופת החזרה בגדול, אם אפשר לקרוא לזה ככה. הופעות יש כל הזמן, ולא עצרתי. נכון שלא הוצאתי הרבה זמן אלבום, והייתה איזושהי התחבטות, כי בסופו של דבר כשהשירים נמצאים ברשת אתה אומר, מה הכוח שיש לאלבום עכשיו? אבל הקשבתי לו פתאום עכשיו שוב ואין מה לעשות, יש משהו בזה שאתה מקבל את השירים כרצף".
מאזינה לפופ הנשי החדש בישראל? נועה קירל, אנה זק, נונו,עדן בן-זקן.
"לא מספיק מאזינה למוזיקה עכשווית, אני מודה".
מה שנקרא, בואי תראי מה פיספסת.
"אל תגזים, את הלהיטים שנמצאים באוויר חזק אני מכירה. שמע, יש שם דברים מאוד טובים, יש שם יוצרים מוכשרים. יש דברים שפחות וגם טקסטים שאתה אומר, אוקיי, בשביל הפאן טקסטים כאלה יכולים אולי לעבוד אבל התחושה כאן שזה קצת משתלט. בעיניי צריך לשמור על שפה ואיכות מסוימת של טקסט. מעבר לזה אני כן יכולה לומר שאמנים מהדור שלי לא מושמעים. בוודאות. גם מדורות קודמים. לא מספיק. אין שם איזון".
"אני ואחו הכרנו באשדוד ליד הפסנתר בפאב קטן. אני הייתי בת 17 וחצי, הוא בן 19 בערך, חזר מהצבא, הוא ניגן ואני ניגשתי לשיר. הסתכלנו זה על זו – וזהו. עוד שנתיים אנחנו חוגגים 40 שנה"
ופירסמנו כאן נתונים על אפליה ברדיו ובפסטיבלים גדולים לרעת זמרות.
"זה חמור מאוד בעיניי, אבל באותה מידה אני מרגישה שיש הדרה של אמנים שעברו גיל מסוים. וכשיצא לי לדבר על זה עם אנשים אמרו לי, 'תשמעי, הזמנים משתנים, צריך חומרים עדכניים'. אני מסתכלת עכשיו על האי-פי שלי. אפשר להגיד עליו הרבה דברים. אפשר לאהוב או לא, אבל עבדתי עליו עם עמית צח, שהוא אחד האנשים הכי מעודכנים מוזיקלית שאני מכירה וחי בניו-יורק 15 שנה. כל השירים קיבלו עיבודים מאוד עדכניים. פשוט יש הדרה גורפת בפלייליסטים של אמנים מגיל מסוים".
איזה גיל?
"מניחה שאזור 40 פלוס. יש יוצאי דופן כמו בכל דבר ויש כאלה שכמובן עדיין מצליחים ומושמעים. אבל אני מסתכלת על אנשים שלא נכנסו לפלייליסט בעשורים אחרונים, ואני בשוק: שירים שהוציאו אריק איינשטיין ז"ל, גם יהודית רביץ. תגיד, הם בכלל צריכים להיות מועמדים לפלייליסט? הם צריכים להיות בפנים!"
מה צריך לעשות, לשריין מיקום בפלייליסט לאמנים ותיקים?
"זו אפשרות, אבל אולי עדיף להוסיף לוועדות הפלייליסט אנשים בטווח הגילים הזה. משהו כדאי שייעשה, ובקרוב, כי אתה בועט ככה בדור שלם של אנשים שעוד יש להם מה להגיד ולהביא דברים נפלאים. מי אמר שהקהל לא רוצה לשמוע שירים גם מאמנים יותר ותיקים? יש פה בעיה נוספת. רוב הקהל של האמנים המבוגרים לא מסתובב ברשתות אז נוצר מצב שהחבר'ה הצעירים מגיעים גם דרך הרשתות לקהל לשלהם וגם דרך הרדיו. הוותיקים יותר, שהקהל שלהם ברדיו ולא ברשתות, לא מצליחים להגיע לא לפה ולא לשם".
אפרופו נועה קירל, האם הנערה תשחק אותה אם תחליט לנסוע לאירוויזיון?
"רוב הסיכויים שכן. אם תזכה או תגיע למקומות גבוהים, זה תלוי בהרבה דברים, אבל ביכולות שלה אין ספק בכלל. היא מהמשובחות. אני יכולה להבין את ההתלבטות של נועה. יש לה מה להפסיד במקום שבו היא נמצאת עכשיו. קשה לי לומר מה היא צריכה לעשות כי זה הימור לכאן או לכאן העצה הכי טובה שיש לי לתת שתזכור שזה רק ספורט".
את זכרת?
"בדרך כלל כן. חוץ מבמקרה ההוא כשתפרו לי את הבגדים. השמלה הייתה קצרה מדי ואמרתי לבמאי צדי צרפתי: 'זה לא קורה, אני מוכרחה ללבוש משהו מלמטה'. אז תפרו לי מכנסונים שהתאימו לחלק העליון של השמלה, בשחור-לבן כזה. ואז הסתובבתי ככה בחזרות ולמחרת הייתה כותרת בעיתונות בשוודיה: 'ישראל בפיג'מה?'. באותו יום המכנסונים עפו".
לא רואים אותך בהשקות ובאירועים. אפשר להצליח ככה בעידן הטיקטוק של היום?
"אני ממש מתנצלת. אמרתי לשלמה צח, כשהגעתי אליו אחרי הצבא: אם הקריירה שלי תיבנה על אתרי רכילות והשקות, אני מוותרת מעכשיו. עומדת מאחורי זה עד היום ואלה לא אירועים שאני מחבבת. מרגישה שהזמן שלי יקר מדי כדי לשרוף במקומות של ללכת רק כדי להיראות".
מציעים כסף להשקות?
"אפילו לא פונים אליי כי יודעים שאני לא אגיע. אני מגיעה בשמחה רק לפרמיירות של אנשים שאני אוהבת".
"יש לי קושי לזכור שמות ולשייך אנשים שאני פוגשת מחוץ לקונטקסט. אני זוכרת פרצופים מעולה, יכולה לראות קהל וכל הפרצופים נצרבים לי בתודעה, רק שאחר כך אני לא יודעת לאן לחבר. אני יכולה לדבר עם אנשים רבע שעה ואין לי מושג מי הם"
את נשואה לאחו, החבר הראשון שלך מהנעורים. בנאלי, אבל יש איזה סוד להחזיק ככה?
"לדעת לבחור טוב מלכתחילה הכי חשוב. יש כוח לזה שגדלנו יחד מגיל מאוד צעיר. הכרנו באשדוד ליד הפסנתר בפאב קטן. אני הייתי בת 17 וחצי, הוא בן 19 בערך, חזר מהצבא, הוא ניגן ואני ניגשתי לשיר. הסתכלנו זה על זו – וזהו. עוד שנתיים אנחנו חוגגים 40 שנה".
היה קשה לפעמים לנהל זוגיות באור הזרקורים?
"עד היום יש לנו אולי שתי תמונות זוגיות בתקשורת. אז אור הזרקורים היה רק עליי".
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"באזור גיל שנתיים וחצי בפורים, הבית שלנו באשדוד, אני מחופשת במיטה וחולה עם חום גבוה ומסתכלת על כל הילדים עם התחפושות בחוץ ולא יכולה לצאת".
איזו עצה היית נותנת לדפנה דקל בת ה-16?
"בגדול הייתי אומרת לה, תמשיכי כמו שאת. מגיל שנתיים ידעתי שהכיוון הוא במה. התחלתי בהופעות בגן ואני מניחה שכבר שם הבנתי ומאז לא עצרתי. הייתי אומרת לאותה נערה: תמצאי יותר זמן עם ההורים, זה ייגמר הרבה לפני שאת חושבת. אמא שלי, אביבה, נפטרה בגיל 62, לפני 20 שנה, התמודדה עם סרטן. אבא, יוסי, נפטר בגיל 85, אבל שבע שנים היה עם אלצהיימר אז חוסר היכולת לתקשר היה בערך מגיל 78. בשני המקרים היה מאוד קשה ואני מרגישה שלא היה לי אותם מספיק".
מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?
"הרגלי תזונה. הייתי מאושרת לעשות את זה. אני לא אוכלת בריא, לא אוכלת חכם, לא מספיק ממה שצריך ויותר מדי ממה שלא צריך. הדינמיקה של הבמה תורמת לזה. אני חיה בעיקר על ג'אנק ופחמימות. בקיצור התזונה שלי תואמת ילדה בת 12 בערך ולא את הגיל שלי".
מה ההחמצה הגדולה של חייך?
"יכולתי לנסות ולבסס קריירה בצרפת. הקלטתי שם בתחילת הניינטיז, שני סינגלים שיצאו והתקבלו מאוד יפה, דרך חברת התקליטים EMI. ואז נסעתי לפריז, הקלטתי סקיצות לאלבום שלם, הכל בצרפתית, וביקשו שאעבור לגור שם. כמובן שאז היה יותר קשה לנהל קריירות מרחוק ואני סירבתי, אמרתי שאני לא יכולה לעזוב. יש בזה סוג של החמצה כי לא יודעת לאן המהלך היה יכול להגיע. הם מאוד האמינו בי. אני כל כך אוהבת צרפתית וכל כך אוהבת לשיר בצרפתית, שרק בשביל זה היה שווה לנסוע".
יש שיר שאת מרגישה שפיספסת?
"אילה אשרוב כתבה את השיר 'לאורך הים' ונתנה לי אותו יחד עם עוד ארבעה שירים, לאלבום שהייתי אמורה להוציא. העבודה על אלבום נמשכה ונמשכה, ולא ידעתי אם ייצא או לא, ובסופו של דבר השיר הגיע לעפרה חזה. איילה התקשרה אלינו ואמרה שהיא מעבירה את השיר אליה. עד היום זה מרגיש לי החמצה מאוד גדולה על אף שיש שם גם נחמה, כי הביצוע של עפרה לשיר אלמותי והיא מזוהה איתו. זה שיר שעושה קריירה".
"יש לי חברה טובה שהייתה בשליחות בסין, כמה שנים. יצא שלא דיברנו תקופה ארוכה וחלמתי עליה לילה אחד, שקורה משהו לא טוב למישהו בסביבתה. התעוררתי ככה באי-נוחות והתעלמתי. למחרת בלילה שוב חלמתי עליה משהו שקשור לשריפות ובחלום היא שוב לא נפגעה. הפעם התקשרתי אליה ואז התברר לי שהיא הגיעה לארץ יום קודם, הבעל של אחותה נפטר מדום לב והבית של ההורים שלה נשרף"
מה הרגע הכי מביך שהיה לך?
"זה יש בעשרות. יש לי קושי לזכור שמות ולשייך אנשים שאני פוגשת מחוץ לקונטקסט. אני זוכרת פרצופים מעולה, יכולה לראות קהל וכל הפרצופים נצרבים לי בתודעה, רק שאחר כך אני לא יודעת לאן לחבר. אני יכולה לדבר עם אנשים רבע שעה ואין לי מושג מי הם. אני יכולה לעבוד עם בן אדם ארבע שנים בהצגה, לפגוש אותו מחוץ לקונטקסט או ברחוב, ואין לי מושג מיהו. בערב אולי ניפגש שוב על הבמה ואז אגיד 'אה, אוקיי'. זה חלילה לא ממקום של סנוביות".
ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
"בעיקר מהמשפחה ומהחברים שלי. מרגישה שאני לא נמצאת שם מספיק. לא מדברת על בעלי והילדים, שעבורם יש לי כל רגע. מרגישה שיש אנשים בסביבה הקרובה שהיו רוצים לקבל ממני קצת יותר ואני לא מצליחה להעניק להם את הזמן. זה משהו שיושב עליי כבד".
מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?
"ספורט. רק שרה על ספורט, לא עושה, וזה לא טוב. כשאני כן נכנסת לשגרה של ספורט אני מרגישה את השינוי מהותית ואז כועסת על עצמי שלא מתמידה".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עלייך או אמרו לך?
"לשמחתי לא נתקלת בהרבה דברים מרושעים. ראיתי לא מזמן טוקבק על ידיעה שעסקה במשהו שעשיתי ואמר: 'בשביל מה היא עדיין פה'. לא נעלבתי מזה, לפעמים זה אפילו משעשע אותי, כי אני יודעת באיזו עשייה אני נמצאת. כל מה שעבר לי בראש מול הטוקבק הזה הוא מה זה יכול לעשות לאנשים שהחוסן הנפשי שלהם פחות חזק או לוקחים את הדברים יותר ברצינות. לא מצליחה להבין מאיפה הצורך של אנשים להעלות דברים כאלה בכלל".
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
"בנאלי, אבל המשפחה והילדים זה ההישג הכי גדול שלי. בהיבט של הקריירה, שלמה צח אמר לי השבוע, 'אני לא מכיר קריירה כמו שלך. כל כך מגוונת ומצד שני כמעט בכל תחום שנגעת בו עשית דברים מאוד משמעותיים'. אז אני לוקחת את זה".
מי היה משחק בתפקיד דפנה דקל בסרט על חייך?
"קצת יומרני לבקש כי היא נורא יפה אבל אני חושבת שאיזבל אג'אני. יש אנשים שמתעקשים שאנחנו דומות, אבל לדעתי הם לא מבינים כלום. בכל מקרה, שחקנית אדירה".
מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"האם אומרים הכיר תודה או הוקיר תודה. האופציה הראשונה היא הנכונה".
איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?
"'מנאייכ'. הכתיבה מרהיבה והמשחק נפלא והסדרה ערוכה לעילא ולעילא. עשיתי בינג' על שתי העונות והן כל כך מצוינות. אני רוצה להיות שם בעונה הבאה".
מה הגילטי פלז'ר שלך?
"כל מה שיש בו פחמימות וקרם, למשל פחזניות".
מה האלבום הראשון שקנית או האזנת לו?
"ג'ניס איאן, Between the Lines. פגשתי אותה כשהלכתי לראות הופעה שלה בארץ וכמעט התעלפתי. לא האמנתי שאני מדברת איתה".
האם עברת אי פעם חוויה על-טבעית?
"יש לי חברה טובה שהייתה בשליחות בסין, כמה שנים. יצא שלא דיברנו תקופה ארוכה וחלמתי עליה לילה אחד, שקורה משהו לא טוב למישהו בסביבתה. התעוררתי ככה באי-נוחות והתעלמתי. למחרת בלילה שוב חלמתי עליה משהו שקשור לשריפות ובחלום היא שוב לא נפגעה. הפעם התקשרתי אליה ואז התברר לי שהיא הגיעה לארץ יום קודם, הבעל של אחותה נפטר מדום לב והבית של ההורים שלה נשרף. אני מדברת איתך על זה ויש לי עכשיו צמרמורת. נהגתי כשדיברתי איתה ועצרתי בצד הכביש לזמן מה. פשוט לא יכולתי להמשיך לנהוג".
מה הדבר שאת הכי שונאת במראה החיצוני שלך?
"לא שונאת כלום אבל לא חושבת שמה שחושבים זה נכון. יש פה קונטרסט בעייתי. אנשים תמיד אמרו לי שאני נורא יפה, אני תמיד חשבתי שאני בסדר ולא יותר מזה. לא מבינה מה הם רואים שאני לא רואה וזו חלילה לא איזו צניעות מזויפת. ככה תמיד הרגשתי. אחרי הרבה מאוד שנים הרגלתי עצמי להגיד תודה למחמאות, אבל אנשים שמכירים אותי היטב יודעים שאני לא רואה את זה ולא מצליחה ליהנות אולי מהעוצמות האלה. כן נהנית מהמחמאות מאוד".
זה המקום להזכיר שלא היו שם רק מחמאות. היו בעבר גילויי הערצה די מטורפים של בני נוער, חלק אפילו קיעקעו את השם שלך על גופם.
"וזה לא היה קעקוע כזה שהולכים אליו למקעקע אלא אנשים שחרטו על עצמם עם משהו חד. אני הייתי אז בת 24, לא ידעתי מה לעשות עם זה ואיך להכיל את התופעה בכלל. זה היה גדול עליי מאוד. ישבתי עם ילדים ושוחחתי ועשיתי פגישות גם עם בני המשפחות שלהם. בהסתכלות לאחור אני אומרת, אני בעצמי הייתי ילדה. זו אחריות מאוד-מאוד גדולה".
פורסם לראשונה: 07:30, 05.08.22
